הכלכלה הישראלית בין מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים

	ערך ללא מקורות
	בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

היסטוריה כלכלית של מדינת ישראל
החרם הערבי מדיניות הקיצוב המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה המדיניות הכלכלית החדשה החלפת שטרי בנק ומלווה חובה, 1952 הסכם השילומים גאות ראשונה המדיניות הכלכלית החדשה (1962) מיתון 1966 גאות שנייה משבר האנרגיה המהפך הכלכלי האינפלציה בישראל משבר מניות הבנקים תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985 משבר הקיבוצים הסדר חובות המושבים חומת מגן כלכלית המחאה החברתית השפעת מגפת הקורונה על ישראל

הכלכלה הישראלית ידעה בין מלחמת ששת הימים (1967) למלחמת יום הכיפורים (1973) צמיחה גדולה ביותר, שהחליפה את המיתון העמוק בו שקע המשק בשנת 1965.

אחרי צמיחה כלכלית מהירה מתחילת שנות החמישים עד למחצית הראשונה של שנות השישים, הכלכלה הישראלית נקלעה למשבר. הפסק הזרמת כספי השילומים מממשלת גרמניה גרם לגירעון גדול בתקציב המדינה, ולעליית האינפלציה לשיעור של 6% - 7% בין השנים 1965 ל-1966. ראש הממשלה, לוי אשכול, ושר האוצר, פנחס ספיר, ניסו לבלום את האינפלציה באמצעות הקטנת תקציב המדינה והעלאת מיסים. למרות הצלחת צעד זה בבלימת האינפלציה, באותן שנים הסתיימו פרויקטים גדולים של המדינה שדרשו עובדים רבים: הקמת נמל אשדוד, השלמת המוביל הארצי והרחבת מפעלי ים המלח. בעקבות הקטנת תקציב המדינה והקטנת הביקוש לעובדים, המשק הישראלי האט את פעולתו ונכנס למיתון עמוק. שיעור האבטלה עלה ל-10%, ולראשונה עלה מספר היורדים מהארץ על מספר העולים. המיתון הגיע לשיאו בתקופת ההמתנה: במהלך שלושת השבועות בין ה-15 במאי וה-5 ביוני, המדינה התכוננה למלחמה, והציבור נכנס לחרדה. המשק הישראלי הקפיא את פעולתו, מכיוון שרוב הגברים בגיל העבודה התגייס למילואים. התקופה הסתיימה עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בה ניצח צבא ישראל את צבאות ערב תוך שישה ימים בלבד וכבש חבלי ארץ נרחבים מעבר לקו הירוק. עם סיום מלחמת ששת הימים, הסתיים באחת המיתון והחלה צמיחה וגאות כלכלית.

לאחר הניצחון הגדול, הציבור היה מצוי באופוריה, וצפה עתיד חיובי. הרגשה חיובית זאת באה לידי ביטוי במשק הישראלי: הממשלה החליטה לפתח את "השטחים המוחזקים", ולשם כך הייתה זקוקה לעובדים רבים. העלייה מברית המועצות האיצה את הצמיחה הכלכלית, ובו בזמן מלחמת ההתשה הביאה לגידול בתקציב הביטחון. למרות הצמיחה המהירה של המשק, ושיעורי אינפלציה של 4% לקראת סוף שנות השישים, עתיד היה המצב להשתנות בתחילת שנות השבעים.

לקראת תחילת שנות השבעים, נמשכה הצמיחה המהירה במשק. אך בו בזמן, עם הגדלת הגירעון בתקציב המדינה, עלתה האינפלציה לרמה דו ספרתית, כשהיא הגיעה ל-10% בשנת 1970, ול-13% בשנת 1971. למרות זאת, הצמיחה הכלכלית המשיכה כקודם, כשרוב הגירעון ממומן מהגדלת המס ומהלוואות.

בשנות השבעים התפתח מנגנון "ביטוח ההצמדה". באמצעות מנגנון זה, נתנה הממשלה סובסידיה בגובה האינפלציה למוצרי יסוד. ביטוח ההצמדה גרם לתהליך שרשרת אינפלציוני. ברגע שעלו המחירים, הממשלה הייתה מחויבת להגדיל את הסובסידיות, מה שהגדיל את הגירעון בתקציב, הוסיף שהגביר את האינפלציוני, והוביל לעליית מחירים. בשנת 1972, ירדה האינפלציה לרמה של 12%.

היום השישי למלחמת יום הכיפורים הגאות הגיעה לסיומה עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. המלחמה חייבה הגדלה נוספת בתקציב הביטחון. בו בזמן פרץ משבר האנרגיה, אשר הוביל לעליית מחירי הנפט. האינפלציה בשנת 1973 עלתה ל-20%, והמשיכה לגדול במשך השנים הבאות. תקציב הממשלה התנפח לממדים חסרי תקדים, והתוצר עלה רק ב-3%. החוב החיצוני הגיע ל-38% מהתמ"ג בשנת 1973.

רבים מצביעים על מדיניות כלכלית זאת כגורם חשוב להתגברות האינפלציה בישראל.

מצריים תקפה בדרום באותו זמן