האסכולה הקרטוגרפית של מיורקה

האסכולה הקרטוגרפית של מיורקה הוא השם שניתן על ידי היסטוריונים לקבוצת קרטוגרפים, קוסמוגרפים ובוני אמצעי ניווט יהודים שפעלה באי מיורקה ובקטלוניה בין המאות 13 עד 15, עת גורשו יהודי ספרד.^[1]

עד שנת 1231 הייתה מיורקה ממלכה מוסלמית עצמאית, לאחר מכן, עד שנת 1344 ממלכה עצמאית נוצרית ומשנת 1344 סופחה באופן קבוע לממלכת אראגון.

באי מיורקה, הגדול מבין האיים הבלאריים השוכנים במערב הים התיכון כ-300 ק"מ מחופה המזרחי של ספרד, פעלו לאורך כל התקופות סוחרים מוסלמים ויהודים שניהלו חיי מסחר ענפים ושוקקים בים התיכון עם איטליה, מצרים ותוניסיה והחל מהמאה ה-14, באוקיינוס האטלנטי, עם אנגליה וארצות השפלה.

הדרישה למפות שייט הייתה רבה. רמון ליול, איש מדע, מיסיונר ופילוסוף נוצרי מהאי מיורקה, אשר נדד ברחבי העולם במטרה לקרב את האוכלוסיות לנצרות, כלל מפה ימית בין כלי הניווט ההכרחיים למסעותיו. בשנת 1354, מלך אראגון פדרו הרביעי ציווה שכל האוניות המפליגות תחת דגלו תצטיידנה בשתי מפות.^[2]

מרב המידע עליו התבססו המפות נאסף מדיווחים של ימאים שהפליגו באגן הים התיכון או בין הים התיכון לאוקיינוס האטלנטי ועל מידע אסטרונומי. הקרטוגרפים היהודים צברו ידע רב במיוחד בשל גישתם לכתבים בשפה העברית והערבית. הידע של אסכולת הקרטוגרפיה של מיורקה התרחב בהדרגה בעקבות התרחבות שליטתה של ממלכת אראגון באגן הים התיכון במאות 13 ו-14.^[3]

הקרטוגרפים של מיורקה פיתחו טכניקות קרטוגרפיות ייחודיות. מפותיהם שקיבלו את השם "פורטולאנו", מונח איטלקי הנגזר מהמילה הלטינית portus שפירושה נמל, היו מדריכי ניווט חופים ונמלים שהתמקדו באזור מוגדר, כגון אגן הים התיכון, האוקיינוס האטלנטי לכיוון האיים הקנריים או לכיוון אנגליה. המפות היו מפורטות ומדויקות מאוד ושימשו לניווט באופן כללי ובפרט לתכנון נתיבים ימיים באמצעות מצפן. לדוגמה נוצרו מפות שתיארו נתיבי שייט בים הפתוח מליגוריה לקורסיקה, מסיציליה לכרתים, ומרודוס לקפריסין.

התכונות שאפיינו את מדריכי הנמלים שהופקו במיורקה הן:

• הוספת שושנת רוחות בצורת מצפן המצביעה לכיוון צפון, ועריכת המפה בהתאם.
• הוספת רשת קואורדינטות בנויה על אוסף שושנות רוחות (Rhumbline or Windrose network) המאפשרת חישוב מדויק של המרחק בין שתי נקודות ותכנון נתיבי שייט.
• המפות צוירו בסגנונות שונים בהתאם לייעודן.^[4] מפות אחדות הכילו מידע על המסחר והניווט יחד עם פרטים על המצב המדיני והכלכלי של האזור. אחרות הכילו רק מידע ימי. בניגוד למפות הנמלים והניווט הרגילות הן תיארו לא רק את אזור החוף אלה גם את פנים הארץ וכללו גם מידע גאוגרפי על הרים ונהרות, ערי חומה, שליטים מקומיים, דגלים וסמלים של ממלכות ומקראות. הכשרתם של הקרטוגרפים נעשתה בסדנאות, דוגמת הסדנאות של יהודה קרשקש ושל פֶּרֶה רוֹסֶל, דבר שהבטיח סגנון אחיד, שימוש חוזר בסמלים ובצבעים (ים סוף נצבע באדום, ערים מוסלמיות סומנו בכיפות בצבע תכלת). המפות נצבעו בצבעי מים וקושטו באותיות זהב או כסף. בשל רמתן האומנותית הגבוהה חלקן הוזמנו כמתנות והפכו עם הזמן לפרטי אספנות מבוקשים.^[5]

המפה הידועה הראשונה בסגנון אסכולת מיורקה שורטטה על ידי אנג'לינו דולצרט (אנ') בשנת 1339. היא כוללת את כל יבשת אירופה, חלק מצפון אפריקה וחלק מהים הכספי. באוקיינוס האטלנטי מצוירים האיים האזוריים והקנריים וחלק בחופי אפריקה, דרומית למרוקו, דבר המצביע על כך שהאזור היה מוכר לשייטים ולקרטוגרפים הספרדים באותה תקופה.

בעבודה מוקדמת זאת, נמצאים כל המאפיינים הייחודיים של אסכולת הקרטוגרפיה של מיורקה. הציורים המרהיבים תיארו באופן מפורט את הגאוגרפיה של האזור וכללו דמויות זעירות של בני אדם. המפה לוותה בהסברים בשפה הלטינית.^[6]

האטלס הוזמן על ידי פדרו הרביעי, מלך אראגון לפי בקשתו של מלך צרפת שרל החמישי. אברהם קְרְֶשׂקֶשׂ ובנו יהודה נדרשו לכלול במפות "כל מה שנמצא במזרח ובמערב ובמיוחד כל מה שקיים מערבה ממיצרי גיברלטר".

אברהם ויהודה קְרְֶשׂקֶשׂ עבדו על האטלס במשך שנתיים בין השנים 1373 - 1375. במקור האטלס היה מורכב משישה לוחות עץ עליהם נמתחו יריעות קלף. במרוצת השנים, בשל הבלאי, היריעות חולקו לשנים עשר עמודים שהורכבו על לוחות בצורת מסך.

ארבעה מדוך שנים עשר העמודים כוללים מידע קוסמוגרפי וימי, הם מסבירים את תפיסת העולם, מציגים מידע אסטרונומי ואסטרולוגי ומידע על לוח השנה, השמש, הירח, המזלות, הגאות והשפל.

שמונה העמודים הנותרים מרכיבים את המפה עצמה.

האטלס תיאר את שלוש היבשות הידועות באותה התקופה וכלל את המידע העדכני ביותר על אסיה ועל סין. הממלכה המונגולית הוצבה במיקומה הנכון במרכז אסיה, וניתן פירוט אף לגבי ערים מסוימות בסין.

האטלס תיאר בצורה מפורטת ומדויקת את חופי הים התיכון ואת חופי האוקיינוס ההודי ובמיוחד את המקומות בשליטת ממלכת אראגון. ערים נוצריות צוינו על ידי צלב בעוד שערים מוסלמיות צוינו על ידי כיפה כחולה..^[7]

מצ'יה דה וילדסטס (פור') היה יהודי מומר. המפה שערך בשנת 1413 מתארת את האוקיינוס האטלנטי, הים התיכון, ים סוף, חלק מהים הכספי, המפרץ הפרסי והים הבלטי. המפה עשירה בציורי הרים, מלכים, בעלי חיים ומלווה בתיאורים בקטלאנית ובניב של האי מיורקה. איים ודגלים אחדים צבועים בצבע זהב והימים צבועים בצבע כחול עז, פרט לים האדום הצבוע באדום.

במפה מידע עדכני על איי האוקיינוס האטלנטי ועל נתיבי המסחר של שיירות הגמלים אשר סחרו במלח תמורת זהב לאורך הנהרות סנגל, נילוס וניז'ר.

ידועה גם מפה נוספת שערך בשנת 1423.^[8]

גבריאל דה ואלסקה (אנ') היה בן למשפחה יהודית שהתנצרה. קיימות שלוש מפות חתומות על ידו (1439, 1447, 1449) ושתי מפות נוספות המיוחסות לו (1440, 1447).

המפה המפורסמת ביותר היא זאת שצוירה בשנת 1439. היא כוללת את התגליות החדשות של הספינות שנשלחו על ידי אנריקו הספן, מלך פורטוגל, למערב אפריקה ולאיי האוקיינוס האטלנטי.^[9]

• 
  מפה של גבריאל דה ואלסקה משנת 1447
• 
  מפה של מצ'יה דה וילדסטס משנת 1413
• 
  חלק מהמפה של אנג'לינו דלאורטו משנת 1325