המועצה לענף הלול

המועצה לענף הלול היא מועצה סטטוטורית, אחת ממועצות הייצור והשיווק הפועלות במסגרת משרד החקלאות, וממונה על הסדרת תחום משק העופות בישראל.

ענף הלול כולל מספר שלוחות: שלוחת ההטלה העוסקת בייצור של ביצי מאכל, שלוחת הפטם (העוף הצעיר) ושלוחת תרנגולי ההודו העוסקות באספקת בשר עוף למאכל, ושלוחת הרבייה שמספקת אפרוחים לשלוחות האחרות. נכון לשנת 2014, היקף הייצור של ענף הלול במדינת ישראל עומד על כ-5.5 מיליארד שקלים בשנה המהווים כ-17% מסך התוצרת החקלאית בישראל.

המועצה לענף הלול (ידועה גם כ"מועצת הלול") הוקמה על פי חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), התשכ"ד-1963. על פי חוק זה תפקידי המועצה הם: לתכנן את שוק גידול העופות (להטלה, פיטום והדגרה) בהתאם להנחיות שר החקלאות ולהסדיר את היקף גידול העופות בהתאם לתכנון. כמו כן, לפקח על טיפוח הענף, להסדיר את הייצור של חומרי רבייה ושיווקם בישראל וליצוא, להסדיר את שיווק הביצים ובשר העופות בישראל ולייצוא, לסייע בשיווק בשר עוף, להקים מחסני מיון ואריזה לביצים, ולסייע במחקר שווקים ושיטות ייצור בענף. בנוסף, על פי החוק מתפקידי המועצה לפעול להגברת הצריכה של תוצרי הענף בישראל ומחוצה לה.

על פי החוק, מספר חברי מועצה הוא 50-40 חברים. במועצה מיוצגים כל הגורמים הקשורים לענף הלול: מגדלים, משווקים, צרכנים, גורמים מן התעשייה ומשרדי הממשלה. תקציב המועצה לשנת 2014 היה כ-126 מיליון ש"ח, והיא העסיקה כ-230 עובדים בשנה זו, ומקום מושבם של משרדיה בתל אביב. תקציב המועצה מגיע מהחקלאים בענף המחויבים על פי חוק לשלם היטל על כל שיווק של ביצה ועוף, ומקבלים מן המועצה שירותים שונים.

המועצה מפעילה פקחים על מנת למנוע שיווק בישראל של עוף וביצים שאינם מפוקחים תברואתית. פעמים רבות מסכלים פקחיה הברחות משטחי הרשות הפלסטינית לישראל, בשיתוף פעולה עם משטרת ישראל ובית מכס מעברים^[1][2][3].

המועצה קובעת את מכסות הייצור למגדלים, וקובעת את מכסות הייבוא של ביצים לישראל^[4], כאשר בשנת 2014 עמדה המכסה הארצית לייצור ביצי מאכל על כ-1.3 מיליארד ביצים. המועצה קובעת גם את גובה ההיטל שמשלמים המגדלים ושולטת על חישוב התשלום שמקבלים המגדלים^[5]. לעיתים נוצר מחסור בביצים בישראל, וביקורת הוטלה על מועצת הלול בגין תכנון לקוי של שוק הביצים^[6]. הממשלה בתיאום עם המועצה קובעת את המחיר למשווקים.

משרד האוצר בשיתוף עם משרד החקלאות החלו לפעול לביטול מועצות חקלאיות רבות, ביניהן מועצת הלול. מטרת הרפורמה היא לעבור משיטה בה המועצות מפקחות על המכסים ועל כמויות הייצור, לתמיכה ישירה בחקלאים, כנהוג במדינות ה-OECD^[7].

המתנגדים לקביעת מכסות הייצור ומכסות הייבוא טוענים כי לענף הלול (כמו גם לענף הרפת) כיום, אין כל יתרון על ענפי כלכלה שאינם חקלאיים ולכן אין כל הצדקה לתמוך בו באופן ייחודי באמצעות קביעת מכסות^[8].

ההתנגדות מבוססת על מספר טיעונים נוספים:

• הטלת מכסי מגן והיכולת של בעלי הלולים לתאם מחירים, פוגעת ברווחתם של הצרכנים שהיו יכולים ליהנות ממחירים נמוכים יותר^[8].
• הטלת מכסי מגן ומתן סובסדיה מאפשרים לבעלי הלולים לא יעילים להמשיך להתקיים, ומנציחים מצב של אי יעילות במשק^[8].
• במאה ה-21 התזונה של ישראל ממילא מבוססת על יבוא, ולכן התמיכה בחקלאות הישראלית לא מאפשרת הסתמכות על תוצרת עצמית בעיתות מלחמה וכדומה^[8]

חוק המועצה לענף הלול (ייצור ושיווק), תשכ״ד–1963, באתר ויקיטקסט

• אתר המועצה
• אשר מאיר, חני רוטשטיין-כהן, אריאל ארליך, משק הלול בישראל-ניתוח משק מתוכנן והצעה לרפורמה באתר פורום קהלת, ‏יולי 2015
• אורה קורן ועדי דברת-מזריץ, "הרווח בענף העופות מטורף - והכל תחת הגג של מועצת הלול", באתר TheMarker‏, 22 באפריל 2014
• אורה קורן, "חוסר היעילות בענף הלול גובה מהצרכן עלות מיותרת של 200 מיליון שקל בשנה", באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2014
• מיכל-רז חיימוביץ', ‏מועצת הלול: תפסנו 30 אלף ביצים מזויפות ו-500 ק"ג בשר מוברח, באתר גלובס, 2 במרץ 2017
• שוקי טאוסיג, בשר רזה, באתר העין השביעית, 24 ביולי 2017
• עידן ארץ, ‏חלב, דבש ואפילו אגוזים: המועצות והאנשים שמכתיבים כבר 7 עשורים את יוקר המחיה בישראל, באתר גלובס, 15 ביולי 2022