הלגיון הרביעי סקיתיקה
 | |
| הלגיון הרביעי סקיתיקה; מטבע של פיליפוס הערבי (204–249); בחלק התחתון של טבעת הכיתוב מופיע דימוי הגדי, סמלו של הלגיון; הכתובת מציינת את העיר זאוגמה שעל הפרת העילי, בה מוקמה מפקדת הלגיון בשנים 66 עד אמצע המאה השלישית | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |  רומא העתיקה |
| אירועים ותאריכים | |
| מלחמות | Roman–Parthian Wars  |
| פיקוד | |
| מפקד נוכחי | ספטימיוס סוורוס |
  | |
הלגיון הרביעי סקיתיקה (ברומית: Legio quarta Scythica[1]) היה לגיון בצבא הרומי שנוסד על ידי מרקוס אנטוניוס בשנת 42 לפנה"ס. הלגיון הוצב במאה הראשונה לספירה בגבולה המזרחי של האימפריה הרומית ושם פעל במאות הבאות, בעיקר בעימותים מול הפרתים. הלגיון היה עדיין פעיל בסוריה במאה החמישית. יחידות משלוח של הלגיון השתתפו בדיכוי המרד הגדול בארץ ישראל בראשיתו. סמלו של הלגיון היה גדי.
תולדות הלגיון
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלגיון הוקם על ידי מרקוס אנטוניוס לקראת המערכות נגד הפרתים בשנים 40–38 לפנה"ס. אחרי קרב אקטיום ב-31 לפנה"ס והתאבדותו של מרקוס אנטוניוס העביר אוקטביאנוס את הלגיון לפרובינקיה מואסיה שעל הדנובה התחתית. השם "סקיתיקה" מקורו בלחימה בשבטי הסקיתים. בשנים 6–9 לספירה היה הלגיון פעיל במלחמות של הקיסר לעתיד טיבריוס נגד האילירים והפאנונים, על פי רוב לצד הלגיון החמישי מקדוניקה.
בשנת 52 פלשו הפרתים לארמניה, ממלכה שהייתה כפופה לרומא, ובשנים 58–63 התחוללה מלחמת הירושה הארמנית (אנ') בין הרומאים לפרתים. הלגיון הרביעי סקיתיקה הובא ממואסיה, ויחד עם הלגיון השלישי גאליקה והלגיון השישי פראטה הכו את הפרתים והמלך טיגראנס השישי (אנ') הוחזר בפקודת הקיסר נירון לכס מלכותו. בשנת 62 הוכו הלגיון הרביעי סקיתיקה והלגיון השנים עשר פולמינטה בקרב ראנדֶיָה (אנ') בידי הפרתים שסייעו לחילו של המלך הארמני המודח טירידאטס הראשון. בגלל חרפת התבוסה הודחו הלגיונות הללו מזירת המלחמה. הלגיון לקח חלק זעום בדיכוי המרד הגדול. 2,000 מלוחמיו (בערך מחצית מהמצבה המלאה) השתתפו במתקפת הנפל של קסטיוס גאלוס על ירושלים בשנת 69, אך לא לקח חלק נוסף בדיכוי המרד.[2] הלגיון הרביעי סקיתיקה הוצב בזאוגמה שעל נהר פרת, עיר הסְפר שתשמש כבסיסו של הלגיון החל משנת 66 ולמשך מאתיים השנים הבאות, עד להריסתה בידי הסאסאנים באמצע המאה השלישית.
בשנת 69 ("שנת ארבעת הקיסרים") צידד הלגיון, כשאר הלגיונות הרומיים במזרח, באספסיאנוס. על אף הפגנת הנאמנות, הלגיון הרביעי סקיתיקה לא היה מעורב במערכה בארץ ישראל בפיקוד אספסיאנוס, אולי משום שנזקפו לחובתו הכניעה ב-62 מול הפרתים ותבוסת יחידותיו בפיקוד קסטיוס גאלוס בראשית המרד הגדול ב-67. עם זאת יש להניח שהלגיון נדרש בהגנת הגבול המזרחי בחבלי הפרת העילי. ידוע כי בשנת 71 פעל הלגיון לבלימת הפרעות ביהודי אנטיוכיה.
מפקד הלגיון הרביעי סקיתיקה בשנים 132–130 היה גאיוס יוליוס סוורוס (אנ'), שאין לזהותו עם יוליוס סוורוס מדכא מרד בר כוכבא ומושל יהודה בשנים 136–133. אותו גאיוס יוליוס סוורוס הוזכר בכתובות מטורקיה כמושל מחליף למושל פרובינקיית סוריה, גאיוס פובליקיוס מארקלוס: "...מפקד הלגיון הרביעי סקיתיקה, ואחראי על סוריה בזמן [שהמושל] גאיוס פובליקיוס מארקלוס עזב את הפרובינקיה בשביל לדכא את המרד ביהודה..."
הלגיון השתתף, ככל הנראה, במערכות נגד הפרתים במהלך המאה השנייה – בימי הקיסרים טריאנוס (114–117) ולוקיוס ורוס (161–166), וכן בשנים 181–183 בהן היה הלגיון הרביעי סקיתיקה נתון לפיקודו של ספטימיוס סוורוס, שיהיה באביב 193 לקיסר. יחידות של הלגיון הרביעי סקיתיקה נטלו חלק גם במסעות המלחמה של סוורוס בין השנים 197 ו-202 נגד האימפריה הפרתית הנחלשת, שבמהלכם נכבשה ונבזזה בירתם קטסיפון.
אין במקורות היסטוריים אזכורים ללגיון הרביעי סקיתיקה אחרי שנת 219, שבה מרד מפקדו גליוס מקסימוס (Gellius Maximus) באלאגבאלוס והכריז על עצמו כקיסר עד שהובס. מניחים שיחידות של הלגיון השתתפו במסעו של קרקלה שבמהלכם עבר בזאוגמה, וכן במערכות המגננה של סוורוס אלכסנדר מול הסאסאנים בשנות ה-30 של המאה השלישית. כמו כן הלגיון נטל חלק במערכות של גורדיאנוס השלישי ופיליפוס הערבי, אולם לא ידוע היקף המעורבות הצבאית שלו בהן. הוא הדין במפלה הקשה של ולריאנוס.
מפקדת הלגיון ובסיסיו מוקמו (מאז 66 ועד הכיבוש הסאסאני באמצע המאה השלישית) סמוך לעיר זאוגמה שעל הפרת העילי, בגבול האימפריות הרומית והפרתית. יש עדויות למפעלים אזרחיים באזור שבהם נטל הלגיון חלק, כמקובל במטלות הצבא הרומי – סלילת דרכים ובניין גשרים, הקמת ביצורים וחפירת תעלות. ב-252 נזנחו בסיסי הצבא הרומי באזור זאוגמה במתקפה של שאפור הראשון מלך הסאסאנים שבה נכבשה ונחרבה העיר.
לפי רשומות הנוטיטיה דיגינטטום,[3] היה הלגיון הרביעי סקיתיקה בתחילת המאה החמישית עדיין בסוריה, ובסיסו נקבע ב-Oresa[4] שבמדבר הסורי, צפונית-מזרחית לתדמור.[5] לא מן הנמנע שהעתקת בסיסי הלגיון נעשתה כבר בסוף המאה השלישית, בתקופת דיוקלטיאנוס, במסגרת השינויים במערכי הלימס במזרח האימפריה ובעקבות הזחת הגבול הרומי מזרחה אל תוך מסופוטמיה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- M.A. Speidel, "Legio IV Scythica", in: Yann Le Bohec (ed.), Les légions de Rome sous le Haut-Empire (Lyon, 2000), pp. 327-337
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
• Jona Lendering, "Legio IIII Scythica", Livius.org – Articles on ancient history, 2002 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בכתובות הרומיות נחרת בסימון הספרות IIII (LEGׂ(IONIS) IIII SCY(THICAE
- ^ Nigel Pollard and Joanne Berry, The complete roman legions, Thames and Hudson, 2015, p. 139
- ^ Notitia Dignitatum, in partibus Orientis XXXIII
- ^ מקומה אינו ידוע בוודאות. יש המזהים אותה באתר העתיקות הסמוך לאל-טייבה (אנ') בסוריה; שם היישוב מופיע גם בכתיב Orisa
- ^ על פי הנוטיטיה דיגניטטום, הלגיון השישה עשר פלאביה פירמה (Legio XVI Flavia Firma) הוא זה שחנה ב-Sura (בצפון סוריה, סמוך לפרת, כ-25 ק"מ מערבית לרקה), לשם הועבר מבסיסו בסמוסאטה (Samosata); כך נרשם בבירור בשורה המקדימה לציון מקום מחנהו של הלגיון הרביעי סקיתיקה בסוריה. סמיכות השורות גרמה ככל הנראה לטעות (שנפוצה בכמה מדפי הערך הלועזיים בוויקיפדיה} בדבר מיקום בסיס הלגיון
