הודאת בעל דין
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח' |
|---|---|
| משנה | מסכת שבועות, פרק ו' |
| תלמוד בבלי | מסכת סנהדרין, דף כ"ט |
| משנה תורה | ספר משפטים, הלכות טוען ונטען, פרק א' |
  | |
הודאת בעל דין כמאה עדים דמי הוא כלל בדיני ממונות בהלכה, לפיו דברי אדם הנאמרים לחובת עצמו נאמנים יותר מכל דבר אחר, ומתחייב ממון על פי דבריו.
מקורו של כלל זה והדיונים המרכזיים סביבו מופיעים במסכת קידושין[1] ובמסכת סנהדרין[2].
מקור הדין וטעמו
[עריכת קוד מקור | עריכה]כמקור לדין הודאת בעל דין מביא רש"י את הפסוק ”אשר יאמר כי הוא זה”[3], שממנו למדין את דין מודה במקצת – מכך שיש דין מודה במקצת ניתן להבין שיש משמעות להודאת בעל דין[4].
ישנן ארבע שיטות מרכזיות לטעם הדין של מודה במקצת:
- נאמנות במיגו – היות שלאדם יש את האפשרות לשלם ולחייב את עצמו הוא נאמן לטעון טענות חיוב לעצמו[5].
- התחייבות – הודאת בעל דין הוא חוב חדש, והמודה באמת לא נאמן[6],אומנם זו שיטת המהר"י בן לב לבדו והרבה מן האחרונים חולקים עליו[7].
- נאמנות מגזרת הכתוב שנלמדת מהפסוק "אשר יאמר כי הוא זה"[8].
- שוויה אנפשיה – אדם נאמן על עצמו בעניין איסורים, ובית דין מפרישים אותו מאיסור גזל[9].
הרב נחום פרצוביץ' כתב עוד, שמלבד עצם ההודאה יש חיוב לנתבע מצד זה שיש נגדו תביעה שאין כנגדה טענה[10].
טענות פטור מהודאת בעל דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]אם הודאת בעל דין לא הייתה בפני התובע הנתבע יכול לטעון שלא התכוון להודות אלא לגרום לאנשים לחשוב שהוא פחות עשיר, ויש שאומרים שגם אם התובע היה בזמן ההודאה אלא שהתובע לא תבע אותו אלא הוא הודה מעצמו יכול לטעון שרצה לגרום לאנשים לחשוב שהוא פחות עשיר[11].
אם הנתבע לא ידע שהוא מודה בפני עדים, יכול לטעון שהודאתו לא הייתה ברצינות[12], ואם לא טען אין טוענים לו, אבל ליורשים טוענים[13], ואם טען לא היו דברים מעולם נחלקו אמוראים ולהלכה מניחים ששיטה בו ודברים לא חשובים אנשים שוכחים[14].
טענת חזרה מהודאת בעל דין
[עריכת קוד מקור | עריכה]רוב הראשונים סבורים שאדם אינו יכול לחזור בו מהודאת בעל דין[15], וטעמם, שכל מה שנאמן אדם הוא לחייב עצמו, אבל לפטור עצמו אין סיבה שיהיה נאמן
אך אומנם שיטת הרמב"ם[16], שנאמן לחזור בו במקרה של שכחה מזה שפרע.
פרטי הדין
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טענו חיטין והודה לו בשעורין – אם התובע תבע משהו אחד והתובע הודה לו במשהו אחר, פטור מלשלם על מה שהודה[17].
- חב לאחריני – במקרה בו כתוצאה מההודאה נוצר גם חוב לאחרים, אפילו שהמודה מחייב גם את עצמו - עדיין אינו נאמן לגבי אחרים. מצב זה מוגדר בתלמוד "חב לאחריני"[1].
- אין אדם משים עצמו רשע – אדם נאמן לחייב את עצמו בבית דין רק ממון ולא עונשים אחרים (מיתה, מלקות, גלות ועוד), גם חיובי ממון שהם מדין קנס אדם אינו יכול לחייב בהודאתו (אלא להפך, הוא נפטר מהם גם אם יבואו עדים, מדין מודה בקנס פטור).
- "אתם עדי" - המודה שהוא חייב לחברו, יכול לחזור בו ולטעון "משטה הייתי בך", אלא אם כן הודה בפני בית דין או בפני שני עדים שאמר להם "אתם עדי"[18].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הערך "הודאת בעל דין", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
- אסופת מאמרים בנושא הודאת בעל דין, באתר ספריית אסיף
- הערך "הודאת בעל דין", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט
- ^ ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ח'
- ^ פירוש רש"י על תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ס"ה, עמוד ב'
- ^ תשב"ץ, חלק א', סימן ע"ו
- ^ מהר"י בן לב, חלק א', סימן י"ט
- ^ קצות החושן, עמ' סימן ל"ד ס"ק ד, ועוד הרבה אחרונים.
- ^ קצות החושן, ל"ד, ד'
- ^ יהודה כהנא הלר, תרומת הכרי, חושן משפט, סימן א'
- ^ חידושי רבי נחום (מסכת בבא מציעא), עמ' אות צ'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף י"ד
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ג'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"ט
- ^ חידושי הרשב"א, חידושי הר"ן., עמ' מסכת בבא מציעא דף ג' עמוד ב'
- ^ יד החזקה, הלכות טוען ונטען, עמ' פרק ז' הלכה ז'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ה, עמוד ב'. בטעם הדבר עיינו בגרסאות הקודמות של הערך טענו חיטין והודה לו בשעורין
- ^ ראו שולחן ערוך, חושן משפט, סימן פ"א, סעיף ו'