טבח מערת המכפלה

טבח מערת המכפלה
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
	אולם יצחק, שבו התרחש הטבח. האולם פתוח מאז למוסלמים בלבד, למעט מספר ימים בשנה.
תאריך	25 בפברואר 1994
מקום	מערת המכפלה, חברון
מטרה	מתפללים מוסלמים
קואורדינטות	31°31′27″N 35°06′42″E / 31.5243°N 35.1118°E
סוג	פיגוע ירי, רצח המוני
נשק	רובה סער גליל
הרוגים	29
פצועים	125
מבצע	ברוך גולדשטיין
מניע	לאומנות יהודית, כהניזם, אסלאמופוביה, טרור יהודי
	(למפת הר חברון רגילה) טבח מערת המכפלה

טבח מערת המכפלה הוא פיגוע ירי שהתרחש ב-25 בפברואר 1994 (פורים ה'תשנ"ד ואמצע חודש הרמדאן), ובו נרצחו 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון. את הפיגוע ביצע ברוך גולדשטיין, רופא יהודי תושב קריית ארבע. זהו פיגוע ההמונים הראשון לאחר חתימת הסכמי אוסלו, והפיגוע הגדול ביותר של טרור יהודי מאז קום המדינה. הפיגוע הוביל לתגובות קשות בציבור הפלסטיני, ולשורת פיגועי נקמה מצד חמאס. הפיגוע ספג ביקורת רבה ותגובות קשות בציבור הישראלי והוביל להקמת ועדת שמגר.

גולדשטיין היה פעיל בתנועת כך, ובין השאר הופיע במקום השלישי ברשימתה לקראת הבחירות לכנסת האחת עשרה^[1] ונבחר מטעמה למועצת קריית ארבע^[2]. הוא הופיע ברשימתה גם לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, שבהן נפסלה המפלגה מלהתמודד על ידי ועדת הבחירות המרכזית בשל מצעה הגזעני. בעקבות הטבח, מדינת ישראל הכריזה על תנועת כך כארגון טרור. בעקבותיה, גם קנדה, ארצות הברית והאיחוד האירופי כללו את התנועה ברשימות ארגוני הטרור.

הטבח

חתימת הסכמי אוסלו בסוף שנת 1993 עוררה סערה ציבורית עזה בקרב הציבור היהודי והערבי. החודשים שקדמו לטבח במערת המכפלה התאפיינו בפיגועים רבים נגד מטרות צבאיות ואזרחיות, בהם נהרגו ונפצעו עשרות יהודים. כמה מהפיגועים התרחשו באזור קריית ארבע וחברון^[3].

בבוקר פורים תשנ"ד (25 בפברואר 1994), בשעה 5:30, הגיע גולדשטיין למערת המכפלה כשהוא לבוש מדי צה"ל ונושא דרגות סרן (מדים ודרגות שהיו ברשותו מתוקף תפקידו כרופא צבאי במילואים). ב־"אולם אברהם" שבמערה התפללו באותה העת 13 יהודים, ובהם גולדשטיין, כאשר ב"אולם יצחק" התפללו בו בזמן כ־800 מתפללים מוסלמים, בתפילת יום שישי שלפני תחילת צום הרמדאן. גולדשטיין עבר ל"אולם יצחק", ובאמצעות רובה "גליל" שהיה ברשותו, רצח 29 מתפללים מוסלמים ופצע 125 נוספים. בזמן ניסיונו להחליף מחסנית רביעית, התנפל עליו אחד המתפללים ופרקו מנשקו^[4]. לאחר מכן התנפלו עליו מתפללים נוספים, חבטו בו והרגוהו באמצעות מטף כיבוי ועמודי ברזל הנמצאים במקום לתמיכה^[5].

בעקבות הטבח

בעקבות הטבח פרצו מהומות ביישובים פלסטיניים רבים. 9 פלסטינים נהרגו במהומות אלה ויותר מ-200 נפצעו. צה"ל הטיל עוצר ממושך על השכונות הפלסטיניות בחברון, כדי למנוע נקמת דם^[6]. המערה נסגרה לכניסת יהודים למשך שנה וחצי לאחר הטבח.

לראשונה בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, נפגש ראש הממשלה, יצחק רבין עם ועדת המעקב של ערביי ישראל על מנת לדון באירוע ובתגובות שבעקבותיו.

תנועת "כך" שבה היה גולדשטיין חבר, הוכרזה בעקבות הפיגוע כארגון טרור, והוצאה אל מחוץ לחוק,^[7] וכמה מראשיה ואנשיה נעצרו במעצר מנהלי.

בהודעת הממשלה על האירוע נאמר, בין שאר הדברים: ”הרוצח הזה... לו ולדומיו אנו אומרים היום: אתם לא חלק מן המחנה הדמוקרטי הלאומי שכולנו שותפים לו בבית הזה, ורבים רבים בעם מתעבים אתכם. אתם לא שותפים למעשה הציוני. אתם נטע זר, אתם עשב שוטה. היהדות השפויה מקיאה אתכם מתוכה. הוצאתם עצמכם מחוץ לגדר ההלכה היהודית. אתם בושה לציונות וחרפה ליהדות”^[8].

גורמים מכל גוני הקשת הפוליטית גינו את הטבח. ארגוני השמאל טענו שהרצח הוא עדות לסכנה הטמונה בקיומו של יישוב יהודי בלב חברון ודרשו לפנות אותו ואת קריית ארבע לאלתר. הצעה שהועלתה לפנות את היישוב היהודי בחברון נדחתה לבסוף על ידי ראש הממשלה רבין^[6]. דניס רוס סיפר ששנה אחרי הטבח רבין אמר לו שהוא "תוהה אם שגה" כאשר סירב לפנות את היישוב^[9]. גם הימין זועזע מן הרצח. בגילוי דעת שפרסמה מועצת קריית ארבע נאמר, בין השאר: "אנו משתתפים בכאב ובצער המשפחות שיקיריהן נפלו, אך את כתב האישום יש לכוון נגד ממשלת ישראל והעומד בראשה שלא פעלו כנגד הפיגועים, ובכך גרמו בעקיפין לטבח".

כשנשאל הרב דב ליאור (רבה של קריית ארבע) על הרצח, ביקש להזכיר לשואלים שברוך גולדשטיין היה רופא וטיפל בהרבה מקרים, וייתכן שנטרפה דעתו ממה שראה, והיו שהעידו שקודם הטבח אמר "אני לא מסוגל יותר". הרב אליעזר מלמד כתב מאמר ששלל את מעשהו של גולדשטיין, תוך הבעת עמדה כי האחריות למצב המטורף שהביא אדם רגיש וחסיד למעשה נורא שכזה מוטלת על הממשלה שהפקירה את ביטחונם, חייהם וכבודם של יהודי חברון וחיילי צה"ל^[10]. לדבריו, הרב שלמה גורן בשיחה פרטית עמו התייחס למעשהו של ד"ר גולדשטיין בשלילה גמורה, תוך התמרמרות על כך שהרג מוסלמים בשעת תפילתם^[11].

הרב יהודה עמיטל, ראש ישיבת הר עציון וראש מפלגת מימד, כתב כי גולדשטיין "הצליח להכתים את העם היהודי ואת תורת ישראל בכתם של שפיכת דם נקיים. מעבר לשפלות המוסרית והדתית של הריגת חפים מפשע, שעה שכרעו ברך בפני בורא עולם - הרצח הנורא הביא לידי חילול שם שמים בעיני העולם כולו"^[12].

הטבח גונה על ידי כל הקהילה הבינלאומית ובראשה מועצת הביטחון של האו"ם (החלטה 904 ב-18 במרץ).

ב-6 באפריל 1994, עם תום תקופת האבל המוסלמית של 40 יום לאחר הטבח, בוצע פיגוע מכונית התופת בעפולה (בו נרצחו 8 בני אדם ונפצעו 55) שחמאס הכריז עליו שהוא מהווה נקמה על הטבח במערת המכפלה. לדברי יורם שוייצר, בעקבות הטבח במערת המכפלה הגביר חמאס את מאמציו להוציא לפועל פיגועי התאבדות בישראל^[13]. המזרחן מתי שטיינברג טען שהמעבר של חמאס, ממיקוד פיגועי ההתאבדות ביעדים צבאיים וביהודה ושומרון ליעדים אזרחיים בתחומי הקו הירוק, נבע מטבח גולדשטיין^[6]^[14]. סגן ראש השב"כ לשעבר, יצחק אילן, אמר כי "פיגועי ההתאבדות בישראל החלו רק אחרי גולדשטיין, חד־משמעית" וכי "הנזק הכבד ביותר של גולדשטיין היה שאחריו החלו פיגועי ההתאבדות"^[15].

בימין הרדיקלי היו שהיללו את גולדשטיין ואת הטבח שביצע^[16]. יש שטענו שבמעשהו מנע טבח מתוכנן ביהודים^[17]. יגאל עמיר ציין את הגעתו להלוויה של גולדשטיין והשיחות עם חבריו של גולדשטיין לאחר הטבח כאחד הגורמים להחלטתו לרצוח את רבין^[18]^[6].

ועדת חקירה ממלכתית

ערך מורחב – ועדת שמגר (טבח מערת המכפלה)

לאחר הטבח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית. בראש הוועדה עמד נשיא בית המשפט העליון השופט מאיר שמגר. ועדת החקירה הגיעה למסקנה שגולדשטיין פעל לבדו, אולם כוחות הביטחון לא היו ערוכים כיאות במערה ולא הקפידו שלא לאפשר כניסה עם נשק למקום. כן נמתחה ביקורת קשה על המשטרה בשטחים, על כך שלא פעלה די בקרב המתנחלים.

הוועדה המליצה על הפרדה מוחלטת בין יהודים למוסלמים במערת המכפלה. אולם יצחק ומסגד ג'אוליה למוסלמים; אולם הבריתות, אולם יוסופיה, חצר פנימית, אוהל יעקב ואוהל אברהם – ליהודים. אולם יצחק הוא הגדול והמפואר מבין כל האולמות, ובאולם זה נמצא הפתח הסגור שממנו אפשר להיכנס למערה עצמה. עוד הוחלט כי יישמר במערה הסטטוס קוו, שבמסגרתו לא תאושר הכנסה למבנה של ספרים, תמונות לתלייה, כתבי תעמולה, רמקולים וכלי נגינה (כולל שופר^[^{דרוש מקור]}), ולא ייערכו שינויים במבנה (שיפוץ ייערך רק באישור מיוחד). משטרת ישראל מופקדת על שמירת המבנה וקיום המלצות הוועדה.

המלצה נוספת הייתה להרחיב את היחידה העוסקת בסיכול טרור וחתרנות מדינית במגזר הלא-ערבי בשב"כ ("המחלקה היהודית").

לקריאה נוספת

דני יתום, שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד, משכל - ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2009 (פרק 9)
אליאור לוי, כשהחיים עמדו מלכת. 20 שנה לטבח בחברון, באתר ynet, ‏26.02.14 (ארכיון)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טבח מערת המכפלה בוויקישיתוף

מיכאל יעקובסון: עיר של אלימות - ניתוח טבח מערת המכפלה, אורבנולוגיה - אוניברסיטת תל אביב, 11.3.14
סיגל מגריסו, הטבח: מדריך מונחים, באתר ynet, 6 במרץ 2004
הטבח בחברון: השעיית המשא ומתן וחידושו באתר ארכיון המדינה
הירי שטלטל את המדינה: בחזרה לטבח מערת המכפלה (היום לפני), סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב
אירוע מערת המכפלה, 1994, דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ רשימות המועמדים בבחירות לכנסת האחת עשרה
^ כך, באתר www.idi.org.il
^ Fatal Terrorist Attacks in Israel (Sept 1993 - 1999), המשימות הדיפלומטיות של ישראל בעולם, ‏24 בספטמבר 2000 (באנגלית)
^ דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47
^ דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 48
^ ¹ ² ³ ⁴ עקיבא אלדר, לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2008
^ הכרזה לפי פקודת מניעת טרור התש"ח–1948, ילקוט הפרסומים 4202, מיום 13 במרץ 1994
^ מתוך הודעת הממשלה על רצח הפלסטינים במערת המכפלה, באתר מרכז יצחק רבין, ‏28 בפברואר 1994
^ אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005
^ גיליון רבני יש"ע מס' 17 ו' ניסן תשנ"ד
^ פניני הלכה - העם והארץ, תשובות הרב גורן, סימן ט', הערה 16
^ "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997
^ יורם שוייצר, צמיחתם ודעיכתם של פיגועי ההתאבדות, עדכן אסטרטגי, אוקטובר 2010, עמוד 34
^ שי פרנס ויגאל גודלר, כשפרשנים משכתבים את ההיסטוריה, באתר שי פרנס, ‏28/02/2023 (ארכיון)
^ בן כספית, הפיגועים הגדולים, החיסולים, המרגלים המפורסמים והחקירות: סגן ראש השב"כ לשעבר בראיון מצמרר, באתר מעריב, ‏28/05/2020 (ארכיון)
^ רונן מדזיני, שייח ג'ראח כמו חברון: גולדשטיין, אין כמוך בעולם, באתר ynet, 4 במרץ 2010, שמוליק גרוסמן, מורשת גולדשטיין לא עצרה במערה, באתר ynet, 27 בפברואר 2010
^ דוגמאות: ראיון של דניאלה וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010;
הרב מאיר מאזוז בשיעורו השבועי: "בזכות ברוך גולדשטיין נמנעה סכנה", באתר עכשיו 14, 12 במרץ 2023
^ כתבי, חשיפה: לריסה כותבת על יגאל עמיר, באתר ynet, 8 בדצמבר 2004

[1] רשימות המועמדים בבחירות לכנסת האחת עשרה

[2] כך, באתר www.idi.org.il

[3] Fatal Terrorist Attacks in Israel (Sept 1993 - 1999), המשימות הדיפלומטיות של ישראל בעולם, ‏24 בספטמבר 2000 (באנגלית)

[4] דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 47

[5] דין וחשבון ועדת החקירה לעניין הטבח במערת המכפלה בחברון התשנ"ד, ירושלים תשנ"ד, עמ' 48

[אלדר-6] ¹ ² ³ ⁴ עקיבא אלדר, לפנות את הרובע היהודי בחברון, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2008

[7] הכרזה לפי פקודת מניעת טרור התש"ח–1948, ילקוט הפרסומים 4202, מיום 13 במרץ 1994

[8] מתוך הודעת הממשלה על רצח הפלסטינים במערת המכפלה, באתר מרכז יצחק רבין, ‏28 בפברואר 1994

[9] אורית שוחט, סרטן בגופה של הדמוקרטיה, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005

[10] גיליון רבני יש"ע מס' 17 ו' ניסן תשנ"ד

[11] פניני הלכה - העם והארץ, תשובות הרב גורן, סימן ט', הערה 16

[12] "ואלה שנות...", בעריכת נסים משעל, הוצאת ידיעות אחרונות, 1997

[13] יורם שוייצר, צמיחתם ודעיכתם של פיגועי ההתאבדות, עדכן אסטרטגי, אוקטובר 2010, עמוד 34

[14] שי פרנס ויגאל גודלר, כשפרשנים משכתבים את ההיסטוריה, באתר שי פרנס, ‏28/02/2023 (ארכיון)

[15] בן כספית, הפיגועים הגדולים, החיסולים, המרגלים המפורסמים והחקירות: סגן ראש השב"כ לשעבר בראיון מצמרר, באתר מעריב, ‏28/05/2020 (ארכיון)

[16] רונן מדזיני, שייח ג'ראח כמו חברון: גולדשטיין, אין כמוך בעולם, באתר ynet, 4 במרץ 2010, שמוליק גרוסמן, מורשת גולדשטיין לא עצרה במערה, באתר ynet, 27 בפברואר 2010

[17] דוגמאות: ראיון של דניאלה וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010;
הרב מאיר מאזוז בשיעורו השבועי: "בזכות ברוך גולדשטיין נמנעה סכנה", באתר עכשיו 14, 12 במרץ 2023

[18] כתבי, חשיפה: לריסה כותבת על יגאל עמיר, באתר ynet, 8 בדצמבר 2004

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]