הוואנה

ערך זה עוסק בבירת קובה. אם התכוונתם ליצרנית מזון ארגנטינאית, ראו הוואנה (חברה).

הוואנה
La Habana

סמל הוואנה דגל הוואנה
פוטומונטז' של הוואנה
מדינה / טריטוריה	קובה קובה
מחוז	מחוז העיר הוואנה
ראש העיר	Reinaldo García Zapata
תאריך ייסוד	25 באוגוסט 1515
שטח	721 קמ"ר
גובה	59 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	2,492,618 (2022)
‑ במטרופולין	2,662,300 (2006)
‑ צפיפות	3,007 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	23°8′N 82°23′W / 23.133°N 82.383°W / 23.133; -82.383
אזור זמן	UTC -5
http://www.lahabana.com/
אתר מורשת עולמית
הוואנה הישנה וביצוריה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 4, 5
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

הוואנה (בספרדית: ‏La Habana^ⓘ‏^Ⓘ‏, הגייה: [la aˈβana]) היא בירת קובה והעיר הגדולה ביותר במדינה זו ובאיים הקאריביים. העיר, המשתרעת על פני כ-720 קמ"ר, היא גם אחד ממחוזותיה של קובה. הוואנה שוכנת במערב המדינה, לחופו של מצר פלורידה, כ-170 ק"מ דרומית לקי וסט שבפלורידה.

בשנת 1982 הכריז אונסק"ו על הוואנה העתיקה וביצוריה כאתר מורשת עולמית.

בראשיתה, נקראה העיר וייה דה סן קריסטובל דה לה אבנה (Villa de San Cristóbal de la Habana). אין ודאות באשר למקור השם "הוואנה"^[1]. לפי אחת הסברות, הוא נגזר משמו של צ'יף מקומי בשם הַבָּגוּאָנֶקְס. לפי גרסה אחרת, מקור השם הוא במילה ההולנדית העתיקה Havene, שפירושה "נמל", ואילו לפי סברה שלישית, המקור הוא במילה הספרדית Sabana, שפירושה סוואנה.

ראשוני האירופאים פקדו את המקום בו נמצאת הוואנה בשנת 1509, במסגרת מסעו של מגלה הארצות הספרדי סבסטיאן דה אוקאמפו, שסבב את האי קובה. ב-25 באוגוסט 1515 נוסדה העיר בידי דייגו ולאסקס דה קוויאר, בחופה הדרומי של המדינה, בסמוך למקום בו שוכנת היום העיר סוּרְחִידֶרוֹ דֶה בָּאטְבָּאנוֹ. מאחר שהניסיונות לבסס במקום נמל לא צלחו, הוקמה העיר מחדש בשנת 1519 במקומה הנוכחי.

במהלך המאה ה-16 סבלה העיר מהתקפות של שודדי ים ושל פריבטירים צרפתים. ראשוני התוקפים, בראשותו של הצרפתי ז'אק דה סור, השתלטו על העיר בקלילות בשנת 1555, בזזו אותה והעלו אותה באש. התקפות נוספות הביאו את הספרדים להתחיל בביצורה של העיר. הביצורים לא נועדו רק להגנה על העיר, אלא גם כדי לאפשר לספרדים לשלוט ביתר קלות במסחר המתנהל בה, ולהתמודד עם השוק השחור שהתפתח בה. אמצעי הגנה נוסף שנקטו הספרדים, החל מ-1561, הוא ליווי כל הספינות העושות דרכן לספרד בספינות מלחמה של הצי הספרדי.

ספינות שעשו את דרכן מהמושבות הספרדיות ביבשת אמריקה לספרד, עגנו בנמל של הוואנה, בהמתנה לליווי של ספינות הצי ולהתארגנותו של צי האינדיאס. כך, הפכה העיר למרכז מסחרי חשוב של אוצרות הטבע של היבשת: זהב, כסף וצמר אלפקות מהרי האנדים, אזמרגד ומוצרי עור מקולומביה, מהגוני מגואטמלה ומקובה עצמה, תבלינים ממקסיקו, וכן תירס, מניהוט (יוקה) וקקאו. העלייה בחשיבותה של העיר הביאה את מושל קובה להעביר את מושבו מסנטיאגו דה קובה להוואנה ב-1563. במקביל, נמשכו ביצורי העיר, ונבנו שלושה מבצרים חשובים: קאסטיו דה לה ריאל פוארסה במרכז העיר (בנייתו החלה ב-1562), קאסטיו דה לוס טרס רייס מאגוס דל מורו ממזרח למפרץ הוואנה (הבנייה החלה ב-1589) וסן סלוודור דה לה פונטה ממערב לו (1590). מגמת ההתפתחות של העיר נמשכה גם במהלך המאה ה-17, אך נבלמה ב-1649, כאשר מגפה שמקורה בקרטחנה פקדה את העיר והביאה למותם של שליש מתושביה.

ב-30 בנובמבר 1665 העניקה לעיר אלמנתו של פליפה הרביעי, מריה אנה, את מגן העיר. המגן כלל אלמנטים סימבוליים כמו 3 המבצרים החשובים בעיר, וכן מפתח, המייצג את כינויה של העיר באותה עת, "מפתח המפרץ".

ב-1674 החלו הספרדים בבניית חומה סביב העיר. העבודות הסתיימו רק ב-1740.

במחצית המאה ה-18 התגוררו בהוואנה כ-70 אלף תושבים, והיא הייתה העיר השלישית בגודלה ביבשת אמריקה, אחרי לימה ומקסיקו סיטי^[2]. שגשוגה הכלכלי של העיר צד את עיניהם של הבריטים, שכחלק ממאמציהם במלחמת שבע השנים החליטו לכבוש אותה. ב-6 ביוני 1762, חמישים ספינות של הצי המלכותי, ועליהן כ-14 אלף חיילים, נכנסו למים הטריטוריאליים של קובה, במטרה לכבוש את הוואנה. עד אוגוסט כבר הייתה העיר בשליטתם. הבריטים לא שהו בעיר זמן רב. בפברואר 1763 נחתם חוזה פריז ששם קץ למלחמת שבע השנים, ובמסגרתו בריטניה, שקיבלה לידיה את פלורידה, החזירה את הוואנה לידי הספרדים. בתקופה הקצרה בה שהו בקובה, הספיקו הבריטים להביא אלפי עבדים ממושבותיהם במערב אפריקה ובקאריביים, על מנת שיעבדו במטעי הסוכר, ובכך השפיעו על המאזן הדמוגרפי במדינה.

אחד הלקחים שהפיקו הספרדים מהכיבוש הבריטי הוא שהעיר אינה מבוצרת דיה, ועל כן המשיכו בביצוריה. כבר באותה שנה הם החלו בבנייתו של מבצר לה קבניה בסמוך לנמל. עם סיום הבנייה, בשנת 1774, היה המבצר לגדול ביותר ביבשת אמריקה. מבצרים נוספים שנבנו הם מבצר אָטארֶס ומבצר אל פרינסיפֶּה. בנוסף, הוצבו סוללות תותחים לאורך חופי העיר.

במהלך המאה ה-18 נבנתה גם הקתדרלה של הוואנה. היא נחנכה ב-1748 ככנסייה ישועית, ולאחר גירושם מהאימפריה הספרדית הפכה, ב-1777, לכנסייה רגילה. ב-1788 הוכרזה כקתדרלה של הוואנה באופן רשמי, וב-15 בינואר 1796 הועברו אליה עצמותיו של כריסטופר קולומבוס מסנטו דומינגו. קולומבוס היה קבור במקום עד שהועבר לסביליה לאחר הפסדה של ספרד במלחמת ארצות הברית–ספרד ב-1898.

במהלך המאה ה-19 התפתחו קשרי המסחר בין ארצות הברית לבין האיים הקאריביים, והדבר השפיע גם על הוואנה. העיר הפכה אופנתית יותר, הוקמו בה תיאטראות ובני מעמד הביניים שהחל להתעשר, בנו לעצמם בתים מפוארים יותר, רבים מהם בסגנון נאו-קלאסי.

ב-1837 נחנכה מסילת הברזל הראשונה בקובה, שקישרה בין הוואנה לבין בֶּחוּקָאל, שנועדה בעיקר לשינוע סוכר. בכך, הייתה קובה למדינה החמישית בעולם שבה מוקמת מסילת ברזל, ולראשונה מקרב המדינות דוברות הספרדית.

ב-1863 נפרצו חומות העיר, על מנת לאפשר את התרחבותה. עד סוף המאה הוקמו הרבעים ודאדו, מירָמָאר וסיבּוֹנֶיי, אליהם עברו עשירי העיר.

ב-15 בפברואר 1898 התפוצצה ספינת המלחמה האמריקאית "מיין" במימי נמל הוואנה. הפיצוץ היה העילה לפרוץ מלחמת ארצות הברית–ספרד. במהלך הקיץ השתלט צבא ארצות הברית על קובה, והשלטון הספרדי בה הסתיים. ב-1902 הייתה קובה למדינה עצמאית, בכפוף לתיקון פלאט, והוואנה הייתה לבירתה.

בראשית המאה ה-20 הייתה נתונה קובה תחת השפעה אמריקאית חזקה. הוואנה הפכה ליעד תיירות מועדף על האמריקאים, ובעיר הוקמו מלונות פאר, בתי קזינו ומועדוני לילה. בשנות ה-30 פקדו אותה לעיתים תכופות ראשי המאפיה, ובהם מאיר לנסקי ולאקי לוצ'יאנו, שגם ניהלו כמה מבתי הקזינו הגדולים בעיר. באותה העת, הניבו ההימורים בהוואנה רווחים גדולים אף יותר מאשר בלאס וגאס. ב-1958 ביקרו בהוואנה מעל 300 אלף תיירים אמריקאים. חתן פרס נובל לספרות, ארנסט המינגוויי, שהתגורר בה במשך שנים רבות וכתב בה כמה מספריו, טען כי "במונחי יופי, רק ונציה ופריז עולות על הוואנה".

המהפכה הקובנית ב-1959 שמה קץ לעידן זה. התיירים האמריקאים עזבו, והאמברגו שהטילה ממשלת ארצות הברית פגע קשות בכלכלת העיר. במהלך שנות ה-60 הולאמו רוב בתי העסק בעיר^[3]. מצבם הכלכלי הקשה של התושבים ושל הממשלה מנע את שימור המבנים הישנים בעיר, והם החלו לסבול מהזנחה. המצב הכלכלי בקובה החמיר לאחר התפרקות ברית המועצות, שתמכה בה כלכלית, בשנת 1991. ממשלת קובה החליטה לממש את הפוטנציאל התיירותי של העיר^[4], ותיירים ממדינות מערב אירופה ומקנדה החלו לפקוד אותה. תיירים אלה מכניסים לקופת המדינה כ-2 מיליארד דולרים מדי שנה, מה שאיפשר את שיפוצם של מבנים ורחובות בעיר העתיקה.

הוואנה שוכנת בחלקה המערבי של קובה, על חופה הצפוני. מצפון לה התפר שבין מצר פלורידה לבין מפרץ מקסיקו. רוב העיר משתרעת מדרום וממערב למפרץ הוואנה - מפרץ קטן המופרד מהים בתעלה טבעית, ולו 3 לשונות ים - מָארִימֶלֶנָה, גוּאַנָבָּקוֹאָה ואָָטארֶס. נחל אַלְמָנְדָארֶס חוצה את העיר ונשפך לים קילומטרים ספורים מערבית למפרץ. הנחל מהווה את גבולו המערבי של רובע ודאדו. הגבעות בתחומי העיר מגיעות לגובה מקסימלי של כ-60 מ' מעל פני הים.

בהוואנה, כבכל קובה, שורר אקלים טרופי. הטמפרטורות הממוצעות בהוואנה נעות בין 24 מעלות בינואר ל-31 מעלות באוגוסט. הטמפרטורה יורדת מתחת ל-10 מעלות רק לעיתים נדירות. מדי שנה יורדים בה בממוצע 1,167 מ"מ גשם, כאשר החודשים הגשומים ביותר הם יוני ואוקטובר, ואילו החודשים שבין פברואר לאפריל הם הגשומים פחות. סופות הוריקן פוקדות את העיר מעת לעת, אך הן חלשות ביחס לסופות שפוקדות את חופה הדרומי של קובה.

• לה קבניה (בשמו המלא: סן קרלוס דה לה קבניה; Fortaleza de San Carlos de la Cabaña). נבנה בין 1763 ל-1774 בצידו המזרחי של מפרץ הוואנה, בעקבות ההשתלטות הבריטית על הוואנה. המבצר שימש הן את הספרדים והן את ממשלת קובה העצמית כבסיס צבאי וכבית כלא. בתקופה הראשונה שלאחר המהפכה, הקים במבצר צ'ה גווארה את מפקדתו, ומאוחר יותר הוא הפך לאקדמיה צבאית. כיום המבצר משמש כמוזיאון צבאי (Museo de Fotificaciones y Armas).
• אל מורו (בשמו המלא: קאסטיו דה לוס טרס רייס מאגוס דל מורו; Castillo de los Tres Reyes Magos del Morro). המבצר נבנה ב-1589 בפתחו של מפרץ הוואנה, לשם הגנה על העיר מפני פשיטות של שודדי ים, והוא קרוי על שם שלושת האמגושים. ב-1845 הוקם בו המגדלור הראשון בקובה, ובהמשך שכן בו בית ספר להפעלת מגדלורים. כיום משמש המבצר כמוזיאון ימי.
• קאסטיו דה לה ריאל פוארסה (Castillo de la Real Fuerza; מילולית: "מבצר הכוח המלכותי"). המבצר הוקם בין 1558 ל-1577 ממערב למפרץ הוואנה, מול לה קבניה ובסמוך לפלסה דה ארמאס. זמן קצר לאחר הקמתו, הכירו הספרדים בכך שנבנה רחוק מדי מפתח המפרץ, וכי לא יהיה יעיל בהגנתו. על כן, הפכו אותו למשכנו של מושל קובה. לאחר שהספרדים עזבו את קובה, הפך המבצר לארכיון הלאומי, וב-1938 שימש את הספרייה הלאומית. לאחר המהפכה, שימש המבצר למטרות שונות - המשרד המרכזי של מרכז השימור והמוזואולוגיה (1959), מוזיאון לאמנות קובנית (1977) והמוזיאון הלאומי לקרמיקה קובנית (1990).

• אל קפיטוליו. הקפיטוליו נחנך בשנת 1929, במטרה לשמש את הסנאט ואת בית הנבחרים של קובה. הדמיון בינו לבין הקפיטול האמריקני בוושינגטון ניכר. אף שהבנייה הושלמה ב-1929, הסנאט ובית הנבחרים החלו לפעול בו רק לאחר שהושלם עיצוב הפנים, בשנת 1931. לאחר המהפכה שוכן בבניין משרד המדע, הטכנולוגיה והסביבה, וכיום הוא משמש את האקדמיה הקובנית למדע ואת הספרייה הלאומית למדע ולטכנולוגיה.
• פלאסיו דה לוס קאפיטנס חנראלס (Palacio de los Capitánes Generales). בנייתו של הבניין החלה ב-1776, ובין 1791 ל-1898 שימש את המושל הצבאי (Capitán General) הספרדי של קובה. בתקופה הקצרה בה שלטו האמריקאים בקובה, עד 1902, שימש המבנה את המושל מטעמם, ולאחר מכן הפך למשכנם של נשיאי קובה. ב-1920 עבר משכן הנשיא למבנה חדש יותר, והפלאסיו היה לבית העירייה. ב-1967 עזבה גם העירייה, ומ-1968, שוכן בבניין המוזיאון העירוני של הוואנה. בתוך המבנה פסל שיש בדמותו של כריסטופר קולומבוס.
• מוזיאון המהפכה (Museo de la Revolución). המוזיאון שוכן בבניין נאו-קלאסי מפואר שנבנה ב-1920, ושימש כמשכנם של נשיאי קובה עד 1959. לאחר המהפכה, הוסב המבנה למוזיאון, העוסק באירועים שליוו אותה, וכן במלחמת העצמאות של קובה. מאחורי המוזיאון מבנה זכוכית גדול ובתוכו הגראנמה - היאכטה שעל סיפונה הגיעו קסטרו ותומכיו ממקסיקו לקובה. כן מוצג במקום משגר S-75 דווינה, כתזכורת למשגר שהפיל מטוס אמריקני במהלך משבר הטילים ב-1962.
• התיאטרון הגדול של הוואנה (Gran Teatro de La Habana). בניין התיאטרון נחנך רשמית ב-1838 (אף שכבר ב-1837 נערכו בו מופעים), ועבר שיפוץ מאסיבי ב-1914. האולם המרכזי, שקרוי על שם המשורר הספרדי פדריקו גארסיה לורקה, מכיל 1,500 מושבים. התיאטרון ידוע בשל מופעי הבלט שנערכים בו. מאז 1950 הוא משמש את הבלט הלאומי של קובה, ומאז 1960 נערך בו מדי שנה פסטיבל הבלט הבינלאומי של הוואנה.
• בית העלמין קולון (Necrópolis Cristóbal Colón). בית העלמין נחנך ב-1876 ברובע ודאדו, ונקרא על שם כריסטופר קולומבוס. מלבד חלקות קבר רגילות, מכיל בית העלמין כ-500 מאוזוליאומים, קפלות ואחוזות קבר, לצד אנדרטאות שונות.
• ארמון המהפכה (Palacio de la Revolución). מקום מושבם של הממשלה וראש הממשל.

• הקתדרלה של הוואנה (בשמה המלא: Catedral de San Cristóbal de La Habana). הקתדרלה הוקמה תחילה ככנסייה ישועית (1748), אך לאחר גירוש הישועים מקובה (1767), והקמת הבישופות של הוואנה (1787), הוסב מבנה הכנסייה והפך לקתדרלה. הקתדרלה נבנתה בסגנון הבארוק, אך שני צריחיה אינם סימטריים - אחד מהם רחב ממשנהו. צורתה כמעט ריבועית - אורכה 35 מ' ורוחבה 34 מ'. בתוך הקתדרלה יצירות אמנות הכוללות העתקי יצירות של אמנים כרובנס ומוריו. חלק מהריהוט הפנימי, כולל המזבח, הובא מרומא. עד עזיבת הספרדים, נשמרו בקתדרלה עצמותיו של כריסטופר קולומבוס.
• כנסיית סן פרנסיסקו דה אסיס (Iglesia y Monestario de San Francisco de Asis) נבנתה תחילה ב-1608, אך הוקמה מחדש בין 1719 ל-1738, ושימשה בעבר גם כמנזר. ב-1841 פינו הספרדים את המנזר, בשל הכוח הפוליטי שצברה הנהגתו. גם הכנסייה חדלה לתפקד, עקב כך, והמבנה הוסב למחסן ירקות ומאוחר יותר לבית דואר. כיום אולם הכנסייה משמש כאולם קונצרטים, ובמקום גם מוזיאון קטן לאמנות דתית. צריח הכנסייה הוא הגבוה ביותר בהוואנה.

• הוטל נסיונל ברובע ודאדו, הוא בית מלון נאו-קלאסי מפואר שנבנה ב-1930. לאחר הקמתו ועד המהפכה, נחשב למפואר שבמלונות הוואנה, והתארחו בו שחקנים וסופרים אמריקאים רבים, לצד ראשי המאפיה. לאחר המהפכה ירד מגדולתו, ושימש בעיקר דיפלומטים זרים. במסגרת מאמציה של ממשלת קובה מאז שנות ה-90 לקדם את התיירות למדינה, שופץ המלון, שהוזנח במהלך השנים, אך הוא אינו מגיע לרמות הפאר של ימי הזוהר שלו.
• מלון הוואנה ליברה ברובע ודאדו הוקם ב-1958 כחלק מרשת מלונות הילטון, והוא כולל 572 חדרים, על פני 25 קומות. כשהוקם, היה המלון הגדול ביותר באמריקה הלטינית. במשך זמן קצר לאחר עלייתו של קסטרו לשלטון ב-1959, שימש המלון כמפקדתו. ב-1960 הולאם המלון, ובסוף שנות ה-90 נמכר בחלקו לרשת המלונות הספרדית סוֹל מֶלִיָה.
• המפעל המלכותי פטרגאס לטבק (Real Fabrica de Tabacos Partagas). מפעל הסיגרים המפורסם ביותר בהוואנה, ואחד הוותיקים שבהם, פעיל משנת 1845, ו-400 פועליו מייצרים מותגי סיגרים ידועים כלוּסִיטָנְיה וצ'רצ'יל.
• גלידריית קופליה (Coppelia). גלידרייה זו שוכנת בפארק קטן במרכז ודאדו, והיא פועלת מאז שנות ה-60. הפופולריות של הגלידרייה כה גדולה, עד כי שוטרים מסדירים את התורים הארוכים המשתרכים בכניסה אליה. סצנת הפתיחה של הסרט הקובני "תותים ושוקולד" צולמה בגלידרייה, והבחירה בטעמי תות ושוקולד של שני גיבורי הסרט מהווה משל לדרכים השונות בהן הם הולכים.

• פלאסה דה ארמאס (Plaza de Armas) היא הכיכר המרכזית של הוואנה וייחה, ובמשך שנים רבות הייתה אחת הנקודות המרכזיות בעיר, בשל המבנים החשובים הסובבים אותה. אף שבמקום הייתה כיכר מאז 1589, הכיכר הנוכחית הוקמה רק ב-1792. צורתה של הכיכר מלבנית, וב-1955 הוצב בה פסל בדמותו של קרלוס מנואל דה סספדס, ממנהיגי המאבק לעצמאות קובה. מצפון לה שוכן קאסטיו דה לה ריאל פוארסה, ממערב פלאסיו דה לוס קפיטנאס חנראלס, מדרום מוזיאון הטבע וממזרח קאפלת אל טֶמְפְּלֶטֶה. הכיכר משמשת גם כשוק לספרים משומשים.
• פלאסה דה לה רבולוסיון ("כיכר המהפכה"), שנקראה בעבר פלאסה דה לה רפובליקה שוכנת בדרום ודאדו. הכיכר משמשת עצרות המונים שמארגנת המפלגה הקומוניסטית. מדרום לכיכר אנדרטה בגובה של 142 מ' לזכרו של חוסה מארטי, הכוללת גם פסל בדמותו, בגובה של 17 מ'. מאחורי האנדרטה משרדי המפלגה הקומוניסטית ולשכתו של פידל קסטרו. מצפון לכיכר בניין משרד הפנים הקובני, עליו משורטט דיוקנו של צ'ה גווארה, וממערב לה התיאטרון הלאומי של קובה.
• המאלקון (Malecón; מילולית: מזח) (בשמו הרשמי - שדרות Maceo) הוא רחוב שאורכו 8 ק"מ, לאורך חופה של הוואנה, משפך נחל אלמנדארס במערב ועד מפרץ הוואנה במזרח. המאלקון הוקם על ידי האמריקאים ב-1901. לאורך המאלקון שוכנים, בין היתר, משרד האינטרסים האמריקאי, אנדרטה לזכר קורבנות ספינת המלחמה "מיין" והוטל נסיונל. בתים רבים לאורך המאלקון נבנו בסגנון אר דקו.

• פארקה דה לה פראטרנידד (Parque de la Fraternidad, מילולית: פארק האחווה), השוכן דרומית לקפיטוליו במרכז הוואנה, היה בעבר רחבה ששימשה למצעדים של הצבא הספרדי. הפארק הוקם ב-1892, לציון 400 שנים לגילוי אמריקה. ב-1928 עוצב הפארק מחדש, לרגל הוועידה הפאן-אמריקאית שנערכה בהוואנה, וניטע בו עץ ציבה, על גבי אדמה שהובאה מכל המדינות ביבשת.
• פארקה סנטראל ("הפארק המרכזי") שוכן צפונית מזרחית לקפיטוליו, והוא הוקם לאחר הריסת חומות העיר. ב-1879 נשא בפארק חוסה מארטי נאום בעד עצמאות קובה, לעיני קהל רב, וב-1905 הוצב במקום פסל בדמותו.

פורמלית, מנוהלת הוואנה על ידי עירייה. עם זאת, לנוכחות הממשלה ומוסדותיה בעיר השפעה על ניהולה. בנוסף, חלק מהשירותים מסופקים על ידי הוועדות להגנת המהפכה. בפועל, מספקת העירייה שירותים מוניציפליים שוטפים, כגון איסוף פסולת וכיבוי אש.

עד 1976 כלל מחוז העיר הוואנה 6 נפות. באותה שנה הורחב תחום השיפוט של הוואנה, וכיום הוא חופף לתחום שיפוטו של המחוז כולו.

בהוואנה 15 רבעים המנוהלים בידי עיריות משנה:

בשנת 2005 התגוררו בהוואנה כ-2.3 מיליון תושבים, שהם כ-20% מתושביה של קובה כולה. כ-700 אלף תושבים נוספים מתגוררים במטרופולין של הוואנה, החורג מתחומי מחוז העיר הוואנה, וכולל גם ערים במחוז הוואנה הסובב אותו. ממשלת קובה מנסה להגביל את ההגירה הפנימית לעיר, על מנת לשמור על איזון במספר התושבים במדינה, ומתוך חשש שתשתיות המים, החשמל והתחבורה בעיר אינן ערוכות לקליטת תושבים נוספים. התושבים המהגרים לעיר מגיעים בעיקר ממזרח והם מכונים "Palestinos" ("פלסטינים")^[6].

בדומה ליתר המדינה, מרבית תושבי הוואנה הם ממוצא ספרדי, ומיעוטם שחורים ומולאטים. ככלל, בתקופה שלפני המהפכה הקובנית, החלוקה האתנית תאמה את החלוקה המעמדית - רוב האליטות ובני מעמד הביניים היו לבנים, ורוב בני מעמד הפועלים היו שחורים ומולאטים. ממשל קסטרו נקט צעדים לצמצום האפליה ממנה סבלו השחורים והמולאטים במקומות העבודה, בחינוך ובדיור, וסייע בקידומם.

מיעוטים נוספים בהוואנה כוללים כ-100 אלף תושבים ממוצא סיני (לעומת כ-200 אלף לפני המהפכה) וכן כמה אלפי פליטים בני נוער שנקלטו ממדינות צפון אפריקה.

רוב תושבי הוואנה הם נוצרים-קתוליים.

בין הספרדים שהתיישבו בקובה היו גם אנוסים. במהלך השנים הגיעו לאי יהודים נוספים, חלקם מהולנד ומברזיל. רבים מהם הסתירו את יהדותם, מחשש האינקוויזיציה. לאחר עצמאות קובה הוסר חשש זה וב-1917 חיו במדינה כ-2,000 יהודים, רובם בהוואנה. בשנות ה-30 וה-40 נמלטו לקובה יהודים רבים מאירופה, על אף חוקים שהגבילו את ההגירה היהודית למדינה. בשיאה, מנתה הקהילה היהודית כ-15 אלף נפש. לאחר המהפכה, הצטמצם בהדרגה מספר היהודים בהוואנה, והוא מונה כיום 1,100 תושבים בלבד (מתוך כ-1,500 בקובה כולה)^[7]. שלושה מתוך חמישה בתי הכנסת שהוקמו בהוואנה עודם פעילים.

בראשית ימיה של הוואנה, הייתה העיר מרכז חשוב למסחר של ספרד עם מושבותיה באמריקה. לאחר עצמאות קובה, הפכה לאתר נופש ותיירות, שהיה פופולרי בקרב האמריקאים. כיום, תחת שלטונו הקומוניסטי של קסטרו, וכתוצאה מהאמברגו האמריקאי, מצבה הכלכלי של העיר שונה. התפרקות ברית המועצות כמעט שמוטטה את כלכלתה של קובה, ובשנות ה-90 הורגש במדינה בכלל ובהוואנה בפרט מחסור חריף במוצרי יסוד כמזון ודלק. המצב בעיר השתפר מעט הודות להתפתחות התיירות במדינה, אך עדיין מורגש לעיתים מחסור במוצרים שונים.

הוואנה היא המרכז התעשייתי הגדול ביותר בקובה, אך שהתעשייה המרכזית במדינה, תעשיית הסוכר, מרוכזת במקומות אחרים. התעשייה בהוואנה היא בעיקר תעשייה קלה, לעיתים מבוססת על עבודת יד. בין ענפי התעשייה המרכזיים נמנים מזון, משקאות אלכוהוליים (ובמיוחד רום), טקסטיל, מוצרי טבק (ובמיוחד סיגרים).

אף שממשל קסטרו קידם את הפעילות בנמלי סיינפואגוס ומטאנסאס, נמלהּ של הוואנה הוא עדיין הנמל הפעיל ביותר במדינה, וכ-50% ממוצרי היבוא והיצוא עוברים דרכו. בנמל פועלת גם מספנה, והוא משמש גם סירות דייג.

מרבית העסקים בהוואנה הולאמו במהלך שנות ה-60. עסקים פרטיים קטנים, כגון סנדלריות ומתפרות, עדיין פועלים בעיר, אך מספרם קטן. רוב המסחר מתרכז ברובע ודאדו.

נמל התעופה חוסה מארטי, השוכן כ-11 ק"מ מדרום למרכז העיר, הוא נמל התעופה העיקרי של קובה, והוא גם בסיס הפעולה המרכזי של חברות התעופה קובאנה דה אוויאסיון, אָאֶרוֹגָאוְויוֹטָה ואָאֶרוֹ קָארִיבֶּאָן. נמל התעופה משרת 25 חברות תעופה, המפעילות קווים ל-60 יעדים ברחבי העולם. 3 חברות התעופה הקובניות מפעילות קווים ל-16 יעדים בקובה עצמה. שדה תעופה קטן יותר, פְּלָאיה בָּרָקוֹאָה, נמצא ממערב לעיר, ומיועד לטיסות פנים, בעיקר של חברת אארוגאוויוטה.

חברת הרכבות הקובנית, UFC, מפעילה קווים לערים שונות ברחבי קובה, ומסיעה כ-12 מיליון נוסעים בשנה. הקו הארוך ביותר מהוואנה הוא הקו לסנטיאגו דה קובה, שאורכו 836 ק"מ.

חברות אומניבוס ומטרובוס מפעילות קווי אוטובוס בתוך הוואנה, ואילו החברות אסטרו ווִיָאסוּל מפעילה קווים מהוואנה לערים שונות ברחבי המדינה. האוטובוסים שמפעילה מטרובוס מכונים קָאמֶיוֹס (Camellos, בספרדית: גמלים), בשל המבנה שלהם, שכולל שתי "דבשות". אוטובוסים ענקיים אלה, המבוססים על משאיות, הם פיתוח קובני, והם מסוגלים להכיל כ-300 נוסעים.

מוסדות החינוך בהוואנה כפופים לשלטון המרכזי בקובה. האוניברסיטה היחידה הפועלת בעיר, אוניברסיטת הוואנה, נוסדה ב-1728 ונחשבה בעבר לאחת האוניברסיטאות המובילות בהמיספירה המערבית. לאחר המהפכה ירדה קרנה של האוניברסיטה, שכן מאז מתערבת ממשלת קובה בתכני הלימוד. בעבר פעלה ברובע מריאנאו האוניברסיטה הקתולית, אך היא נסגרה לאחר המהפכה.

מוסד חשוב נוסף הוא בית הספר הלאומי לבלט, שבו לומדים כ-4,300 תלמידים, והוא בית הספר הגדול בעולם לבלט.

הספורט הפופולרי ביותר בקובה הוא הבייסבול, ושתי קבוצות מהוואנה משחקות בליגה הראשונה - האינדוסטריאלס והמטרופוליטנוס. האצטדיון הגדול בעיר הוא האסטדיו לטינואמריקנו, שנחנך ב-1946, והוא יכול להכיל קהל של כ-55 אלף צופים.

ב-1991 אירחה הוואנה את המשחקים הפאן-אמריקאיים, ולרגל המאורע נבנו בה מתקני ספורט רבים. ב-1992 אירחה את טורניר הגביע העולמי של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית. בשנת 2003 הציגה הוואנה את מועמדותה לאירוח אולימפיאדת 2012, אך מועמדות זו ירדה מהפרק בשלב מוקדם.

• סינתיה גורני, הנה מגיע הגל, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 221, אוקטובר 2016

מיזמי קרן ויקימדיה
מדריך למטייל בוויקימסע: הוואנה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הוואנה

• אתר האינטרנט הרשמי של הוואנה
• מדריך הוואנה (בספרדית)
• שירי הדר ומיכאלה חזני, MUST: המקומות שחובה לראות בהוואנה, באתר ynet, 3 באפריל 2019
• הוואנה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• הוואנה (קובה), דף שער בספרייה הלאומית

בירות מדינות איי הודו המערבית
מדינות האיים הקריביים	אנטיגואה וברבודה: סנט ג'ונס • בהאמה: נסאו • ברבדוס: ברידג'טאון • גרנדה: סנט ג'ורג'ס • דומיניקה: רוזו • הרפובליקה הדומיניקנית: סנטו דומינגו • האיטי: פורט-או-פרנס • ג'מייקה: קינגסטון • טרינידד וטובגו: פורט אוף ספיין • סנט וינסנט והגרנדינים: קינגסטאון • סנט לוסיה: קסטריז • סנט קיטס ונוויס: באסטר • קובה: הוואנה
שטחים תלויים	איי הבתולה הבריטיים: רואוד טאון • איי הבתולה של ארצות הברית: שארלוט אמאלי • איי קיימן: ג'ורג' טאון • אנגווילה: הוואלי • ארובה: אורנייסטאד • גוואדלופ: באס-טר • איי טרקס וקייקוס: קוקבורן טאון • מרטיניק: פור-דה-פראנס • מונטסראט: פלימות' (בריידס) • סן ברתלמי: גוסטביה • סן מרטן: מריגו • סנט מארטן: פיליפסבורג • פוארטו ריקו: סן חואן • קוראסאו: וילמסטאד

אתרי מורשת עולמית בקובה
הוואנה הישנה וביצוריה • טרינידד וואיה דה לוס אינחניוס • מבצר סן פדרו דה לה רוקה • המרכז ההיסטורי האורבאני של סיינפואגוס • הנוף הארכאולוגי של מפעל הקפה בדרום-מזרח קובה • עמק ויניאלס • הפארק הלאומי אלחנדרו דה הומבולדט • הפארק הלאומי דסאמבארקו דל גראנמה • המרכז ההיסטורי של קמגואיי

הערים הגדולות של קובה אומדן רשמי מתאריך 31 בדצמבר 2020[אוכלוסין 1]
^ CUBA: Cities & Towns
	דירוג	שם	מחוז	אוכלוסייה
הוואנה סנטיאגו דה קובה
	1	הוואנה	הוואנה	2,132,183	אולגין ביאמו
	2	סנטיאגו דה קובה	סנטיאגו דה קובה	1,045,631
	3	אולגין	אולגין	1,021,591
	4	ביאמו	גראנמה	817,763
	5	סנטה קלרה	ויה קלרה	775,091
	6	קמגואיי	קמגואיי	763,389
	7	מטאנסס	מטאנסס	716,320
	8	פינאר דל ריו	פינאר דל ריו	583,037
	9	ויקטוריה דה לאס טונאס	לאס טונאס	533,224
	10	ארטימסה	ארטימסה	514,332