ההתקוממות הגאורגית בטסל

ההתקוממות הגאורגית בטסל (4 באפריל 1945 – 20 במאי 1945) הייתה מרד של גדוד חיילים גאורגים מהלגיון הגאורגי על האי ההולנדי טסל נגד הכוחות הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה. הקרב שנוצר כתוצאה מהמרד, נמשך קרוב לשבועיים מעבר לתאריך כניעתה של גרמניה, מכונה לעיתים "הקרב האחרון באירופה".

האי היה נדבך מרכזי בחומה האטלנטית הגרמנית (קו ההגנה כנגד פלישת בעלות הברית), ומשום כך בנו בו הגרמנים ביצורים חזקים. הגאורגים היו חיילי הצבא האדום לשעבר מהרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה שנשבו בחזית המזרחית ושעברו להילחם לצד האויב הגרמני, בין השאר משום שהאלטרנטיבה האחרת הייתה לגווע ברעב במחנות השבויים הגרמניים. גדוד החיילים הגאורגים 882 הוצב באי במחנה של שבויי מלחמה לשעבר ששירתו ככוחות עזר נגד אויבי גרמניה.

בלילה שבין 4 ל-5 באפריל 1945, תוך ציפייה לכיבוש קרוב של האי על ידי בעלות הברית, התקוממו הגאורגים נגד הגרמנים והשתלטו על האי לזמן קצר. כארבע מאות גרמנים נהרגו באותו לילה, אולם סוללות תותחי החוף בצפון ובדרום האי לא נכבשו. בשל כך, לא היו המתקוממים יכולים למנוע הגעת תגבורות גרמניות. הגרמנים פתחו בהתקפת נגד בתמיכת שריון מהולנד והשתלטו על האי מחדש אחרי שבועות של לחימה עזה.

במהלך "המלחמה הרוסית" (כפי שהיא קרויה כיום בטסל) נהרגו כ-800 גרמנים, 500 גאורגים ו-120 מתושבי טסל. ההרס היה עצום, עשרות חוות עלו באש. שפיכות הדמים נמשכה מעבר לכניעה הגרמנית בהולנד גופא ב-5 במאי 1945, והכניעה הגרמנית הכללית ב-8 במאי. רק ב-20 במאי הצליחו כוחות קנדיים להשקיט את "זירת הלחימה האירופאית האחרונה".

הגאורגים שנהרגו קבורים בבית קברות טקסי בהוכברך (Hogeberg) שליד אודסכילד (Oudeschild) שבטסל. אלה שניצלו לא זכו לסוף טוב יותר. בהתאם לתנאי ועידת יאלטה הם נשלחו על ידי בעלות הברית בניגוד לרצונם ממחנות שבויי המלחמה הגרמנים לברית המועצות. סטלין התייחס לנפילה בשבי או לכניעה כאל בגידה כיוון שהחיילים לא נלחמו עד המוות. בשל כך, נשלחו כרבע מיליון משני מיליון השבויים הסובייטים לגולאג, מחנות עבודת כפייה.

תצוגת קבע על אירועים אלה מוצגת במוזיאון האווירי בשדה התעופה של האי.

מדיה וקבצים בנושא ההתקוממות הגאורגית בטסל בוויקישיתוף