המופע של מרי טיילר מור
 | |
| פתיח הסדרה | |
| סוגה | קומדיית מצבים |
|---|---|
| יוצרים | ג'יימס ל. ברוקס אלן ברנס |
| שחקנים | מרי טיילר מור ואלרי הרפר אדוארד אסנר גווין מקלאוד טד נייט קלוריס ליצ'מן בטי וייט ג'ורג'יה אנגל |
| פרסים | 29 פרסי אמי 3 פרסי גלובוס הזהב פרס פיבודי |
| ארץ מקור | ארצות הברית  |
| שפות | אנגלית |
| מספר עונות | 7 |
| מספר פרקים | 168 |
| תוכנית המשך | רודה פיליס לו גרנט |
| הפקה | |
| מפיק | ג'יימס ל. ברוקס |
| חברת הפקה | MTM Enterprises |
| הפצה | פוקס המאה ה-20 בטלוויזיה, הולו |
| מוזיקה | פטריק ויליאמס |
| אורך פרק | 25 דק' |
| שידור | |
| רשת שידור | CBS |
| פורמט (תמונה) | צבע |
| תקופת שידור מקורית | 19 בספטמבר 1970 – 19 במרץ 1977 |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
המופע של מרי טיילר מור (באנגלית: The Mary Tyler Moore Show) הייתה קומדיית מצבים אמריקנית שנוצרה על ידי ג'יימס ל. ברוקס בכיכובה של השחקנית מרי טיילר מור.
הסדרה שודרה למשך 7 עונות מצליחות ברשת CBS בין השנים 1970 ו-1977 והיוותה פריצת דרך כאשר הציגה לראשונה בטלוויזיה האמריקנית אישה רווקה ועצמאית בעלת קריירה כדמות ראשית, בניגוד למקובל עד אז להציג לרוב נשים כעקרות בית העומדות בצל בעליהן.
הסדרה נחשבת לאחת הסדרות המוערכות ביותר בתולדות הטלוויזיה האמריקנית והיא זכתה לשבחים מהמבקרים ולפרס אמי לסדרת הקומדיה הטובה ביותר למשך 3 שנים רצופות. בשנת 2013 דירג איגוד התסריטאים האמריקני את הסדרה במקום ה-6 ברשימת "101 הסדרות הטובות בכל הזמנים"[1] ובשנת 2002 מגזין הטלוויזיה TV Guide דירג את הסדרה במקום ה-11 ברשימת "50 תוכניות הטלוויזיה הטובות ביותר".
הצלחת הסדרה הולידה מספר סדרות המשך מצליחות לא פחות לכוכבי הסדרה הראשיים.
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עלילה מרכזית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מרי ריצ'רדס (מרי טיילר מור) היא בחורה צעירה שעוברת להתגורר בעיר מיניאפוליס שבמדינת מינסוטה לאחר שנתיים של קשר זוגי לא מוצלח. היא מנסה להתקבל למשרת מזכירה בתחנת טלוויזיה מקומית בעלת רייטינג נמוך בשם "WJM" אך לאכזבתה היא מגלה שהמשרה כבר אוישה. במקום זאת מציע לה הבוס לו גרנט (אדוארד אסנר) להשתבץ לתפקיד פנוי של "מפיקה שותפה" עבור מהדורת חדשות בהגשתו של טד בקסטר (טד נייט), הצעה אליה היא נעתרת. במהלך עבודתה היא נקשרת לבוס הקשוח שמתגלה כאדם שדואג לה, לסופר הראשי מארי סלוטר (גווין מקלאוד) שמתפקד ככותב כל הטקסטים של המהדורה וכידיד לעת צרה, ולדמויות נוספות ממקום העבודה המגיעות בהמשך הסדרה.
מרי גם שוכרת דירת סטודיו בקומה שלישית של בית ויקטוריאני ומתחילה לבלות תדיר עם שכנתה מלמעלה רודה מורגנשטרן (ואלרי הרפר) ועם שכנתה ובעלת הבניין פיליס לינדסטרום (קלוריס ליצ'מן). היא ורודה נהפכות לחברות קרובות ביותר וכמוה היא מנהלת חיי רווקות ומתחילה לצאת עם מספר רב של גברים אך לעולם לא נישאת. עלילת הסדרה מתמקדת בעבודתה של מרי ובחייה המקצועיים כמו גם במצבה האישי ובחייה הפרטיים.
לאורך הסדרה מתמודדת מרי עם מספר רב של סוגיות הקשורות למעמד האישה, בהיותה אשת קריירה בשנת 1970, והסדרה ככלל נוהגת לעסוק רבות בנושאים חברתיים דוגמת מין לפני נישואים, בגידה וגירושים, גידול ילדים והקמת משפחה, הומוסקסואליות ובעיות פוריות.
נושאים נוספים כמו דילמות עיתונאיות וחשיפת מקורות עיתונאיים גם כן זוכים להתייחסות לאורך העונות.
דמויות ראשיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מרי ריצ'רדס (מרי טיילר מור) - רווקה בת 30 שעוברת להתגורר במיניאפוליס ומוצאת עבודה בתור מפיקה של מהדורת חדשות בתחנת טלוויזיה מקומית. היא בעלת אופי רגוע ומנומס, כנה וממושמעת, ופעמים רבות משמשת כ"קול ההיגיון" בעבודתה מול עמיתיה המוחצנים.
- רודה מורגנשטרן (ואלרי הרפר) (עונות 1 עד 4) - שכנתה וחברתה הטובה ביותר של מרי שעובדת כמעצבת ומנהלת חיי רווקות בשנות ה-30 לחייה. היא מבלה בדירתה של מרי באופן ממושך ובניגוד לאופייה הרגוע רודה היא בחורה יהודייה עם סרקזם, עוקצנות והומור.
- לו גרנט (אדוארד אסנר) - הבוס הישיר של מרי והמפיק הראשי בתחנה בה היא עובדת. הקשיחות שלו בתחומי עבודה כלפי כל הסובבים אותו ובמיוחד כלפי מרי מכסה על הביישנות והחביבות המוסתרת שלו. במהלך הסדרה מתפתח בינו לבין מרי קשר מעין אבהי.
- מארי סלוטר (גווין מקלאוד) - הכותב הראשי של מהדורת החדשות בהפקתה של מרי וידידה הקרוב ביותר בשעות העבודה. הוא פעמים רבות נוהג להתבדח על חשבונו של מגיש המהדורה טד בקסטר ועל אופיו, אך הוא לבסוף תמיד נשאר מסור לעבודה.
- טד בקסטר (טד נייט) - מגיש החדשות הרברבן והמטומטם בתחנת הטלוויזיה בה עובדת מרי. הוא רואה בעצמו עיתונאי רציני על אף שברוב הזמן אין לו הבנה בתחומי הסיקור שבמהדורה בהגשתו. הוא מבצע טעיות רבות בשידור ובכל זאת מצליח לשמור על משרתו.
- פיליס לינדסטרום (קלוריס ליצ'מן) (עונות 1 עד 5) - בעלת הבניין ושכנתן של מרי ורודה איתן היא מבלה מעת לעת. לפיליס אופי סנובי ויהיר ודמותה מתנגשת רבות במהלך הסדרה עם דמותה של רודה העוקצנית שנוהגת להתבדח על חשבונה. פיליס תומכת בשחרור האישה.
- ג'ורג'ט פרנקלין (ג'ורג'יה אנגל) (עונות 3 עד 7) - חברתו המעופפת של טד בקסטר ובהמשך רעייתו שמצליחה להוציא ממנו את צדדיו הרגישים.
- סו אן ניבנס (בטי וייט) (עונות 4 עד 7) - מגישת מגזין בתחנה בה עובדת מרי ובעלת אופי עליז אך אגרסיבי עם רמיזות מיניות רבות לסובביה.
שידור
[עריכת קוד מקור | עריכה]רקע והפקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם עלייתה לשידור בשנת 1970, תקופה קצרה לאחר הגל השני של הפמיניזם בשנות ה-60, הפכה הסדרה לפורצת דרך בנוף הטלוויזיוני האמריקני כאשר דמותה של מרי הייתה לאשת הקריירה הראשונה בתפקיד ראשי שניהלה חיי רווקות ולא הייתה עקרת בית נשואה. טרם עליית הסדרה התכוונו יוצרי הסדרה להציג אותה דווקא כאישה גרושה שמתחילה חיים חדשים, אך דמותה שונתה לרווקה בהוראת רשת CBS מתוך חשש לתגובות הקהל כלפי דמות גרושה וגם מתוך החשד שקהל הצופים יסיק מכך שדמותה של מור למעשה התגרשה מבעלה בסדרה הקודמת בה השתתפה, "המופע של דיק ואן דייק".
מרי טיילר מור כבר הייתה כוכבת פופולרית טרם היא לוהקה לגילום דמותה של מרי ריצ'רדס כאשר בין 1960 ל-1966 היא כיכבה בקומדיה פורצת דרך אחרת, "המופע של דיק ואן דייק", שם היא גילמה את דמותה של לורה פטרי, רעייתו של רוב פטרי בגילומו של דיק ואן דייק. באותה הסדרה גילמה מור דמות של עקרת בית אך עם אופי מודרני וחוש אופנתי. הכימיה ביניהם הפכה את הסדרה לפופולרית ביותר באותו העשור ואת השניים לכוכבים. הסדרה ההיא סללה את דרכה של מור אל הסדרה החדשה שנתפרה למידותיה, וכדי להפריד בין שני העולמות דיק ואן דייק במכוון לא התארח מעולם בסדרה החדשה של מור.
יתר כוכבי "המופע של מרי טיילר מור" כוואלרי הרפר ואדוארד אסנר הגיעו אל הסדרה לאחר ניסיון בימתי או ניסיון טלוויזיוני קצר ולרובם היה זה התפקיד המרכזי הראשון על המסך הקטן. חלק ניכר מהם הפכו מזוהים לאורך השנים עם הדמות אותה הם ביצעו בסדרה המקורית ובסדרות המשך שעלו לשידור לאחר מכן והופקו בידי אותה חברת הפקה.
הסדרה הופקה על ידי חברת הפקות עצמאית בשם "MTM Enterprises" שהייתה בבעלותה של מרי טיילר מור ובעלה גרנט טינקר. עובדה זו הקנתה לסדרה חופש יצירתי משמעותי לאורך שידורה. מיקומה של העלילה דווקא במיניאפוליס ודווקא בתחנת טלוויזיה לא היה מכוון. עם זאת, באותה התקופה מקצוע העיתונות הטלוויזיונית וההפקה העיתונאית נשלטו בעיקר בידי גברים.
פתיח הסדרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פתיח הסדרה היה לאחד מהפתיחים המפורסמים בטלוויזיה האמריקנית בזמן שידורו ובשנים שלאחר מכן. בפתיח הוצגה דמותה של מרי נוהגת ברכב לעבר העיר מיניאפוליס לצד צילומים נוספים של מרי מסתובבת ומבלה במקומות שונים בעיר. בשיא הפתיח, בעת סיומו, חגה מרי סביב עצמה בצומת מרכזי וזורקת באושר את הכובע שלראשה אל האוויר, אז קופא הצילום כאשר הכובע מתעופף מידיה. אקט זה של זריקת הכובע הפך לאחד הזכורים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית ובסופו של דבר גם לסמל של שחרור.
פסל בדמותה של מרי ריצ'רדס זורקת את כובעה לאוויר נחנך במיניאפוליס בשנת 2002 בהשתתפות מרי טיילר מור וניצב עד יום זה במרכז העיר.
הפתיח כולו שודר לצלילי השיר "Love Is All Around" שבוצע בקולו של הזמר סאני קרטיס והכיל משפטים בסגנון "את מסוגלת לעשות זאת ככלות הכול" ו"את יכולה לשנות את העולם עם חיוכך". מילות השיר ואקט זריקת הכובע באוויר הופיעו בפרודיות רבות בטלוויזיה האמריקנית. בסדרת ההמשך "רודה" נשמט הכובע מידיה של רודה מורגנשטרן טרם היא מצליחה לזרוק אותו לאוויר כיאות, באחד מהפרקים של "משפחת סימפסון" הומר רוקד ומזמר "אני יכול לעשות זאת ככלות הכול" תוך כדי שהוא זורק כדור באולינג שמיד נופל לרצפה, פיטר גריפין מ"איש משפחה" מנצח בתחרות נגינה עם השיר ובשלב מחיאות הכפיים אחת הדמויות בקהל זורקת את כובעה לאוויר וקופאת, גם בסדרה "סקראבס" מבצעת שרה צ'וק פרודיה לאקט זריקת הכובע לשמע שיר הפתיח. פארודיות לסדרה כולה שודרו במהלך השנים גם בתוכניות המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" ו"מד טי.וי".
הצלחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אחוזי צפייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת שידורה זכתה הסדרה לאהדת הקהל ולהצלחה מרובה ובחלק מהזמן היא ניצבה בין עשר הסדרות הנצפות ביותר על המסך. לכך תרמה העבודה שלכל אורכה שודרה הסדרה בשעות צפיית השיא של לילות שבת בתקופה בה היה זה ליל השידור הנצפה ביותר של רשת CBS והמצליח ביותר בארצות הברית במהלך שנות ה-70.
באותה הרצועה, ובסמיכות ל"המופע של מרי טיילר מור", שודרו סדרות הקומדיה המצליחות והפופולריות "הכל נשאר במשפחה" (שברוב שנותיה דורגה במקום הראשון ונהנתה מכ-20 מיליון צופים), "מ.א.ש" (מבין הסדרות הפופולריות ביותר באותו העשור), "המופע של בוב ניוהארט" ותוכנית הבידור המוצלחת של קרול ברנט שחתמה את ליל השידורים.
בכל עונה שודרו 24 פרקים שברבות הימים הופצו גם במארזי DVD. הסדרה מעולם לא שודרה או הופצה בישראל.
| עונה | פרקים | משבצת שידור | תאריך פרק בכורה | תאריך פרק סיום | עונת שידור | דירוג | רייטינג (משקי בית) | צופים (מיליונים) |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 24 | ימי שבת, 21:30 | 19 בספטמבר 1970 | 6 במרץ 1971 | 1970-1971 | #22 | 20.3% | 11.20 |
| 2 | 24 | ימי שבת, 20:30 | 18 בספטמבר 1971 | 4 במרץ 1972 | 1971-1972 | #10 | 23.7% | 14.72 |
| 3 | 24 | ימי שבת, 21:00 | 16 בספטמבר 1972 | 3 במרץ 1973 | 1972-1973 | #7 | 23.6% | 15.29 |
| 4 | 24 | 15 בספטמבר 1973 | 2 במרץ 1974 | 1973-1974 | #9 | 23.1% | 15.29 | |
| 5 | 24 | 14 בספטמבר 1974 | 8 במרץ 1975 | 1974-1975 | #11 | 24.0% | 16.44 | |
| 6 | 24 | 13 בספטמבר 1975 | 6 במרץ 1976 | 1975-1976 | #19 | 21.9% | 15.24 | |
| 7 | 24 | ימי שבת, 20:00/21:00 | 25 בספטמבר 1976 | 19 במרץ 1977 | 1976-1977 | #39 | - | - |
פרסים והוכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גם לאהדת המבקרים זכתה הסדרה ושנים רבות לאחר שידורה היא עדיין נחשבת לאחת הסדרות הקומיות האיכותיות ביותר ששודרו על מרקע הטלוויזיה בארצות הברית. איגוד התסריטאים האמריקני דירג את הסדרה במקום השישי ברשימת הסדרות הטובות בכל הזמנים לצד קומדיות נוספות כ"סיינפלד", "הכל נשאר במשפחה" ו"מ.א.ש".
הסדרה גם החזיקה למשך תקופה ארוכה בכמות שיא של 29 פסלוני אמי - שיא שנשבר רק בשנת 2002 על ידי הסדרה "פרייז'ר" שכיום מחזיקה ב-37 פסלונים. בין השנים 1975–1977 זכתה הסדרה בפרס אמי 3 פעמים ברציפות בתור "הסדרה הקומית הטובה ביותר". מרי טיילר מור זכתה אף היא בפרס עבור תפקידה כ"שחקנית ראשית בסדרה קומית" בשנים 1973, 1974 ו-1976 ויתר השחקנים בסדרה זכו גם הם בפסלונים כמו אדוארד אסנר (3 פעמים), ואלרי הרפר (3 פעמים), קלוריס ליצ'מן (פעמיים), טד נייט (פעמיים) ובטי וייט (פעמיים).
בנוסף לעיטורי האמי, מור זכתה בפרס גלובוס הזהב בתור השחקנית הטובה ביותר לשנת 1971 בסדרת קומדיה. בשנת 1977 זכתה הסדרה עם סיום שידורה בפרס פיבודי.
השפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סדרות המשך
[עריכת קוד מקור | עריכה]רודה
הפופולריות לה זכתה דמותה של רודה מורגנשטרן בגילומה של ואלרי הרפר הביאה את רשת CBS להציע לה לככב בסדרה משלה, ספין אוף, שלבסוף עלתה על המסך בשנת 1974 ונמשכה 5 עונות תחת השם "רודה". במסגרת הסדרה עזבה רודה את מיניאפוליס ושבה לעיר הולדתה, ניו יורק סיטי, להתגורר בצמידות למשפחתה. הסדרה שודרה מדי יום שני וזכתה לפופולריות רבה יותר מסדרת האם.
הפרק השמיני בעונה הראשונה יוחד לחתונתה של רודה עם בן זוגה בסדרה ג'ו ג'רארד (בגילום דייוויד גרו) בפרק מיוחד בן שעה ששבר שיאי צפייה וזכה לכמות צופים של 52 מיליון איש, כמחצית מסך צופי הטלוויזיה בארצות הברית באותה העת. באותו פרק, שהפך לאחד הזכורים בתולדות הטלוויזיה האמריקנית, התאחד כל צוות השחקנים של "המופע של מרי טיילר מור" עם צוות השחקנים של "רודה".
הזוגיות והכימיה שהפגינו דמויותיהם של רודה וג'ו הפכו את הסדרה לאהודה במיוחד ולנצפית ביותר. בשתי עונותיה הראשונות הסדרה דורגה במקום ה-6 וה-7 בטבלת הרייטינג השנתית. עם תחילת העונה השלישית, ולאחר שהתסריטאים החלו להאמין שהסדרה נקלעת למבוי סתום, הוחלט להפריד בין רודה וג'ו כדי לקדם את העלילה ודמויותיהם של השניים התגרשו. צופים רבים זעמו על ההחלטה והקהל ההמום התחיל לנטוש את הסדרה בהמוניו החל מהעונה הרביעית. באמצע העונה החמישית הסדרה הורדה מהאוויר מבלי שיתר הפרקים שודרו.
הצלחתה הראשונית של הסדרה הביאה לשידורה גם בישראל בתחילת שנות ה-80 במסגרת הטלוויזיה הכללית.
פיליס
דמות נוספת שעזבה את הסדרה באמצע שידורה הייתה דמותה של פיליס לינדסטרום בגילומה של קלוריס ליצ'מן שהחל משנת 1975 התחילה לככב בסדרה הנושאת את השם "פיליס". הסדרה התמקדה בחייה של פיליס שעברה להתגורר יחד עם בתה בס בסן פרנסיסקו לאחר מותו של בעלה (דמותו של בעלה מעולם לא נראתה בסדרת האם, גם כאשר התייחסו לקיומו). במהלך הסדרה נאלצה פיליס, הסנובית המפונקת שהתרגלה לחיות על עושרו של בעלה הרופא, להסתדר בחייה החדשים ולהשתלב בשוק העבודה ולהתמודד עם חיי היום-יום.
הסדרה הצליחה בעונתה הראשונה להשתבץ במקום ה-6 בטבלת הרייטינג השנתית, תוך כדי שהיא עוקפת את סדרת האם שלה ואת הסדרה "רודה", אך במהלך שידורה היא לא ידעה יציבות בצוות השחקנים ובקווי העלילה. את העונה השנייה סיימה התוכנית במקום ה-40, אף על פי שבאחד הפרקים התארחה מרי טיילר מור, ולבסוף הסדרה בוטלה על ידי רשת CBS.
לו גרנט
עם סיום שידורה של "המופע של מרי טיילר מור" קיבל אדוארד אסנר תפקיד ראשי בסדרה חדשה שנשאה את שם דמותו "לו גרנט", אף היא ברשת CBS. בסדרה זו המשיך לגלם את דמותו של גרנט שכעת עבר מתפקיד מפיק חדשות בטלוויזיה לתפקיד עורך עיתון בדיוני בשם "לוס אנג'לס טריביון". הסדרה שודרה למשך 5 עונות החל משנת 1977 ובניגוד גמור לסדרה הקודמת הסדרה החדשה בכיכובו הייתה דרמה רצינית בת 60 דקות על עיתונאות. על הופעותיו עוטר אסנר בשני פסלוני אמי ובכך הפך לשחקן היחיד עד כה שזכה בפרסי אמי על גילום אותה דמות בדרמה ובקומדיה.
איחודים
ברבות השנים התאחד צוות השחקנים של הסדרה מספר פעמים.
- לנוכח כמות סדרות הספין-אוף של סדרת האם, נוצרו מספר מקרי קרוסאובר בין הסדרות. כך מרי ריצ'רדס מעת לעת ביקרה את רודה מורגנשטרן או את פיליס לינדסטרום בסדרות שלהן, וכך גם שתיהן באו לבקר את מרי ולהתארח בפרק הסיום של הסדרה שלה באיחוד ראשון מסוגו ביניהן. דמויות מכל הסדרות הללו הוזכרו מפעם לפעם בכל אחת מהסדרות האחרות.
- בשנת 1991 שידרה רשת CBS סרט בן 90 דקות לציון עשרים שנה לעלייתה של הסדרה לאוויר. הסרט כלל אוסף של קטעי וידאו בלתי נשכחים מתקופתה של הסדרה וראיונות עם כל כוכבי הסדרה למעט טד נייט שמת בשנת 1986 ושקטע מיוחד הוקדש לזכרו. בסוף הסרט הצטרף כל הצוות לצפות בסצנה האחרונה של "המופע של מרי טיילר מור". השידור זכה ל-16 מיליון צופים.
- בשנת 2000 התאחדה מרי טיילר מור עם חברתה הטובה ואלרי הרפר להפקת סרט טלוויזיה בשם "מרי ורודה" ששודר ברשת ABC. במהלך הסרט, שלא הופק על ידי מפיקיה המקוריים של הסדרה, נחשף כי מרי ריצ'רדס נישאה לבסוף לחבר קונגרס בשם סטיבן קורנין ממנו נולדה לה בת וכי לאחר מותו היא החליטה לעבור לניו יורק כדי לעבוד ברשת טלוויזיה ארצית. גם רודה מורגנשטרן חזרה להתגורר בניו יורק לאחר שהתגרשה מבעלה השני איתו חיה בפריז, והשתיים נפגשו. הסרט הופק על ידי רשת ABC במטרה להוות פיילוט לסדרה אפשרית שתבסס על דמויותיהן של השתיים ועל יחסיהן עם בנותיהן, אך בעקבות אכזבה רבה של קהל המעריצים שקיווה למצוא קשר מסוים בין הסרט לסדרה המקורית, נזנח הרעיון. עם זאת, השידור זכה ל-18 מיליון צופים.
- בשנת 2002 הפיקה רשת CBS משדר מיוחד בן 60 דקות לציון שלושים שנה לשידור הסדרה. המשדר הונחה על ידי מרי טיילר מור ובו היא ראיינה את כל אחד מחברי צוות השחקנים של הסדרה באופן אישי. במהלך המשדר ניתנה לצופים בבית האפשרות לבחור את הפרק הטוב ביותר בהיסטוריית הסדרה באמצעות אתר האינטרנט של CBS.
- בשנת 2013, מספר שבועות לאחר שנחשף כי ואלרי הרפר לקתה במחלה סופנית וכי לא נותר לה זמן רב לחיות, התאחדו כל נשות הסדרה בפרק מיוחד של הסדרה "שוות בקליבלנד". למול ההידרדרות במצבה הבריאותי של מרי טיילר מור זוהי הייתה ועודנה ההופעה האחרונה של רוב צוות השחקנים יחדיו.
השראה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיותה סדרה פורצת דרך הצליחה "המופע של מרי טיילר מור" להשפיע על סדרות רבות נוספות לאורך השנים:
- הסדרה "מרפי בראון" הציגה דמות נשית של עורכת חדשות רווקה בשנות ה-40 לחייה שעובדת באולפן חדשות והושפעה באופן ישיר מסדרה זו.
- יוצרי הסדרה "חברים" ציינו את הפרק האחרון בסדרה של מרי טיילר מור כהשפעה המרכזית לכתיבתם את הפרק "האחרון" וכפרק סיום אידיאלי.
- הסדרה "רוק 30" הציגה דמות של תסריטאית ראשית בתוכנית מערכונים, ליז למון, כהשפעה מדמותה של מרי ריצ'רדס לדבריה של טינה פיי.
- סדרות נוספות שעוסקות בעולמן של נשים כ"סקס והעיר הגדולה", "עקרות בית נואשות" ו"בנות" הושפעו מסדרה זו. תסריטאיות רבות ציינו את השפעת הסדרה על עולמן בגיל צעיר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רותה קופפר, מרי טיילר מור גרמה לילדה רותה קופפר להרגיש אשה מיוחדת ואמריקאית רגילה, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2011
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המופע של מרי טיילר מור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
"המופע של מרי טיילר מור", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"המופע של מרי טיילר מור", באתר AllMovie (באנגלית)
"המופע של מרי טיילר מור", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"המופע של מרי טיילר מור", באתר Metacritic (באנגלית)- "המופע של מרי טיילר מור", באתר Hulu סדרות (באנגלית)
"המופע של מרי טיילר מור", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חדשות 2, "הסופרנוס" נבחרה לסדרה הכתובה הטובה בכל הזמנים, באתר מאקו, 3 ביוני 2013.