דב שרירא

דב שרירא

לידה	1905
התאבד	4 ביולי 1955 (בגיל 50 בערך)
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית העלמין קריית שאול
מפלגה	מפלגת העבודה הישראלית

דב בֶּר שרירא (על פי רוב ד.ב. שרירא; 1905~ – 4 ביולי 1955, י"ד בתמוז תשט"ו) היה עורך ופעיל ציוני, מעורכי "דברי הכנסת".

דב בר שרירא גדל בעיר וילנה. מנעוריו היה בין עסקניהם הפעילים של תנועות הנוער ותנועת העבודה הציונית בעירו, ומילא בה תפקיד של מזכיר ההסתדרות הציונית. בשנת 1926 עלה לארץ ישראל, ואחר כך נסע לפריז לסיים את השכלתו במשפטים. מילא תפקידים ארגוניים וציבוריים שונים בארץ. היה מזכיר "הסנה", מזכיר כללי של הוועדה המרכזית למשפחת החייל בוועד למען החייל, עורך "דברי הכנסת" עד 1954, ומתחילת שנה זו עבד בהוצאת עם עובד. היה מפעיליה של מפא"י, ועבד בעבודה גרפית במטה המפלגה.

שרירא השתתף בכתבי עת שונים. ערך אלבום תצלומים בשם "מדן ועד באר שבע" (1940) וכן את הספר "שנה בישראל תש"ח–תש"ט: פרשת השנה בתמונות (עברית וצרפתית; תש"ט). בראשית שנת 1955 החל להוציא ירחון בנושאי ספרות וחברה בשם "אכסניה" (שפסק להופיע באותה שנה). היה מעורה בחוגי האמנים והסופרים.

בבוקר מותו הגיע עם אחותו לבניין "תפארת" (שדרות רוטשילד 31 פינת רחוב אלנבי), משם התכוונו לנסוע במונית לביתה שבקריית חיים. הוא עלה לקומה הרביעית וקפץ ממנה מטה לפסאז'. היה בן 50 במותו. בדיקה רפואית שנערכה בו ימים אחדים קודם לכן, בעקבות ניסיון התאבדות בקפיצה למול מכונית מסחרית ברחוב מגוריו, שלמה המלך, שאירע בשבוע שלפני כן, העלתה כי הוא סובל מהפרעה נפשית וזקוק לטיפול. בתוך כך הוא התלונן בפני ידידו, אחיו של חבר הכנסת הרצל ברגר, כי התרשם שבמטה הבחירות של מפא"י חושדים בו ומנהלים חקירה נגדו; אולם בדיקה העלתה כי אין חקירה כזו, וכך נמסר לשרירא.^[1]

דב שרירא היה רווק. הותיר אחות נשואה, פני דודסון. הוא נקבר בבית העלמין קריית שאול במעמד קהל רב, שכלל את יו"ר הכנסת יוסף שפרינצק, חברי כנסת, נציגי מוסדות ציבור ואנשי תיאטרון, ידידיו ומכריו.^[2]

• מ. ב., דב שרירא, דבר, 5 ביולי 1955 (נקרולוג)
• דב שרירא התאבד, למרחב, 5 ביולי 1955
• ר. ב., דב שרירא, דבר, 3 באוגוסט 1955 (הספד)