דיון כריסוסטומוס

דיון כריסוסטומוס (ביוונית: Δίων Χρυσόστομος; בלטינית: Dio Chrysostom, דיו כריסוסטום; בערך 40 – בערך 115 לספירה), דיון איש פרוסה או דיו קוקיאנוס (Dio Cocceianus), היה נואם, סופר, פילוסוף והיסטוריון יווני של האימפריה הרומית במאה ה-1 לספירה. שמונים מה"הרצאות" (או "נאומים"; Λόγοι) שלו שרדו, כמו גם כמה מכתבים וחיבור לעג מצחיק "בשבח שיער",^[1] כמו גם כמה קטעים אחרים. פירושו המילולי של השם היווני "כריסוסטומוס": "בעל פה של זהב".

הוא נולד בפרוסה (כיום בורסה) בפרובינקיה הרומאית ביתיניה (כיום חלק מצפון-מערב טורקיה). נראה כי אביו, פסיקראטס, הקדיש תשומת לב רבה לחינוך של בנו דיו והכשרתה המוקדמת של חשיבתו. בהתחלה הוא העסיק את עצמו במקום הולדתו, שם החזיק במשרות חשובות, בחיבור נאומים ומסות רטוריות וסופיסטיות אחרות, אך מאוחר יותר הוא התמסר בהתלהבות רבה לחקר הפילוסופיה. עם זאת, הוא לא הגביל את עצמו לאף פלג או אסכולה מסוימת, ואף לא נכנע להרהורים עמוקים כלשהם, באשר מטרתו הייתה ליישם את תורות הפילוסופיה למטרות החיים המעשיים, ובמיוחד לניהול ענייני ציבור, וכך להביא למצב טוב יותר של דברים. עם זאת, נראה כי הפילוסופיות הסטואית והאפלטונית קסמו לו יותר מכל.

הוא נסע לרומא בתקופת שלטונו של אספסיאנוס (69–79 לספירה), ונראה שבתקופה זו גם התחתן ונולד לו ילד.^[2] הוא הפך למבקר של הקיסר דומיטיאנוס,^[3] שגירש אותו מרומא, מאיטליה ומביתניה בשנת 82, על כך שייעץ לאחד מקרובי משפחתו הקושרים של הקיסר.^[4] על פי עצת האורקל מדלפי,^[5] הוא לבש בגדים של קבצן,^[6] וללא דבר בכיסו מלבד עותק של "פיידון" מאת אפלטון ונאומו של דמוסתנס על "המשלחת" (אנ'), הוא חי חיים של פילוסוף ציניקן, ויצא למסע לארצות בצפון ובמזרח האימפריה הרומית. כך הוא ביקר בתראקיה, מיסיה (אנ'), סקיתיה (אנ'), ובארצם של הגטים,^[7] ובזכות כוחם וחוכמתם של נאומיו, הוא נתקבל בכל מקום בחביבות. הוא היה חברו של נרווה,^[8] וכאשר דומיטיאנוס נרצח בשנת 96 לספירה, דיו ניצל את השפעתו עם הצבא הרומי המוצב בספר לטובת נרווה. תחת שלטונו של הקיסר נרווה, נסתיימה גלותו, והוא יכול היה לחזור לביתו בפרוסה. מאוחר יותר בחייו הוא אימץ את שם המשפחה "קוקיאנוס", כדי לכבד את התמיכה שניתנה לו על ידי הקיסר,^[9] ששמו המלא היה מרקוס קוקיוס נרווה. יורשו של נרווה, טראיאנוס, רחש הערכה גבוהה ביותר כלפי דיו,^[10] והפגין כלפיו חסד ניכר ביותר. מזגו האדיב זיכה אותו בידידים בולטים רבים, כמו אפולוניוס איש טיאנה ואופראטס איש צור (אנ'), וכישרון נאומיו זיכה אותו בהערצת הכל. בחייו המאוחרים דיו היה בעל מעמד לא מבוטל בפרוסה, וישנן עדויות על כך שהיה מעורב בתביעה בנושא התחדשות עירונית בערך בשנת 111. ככל הנראה הוא נפטר כמה שנים אחר כך.

דיון כריסוסטומוס היה חלק מהאסכולה הסופיסטית השנייה (אנ') של פילוסופים יוונים שהגיעה לשיאה בראשית המאה ה-2 לספירה. הוא נחשב כאחד הבולטים מבין הרטוריקנים והסופיסטים (אנ') היוונים, על ידי הסופרים העתיקים שכתבו עליו, כגון פילוסטרטוס (Vitae sophistorum i.7), סינסיוס,^[11] ופוטיוס (ביבליותקה, קודקס 209). זה מאושר על ידי שמונים הנאומים שלו שעדיין קיימים, ושהיו היחידים שהיו ידועים בתקופתו של פוטיוס. נדמה כי נאומים אלה הם גרסאות כתובות להוראתו בעל פה, והן דומים למסות בנושאים פוליטיים, מוסריים ופילוסופיים. הם כוללים ארבעה נאומים על מלוכה המופנים לטראיאנוס על סגולותיו של ריבון; ארבעה על דמותו של דיוגנס איש סינופה, על הצרות שאליהן אנשים חושפים את עצמם בנטישתם את דרך הטבע, ועל הקשיים בהם צריך שליט להיתקל; מאמרים על עבדות וחירות; על אמצעים להשגת מעמד כנואם; הרצאות פוליטיות המופנות לערים שונות שלעיתים הוא משבח אותן ולפעמים מאשים, אך תמיד במתינות ובחוכמה; על נושאים של אתיקה ופילוסופיה מעשית, אליהם הוא מתייחס באופן פופולרי ואטרקטיבי; ולבסוף, נאומים על נושאים מיתיים ונאומי ראווה. הוא טען בתוקף נגד התרת זנות.^[12] הוא גם טען כי האפוסים של הומרוס תורגמו והושרו בהודו;^[13] סביר להניח שזה לא נכון, וייתכן שהיה בלבול עם המהאבהארטה והראמאיאנה, שלהן יש כמה הקבלות בנושאיהן. שני נאומים שלו (37 ו-64) מיוחסים כעת לפבורינוס (אנ'). מלבד שמונים הנאומים יש בידינו קטעים של 15 אחרים, וקיימים גם חמישה מכתבים תחת שמו של דיו.

הוא כתב חיבורים פילוסופיים והיסטוריים רבים אחרים, אולם אף אחד מהם לא שרד. אחד החיבורים הללו, גטיקה (אנ'), עסק בגטים, והסודא ייחס אותו באופן שגוי לדיו קסיוס.^[14]

דיו האמין כי הטרויאנים לא נוצחו במלחמת טרויה,^[15] וישנם גם חוקרים מודרניים הטוענים כי היו אלה הטרויאנים שניצחו.^[16]

בחיבורו על חייו של דיון כריסוסטומוס, סינסיוס מספר כי דיו תיאר את האיסיים: "הוא משבח את האיסיים, עיר מבורכת מאוד הממוקמת בקרבת 'המים המתים' בחלקה הפנימי של פלשתינה, באותה הסביבה של סדום". נראה כי דיון כריסוסטומוס לא כתב חיבור מיוחד עליהם, אלא רק הזכיר אותם באחד מנאומיו האבודים. הוא הסופר הפגני היחיד שהתייחס אל האיסיים, מלבד פליניוס הזקן ומחברים שהסתמכו עליו, כמו סולינוס. בניגוד לסופרים היהודים בשפה היוונית, פילון ויוספוס, שאינם מזכירים קשר כלשהו בין ים המלח והאיסיים, פליניוס ודיו מדגישים אותו, ודיו אף מקנה לאיסיים עיר נפרדת. דיו משתמש בשם הבלתי רשמי אז, "פלשתינה", אם כי ייתכן שהיא הוכנסה על ידי סינסיוס. השם "סדום" מכוון כאן להרים הסובבים את ים המלח.^[17]

• Dio Chrysostom, באתר livius.org
• Dio Chrysostom: Introduction, על חייו וכתביו
• כל כתבי דיון כריסוסטומוס בתרגום לאנגלית
• סודא, דיון (דלתא, 1240)
• biography/Dion-Chrysostom דיון כריסוסטומוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)