החומה הראשונה

החומה הראשונה (מכונה גם החומה הישנה) היא אחת מתוך שלוש חומות חזקות ומבוצרות שנבנו להגנתה של ירושלים. חומה זאת נבנתה בתקופת החשמונאים, אך יסודותיה קדומים יותר והונחו כבר בתקופת בית ראשון. בזמן שיבת ציון שוקמה החומה על ידי נחמיה, ובימי החשמונאים חוזקו ואף נבנו חלקים נוספים ממנה. החומות הנוספות הן: החומה השנייה - נבנתה בימי המלכים החשמונאיים יוחנן הורקנוס או אלכסנדר ינאי, והחומה השלישית - החלה להיבנות בימי אגריפס הראשון, ובנייתה הושלמה ערב המרד הגדול.

במשך כל ימי התקופה ההלניסטית כמעט ולא השתנו גבולות העיר מאז ימי שיבת ציון. בית המקדש השני היה ממוקם באותו מקום בו היה בראשונה בימי בית ראשון, והעיר - עיר דוד - הייתה בדרומו. במאה ה-2 לפנה"ס, בימי שלטון החשמונאים, החלה העיר להתרחב באופן משמעותי כלפי הגבעה המערבית, שם נבנה ארמון החשמונאים. המקום התאפיין בסגנון בנייה יוקרתי, ועל תושביו נמנו העשירים והמכובדים. השטח החדש, שעם הרחבתו וביסוסו למערב, החל להתרחב אף צפונה, כונה "העיר העליונה", וסביבו נבנתה חומה חדשה, היא "החומה הראשונה", שהקיפה למעשה את העיר התחתונה יחד עם העיר העליונה. שתיהן היוו למעשה את חלקה העיקרי של ירושלים. בשל מיקומה של העיר בסמוך לנחל קדרון מהמזרח וגיא בן הינום מהדרום, אשר שימשו "מחסומים" טבעיים מסיבות טופוגרפיות, העיר הורחבה מאוחר יותר רק כלפי המערב והצפון, ואילו הגבול המזרחי והגבול הדרומי נשארו בעינם.

בתחומי החומה הראשונה נכללו עיר דוד והר ציון, לעומת זאת מרבית השטחים הנמצאים כיום בתחומי חומת ירושלים העות'מאנית היו מחוץ לחומה הראשונה.

החומה התחילה באזור המצודה (מגדל דוד) משם ירדה החומה לאורך קו הרכס הדרומי של הר ציון על מצוק סלעי לכיוון בריכת השילוח, בקטע הדרומי של החומה נקבע שער האיסיים שהוביל למדבר. משם פנתה החומה מזרחה וצפונה על הצלע המזרחית של עיר דוד, בקו מקביל אל נחל קדרון. החומה עברה באזור העופל, והתחברה לחומת הר הבית מעט צפונה לפינה הדרום מערבית, כדי לאפשר כניסה אל הר הבית ממזרח. אזור חיבור החומה הראשונה לחומת הר הבית מכונה "התפר" בשל המפגש של שני סגנונות בנייה. חלקה הצפוני של החומה התחיל ממגדל היפיקוס מזרחה להר הבית מקביל לנחל צולב (רחוב דוד ורחוב השלשלת). בחומה הצפונית היו קבועים מספר שערים, ביניהם "השער הנסתר" ו"שער גינת".

מעל שרידי החומה הראשונה ופחות או יותר באותו תוואי, נבנתה כ-400 שנה מאוחר יותר, בתקופה הביזנטית חומה חדשה על ידי הקיסרית אאודוקיה. העובדה ששתי חומות נבנו בהפרש של 400 שנה באותו תוואי ומבלי שבוניהן ידעו זה על זה, מוכיחה כי מיקומה הטופוגרפי של החומה הראשונה הוא הנכון ביותר להגנה על העיר^[1].

באזור המצודה בה מתחילה החומה הראשונה חיזק הורדוס את החומה, את מגדל פצאל ואת מגדל מרים ובנה את מגדל היפיקוס ('מגדל דוד'). החלק שמדרום למצודה שנבנתה בו החומה על סלע כדי להגן על מערב העיר העליונה, בוצר אף הוא ובסמוך לו נבנה הארמון. החומה שימשה קיר תומך של המבנה ונוספה לה חומה קדמית צמודה בעובי של עד 3.5 מ', חומה זו שימשה מאוחר יותר בסיס לחומה העות'מאנית (שרידים הקיימים עד ימינו).

כיום קיימים שרידים ברורים מהחומה הראשונה במקומות אלה:

• בשטח המצודה, הנקראת בימינו "מגדל דוד"
• באזור ממילא, מערבית לחומה העכשווית קיימים שרידי ביצורים חשמונאיים.
• ברובע היהודי, סמוך למגדל הישראלי ושרידי שער שהוא כנראה "שער גינת".
• בבסיסה, של החומה המזרחית של הר הבית.^[2][3]
• במורדות הדרומיים של הר ציון.^[4]

• מגדל חננאל

• ירושלים לדורותיה, פרק 3.1, מבית חשמונאי לבית הורדוס, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה

• שימור חומות ירושלים אתר רשות העתיקות.