דימום רחמי לא תקין

דימום רחמי לא תקין

תחום	גינקולוגיה
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	795587
MeSH	D014592
סיווגים
ICD-10	N93.8

דימום רחמי לא תקין (באנגלית: Dysfunctional/Abnormal uterine bleeding) הוא דימום וגינלי שמקורו ברחם. דימום רחמי לא סדיר ייחשב חריג בהיעדר בעיה אורגנית, כלומר לאחר שלילת סיבות פונקציונליות או מחלות סיסטמיות. התופעה שכיחה יותר בגילאי הקצה, כלומר גיל ההתבגרות, פרה-מנופאוזה, ועל פי רוב מלווה במחזורים שאינם מבייצים (אף כי ייתכנו מחזורים מבייצים).

הסיבה לכך יכולה להיות כתוצאה מהפרעה זמנית או קבועה במנגנוני המשוב בין ההיפותלמוס, ההיפופיזה והשחלה, כתוצאה מהפרעה בשחלה עצמה, בעיות ברחם (המייצר עודף של פרוסטגלנדינים למשל) או הפרעה במנגנוני הקרישה.

• מחזור לא מבייץ - (anovulation) - מחזור יכול להתרחש גם ללא ביוץ, זהו מחזור לא מבייץ. מחזור לא מבייץ מתרחש כאשר האסטרוגן מופרש וגורם לרירית הרחם להתעבות, אולם לא נוצר זקיק דומיננטי אשר ממנו פורצת הביצית אל החצוצרה, ואין הפרשה של פרוגסטרון כתוצאה מחוסר היווצרות הגופיף הצהוב. המחזורים הראשונים אצל נערה מתבגרת בחלקם אינם מבייצים במהלך השנה - שנה וחצי הראשונות. גם אצל אישה טרום הפסקת הווסת (פרה-מנופאוזה) קיימים מחזורים שאינם מבייצים, וכן במצבים של תסמונת השחלות הפוליציסטיות. במחזור לא מבייץ כאמור, לא נוצר גופיף צהוב, ואין לפרוגסטרון השפעות על רירית הרחם. אסטרוגן ממשיך להביא לגדילה של רירית הרחם והתעבותה עד לנשירת הרירית, לרוב פחות מ-28 ימים (דימום זה נקרא - estrogen breakthrough bleeding). על כן, מחזורים לא מבייצים מאופיינים בחלק מן המקרים בדימום כבד יותר ובמשך מחזור קצר יותר.
• מנורגיה - menorrhgia: זהו מחזור סדיר המאופיין בדימום כבד (יותר מ-80CC). גורמים כגון מיומות (שרירנים), סיבוכי הריון, אדנומיוזיס, התקן תוך רחמי, גידולים ממאירים וסיבות נוספות מביאות למנורגיה.
• היפו-מנוריאה (hypomenorrhea): זהו מחזור המאופיין בדימום נמוך (ולעיתים רק כתמי דם). לעיתים הסיבה יכולה להיות חסימה חלקית הנוצרת על ידי קרום הבתולין. תסמונת אשרמן (asherman's syndrome) המאופיינת בהידבקויות של חלל הרחם, יכולה להביא לכך. נשים הנוטלות גלולות למניעת הריון מדווחות בחלק מן המקרים על דימום מועט, זוהי תופעה נורמלית.
• מטרורגיה - metrorrhgia: זהו דימום המתרחש בין מחזורים. פוליפים אנדומטריאליים וכן סרטן צוואר הרחם עלולים לגרום לכך. גם מתן אסטרוגן חיצוני מביא למטרורגיה.
• מנומטרורגיה - menometrorrhagia: זהו דימום בעל מאפיינים של מנורגיה ומטרורגיה. כמות ומשך הדימום משתנים גם הם. גידולים ממאירים או סיבוכי הריון יכולים להביא למנומטרורגיה.
• אוליגומנוריאה - Oligomenorrhea: זהו מחזור חודשי באינטרוולים ארוכים (מעל 35 ימים בין מחזור למחזור). כאשר ישנם מעל 6 חודשים ללא מחזור, זה נקרא א-מנוריאה (amenorrhea). סיבות לאוליגומנוריאה יכולות להיות סיבות שמקורן אנדוקרינולוגיות (למשל, הריון, סיבות הקשורות במערכת ההיפותלמוס-היפופיזה, מנופאוזה) או סיבות סיסטמיות (ירידה משמעותית במשקל). לעיתים קיימים גידולים המפרישים אסטרוגן והמביאים לתמונה קלינית של אוליגומנוריאה.
• דימום לאחר קיום יחסי מין (post coital bleeding): עד 40% מהסובלות מסרטן צוואר הרחם חוות דימום לאחר תשמיש^[1]. סיבות נוספות לדימום כזה: הריון, לידה, אנדומטריטיס, אנדומטריוזיס, צניחת רחם, אקטרופיון, פוליפים בצוואר הרחם, זיהום של הנרתיק או צוואר הרחם או וגינה אטרופית.
• דימום השתרשות: דימום חלש (הפרשות חומות, או ורודות) בשבוע השלישי, או רביעי מאז המחזור האחרון. הדימום נובע מהשתרשות ההריון ברחם, ומתרחש בכ-20% מההריונות^[2].

• היסטוריה רפואית: מטרת ההיסטוריה הרפואית היא למקד את סוג ההפרעה. יש להגדיר מהו אורך המחזור ומשך הדימומים, כמותם, האם מלווים בכאבים או בקרישי דם. תלונה על כאבים בזמן הדימום, למשל, תומכת בקיום גורם אורגני מקומי כגון פוליפ או שרירן.
• במהלך הבדיקה הפיזיקלית והגניקולוגית יש לשים לב לסימנים של אנדרוגניזציה (גבריות) כגון שיעור יתר, התקרחות גברית ועוד אשר עלולים להעיד על תסמונת השחלות הפוליציסטיות, יש לבחון האם האישה מתלוננת על הפרשת חלב מהשדיים (גלקטוריאה) אשר עלולה להעיד על יתר פרולקטין בדם כתוצאה מאדנומה בהיפופיזה למשל. יש לבחון את המשקל - אצל נשים בעלות עודף משקל, רקמות השומן גורמת לייצור אסטרוגן ומשפיעות על המאזן האנדוקריני. בבדיקה הגניקולוגית יש לוודא שהדימום מקורו אכן ברחם, ולשלול אפשרויות נוספות כגון גידולים או זיהומים ברחם או באיברים נוספים כגון צוואר הרחם או הנרתיק.
• בדיקות דם: יש לבצע בדיקת BHCG אצל אישה בגיל הפריון בכל מקרה של דימום רחמי בלתי סדיר, לשלילת האפשרות של הריון או הריון חוץ רחמי. כמו כן יש לברר את הרמות של ההורמונים LH, FSH, רמות פרוגסטרון, רמות פרולקטין ובדיקת תפקוד בלוטת התריס, כמו גם רמות טסטוסטרון והורמונים אנדרוגנים נוספים.
• אמצעי הדמיה: בבדיקת אולטראסאונד ניתן להעריך האם הרירית עבה (קשור ל - DUB), האם יש הריון או נוכחות של שחלות פוליציסטיות.
• בדיקת PIPELLE: נלקחת דגימה מרירית הרחם, יכולה להצביע על הבאים: אם הרירית היא סקרטורית, מצביע על כך שהיה ביוץ. ניתן לראות סיבות אחרות לדימום, כגון דימום כתוצאה מנגע ממאיר וכדומה. בדיקה זו מבוצעת אצל נשים עם סיכון גבוה (בהמשך).
• גרידה: גם אבחנתית וגם טיפולית. בעבר גרידת חלל הרחם הייתה הבדיקה העיקרית לצורך אבחון מקור הדמם בעיקר בחשד של סרטן הרחם, אולם כיום מתבצעת גרידה רק במצבים בהם הדימום הוא חזק מאוד ויש צורך להפסיקו, ולרוב אצל נשים מבוגרות שאינן מגיבות לטיפול אחר.
• היסטרוסקופיה - משמש לצורך אבחנה של פוליפ, הידבקויות או משהו אחר חריג בחלל הרחם.

טרם הטיפול, יש לחלק את המקרה לפי סיכון נמוך או סיכון גבוה.

סיכון גבוה- אלו נשים מעל גיל 35, אשר בעלות גורמי סיכון שונים - חוסר ביוץ כרוני, השמנה, טיפול בטמוקסיפן, ללא לידות והריונות בעבר, השמנה: אלו הם גורמי סיכון המשויכים בין היתר לסרטן הרחם ולממאירויות נוספות, ואצל נשים אלו יש לקחת דגימה מרירית הרחם על מנת לשלול ממאירות.

נשים עם סיכון נמוך, שאינן תחת הקריטריונים של סיכון גבוה, יחלו טיפול לאחר שנלקחו בדיקות מעבדה ובוצע אולטראסאונד. נשים עם סיכון גבוה לעומת זאת, יעברו בנוסף בדיקה של PIPPELE או גרידה במידת הצורך.

הטיפול במצבים של DUB מתחלק לטיפול תרופתי ולטיפול כירורגי:

• מתן פרוגסטרון: הפרוגסטרון מייצב את רירית הרחם ומונע את הדימום הדיספונקציונלי. לרוב מקובל לתת שני כדורים ליום, למשך שבועיים כל חודש.
• גלולות למניעת הריון - מפחיתות את הדימום, בטיפול התחלתי מקובל לתת חבילת גלולות עם הנחיה לקחת שתי גלולות ב-5-7 הימים הראשונים ולאחר מכן לקחת רגיל, כאשר במחזור הבא לקחת גלולה כל יום באופן סדיר.
• התקן תוך רחמי מסוג מירנה - מביא לשחרור מקומי של פרוגסטרון ומפחית דימום בכ - 80%.
• במצבים של דימום מסכן חיים ניתן לתת אסטרוגן לווריד, אשר מביא להתכווצות של נימים וכלי דם קטנים.
• תרופות נוגדות דלקת כגון נקסין וכו' (ממשפחת ה-NSAIDS) - מביאות להקטנת דימום בכ-40%, נהוג לתת פעמיים ביום למשך שבוע.

הטיפולים הכירורגים מיועדים לנשים מבוגרות יותר, וכוללים גרידה, אבלציה (צריבה), היסטרוסקופיה (אם קיים שרירן) והיסטרקטומי (כריתת רחם) - במצבים קיצוניים בהם הדימום לא נפסק.

• זבה
• דימום וגינלי
• דימום מיילדותי

מדיה וקבצים בנושא דימום רחמי לא תקין בוויקישיתוף