החלוץ (אונייה)

ערך זה עוסק בספינה הראשונה ביישוב שהניפה דגל עברי, בשנת 1920. אם התכוונתם לספינת הדיג הראשונה בבעלות יהודית שפעלה בא"י מ-1925, ראו חלוץ (אונייה).

"החלוץ"

תיאור כללי
סוג אונייה	ספינת משא
חברת ספנות	חברת אסדות וספנות חופית ארצישראלית בע"מ
ציוני דרך עיקריים
תקופת הפעילות	דצמבר 1919 – פברואר 1921 (כשנה)
אחריתה	טבעה בשנת 1921 ליד נמל יפו
נתונים טכניים
גודל הצוות	4
מספר נוסעים	12 נוסעים
הנעה	מנוע דיזל 75 כוחות סוס
צורת הנעה	מדחף

"החלוץ" נחשבת להיות "הספינה העברית" הראשונה של היישוב, בשל היותה הספינה הראשונה בבעלות יהודית שנרשמה כחוק והניפה דגל עברי. היא גם הספינה הראשונה - ככל הנראה - שנעשה ניסיון לרכוש אותה בכספי מוסד של היישוב העברי בתחילת שנות העשרים של המאה ה־20. ניסיון הרכישה לא צלח בסופו של דבר, והספינה המשיכה לפעול בבעלות פרטית כשהיא מובילה משאות ונוסעים בין נמלי מזרח הים התיכון, מדצמבר 1919 עד טביעתה בחוף יפו בפברואר 1921.^[1] שמה ניתן לה על שם תנועת החלוץ.

סיפורה של "החלוץ" החל לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר "הכבישים היו משובשים, הרכבת לא פעלה והובלת סחורות ותוצרת חקלאית מיפו לחיפה הייתה קשורה בהוצאות רבות".^[2] בשל המצב רכשו שלושה שותפים יהודים מתל אביב - אברהם ליפשיץ, משה בן ציון–ספיר ולוי בורשטין, ספינת מפרש ערבית (מרכב), הסבו אותה לספינת מנוע בהספק כשלושים כוחות סוס והכשירו עליה שני חדרים לנוסעים.^[3] בפעם הראשונה דווח על הספינה בעיתון הארץ ביום 17 בדצמבר 1919: "אניה עברית פרטית. הגיעה לחופנו אניה קטנה בת 100 טון של מר ליפשיץ ושות'. האניה מהלכת בין יפו לאלכסנדריה ומשמשת לנוסעים ולמשא".

בעליה היו שלושה סוחרים יהודים בני העלייה השנייה, שפתחו ביוזמה עסקית פרטית לחלוטין להכשרתה ולהפעלתה של ספינה מסחרית. בהמשך התכוונה ועדת המים בסיוע איש ועד הצירים מנחם אוסישקין ובליווי 'הקפא"י' לרכוש את הספינה לשם יצירת מקומות עבודה ליוצאי הגדודים וללימוד ימאות וספנות במקביל לצורך בכיבוש הים ובפריצת המצור היבשתי על היישוב. כאמור הספינה נרכשה במימון בעלי מניות מאנשי הגדודים העבריים, בהם דוד בן-גוריון, יצחק בן-צבי שהיו שותפים לכוונה, ורבים אחרים. יוסף טרומפלדור ותנועת החלוץ דנו רבות עם יו"ר ועדת המים, ד"ר מאיר גורביץ, על העלאת ספנים יהודים מהקווקז לכיבוש הים. ערב הקמת חברת המניות שאיפשרה את רכישת הספינה, אמור היה טרומפלדור להישלח בדחיפות לקווקז על מנת לגייס את אנשי "החלוץ" שם, אולם הוא נקרא לתל חי ושם נהרג בקרב.^{[דרוש מקור]}

הספינה נקנתה מאנשי העסקים ליפשיץ ושותפיו בהסדר רכישה של מקדמה והתחייבות כספית. לאחר שהוחלף מנועה הקטן במנוע דיזל 75 כ"ס נגררה "החלוץ" על ידי פועלים ערבים מחולות חוף חיפה אל הים, והפליגה אל טקס השקתה בנמל יפו בנוכחות נכבדי היישוב ובראשם מאיר דיזנגוף.

קברניט "החלוץ" היה מצרי, ובצוותה היו שלושה מלחים עבריים - מכונאי ראשון קפלן, צבי יוספיה, וירמיהו הלפרן, בנו של השומר מיכאל הלפרן. "החלוץ עסקה" בהובלת סחורות בין חופי הארץ למעלה משנה. התקופה הייתה תקופת לחימה של הצרפתים בצבא הערבי בצפון הארץ, ומתח רב שרר בינם לבין הבריטים. עקב חסימת הדרכים היבשתיות נשלחה "החלוץ" בשליחות הנהגת היישוב "להודיע לעולם על הקורה בארץ" ולהביא מטען מביירות לתל אביב. בדרכה חזרה, חיבל רב החובל המצרי במדחף על ידי הנחת שרשרת הברזל של העוגן עליו, ונעלם.^{[דרוש מקור]} אירוע זה הביא את היישוב למסקנה ברורה, ש"אין תקומה ללא פתח ימי" (ציטוט מסקירת גורביץ).

התמורה ממכירת המניות בארצות הברית לא הגיעה לארץ, ו"החלוץ" הוחזרה לבעליה הראשונים. בהיותה בשירותם נטרפה על סלע מול נמל יפו בשנת 1921.^[4]

• רב חובל ירמיהו הלפרן, תחיית הימאות העברית. תל אביב, "הדר" הוצאת ספרים, תשכ"א. עמ' 332–334. (הלפרן שירת כמלח ב"החלוץ".) עותק סרוק ב"כותר" - הספרייה המקוונת של מט"ח.
• ברוך קטינקא, מאז ועד הנה, ירושלים 1961, עמ' 247.
• הלל ירקוני, 75 שנות ספנות עברית בארץ ישראל, הוצאת אפי מלצר.
• שי קאולי, "החלוץ על הים". יד בן צבי, עת־מול, מס' 195, תשרי תשס"ח, עמ' 4–5. העתק סרוק.
• קובי כהן-הטב, המהפכה הימית - אחיזת היישוב היהודי בים ובחופי ארץ-ישראל, 1948-1917. ירושלים, יד בן צבי, 2019. עמ' 60–63.

• ד"ר מאיר גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937. באתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית.
• ידיעות עיתונאיות על הספינה „החלוץ“ באתר: שפת הים - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
• קובי כהן־הטב, "'ועדת המים' והניצנים הראשונים לתרבות ימית-ציונית בארץ ישראל בראשית תקופת השלטון הבריטי", 2014. באתר academia.edu .