דוגית
 | |
| מראה מן היישוב | |
| מדינה |  ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1990 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 17 באוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 68 (2004) |
| קואורדינטות | 31°34′26″N 34°29′21″E / 31.573888888889°N 34.489166666667°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
דוגית הייתה התנחלות בעלת אופי קהילתי חילוני[1] בצפון חבל עזה (בגוש התוחמת הצפונית), סמוך לאלי סיני, שפונתה בשנת 2005 במסגרת תוכנית ההתנתקות.
אנדרטה לזכר חמישה חיילי גבעתי שנהרגו בשתי תקריות שונות באזור דוגית הוצבה בכניסה ליישוב והעותקה למתחם בסמוך לאנדרטת חץ שחור.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקמת היישוב אושרה על ידי ועדת השרים להתיישבות ב-22 ביולי 1984, יום לפני הבחירות לכנסת האחת עשרה יחד עם שישה יישובים נוספים[2], אך לא יצאה אל הפועל.
החלטה נוספת על הקמת היישוב התקבלה בשנת 1989 בימי ממשלת האחדות הלאומית. במקור, אמור היה היישוב לקום על החוף במרחק שני קילומטרים ממחנה שאטי, אך יצחק רבין, שר הביטחון דאז, החליט בסופו של דבר על המיקום הסופי, צפונית מזרחית משם[3], דבר שעיכב את הקמת היישוב[4].
הכשרת הקרקע להבאת קראוונים נעשתה באפריל 1990[5] ובמאי 1990 עלה הגרעין הראשוני, שמנה 3 משפחות, לקרקע סמוך לחוף הים בצפון רצועת עזה. היישוב הוקם ככפר דייגים במסגרת אמנה ושמו סימל את עיסוקם העיקרי של תושביו - חקלאות ימית, שירותי הצלה, בריכות דגים, תיירות, מסעדות דגים, דיג ועוד. במשך כ־10 שנים התגוררו התושבים בקראוונים עד שקיבלו אישורי בנייה והקימו בתי קבע ביישוב.
היישוב מנה כ-30 משפחות והיה בתחילת דרכו להתפתחות נוספת לאחר הפשרת שטחים נוספים לבניית בית במסגרת "בנה ביתך" ובניה תקציבית של כ-15 יחידות דיור שהחלה בשנת 2002 והסתיימה בשנת 2004. בדוגית היו פעוטונים וצהרון, ילדי הגן היו נוסעים לאלי סיני ואילו ילדי בית הספר הגיעו בהסעה מאורגנת לבית הספר באשקלון.
בניגוד ליישובי דרום הרצועה ומרכזה, דוגית, כמו יתר ההתנחלויות בצפון הרצועה, לא הייתה יישוב יהודי המוקף באוכלוסייה פלסטינית ולא נטען שהטילה מעמסה על כוחות הביטחון. ההתנגדות לפינוי יישובי צפון הרצועה ובהן דוגית הקיפה אף מספר אישים מרכזיים במחנה השמאל הישראלי כמו עמי אילון ועמרם מצנע[6].
אף על פי כן פונתה דוגית במסגרת תוכנית ההתנתקות שעליה החליטה ממשלת ישראל בין 15 ל-17 באוגוסט 2005. התושבים לא גילו התנגדות פעילה לפינוי כביישובים אחרים ורובם עברו ליישוב בוסתן הגליל שבצפון.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דוגית, באתר www.myesha.org.il
- ^ אילן בכר, יובל נאמן ואלי תבין אישרו 7 ישובים חדשים, מעריב, 23 ביולי 1984
- ^ נחום ברנע, דוגית לא תזוז, 21 בינואר 1994, ידיעות אחרונות
- ^ מיכל קדם, התנחלות דוגית מוקם בעזרת חוק מנדטורי, חדשות, 17 באפריל 1990
- ^ עזרא ינוב, האהזות דוגית להילוך גבוה: טרקטורים מטרטרים, קאראוונים ראשונים בדרך, מעריב, 19 באפריל 1990
- ^ אבי פרחן, דרישה הגיונית וצפויה, באתר ynet, 5 ביולי 2005
| ההתנחלויות שפונו במהלך ביצוע תוכנית ההתנתקות | ||
|---|---|---|
| גוש קטיף | נוה דקלים • נצר חזני • פאת שדה • קטיף • רפיח ים • שירת הים • שליו • תל קטיפא • בדולח • בני עצמון • גדיד • גן אור • גני טל • כפר ים • כרם עצמונה • מורג • דהנייה | |
| התוחמת הצפונית | אלי סיני • דוגית • ניסנית | |
| מרכז רצועת עזה | כפר דרום • נצרים | |
| צפון השומרון | גנים • כדים • חומש • שא-נור | |
