החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האו"ם
 | |
| לבנון | |
| תאריך | 2 בספטמבר 2004 |
|---|---|
| ישיבה מספר | 5,028 |
| קוד | S/RES/1559 (מסמך) |
| נושא | המצב במזרח התיכון |
| סיכום הצבעה | 9 הצביעו בעד |
| תוצאה | התקבלה |
| הרכב מועצת הביטחון | |
| חברות קבועות |  הרפובליקה העממית של סין צרפת רוסיה הממלכה המאוחדת ארצות הברית |
| חברות לא קבועות |  אלג'יריה אנגולה בנין ברזיל צ'ילה גרמניה פקיסטן הפיליפינים רומניה ספרד |
החלטה 1559 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות היא החלטה של מועצת הביטחון של האו"ם שהתקבלה ב־2 בספטמבר 2004 וקראה לכיבוד העצמאות והריבונות של לבנון, סיום הנוכחות הצבאית הסורית במדינה, ופירוק המיליציות הפעילות בה, ובראשן חזבאללה.
הרקע להחלטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההחלטה התקבלה על רקע המאבק בין סוריה ונאמניה בלבנון לבין הכוחות הלבנונים בראשות ראש הממשלה רפיק אל-חרירי שניסו להביא לסיום או לפחות לצמצום ההגמוניה הסורית במדינה – דרישות שהתגברו בעקבות נסיגת צה"ל מלבנון בשנת 2000. המניע המיידי לקבלת ההחלטה היה היוזמה בקיץ 2004 לשינוי בחוקה הלבנונית שהאריך את תקופת כהונתו של הנשיא בשלוש שנים – שינוי שהסורים כפו על לבנון על מנת להבטיח את המשך שלטונו של נאמנם אמיל לחוד.
את ההחלטה יזמו ארצות הברית וצרפת. לצרפת מסורת ארוכה של מעורבות בלבנון, שכללה גם שלטון מנדטורי בה. ארצות הברית גילתה עניין בעקבות הקונפליקט שהתפתח בינה לבין סוריה לאור תפישת ממשל בוש את המשטר בסוריה כאנטי-דמוקרטי ומושחת, ובשל מעורבותה העקיפה של סוריה בנעשה בעיראק (על ידי אי מניעת מעברם של טרוריסטים דרך גבולה המזרחי), והידוק יחסיה עם איראן. שיתוף הפעולה בין צרפת לארצות הברית לגבי נושא הנוגע למזרח התיכון סימל שיפור משמעותי ביחסים בין המדינות, שהתערערו עקב אי-ההסכמה על הפלישה לעיראק בשנת 2003.
ההחלטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההחלטה עצמה לא הזכירה מפורשות לא את סוריה ולא את חזבאללה. היא כללה בין השאר:
- קריאה לכיבוד ריבונותה של לבנון, עצמאותה, וסמכותה הבלעדית של ממשלת לבנון בכל רחבי המדינה.
- קריאה לכל הכוחות הזרים (כשהכוונה היא לסוריה) שנותרו בלבנון לסגת מהמדינה.
- קריאה לפירוק כל המיליציות הלבנוניות (כשהכוונה היא לחזבאללה) והלא-לבנוניות (הפלסטיניות).
בהצבעה במועצת הביטחון תשע מדינות הצביעו בעד: אנגולה, בנין, צ'ילה, צרפת, גרמניה, רומניה, ספרד, הממלכה המאוחדת, וארצות הברית. שש מדינות נמנעו: אלג'יריה, ברזיל, הרפובליקה העממית של סין, פקיסטן, הפיליפינים, ורוסיה.
תוצאות ההחלטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סוריה עשתה מאמצים מעטים לציית להחלטה, עד לרצח רפיק אל-חרירי, ראש הממשלה לשעבר של לבנון, ב־14 בפברואר 2005. בעקבות הרצח, הלחץ הבין-לאומי על סוריה לסגת מלבנון גבר, והפגנות ענק שזכו לכינוי "מהפכת הארזים" נערכו בכל רחבי לבנון. ב־3 במרץ 2005 הודיע נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, שבכוונתו "להחזיר את הכוחות הביתה". הנסיגה, בהיקף של כ־14,000 חיילים, הושלמה בתוך כשבעה שבועות.
ב־26 באפריל 2005, לאחר 29 שנות נוכחות סורית בלבנון (שהחלה בכניסת כוח ההרתעה הערבי ללבנון ב-1976 בתקופת מלחמת האזרחים במדינה), עזב החייל הסורי האחרון את אדמת לבנון. לאחר השמדת חומר רגיש או החזרתו לסוריה, הועברו כל בסיסי הצבא והמודיעין הסוריים לידי ממשלת לבנון. לאחר מכן נותרה ממשלת לבנון המפרה היחידה של ההחלטה, כשהיא עומדת בסירובה לפרק מנשקם את הארגונים הפרו־סוריים, ובהם חזבאללה.
ב־12 ביולי 2006, לאחר שחזבאללה חטף שני חיילים ישראלים תוך כדי שיגור רקטות לעבר צפון ישראל, והחלה מלחמת לבנון השנייה – קראה ממשלת ישראל ליישם את החלטת האו"ם מיידית, כתנאי בסיסי להפסקת אש באזור.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נוסח ההחלטה באתר האו"ם
- השוואה בין "הסכם טאיף" להחלטת מועבי"ט 1559(הקישור אינו פעיל), ד"ר ראובן ארליך, אתר המרכז למורשת המודיעין, 13 במרץ 2005