דוד גורדון
 | |
| גורדון בועידת קטוביץ | |
| לידה | 28 במרץ 1831 פודמרץ |
|---|---|
| פטירה | 21 במאי 1886 (בגיל 55) ליק, הקיסרות הגרמנית |
| מדינה | הקיסרות הגרמנית  |
  | |
דוד גורדון (בכתיב יידי: גאָרדאָן; 28 במרץ 1831 – 21 במאי 1886) היה מתרגם, עיתונאי ועורך עברי איש ליטא, מראשוני תנועת "חיבת ציון". היה עורך עיתון "המגיד" במשך 30 שנה.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דוד גורדון נולד ב-1831 בעיירה פודמרץ (ליד וילנה). ב-1841 עברה המשפחה לווילנה (בירת גוברניית וילנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית. כיום בירת ליטא) שם קיבל דוד חינוך מסורתי בישיבה, ובהמשך נחשף לערכי ההשכלה. ב-1850 נישא ועבר ללמד בעיירה סרהיי שבפלך סובאלק.
ב-1855 נסע דוד לברמינגהאם ולסארי שבאנגליה שם עבד בהוראת העברית והגרמנית. לאחר סיום עבודתו באנגליה השתקע דוד בפרוסיה ושימש בין היתר עיתונאי בשבועון העברי "המגיד". בשנת 1858 נתמנה כעוזר לעורך העיתון, ובשנת 1880, עם פרישתו של אליעזר ליפמן זילברמן, התמנה לתפקיד העורך.
גורדון היה הראשון בעיתונות העברית אשר קרא לחיבת ציון ולשיבת ציון, והגיב בהתלהבות להופעת ספריהם של הרב צבי הירש קלישר, הרב יהודה אלקלעי ומשה הס. בשנת 1863 פרסם מאמר גדול בשם "בשובה ובנחת תושעון". במאמר זה, קרא גורדון לתחייתנו הלאומית בארץ ישראל. ב-1869 פרסם את המאמר "דבר בעיתו" שעסק גם הוא בתחיה הציונית.
בשנים 1879 עד 1881 הוציא שבועון בשם "מגיד משנה" שהוקדש למדע.
בראשית שנות ה-80 של המאה ה-19 החל לפעול במסגרת "חיבת ציון", והשתתף בוועידת קטוביץ (1884).
מתרגומיו: "ויכוח על האהבה" ("שיחות על האהבה") לדון יהודה אברבנאל, "ספר מסעי ישראל" ("מסעי בני ישראל") מאת הנוסע היהודי-מולדבי ישראל יוסף בנימין.
בתו של דוד, ד"ר גרטרוד (גיטל) גורדון, נולדה בעיר ליק. עזרה לאביה תקופת מה בעריכת ה"מגיד" ולאחר מותו אף ניהלה אותו בשנים 1885 עד 1890. ב-1891 נסעה ללימודי רפואה בפריז אותם סיימה בהצטינות ב-1897[1]
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דוד גארדאן, ספר מלחמת החושך והאור: דבר הריב בין זעבאסטיאן ברונער, צורר היהודים ובין העברי איגנאץ קוראנדא, ליק: דפוס פעטצאלל, תרכ"א.
- דוד גארדאן, דרכי הרפואה, ליק: דפוס רודאלף זיעבערט, תר"ל.
- דוד גורדון: מבחר מאמריו / סדר בצירוף מבוא על ידי ג' קרסל, תל אביב: המחלקה לענייני הנער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל על ידי "מצפה", תש"ב.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוסף שלמון, "דוד גורדון ועיתון המגיד: חילופי עמדות ללאומיות היהודית 1860–1882", בתוך: עמנואל אטקס (עורך), הדת והחיים, תנועת ההשכלה היהודית במזרח אירופה, ירושלים: 1993, עמ' 405–424.
- גדעון קוץ, חדשות וקורות הימים,מחקרים בתולדות העיתונות והתקשורת היהודית. ירושלים: 2013, עמ' 36 - 70.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי דוד גורדון בפרויקט בן-יהודה
- 'גורדון, דוד (דב־בר)', בתוך: דב ליפץ (מרכז המערכת), נתן גורן [ואחרים] (מערכת), יהדות ליטא, כרך ג, ספר א: "אישים", תל אביב: עם הספר, תשכ"ז, עמ' 136-137 (ספר יזכור לקהילת ליטא, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 1334-1335).
- הרמן רוזנטל, פיטר ויירניק, "דוד בן דב בער גורדון", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- [ https://web.archive.org/web/20090109185919/http://www.jafi.org.il/education/100/hebrew/people/gordon.html דוד גורדון], באתר המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית
- מאמרו של פרופ' שלמון בגרסה אנגלית, Modern Judaism 17.2 (1997), 109–124 (באנגלית)
- דוד גורדון, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- חיים אורלן, עם זכרו של דוד גורדון, דבר, 27 במרץ 1942
- גצל קרסל, העתונות העברית בת מאה, דבר, 15 במאי 1956
- צמח צמריון, ה"מגיד" ודוד גורדון עורכו, חרות, 8 ביוני 1956, המשך
דוד בן דב בר גארדאן (1831-1886), דף שער בספרייה הלאומית- דוד גורדון, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ העלמה ד"ר גירטרוד גורדון, המגיד, 25 בפברואר 1897, המשך
