גרודנו

גרודנו
**Гро́дна**
סמל גרודנו סמל גרודנו	דגל גרודנו דגל גרודנו
מדינה	בלארוס
מחוז	גרודנו
ראיון	גרודנו
ראש העיר	מצ'יסלאב גוי
תאריך ייסוד	1128
שטח	144.8 קמ"ר
גובה	137 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	361,115 (1 בינואר 2024)
‑ צפיפות	2,477 נפש לקמ"ר (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	53°40′N 23°50′E / 53.667°N 23.833°E
אזור זמן	UTC +3
	אתר גרודנו
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלארוס רגילה) מינסק פינסק ברסט הומל מוהילב ויטבסק אוקראינה פולין ליטא לטביה רוסיה גרודנו

ערך זה עוסק בעיר בבלארוס. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גרודנו (פירושונים).

המונח "גרודנה" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו גרודנה (פירושונים).

גרודנו (בבלארוסית: Гро́дна - הְרוֹדְּנָה או Го́радня - הוֹרַדְּנַה או Гаро́дня - הַרוֹדְּנַה; ברוסית: Гро́дно; בפולנית: Grodno; ביידיש: גראָדנע) היא עיר במערב בלארוס ובירת המחוז הקרוי על שמה. העיר שוכנת על גדות נהר ניימן בסמוך למשולש הגבולות עם פולין וליטא כ-250 ק"מ מערבית לבירה מינסק. לפי אומדן רשמי מתאריך 1 בינואר 2023 חיו בעיר 358,717 תושבים, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר במערב בלארוס ולעיר הרביעית בגודלה במדינת בלארוס כולה (אחרי מינסק, הומל וויטבסק).

בשל קרבתה לפולין, יש בעיר ריכוז גדול של פולנים קתולים. גרודנו ידועה במרכז רפואי אוניברסיטאי חשוב שממוקם בה.

היסטוריה

העיר גרודנו החלה במקור כמבצר קטן ומקום מסחר שנמצא על פרשת דרכים של נתיבי סחר שונים. עדויות ארכאולוגיות ראשונות מתוארכות לסוף המאה העשירית ורישום ראשון בכתובים נמצא משנת 1127. בשנת 1240 נחרבה גרודנו על ידי המונגולים. בשנת 1370 סופחו גרודנו וסביבותיה לדוכסות הגדולה של ליטא. על מנת לשקם את המסחר, התירה הדוכסות הקמת קהילה יהודית ב-1389, אשר הייתה אחת הקהילות היהודיות הראשונות בדוכסות. בשנת 1441 קיבלה העיר אוטונומיה מסוימת בהתאם לחוקי מגדבורג. כאשר התאחדו פולין וליטא לדוכסות הפולנית הליטאית, באיחוד לובלין, הפכה העיר לחלק ממחוז טרקאי. ב-1793 הייתה העיר לבירת מחוז גרודנו.

בשנת 1795 סופחה גרודנו ביחד עם פולין לאימפריה הרוסית, עד למלחמת העולם הראשונה. מ-1920 עד 1939 הייתה גרודנו חלק מפולין, ולאחר מכן סופחה לבלארוס כחלק מברית המועצות. בתקופת מלחמת העולם השנייה, פרט לגטאות בהם רוכזו יהודי העיר וסביבתה הוקם בעיר גם מחנה שבויים שקיבל את הכינוי^[2] סטלאג 324Z. מחנה זה, אף שנועד לשבויים סובייטים, אכלס בתקופות שונות גם יהודים, חלקם שבויי מלחמה וחלקם שהובאו אליו במיוחד. ב-1991, עם התפרקות ברית המועצות, נהייתה חלק ממדינת בלארוס.

יהדות גרודנו

יהודים התיישבו בעיר החל מן המאה ה-14 על פי רישיון ואיגרת זכויות, שניתנו ב-18 ביוני 1389 על ידי הנסיך וויטלנד מליטא. איגרת הזכויות אושררה על ידי קזימיר היגלוני בשנת 1444, אולם בנו אלכסנדר ביטל את כל זכויות היהודים כשעלה על כיסא נסיכות ליטא ובשנת 1495 אף גירשם מהעיר ומכל מחוז גרודנו. בשנת 1503, כאשר התמנה אלכסנדר למלך על פולין התיר את חזרת היהודים לגרודנו. המלך זיגמונד הראשון שב והכיר בזכויות היהודים בשנת 1547. בתעודה מ-22 במאי 1547 קבעה המלכה בונה ספורצה כי יהודי העיר ישאו ב-17% ממסי העיר, כי יהודים לא יורשו לקנות קרקעות מגויים ללא רישיון מיוחד וכי היהודים יורשו למנות רב. במאות ה-16 וה-17 הייתה קהילת גרודנא אחת משלוש הקהילות המנהיגות את גליל וילנה בוועד ארבע ארצות. הרב נתן שפירא אשכנזי, מחבר הספר "מבוא שערים" על שערי דורא, חתם על ספרו במילים: "אני צעיר הצעירים [...] השוכן [...] פה קהילת העיר הגדולה הוראדנא במדינת ליטא". בשנת 1560 נמנו בעיר 60 משפחות יהודיות מתוך 543 המשפחות שבעיר. באותה תקופה היו היהודים מרוכזים ברחוב היהודים, והיה להם בית כנסת ו"בית חולים". המלך סטפאן באטורי (1576–1586) השיב ליהודים את כל זכויותיהם, ובתקופתו גדלה הקהילה ובנתה בית כנסת מפואר אשר נוסד בשנת 1578 על ידי הרב מרדכי יפה "בעל הלבוש", אשר החליף את רבי נתן שפירא שנפטר בשנת 1577. בית הכנסת נשרף בשנת 1599.

קהילת גרודנו לא סבלה בימי גזרות ת"ח ת"ט, אולם בשנת 1655 סבלה מידי הקוזקים, וכן חצי מאה לאחר מכן, בשנים 1703–1708, בימי המלחמה הצפונית הגדולה. בשנת 1750 נבנה בית הכנסת זניומה.

דמות מופת בתקופת הגר"א היה הרב אלכסנדר זיסקינד, מחבר הספר יסוד ושורש העבודה (נפטר תקנ"ד, 1794), ולאחריו הרב מנחם נחום קפלן מהורודנא (תקע"ב - תר"מ). הספר "תולדות מנחם" מאת ישראל דוד מילר (מיללער) תלמידו של הרב נחום, מספר בדרך אגב על העיר, על הרחובות, על גויים ויהודים בעת זו של תחילת תקופת ההשכלה. עם מלומדי העיר באותה תקופה נמנה גם אברהם יונה יבנין.

בשנת 1795, בעת שעברה העיר לידי האימפריה הרוסית, חיו בעיר כאלפיים יהודים, אשר היוו את מרבית תושבי העיר. בשנת 1816 נמנו בעיר 8,422 יהודים לעומת 1,451 נוצרים. בשנת 1907 היו בעיר כ-25,000 יהודים לעומת כ-22,000 נוצרים. לאחר הקמת המדינה הפולנית אחרי מלחמת העולם הראשונה, היה שיעור התושבים היהודים בעיר יותר מ-40%^[3]. בין שתי מלחמות העולם פעלה בעיר ישיבת שער התורה בראשות הרב שמעון שקופ. הפעילות הציונית בעיר הייתה ערה במיוחד ובשנת 1926 היו 18,000 מצביעים למוסדות הציונים מקהילה זו. בוגרי השומר הצעיר יסדו בישראל את קיבוץ עין שמר.

בשואה

בתחילת שנות השואה^[4] היו בגרודנו כ-25,000 יהודים – כמחצית מאוכלוסיית העיר.

מרכז גסטפו היה בעיר כבר בספטמבר 1941, ובאפריל 1942 קיבל קפטן ארלס (Heinz Erreles) את הפיקוד על שישה מחוזות. המפקד בפועל היה אס-אס אונטר-שטורמפיהרר (מקביל לסג"ם) סקוט (Scott), ותחתיו אחראים על הגטאות איש האס-אס שארפיהרר שְטְרֶבְּלוֹ (Streblow) ואנשי אס-אס נוספים. (שטרבלו נידון בסוף המלחמה במשפט בדורטמונד לשש שנות מאסר על פשעים נגד האנושות. הוא חנק את אשתו והתאבד.)

יהודי האזור רוכזו ב-1 בנובמבר 1941 בשני גיטאות שהרכיבו יחד את גטו גרודנו. גטו מספר 1, שהכיל כ-15,000 יהודים, היה בעיר העתיקה ובו היה בית הכנסת העתיק של גרודנו. גדר בגובה 2 מטר חצתה חצרות אחוריות בעיר, והכניסה לגטו הייתה רק משער המבצר העתיק. עד לרציחתו ב-1943, שימש בתפקיד ראש היודנראט הראשון (יודנראט אחראי, לעומת יודנראט משתף פעולה) ד"ר בראוור, מנהל בית הספר. חברים נוספים ביודנראט היו עורך הדין שולקס ובאס. אלו טיפלו ברישום היהודים, בהעסקתם ובהקצאת מזון, ועד ל-2 בנובמבר גם ביחידת משטרה בראשות רובינצ'יק. שולקס והסוחר צ'רנק חויבו להביא כמויות קצובות של רכוש יהודי.

גטו מספר 2 שכן על הכביש לסקידל, מצידם השני של פסי הרכבת, בשכונת סלובודקה. בשטח שהיה גדול יותר משל גטו 1, אך פחות בתים, הצטופפו כ-10,000 יהודים. באזור זה שוכנו בעיקר בעלי מלאכה.

ב-2 בנובמבר 1942, עם חתימת הגטו, החלו המשלוחים. חלק מן היהודים הועברו למחנה מעבר לוסוסנה, ליד תחנת רכבת כ-10 ק"מ מחוץ לגרודנו. בינואר ובפברואר 1943 החלו משלוחים גדולים שמטרתם הייתה חיסול גטו 1. במשך חמישה ימים, החל מן ה-18 בינואר 1943 - י"ב עד ט"ז בשבט ה'תש"ג – נשלחו 10,000 יהודים לאושוויץ.

ב-13 בפברואר (ח' באדר ה'תש"ג, שבת פרשת תרומה) נשלחו 5,000 יהודים לטרבלינקה. הם נלקחו מבתי הכנסת ובתיהם נבזזו. כדי להפחידם ירו הנאצים באופן אקראי לתוך בתי הכנסת, פוגעים במנורות, בשעון ובמתפללים. עד 13 במרץ 1943 הוצאו אחרוני היהודים ה"שימושיים" לביאליסטוק, והגטו שבעיר הוכרז "יודנריין". משלוחים אלו סומנו כ-RSHA, והרציחות תועדו בידי הגרמנים. את התיעוד ועדות לרצח זה של יהודי גרודנו, סקולקה, וולקוביסק ופרוזחני, ניתן לראות במוזיאון אושוויץ.

בגרודנו נותרו רק 12 יהודים שהועסקו בידי הגסטאפו. כולם פרט לאחד נהרגו בעת המתקפה הסובייטית.

בין היהודים שנולדו בגרודנו ועלו לארץ ישראל לאחר השואה: ד"ר פליקס זנדמן, שולמית גרוס, אלוף (מיל). משה גורן, השחקן ישראל רובינצ'יק ופרופ' מנדל סטבורובסקי.

זיכרון קהילת גרודנה בישראל

ב-1966 הוקמה בעיר אשדוד ישיבת גרודנא - מיסודו של הרב יוסף שלמה כהנמן. ישיבה זו מונה כ-500 תלמידים ואברכים, והייתה היסוד לשכונה החרדית הראשונה באשדוד (סביב שכונה זו קמו השכונות החרדיות האחרות באשדוד). ראש הישיבה, הרב דב צבי קרלנשטיין גר בשכונה זו הנקראת "קריית פוניבז'-אשדוד".

הקהילה היהודית כיום

כיום ישנה בעיר קהילה יהודית, פעילות יהודית ובית כנסת פעיל. כרב העיר מכהן שליח חב"ד הרב יצחק קופמן, שגם קנה את בית הכנסת המפואר שנבנה בזמנו על ידי הרב מרדכי יפה "בעל הלבושים". בית הכנסת משמש כמרכז ליהדות וכולל בתוכו פעילות מגוונת כמו בתי ספר לנוער, מקווה, ספרייה ועוד.

דמוגרפיה

מגמות במספר תושבי העיר

מגמות במספר התושבים בגרודנו (באלפים):
שנה	1588	1856	1897	1913	1931	1939	1956	1965	1980	1985	1988	2005
מספר התושבים	4	18.4	46.9	63	49	57.2	98	65	202	247	272	317.3

הרכב אתני של האוכלוסייה

מסקר שנערך בעיר בשנת 2005, עלו הממצאים הבאים לגבי הזהות האתנית של תושבי העיר: בלארוסים – 62.3%; פולנים – 24.8%; רוסים – 10.1%; אוקראינים – 1.8%; יהודים – 0.4%; ליטאים – 0.2%; טטארים – 0.2%; אחרים – 0.4%.

ערים תאומות

ראו גם

לקריאה נוספת

רחל גרוסבאום-פסטרנק, "גרוֹדְנָה (בפי היהודים: הוראדנא, הראדני), עיר נפה במחוז ביאליסטוק", בתוך: שמואל ספקטור וברכה פרוינדליך (עורכים), פנקס הקהילות: (4) פולין, כרך ח: מחוזות וילנה–ביאליסטוק–נובוגרודק, ירושלים: יד ושם, תשס"ו 2005, עמ' 203–229.