הבירדס

הבירדס
**The Byrds**
מקום הקמה	לוס אנג'לס
מוקד פעילות	לוס אנג'לס, קליפורניה
תקופת הפעילות	1964–1973 (כ־9 שנים)
סוגה	פולק רוק, קאנטרי רוק, רוק פסיכדלי
חברת תקליטים	קולומביה רקורדס
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (1991)
	http://www.byrds.com
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	רוג'ר מקגין; כריס הילמן; דייוויד קרוסבי; ג'ין קלארק; גראם פרסונס
חברים לשעבר
	רוג'ר מקגוין; ג'ין קלארק; דייוויד קרוסבי; כריס הילמן; מייקל קלארק; קווין קלי; גראם פרסונס; קלרנס וייט; ג'ין פרסונס; ג'ון יורק; סקיפ באטין; ג'ון גורין

הבירדס (באנגלית: The Byrds) הייתה להקת רוק אמריקאית שהוקמה בלוס אנג'לס שבקליפורניה בשנת 1964.

הבירדס גישרה על הפער שבין מוזיקת הפולק בסגנון בוב דילן לבין הרוק של הביטלס, והייתה לאחת הלהקות המשפיעות והפופולריות ביותר בשנות ה-60 ושנות ה-70 ולאחת הלהקות שבזכותן נוצרו סגנונות הפולק רוק והרוק הפסיכדלי.

היסטוריה

הלהקה הוקמה ב־1964 על ידי ג'יימס מקגווין (James McGuinn), ג'ין קלארק (Gene Clark) ודייוויד קרוסבי (David Crosby). הבסיסט כריס הילמן (Chris Hillman) והמתופף מייקל קלארק (Michael Clarke). ב־1967 מקגווין שינה את שמו לרוג'ר בעקבות הצטרפות לתנועה הרוחנית סובוד (Subud), והתפרסם בשם הזה.

מקגווין ניגן בעיקר מוזיקת פולק, אך לאחר ששמע את הביטלס, החליט ש"ערבוב בין לנון לדילן" יהיה מוצלח ומבוקש. הלהקה הקליטה והוציאה כמה שירים שאולפני וורלד פסיפיק בלוס-אנג'לס. כמה מהשירים האלה יצאו אחרי כמה שנים באלבום Preflyte.

הלהקה פרצה אל הזרם המרכזי, כאשר הקליטה גרסת רוק לשיר של בוב דילן Mr. Tambourine Man. בשנת 1965 השיר הגיע למקום הראשון במצעדי פזמונים בארצות הברית ובריטניה. האלבום של הלהקה באותו שם כלל גרסאות כיסוי לשירי פולק ידועים ושירים מקוריים של להקה, רובם פרי עטו של ג'ין קלארק. האלבום קיבל ביקורות חיוביות שהיללו את החיבור בין הפולק לרוק. כבר באלבום הזה הופיע הצליל האופייני של הבירדס, שאפיין אותם לאורך רוב הקריירה – צליל מלודי ובהיר של גיטרת ריקנבאקר עם 12 מיתרים שבה ניגן מקגווין, כאשר סגנון הנגינה מכונה "ג'ינגל ג'אנגל" בגלל הצליל הייחודי שהפיקה. את הרעיון לצלילים אלו קיבל מקגווין מהאקורד שפותח את Hard Day's Night של הביטלס.

מאפיינים נוספים של שירי הלהקה היו קולו העמוק של קלארק, לצד הרמוניות קוליות פנטסטיות שיצרו חברי הלהקה, שנחשבו על ידי רבים לשניים רק לביץ' בויז בתחום זה.

הלהיט המשמעותי הבא של הלהקה היה Turn! Turn! Turn!, שמילותיו מבוססות על שירת העתים שבמגילת קהלת. האלבום הבא של הלהקה נשא את אותו השם. בשנות התשעים השיר זכה להצלחה מחודשת, כאשר נכלל בפסקול הסרט פורסט גאמפ.

בשנת 1966 הבירדס החלו להרחיב את האופקים הסגנוניים שלהם והוציאו את השיר Eight Miles High (בגובה שמונה מייל), אשר נחשב לאחד השירים שייסדו את סגנון הרוק הפסיכדלי. השיר סיפר על חוויות של טיסה, אך בגלל הצליל יוצא הדופן ובגלל השימוש במילה high, שפירושה "מסטול" בסלנג אנגלי, השיר נתפס כשיר על סמים, ונאסר להשמעה בתחנות רדיו בארצות הברית. סולו הגיטרה המתפתל והמאולתר בשיר מושפע מאלתורי סקסופון של ג'ון קולטריין והיו גם מבקרים שהשוו אותו למוזיקה הודית. האלבום הבא של הלהקה, שכלל את Eight Miles High, נקרא Fifth Dimension. הוא הגיע רק למקום ה־24 במצעד הפזמונים האמריקאי, אך שירים מתוכו התחבבו על המעריצים הנאמנים של הבירדס, ובוצעו בהופעות של הלהקה במשך שנים לאחר יציאתו.

ג'ין קלארק עזב את הלהקה זמן קצר לאחר הוצאת השיר ופנה לקריירת סולו.

האלבום הבא של הלהקה יצא בשנת 1967 ונקרא Younger Than Yesterday. הסגנון שלו שוב הציג צדדים חדשים בלהקה – הפעם היו בו שירים עם כלי נשיפה ושירים ששילבו רוק עם מוזיקת קאנטרי. חמישה מהשירים נכתבו על ידי הבסיסט כריס הילמן.

לאחר יציאת האלבום הזה החלו מתחים פנימיים בין דייוויד קרוסבי לחברי הלהקה האחרים על רקע התנהגותו הלא צפויה בהופעות ותחושה שהוא מנסה להשתלט על כתיבת השירים ועל הכיוון הסגנוני של הלהקה. בסוף שנת 1967 קרוסבי פוטר מהלהקה. זמן קצר לאחר מכן הוא הקים את הלהקה המצליחה קרוסבי, סטילס ונאש, שאליה הצטרף מאוחר יותר גם ניל יאנג. ג'ין קלארק חזר לנגן עם הלהקה, אך עזב לאחר שלושה שבועות בלבד; הוא הוחלף בגיטריסט הקאנטרי קלארנס וייט. באותה תקופה עזב את הלהקה גם המתופף מייקל קלארק, שהוחלף על ידי נגן אולפנים ג'ים גורדון.

האלבום The Notorious Byrd Brothers שיצא בעקבות שינויי ההרכב האלה היה דווקא בעל צליל רגוע וזכה לביקורות חיוביות.

שני חברי הלהקה המקורית שנותרו, מקגווין והילמן, החליטו בשלב הזה לצרף אליהם את זמר הקאנטרי גראם פארסונס כנגן קלידים וגיטרה. הצירוף הזה השפיע על הצליל של הלהקה, שמאותו הזמן נטה עוד יותר לכיוון הקאנטרי. בהרכב זה הקליטו הבירדס את האלבום Sweetheart of the Rodeo שהיה רובו בסגנון הקאנטרי-רוק. פארסונס כתב ושר הרבה מהשירים באלבום, אך פרש מהלהקה, כי סירב לנגן בדרום אפריקה במחאה על אפרטהייד. האלבום יצא באמצע שנת 1968.

מאוחר יותר כריס הילמן עזב את הבירדס והצטרף ללהקת Flying Burrito Brothers של גראם פארסונס. עתה מקגווין היה חבר הלהקה האחרון שנותר. הוא צירף ללהקה את הבסיסט ג'ון יורק. בהרכב הזה יצא בתחילת 1969 האלבום Dr. Byrds & Mr. Hyde, שזכה למכירות דלות.

בסוף 1969 הלהקה הוציאה את האלבום Ballad of Easy Rider. שיר הנושא מתוכו, כמו גם השיר Wasn't Born to Follow מתוך The Notorious Byrd Brothers נכלל בפסקול הסרט המצליח אדם בעקבות גורלו (שנקרא Easy Rider באנגלית). לאחר יציאת האלבום ג'ון יורק עזב את הלהקה והוחלף בבסיסט סקיפ באטין (Skip Battin).

ב־1970 הוציאו הבירדס את האלבום הכפול (Untitled). פירוש השם הוא "(חסר שם)" והוא ניתן בטעות, כי חברי הלהקה מילאו את הטפסים של חברת התקליטים לפני שהמציאו את השם האמיתי, והעטיפה הודפסה לפני שהם הספיקו לתקן אותו. האלבום כלל תקליט אחד של הופעה, שכלל ביצוע ארוך של Eight Miles High‏ (16 דקות) ותקליט של שירים חדשים.

בשנת 1971 יצאו האלבומים Byrdmaniax ו־Farther Along שלא זכו להצלחה גדולה. ג'ון גרין (John Guerin) הצטרף ללהקה למספר הקלטות, אך הוא וג'ין פארסונס עזבו את הבירדס והוחלפו בג'ו לאלה (Joe Lala) והבסיסט הראשון כריס הילמן.

בשנת 1972 חמשת חברי הלהקה המקורית התאחדו להקלטת האלבום האחרון שנשא את שם הלהקה. האיחוד לא החזיק הרבה זמן והלהקה התפרקה סופית בשנת 1973.

רוג'ר מקגווין המשיך לקריירת סולו כזמר פולק.

ללהקה הייתה גם השפעה ישירה על אמנים ישראלים. להקת הזבובים ביצעה גרסת כיסוי לשיר I'll Feel a Whole Lot Better באלבומם בזזז...; הם תרגמו את המילים והגרסה העברית נקראה "הסיבה היא ש...". להקת רוקפור הוציאה גרסת כיסוי לשיר Eight Miles High שנכנס ל־Wild Animals EP ולאוסף ...For Fans Only.

בשנת 1991 זכתה הלהקה להיכלל בהיכל התהילה של הרוק אנד רול. ג'ין קלארק מת באותה שנה, ומייקל קלארק מת שנתיים לאחר מכן.^[1]