דמבוביצה (מחוז)

	ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
	אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.	עריכה - שיחה

דמבוביצה (מחוז)
Judeţul Dâmboviţa

סמל דמבוביצה
טירת ולאד המשפד והכנסייה המלכותית בעיר טרגובישטה
מדינה	רומניה רומניה
חבל ארץ	מונטניה
רשות מחוקקת	Dâmbovița County Council
בירת המחוז	טרגובישטה
שטח	4,054 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	479,404 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	131,56 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	44°53′N 25°28′E / 44.89°N 25.47°E / 44.89; 25.47
אזור זמן	UTC +2
http://www.prefecturadambovita.ro/
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

מחוז דמבוביצה (ברומנית: Judeţul Dâmboviţa) הוא מחוז בחבל ולאכיה שבדרום רומניה, הממוקם למרגלות רכס בוצ'ג' ובירתו היא העיר טרגובישטה.

מחוז דמבוביצה גובל מצפון במחוז בראשוב, ממזרח במחוז פרחובה, מדרום-מזרח במחוז אילפוב, מדרום במחוזות ג'ורג'ו וטלאורמן, וממערב במחוז ארג'ש. ב-2011 גרו במחוז 501,996 תושבים. במחוז שבע ערים, מתוכן שתיים במעמד מוניקיפיום (מוניצ'יפיו או רשות עירונית) - טרגובישטה ומורן. במחוז נמצאים גם 82 כפרים גדולים ("קומונות"), שכוללים בתוכם 353 יישובים כפריים.^[1] עם שטח של 4054 קמ"ב מחוז דמבוביצה הוא אחד המחוזות הקטנים ביותר של רומניה, (1% משטח רומניה 1.7), מבחינה זו במקום 37. ^[2]

המחוז נקרא על שם נהר דמבוביצה, ששמו ממקור סלאבי, ונגזר מהמילה Дъб - דֶבּ, דְֶמבּ - שמשמעותה המקורית היא "עץ אלון". בעבר הנהר זרם בין יערות האלונים של המישור הרומני או הוולאכי.

מחקרים ארכאולוגיים גילו בשטח המחוז שרידים של ישובי בני אדם מהתקופה הפלאוליתית התחתונה (בכפר יונשט וביישוב פונטיה דה גרץ' בכפר פטרשט), מהתקופה הפלאוליתית העליונה (בכפרים פוטלוג', מורטן ובוטימאנו) ומהתקופה הנאוליתית (בכפרים וקרשט, קורבי מאר ואחרים).^[3]

בשנים 1386–1418 קבע שליט ולאכיה מירצ'ה הזקן את מושבו בעיר טרגובישטה. אחריו העיר הייתה בירתם של עוד נסיכי ולאכיה כמו, ולאד דראקול, ניאגויה בסאראב, ראדו הגדול, פטרו העגיל, ולאד צפש, ראדו מאפומאץ, מיכאי האמיץ, מאתיי בסאראב ואחרים. בימי הביניים נודעה טרגובישטה כעיר שוק חשובה שבה שווקו סחורות מקומיות ומשלוש יבשות. בעיר שלטו גם השליטים מיכאי האמיץ ומאתיי בסאראב.

ב-1508 בדיאלו הודפס הספר הראשון בנסיכות ולאכיה. השליט המלומד פטרו "עגיל" הקים כאן "חצר ספרותית". בפקודת הטורקים העות'מאנים בשנת 1660 נהרסה החצר הנסיכותית ובוקרשט החליפה את טרגובישטה כעיר הבירה של ולאכיה. טרגובישטה המשיכה למלא תפקיד חשוב מבחינה כלכלית ומדינית. בימי השליט קונסטנטין ברנקוביאנו (1688–1714) ידעה העיר פריחה מחודשת. בבית שנבנה על ידי קונסטנטין ברנקוביאנו נמצא כיום המויזאון הלאומי של משטרת רומניה. ביישוב פוטלוג' נמצא גם כן ארמון מימי ברנקוביאנו העובר כיום שיפוץ. בתקופת השליטים הפנריוטים נזנחה העיר ובנייניה. ^[3] המשוררים ממשפחת וקרסקו שפעלו במחוז מילאו תפקיד חשוב בביסוס השפה הספרותית הרומנית והסופר והעיתונאי יון הליאדה רדולסקו פעל לסטדנרדיזציה של השפה.

ב-1821 העיר מילאה תפקיד חשוב במרד שפרץ בראשותו של טודור ולדימירסקו, שנרצח שם בפקודת אלכסנדרו איפסילנטי שהיה מפקד המורדים היוונים מפיליקי אטריה שהאשימו את ולדימירסקו בבגידה. לאחר שנרצח גופתו הושלכה לבאר נטושה בפאתי העיר. משוררי דור "אביב העמים" מ-1848 הקדישו שירים לשרידי חצר ההנכיסות של טרגובישטה. בכפר גרגאן נמצא וילה ("קונאק") וגן עצים של הסופר והפוליטיקאי יון גיקה העובר גם הוא תהליך שיפוץ.

שטחו של מחוז דמבוביצה הוא 4,054 קמ"ר, המהווה 1.7% משטח רומניה. הוא נמצא בחלקה הדרום-מרכזי של רומניה וחופף את אגן הניקוז של הנהרות יאלומיצה ודמבוביצה.

בצפון המחוז מתנשאים הרי בוצ'ג' וליאאוטה, שמהווים חלק מרכס הרי הקרפטים הדרומיים, ולדרומם שוכנות גבעות הסובקפרטים של מונטניה (ולאכיה), הרמה או ההדום של קנדשט ודרומה יותר - משתרעים המישור המוגבה של טרגובישטה ומישור טיטו.^[1]

ליד הכפר דמבוביצ'וארה נמצאת מערת נטיפים הפתוחה לציבור.

הנקודה הגבוהה במחוז בגובה של 2,505 מטר היא פסגת אומול שבהרי בוצ'ג', והגובה המיקטי הוא כ-120–125 מטר במישור טיטו.

שטח המחוז כולל שלוש מדרגות תבליט עיקריות: הרים (9%), גבעות (41%) ומישור (50%).

יחידת התבליט הקדומה והגבוהה ביותר - בצפון המחוז - כוללת את הרי ליאאוטה (Leaota) ואת הרי בוצ'ג', חלק מהרי הקרפטים הדרומיים.

הרי ליאאוטה מורכבים מצפחות גבישיות והם שונים במורפולוגיה מהרי בוצ'ג', העשויים אבני גיר, אבני חול וקונגלומרטים.

המדרגה השנייה של התבליט היא גבעות הסובקרפטים התופסים 23% משטח המחוז. מבחינה גאולוגית הם מורכבים ממשקעים פאלאוגניים בצפון ונאוגניים בדרום.

הדום ההרים קנדשט (Piemontul Cândești) הוא מדרגת תבליט מיוחדת, שונה בהרכבה הגאולוגי,

מדרגת התבליט הנמוכה והצעירה ביותר היא המישורים המכסים כמחצית משטח המחוז.

ה"אינטרפלובים" (הרמות שבין הנהרות) הם חלקים ומיוערים. בקידוחים נתגלו בהם שכבת חצץ ומעליה משקעי לס או פשטי הצפה של נהרות. בתנאי האקלים והצומח הספציפיים, במשקעים האלה התהוו כמה מהקרקעות הפוריות ביותר במחוז.

כוללים את:

• א. מסיב הרי ליאאוטה המורכב מצפחות גבישיות מתאפיין במדרונות מתונים ופסגות מעוגלות המגיעות לגובה של 2,133 מטר. (פסגת ליאאוטה). העמקים בהם עמוקים.
• ב. המסיב בוצ'ג', הבנוי מאבני חול וקונגלומרטים ובחלקו הקטן מאבני גיר, מגיע לגבהים של מעל 2,000 מטר, בפסגות אומול (Omul = האדם, ברומנית) בגובה 2,505 מטר, דואמנלה (Doamnele, "הגברות") 1,402 מטר ובטרנה (Bătrâna - הזקנה) בגובה של 2,181 מטר. להרי בוצ'ג' שוליים עם שיפועים תלולים.

בולט תבליט שאריתי עם מגדלים ועמודים הלובשים צורות לפעמים ביזריות. הידועים ביותר הם "באבלה" (Babele, "הקשישות") וה"ספינקס".

באגן העליון של נהר יאלומיצה שולט תבליט הקרסטי עם קירות תלולים, "ארובות התיש" (הורנורילה צאפולוי, Hornurile Ţapului), בולענים, הקאניונים (הורואבלה - (Horoabele), Urşilor "אורשילור" ("של הדובים"), פשטרי Peşterii ("של המערה"), טטארולוי (Tătarului) ("של הטטרי"), זנואג'יי (Zănoagei), אורזיי - Orzei) ומערת יאלומיצה.

באזור ניתן לראות שרידים מעידן הקרח האחרון: הקרקס הקרחוני שמתחת לצוק "מצ'טול טורצ'סק" ("המסגד הטורקי") שנמצא בעמק סוגרילור, עמקים קרחוניים, גבי הר חדים ומשוננים ומורנות.

מדרגת הגבעות הגבוהה שבאזור המרכזי-צפוני של המחוז מורכבת מגבעות הסובקרפטים של יאלומיציה. הם מתאפיינים בצירוף של גבעות וגאיות. בשורה הראשונה נמצאים הסובקרפטים הפנימיים, המורכבים מ"פליש" מן הקרטיקון ומן הפלאוגן, ובהם התפתחו "דרבנים" מוארכים בעלי גובה של 800–900 מטר, הנמצאים בבסיס רכסי בוצ'ג' וליאאוטה.

לאורך הגאיות ישנם עמקי מגע ראשונים: מורויין-פטרושיצה (Moroieni Petroşita) על נהר יאלומיצה ורונקו על הנהר יאלומיצ'וארה. דרומה מתפרס רצף של גבעות ועמקים: גבעת מיקלושאן (Dealul Micloşanilor, ‏, 800 מטר), דיאלול מארה (Dealul Mare) ("הגבעה הגדולה"), גבעת פלאטול סרניי (Platul Sârnei), עמק ברבולצו - ראול אלב (Bărbulețu-Râul Alb) ועמק בזדיאד (Bezdead). הופעתן של אבני חול ולחלופין חוואר וחרסית מקומטים, ושל קמרים וקערים גורמת להתעצמות ה-סחיפה, לתהליכי מדרון פעילים: לאורך העמקים הראשיים התהוותה בקעה (Voineşti) - אלוניש (Aluniş) - וולקאנה (Vulcana) - פוצ'ואסה (Pucioasa) - וישינשט (Vişineşti) - סולטאנו (Sultanu) - ואליה לונגה (Valea Lungă).

הסובקרפטים החיצונים, המורכבים ממשקעים מתקופות המיוקן והפליוקן, יוצרים מדרגה נמוכה יותר ויחסית אחידה של גבעות, הנקראת ברומנית "פלאי" (plai) (ברבים:פלאיור plaiuri): פלאיול מגוריי (Plaiul Măgurei), פלאיול קרפיניש (Plaiul Cărpiniş) וכו'. הקמרים והקערים המכוסים בשכבה עבה של חצץ וחול, בהם חפרו המים שורה של עמקים: ידרה-מורן (Iedera-Moreni),אוקניצה (Ocniţa), דויצ'שט (Doiceşti). מול המישור הדרומי מסתיימות הגבעות הסובקרפטיות בגבהים של 40–60 מטר, מקוטעות בקרבת העמקים הגדולים על ידי מפרצי מישור.

"הדום ההרים קנדשט" (Piemontul Cândești), הנמצא ממערב לדמבוביצה, מהווה המדרגה הגבעתית הנמוכה ביותר (גובה 300–550 מטר) שבמחוז דמבוביצה.

המישור הרומני (Câmpia Română) תופס כמחצית המחוז. הוא כולל את המישור הגבוה של דמבוביצה ויאלומיצה וגם את מישור השקיעה (subsidence field) של טיטו (Titu). המישור הגבוה מורכב מכמה זרועות בצורת דורבן היוצאים מהדום ההרים קנדשט (המישור "רגל ההר" Câmpia Picior de Munte ממערב לדמבוביצה) או (Pintenul Măgurii) ("דרבן הגבעה") ממזרח ליאלומיצה, ובנוסף ממישור טרגובישטה (Câmpia Târgoviştei), מסביב לדמבוביצה וליאלומיצה, וממישור קריקוב (Câmpia Cricovului).

מישור טיטו מורכב מכמה מישורים צרים שבין הנהרות, אותם מפרידים עמקים בעלי אפיקים בלתי יציבים, עם אזורים ביצתיים והרבה אפיקים נטושים. שטחי האחו רחבים בהם מאוד. (בקעת ארג'ש-סאבאר Lunca Argeş-Sabar).

דרומית-מערבית מן הנהר ארג'ש מתרומם המישור גוואנו-בורדיה (Câmpia Găvanu-Burdea) מעל העמקים המנקזים אותו, אחר כך נעשה משופע מצפון-מערב אל דרום - מזרח, בצורה קצת דומה להדום ההרים, שאותו למעשה הוא ממשיך.

המים הזורמים במחוז דמבוביצה משתייכים לשני אגני ניקוז שונים דהיינו: אגן הנהר יאלומיצה במחצית הצפונית-מזרחית ואגן הנהר ארג'ש במחצית הדרומית-מערבית, עם יובלו הראשי, דמבוביצה, שהשאיל את שמו למחוז כולו.

מקור היאלומיצה הוא במדרון הדרומי של המסיב בוצ'ג' והנהר עוזב את שטח המחוז מעל להתחברות עם הנחל קריקובו דולצ'ה (Cricovu Dulce - קריקוב המתוק). בתוך המחוז דמבוביצה שטח אגנו הוא 1,208 מטר מרובע ואורכו 132 ק"מ.

הארג'ש, שמקורותיו במדרונות הדרומיים של הרי פגראש, חוצה את המחוז לאורך 47 קילומטר. שטח אגנו בכניסה למחוז הוא 3,590 מטר מרובע ואורכו 130 קילומטר וביצאתו מן המחוז - בהתאמה 3,740 קילומטר מרובע ו-177 קילומטר.

היובל החשוב ביותר של הארג'ש הוא דמבוביצה הנכנסת לתוך המחוז עם שטח אגן של 636 קמ"ר ואורך של 67 ק"מ ויוצא עם שטח אגן של 1,120 קמ"ר ואורך של 157 ק"מ. הקטע שבין דמבוביצה ובין יאלומיצה מתקזז באזור המישור אל הנחלים קולנטינה ואילפוב, יובלים של דמבוביצה. יובל חשוב אחר של הארג'ש הוא סאבאר, החלק הדרום-מערבי של המחוז מנוקז על ידי הנחלים מן החלק העליון של אגן ניאז'לוב, יובל של הארג'ש, המתחבר איתו במחוז ג'ורג'יו. הזרימות הרב-שנתיות הממוצעות הספציפיות משתנות בשטח המחוז בין 20 ליטר/שנייה-קמ"ר באזור הרם של הרי בוצ'ג' ובין 5 ליטר/שנייה-קמ"ר באזור המישור בדרום. הזרימה הממוצעת הרב-שנתית של יאלומיצה ביישוב באלן, היא 10,1 מקל"ש. הזרימה הממוצעת הרב-שנתית של הנהר ארג'ש היא 39,5 מקל"ש בכניסה למחוז, והיא אינה משתנה בהרבה ביציאה מן המחוז.

במחוז דמבוביצה יש מעט אגמים. במישור הוסדרו שורה של אגמונים ובריכות (נוצ'ט, קומישאן, בונג'טו, באלן), בעלי חשיבות מקומית. באגן העליון של יאלומיצה, מעל קאניון אורזה, נמצאים מאגרי המים בולבוץ' וסקרופואסה, המשרתים את תחנות הכוח ההידרואלקטריות בדוברשט ובמורויין. באזור פוצ'ואסה ישנו מאגר מים בעל חשיבות תיירותית ובסמיכותו מדגרת פורלים.

מאגרי המים התת-קרקעיים שבמחוז דמבוביצה תלויים בדרגת החדירות וכן בעובי ובתפוצת הסלעים שבהם מצטברים. אכן, הסלעים הקומפקטים מן ההר הם בדרך כלל בלתי חדירים ברוב הרי ליאאוטה ובוצ'ג'. עם זאת שפע המעיינות וקביעותם מוכיחים את קיומם של מי תהום. אלו מצטברים במדרונות ובשיפולי ההרים. מצב שונה משהו קיים בקונגלומרטים שבקער בוצ'ג', שיש להם חדירות גדולה יותר לעומת המצבורים מסביב, אך אינם יוצרים מעיינות בעלי זרימה גדולה. באזור ההררי לא ניתן לדבר על שכבות אקוויפריות עמוקות.

המצבורים שבאזור הסובקרפטי מתאפיינים בדרגאות חדירות שונות, בהתאם לטבעם. קיימים רבדים אקוויפריים מקומיים במצבורי החצץ, החול והטיט מן הגושים במיוקנים-פליוקנים התחתונים. מי שטח, בדליפתם אל המצבורים במיוקנים-פליוקנים, עוברים תהליך מינרליזציה מוגברת ומופיעים בקידוחים בצורת "מים מינרליים", בעלי חשיבות עליונה עבור כלכלת המחוז.

האקלים הוא יבשתי ממוזג מתון, עם הבדלים בין אזורי המישור והגבעות (80% מהשטח) והאזור ההררי (20%).

בדרום המחוז, במישור הקיצים חמים מאוד עם משקעים מתונים וחורפים לא מאוד קרים, עם סופות נדירות ותקופות התחממות תכופות שהמובילות להתמוססות השלגים. בהרים הקיצים קרירים, עם שפע משקעים והחורפים קרים מאוד עם סופות רבות ושכבת שלג יציבה לתקופה ארוכה. בהשוואה - אזור הסובקרפטים מתאפיין בנתוני ביניים.

הטמפרטוות הממוצעות השנתיות הם C°‏ 10.1 בדרום (גיישט) ו-C°‏ 8 בצפון (פוצ'ואסה). הטמפרטורה המרבית בתולדות המחוז הייתה C°‏ 40.4 שנמדדה בשנת 1946 בטרגובישטה והטמפרטורה הנמוכה ביותר C°‏ 31− נמדדה בשנת 1907 בגיישט. בממוצע 160–170 ימים בשנה הם ללא שלג. המשקעים מגיעים ל-1000 מ"מ בשנה בהרים, 600-550 מ"מ באזורים הנמוכים. הרוח השלטת היא צפונית-מערבת וצפונית-מזרחית, כשהאחרונה היא החזקה יותר (2.8 מטר/שנייה).

התעשיות הבולטות במחוז הן:

• תעשיית הפלדה - מפעל פלדה בטרגובישטה
• תעשיית ייצור הציור להפקת הנפט
• תעשיית המזון
• תעשיית המוצרים ביתיים
• תעשיית הטקסטיל
• תעשייה כימית
• תעשיית חמרי הבניין

המוצרים העיקריים תוצרת התעשייה המקומית הם:

• • אנרגיה חשמלית- המיוצרת עד 2019 בתחנות הכוח דויצ'שט שנהרסה ב-2022-2020, ובתחנות ההידרואלקטריות במורויין, דוברשט ופוצ'ואסה,
  • פלדות מיוחדות, מחרטות אוטומטיות, מתקנים לקידוח נפט (בטרגבישטה)

(בטרגובישטה), ציוד כימי (מיוצר בטרגובישטה, גיישט, מורן) מקררים (גיישט), ציוד חשמלי (טיטו),j חומרים מצמידים, גופי תאורה (פייאן, טרגובישטה) מוצרי קרמיקה, לוחות טרומיות מבטון, בזמנו - אזבו, קרשים (טרגובישטה, טיטו, רקאר, ברנשט), חוטים ורקמות מכותנה, בקנבוס, בדים (בפוצ'ואסה, ברנשט, טרגובישטה, ) יש מייצרים מוצרי חלב ובשר, משאות חריפים, משקאות אלכוהוליים, שימורי פירות וירשות, תוצרי בשר וחלב, משקאות חריפים, שימורי פירות וירקות, שימורי פירות וירקות, משחטת עופות - בטיטו. בעלי מלאכה מקומיים מייצרים תלבושות עממיות, שטיחים עבודת יד וכו'. (ביישובים פייטרושיצה, פוקן, פלורן, רונקו,) דברי אמנות מעץ,, מעור עזים, ומנצרים (ביישובים כמו בלן, דרמנשט, קנדשט, מאלו קו פלור, פוקן, פייטרושיצה), דברי קרמיקה וכלים מחרס (בגבואיה, אודובשט, דרמנשט) וכו'.

בעיר טרגובישטה הוקמה אחרי מהפכת 1989 אוניברסיטת ולאכיה עם עשר פקולטות - בתחום הטכנולוגיה, הכלכלה, המשפטים, מדעי הרוח, תאולוגיה וכו'. ישנן מכללות בעיר טרגובישטה - המכללות הלאומיות "ק.קאראבלה", "ינקיצה וקרסקו", "קונסטנטין קנטקוזינו", כמו כן בתי ספר תיכון - "בלאשה דואמנה" לאמנויות, התיכון העיוני "פטרו צ'רצ'ל", מתחם הלימודים (Grupul Școlar) "וויבודול מירצ'ה", בית הספר היסודי "פאול בניקה" ואחרים. המכללה הלאומית "ולדימי סרטאינו" פועלת בעיר גיישט. בעיר טיטו פועל התיכון "ינקו ויסריון", מתחם הלימודים "גוגה יונסקו" ושני בתי ספר יסודיים. תיכון טכנולוגי ומתחם לימודי חקלאות פועלים גם בכפר ווינשט. בעיר רקאר - התיכון העיוני "יון גיקה" ובית ספר יסודי גרגאן, בעיר פוצ'ואסה -שני בתי ספר יסודיים, פועלים בתי ספר גם בכפרים קונצשט, שוטנגה, נוצ'ט, טרטששט,

• העיר טרגובישטה - הבירה העתיקה של חבל מונטניה או ואלכיה - החצר המלכותית (Curtea Domnească) עם מגדל קינדיה (Turnul Chindiei)
• עמק הנהר דמבוביצה
• עמק הנהר יאלומיצה - עם אתרי נופש, מקומות קמפינג, מפלים ושמורות טבע - פארק הטבע בוצ'ג'.
• מערת יאלומיצה
• הרי בוצ'ג' - פסלי הטבע "באבלה" ("הקשישות") ו"הספינקס"
• הרי ליאאוטה
• קאניוני (Cheile) זנואג'יי, טטארולוי וכו'
• אתרי נופש:
  • פוצ'אואסה (Pucioasa)
  • מורויין-פשטרה-פאדינה - בהרי בוצ'ג' (Moroeni – Peștera – Padina) בצפון המחוז - כולל מסלולי סקי

• ביישוב הצועני ברובו גלוד בכפר מורויין (Moroeni) צולמו מראות כביכול מ"קזחסטן" בסרטו הסאטירי של סאשה ברון כהן Borat: Cultural Learnings of America for Make Benefit Glorious Nation of Kazakhstan.
• בירת המחוז, טרגובישטה, הייתה מושבו הראשי של ולאד המשפד, שנתן השראה לדמותו של דרקולה ברומן מאת ברם סטוקר

בשנת 2007 מנתה אוכלוסיית המחוז 533,330 תושבים (מתוכם - 260,428 ממין זכר ו-272,902 ממין נקבה). צפיפות האוכלוסין הייתה 131.55 תושבים/קמ"ר. בשנת 2011 מנתה אוכלוסיית המחוז 518,745 תושבים וצפיפות האוכלוסין הייתה 127/קמ"ר. זהו אחד המחוזות הצפופים ביותר ברומניה. לפי הנתונים משנת 2016 מספר התושבים היה 528,426 תושבים.^[4] להלן אוכלוסיית המחוז לאורך השנים:

שנה	אוכלוסיית המחוז
1948	409,272
1956	438,985
1966	453,241
1977	527,620
1992	559,874
2002	541,763
2011	518,745

המחוז נחשב לרביעי ברומניה לפי צפיפות האוכלוסייה. החלוקה לקבוצות אתניות לפי מפקד האוכלוסין של 2011:

• רומנים - 90.6%
• צוענים - 5.3%
• בולגרים - 0.3%

דמבוביצה (מחוז)
Judeţul istoric Dâmboviţa

סמל דמבוביצה
בניין הפרפקטורה של פעם, כיום מוזיאון האמנות של טרגובישטה
מדינה / טריטוריה	ממלכת רומניה ממלכת רומניה
חבל ארץ	מונטניה
רשות מחוקקת	Dâmbovița County Council
בירת המחוז	טרגובישטה
שטח	3,440 קמ"ר
אוכלוסייה	‏
‑ במחוז	479,404 (1 בדצמבר 2021)
‑ צפיפות	90 נפש לקמ"ר (1930)
http://www.cjd.ro
מפת מיקום מפה מפורטת tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

המחוז הישן דמבוביצה היה בחלק הדרומי-מרכזי של ממלכת רומניה ("רומניה הגדולה"), בצפון החבל ההיסטורי מונטניה\ולאכיה. המחוז ההיסטורי כלל חלק גדול משטח המחוז הנוכחי. הוא גבל במערב במחוז מוסצ'ל ומחוז ארג'ש, בצפון במחוז בראשוב, במזרח במחוז פראחובה, ובדרום במחוזות אילפוב וולאשקה.

המחוז חולק במקור לשש נפות:

• פינטה (Finta)
• גיישט (Găești)
• פוצ'ואסה (Pucioasa)
• טרגובישטה (Târgoviște)
• טיטו (Titu)
• וויינשט (Voinești)

מאוחר יותר חולק לשמונה נפות עם ביטול נפת פינטה והקמת שלוש נפות חדשות במקומה:

• בילצ'ורשט -Bilciurești
• בוגאץ Bogați
• גרגאן - Ghergani

לפי מפקד האוכלוסין מ-1930 מספר תושבי המחוז היה 309,676. בערים גרו 33,398 תושבים.

96.9% - רומנים, 2.1% - צוענים, 0.2% - יהודים, 0.2% - הונגרים, 0.1% - גרמנים. בערים: 63.2% - רומנים, 2.0% - יהודים, 1.3% - צוענים, 1.2% - הונגרים, 0.5% - יוונים.

• 98.9% - נוצרים אורתודוקסים, 0.3% - נוצרים רומים קתולים, 0.3% - יהודים, 0.1% נוצרים אדוונטיסטים, 0.1% - נוצרים יוונים-קתולים

בערים: 94.8% - נוצרים אורתודוקסים, 2.1% - יהודים, 1.5% - רומים קתולים, 0.6% - יוונים קתולים, 0.3% - רמפורמים (קלוויניסטים), 0.3% - לותרנים

מועצת מחוז דמבוביצה, שחודשה בבחירות המקומיות ב-2020, מורכבת מ-34 נציגים ("יועצים"). הרכב מועצת המחוז הוא כלהלן:

המחוז כולל שתי ערים בעלות מעמד של מוניקיפיום ("מוניצ'יפיו" ברומנית), 4 ערים ו-76 כפרים גדולים ("קומונות").

• טרגובישטה - בירת המחוז - עם אוכלוסייה של 79,000 תושבים (2011)
• מורן (Moreni)

• גיישט - Găeşti
• פוצ'ואסה (Pucioasa)
• טיטו (Titu)
• פיאן (Fieni)

מדיה וקבצים בנושא דמבוביצה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של דמבוביצה
• האתר ADR Muntenia הסוכנות לפיתוח אזורי מונטניה - לפי נתוני מועצת המחוז דמבוביצה ולשכת הסטטיטיקה של מחוז דמבוביצה
• דמבוביצה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• Dan Ghinea - Județul Dâmbovița, Romania geografică/
• על תולדות המחוז דמבוביצה באתר משטרת רומניה