מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל

מארי תרז לואיז, נסיכת סבואה-קריניאנו
Maria Teresa Luisa di Savoia-Carignano
Marie-Thérèse-Louise de Savoie-Carignan

מארי תרז לואיז, נסיכת סבואה-קריניאנו
לידה	8 בספטמבר 1749 טורינו, ממלכת סרדיניה
נרצחה	2 בספטמבר 1792 (בגיל 42) פריז, ממלכת צרפת צרפת (1790–1794)
מדינה	ממלכת צרפת
בן זוג	לואי אלכסנדר דה בורבון פנטיבר, נסיך למבל
שושלת בית סבויה
אב לואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו אם כריסטינה, רוזנת הסן-רוטנבורג
נסיכת סבויה-קריניאנו
חתימה

מארי תרז לואיז, נסיכת סבויה-קריניאנו, מאדאם למבל (בצרפתית: Marie Thérèse Louise de Savoie-Carignan‏; 8 בספטמבר 1749 - 3 בספטמבר 1792) הייתה בת אצולה, שהודות לנישואיה ללואי אלכסנדר דה בורבון פנטיבר, נסיך למבל, גם הייתה לנסיכה ויורשת הון גדול. לאחר שהתאלמנה ועברה לגור בחצר המלוכה של צרפת, הפכה לחברה קרובה ואשת סודה של המלכה מארי אנטואנט. היא נרצחה באכזריות על ידי המון זועם בטבח ספטמבר 1792 במהלך המהפכה הצרפתית לאחר שלא הסכימה לגנות את המלך והמלכה.

מארי תרז נולדה ב-8 בספטמבר 1749 בטורינו, ללואיג'י ויטוריו, נסיך קריניאנו ולכריסטינה, רוזנת הסן-רוטנבורג, בתם של ארנסט לאופולד, רוזן הסן-רוטנבורג ואלאונורה, רוזנת לוונשטיין-רוכפורט. בשנת 1767 היא נישאה ללואי אלכסנדר, נסיך למבל, שסבו היה בן ממזר של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת. היא נבחרה להיות רעייתו הודות לאדיקותה ויופייה הרב, אולם הזוג לא נפגש לפני יום החתונה. לואי אלכסנדר היה סקרן לראות את אשתו והגיע למקום בו היא לנה יום לפני חתונתם. הוא הגיש לה זר פרחים, ואמר שבעלה לעתיד הנחה אותו למסור לה את הזר. למחרת, בחתונתם, מארי תרז הופתעה לגלות כי האיש הפשוט שבו פגשה יום קודם הוא בעלה לעתיד. לואי אלכסנדר היה ידוע באורח חייו ההולל ובני משפחתו קיוו שאשתו הצעירה והיפה תשנה זאת. אולם לאחר שלושה חודשי נישואים, חזר בעלה לסורו וחמישה חודשים לאחר החתונה הוא ברח עם רקדנית אופרה. בשלב מסוים הוא אף מכר את יהלומיה של אשתו כדי לגייס כסף לשלם את החובות שלו. 16 חודשים לאחר נישואיהם, מת לואי אלכסנדר ממחלת מין, לצד אשתו, מותיר אותה אלמנה בגיל 19, ויורשת להונו העצום. הון זה היה אמור לעבור לאחר מותה של דה למבל לאחותו של לואי אלכסנדר, ויש הטוענים כי בגין זאת זייף לואי פיליפ ז'וזף דוכס אורליאן, שהיה נשוי לאחותו של לואי אלכסנדר, את המכתב שהחזיר את דה למבל לפריז בעיצומה של המהפכה, שם מצאה את מותה.

דה למבל נותרה לאחר מות בעלה להתגורר לסירוגין בהוטל דה טולוז בפריז ובשאטו דה רמבוליי, עד אשר הוזמנה לחתונה של בני משפחת המלוכה, שם הכירה את מארי אנטואנט והחיבור בין השתיים היה כה מיידי ומהיר שהביא לשמועות ולרכילות על טבע היחסים ביניהן. מארי תרז הפכה לחביבת המלכה ולחברה הקרובה ביותר, היא עברה להתגורר בחצר המלכות ומונתה על ידי המלכה להיות בעלת תפקיד מרכזי בפמליית המלכה^[1]. מארי תרז הייתה ידועה בפרטיותה ובשמרנותה, אולם הדבר לא הפריע להולכי הרכיל שבחצר המלכות להאשים את השתיים ביחסים לסביים, כחלק ממסע ההכפשה שהתנהל כנגד מארי אנטואנט, לערעור הלגיטימיות של בית המלוכה.

כאשר לואי ה-16, מארי אנטואנט וילדיהם הוכרחו לעזוב את ביתם בארמון ורסאי ולעבור להתגורר בארמון טווילרי לאחר צעדת הנשים לוורסאי, באוקטובר 1789, מאדאם למבל החליטה ללוות אותם לשם למרות הסכנה לחייה. רבים מבני משפחת המלוכה, חבריהם הקרובים ואנשי האצולה ברחו מפריז ומצרפת בתקופה זו, אולם מאדאם למבל החליטה לא לנטוש את המלכה^[2]. היא הקימה סלון, מועדון ומקום מפגש, בביתה, בעבור המלכה וחברי האספה המכוננת הלאומית, שנפגשו כדי לשמר את המונרכיה בצרפת בתקופה מסוכנת זו. ב-1791 היא שכרה בית בבאת' בבריטניה, שם כתבה את צוואתה שכן הבינה כי חייה יהיו בסכנה אם תשוב לפריז. למרות זאת היא אכן חזרה, בעקבות מכתב שקיבלה כביכול ממארי אנטואנט המבקשת ממנה לשוב לפריז. כיום ידוע כי המכתב היה מזויף, והטענות על זיופו מובילות ללואי פיליפ ז'וזף אשר חוסר נאמנותו למלך ולמלכה היו ידועים זמן רב טרם פריצת המהפכה. המניע לזיוף המכתב על ידי לואי פיליפ, דוכס אורליאן, היה לקבל לידיו את הונה הרב של מאדאם למבל, אשר היה עובר במותה לאשתו של לואי פיליפ, שהייתה גיסתה, אחותו של בעלה המת של דה למבל. מתוך נאמנות למארי אנטואנט חזרה הנסיכה דה למבל לפריז לארמון טולירי והמשיכה לעמוד לשירות המלכה עד להתקפה על הארמון ב-10 באוגוסט 1792, אז הועברה משפחת המלוכה מארמון טווילירי למצודת טמפל .

ב-19 באוגוסט היא הופרדה ממשפחת המלוכה ונכלאה יחד עם המרקיזה דה טורזל, האומנת של ילדי המלך והמלכה, בכלא לה פורס. היא נשארה שם עד ליום ה-3 בספטמבר, אז הועברה לבית דין שנאסף בחופזה על מנת לדרוש את שבועת הנאמנות שלה למהפיכה. היא נדרשה להשבע לאהבת החירות והשוויון ולהשבע על שנאתה למלך, למלכה ולמונרכיה. היא הסכימה להשבע לחלק הראשון של השבועה, אולם סירבה לגנות את המלך, המלכה והמלוכה. על כך, משפטה הסתיים במשפט "קחו אותה מפה", והיא נזרקה מיידית לרחוב צדדי, בו התפרעו המונים ברחובות באותם הימים של שבין ה-2 ל-7 בספטמבר, וטבחו באנשים במה שייקרא לאחר מכן "הטבח בספטמבר". אספסוף של צרפתים ואנשי משמר חמושים ונעזרים בכידונים, סכינים וחרבות טבחו בכל מי שנחשד בהתנגדות למהפיכה. כ-1,400 איש נרצחו ברחובות, מחצית מאוכלוסיית האסירים של פריז, אנשי אצולה, כמרים, 150 מיושבי מנזר הכרמליטים, שומרים שווייצרים, אסירים פוליטיים ופושעים רגילים. המתים נערמו בערימות וההמון התעלל בגופותיהם.

מאדאם למבל, שנזרקה לרחוב הסוער, הייתה טרף קל להמון הפרוע, שתוך דקות עשה בה לינץ', רצח אותה, התעלל בגופתה וכרת את ראשה. מבין הזוועות שתוארו על רגעי מותה, טוענים כי היא נאנסה, ששדיה נכרתו ושהתעללו בגופתה. דיווחים נוספים מתארים כי ראשה הכרות הועבר לבית קפה סמוך, שם התבקשו הסועדים לשתות למותה. לאחר מכן הוצב ראשה הכרות על כידון, והובל בתהלוכה צוהלת ברחבי פריז, עד לחלונה של מארי אנטואנט הכלואה במצודת טמפל. מטרת התהלוכה הייתה לחגוג את מותה של מי שתוארה בעיתונות הצהובה של התקופה כמאהבת של המלכה, וכשם ששנאתו של ההמון הצרפתי למארי אנטואנט הייתה רבה, כך גם הייתה שנאתם למקורבים אליה. ראשה של מאדאם למבל הובל לחלונה של מארי אנטואנט, ושם צעק ההמון למלכה לצאת אל החלון ולנשק את השפתיים של חברתה המתה. ההיסטוריונים מציינים^[3] כי ראשה הכרות של מאדם למבל לא הגיע לעיניה של מארי אנטואנט, שכן למרות מאמצי האספסוף הם לא הורשו להיכנס אל המצודה, ורק צעקו אל המלכה מן הרחוב. ממארי אנטואנט נחסך המראה של חברתה הקרובה שנרצחה, שכן מיד כאשר נאמר לה מה מתרחש מחוץ לחלונה, שההמון רוצה להראות לה את ראשה הכרות של מאדאם למבל, היא התעלפה.

גופתה של מאדאם למבל לא נמצאה מעולם ולא נקברה. מיד לאחר שראשה נכרת מגופה, הוא הועבר לרשויות על ידי מספר אזרחים, והוצג לראווה במשך יום שלם ביום שלמחרת הרצח. אולם גופתה לא הועברה לאחר מכן לקבורה ועל כן לא נקברה באחוזת הקבר המשפחתית.

• שטפן צווייג, מארי אנטואנט, (תרגום ראשון: תל אביב: מצפה, תרצ"ד, מתרגם ש' הרשברג) תל אביב: הוצאת זמורה-ביתן, תרגום מגרמנית צבי ארד, תשמ"ז 1987.
• אנדרה מורואה, דברי ימי צרפת (תרגום מצרפתית: לאה וייץ כהן), הוצאת מסדה, תש"ך.
• עמוס הופמן מהפכה של הרוח, נאורות ומהפכה בצרפת של המאה ה-18. הוצאת רסלינג, 2012.
• אדמונד ברק, מחשבות על המהפכה הצרפתית. הוצאת שלם, 2000.

מדיה וקבצים בנושא מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל בוויקישיתוף

• זכרונותיה של הנסיכה מארי תרז, בתה של מארי אנטואנט, פרויקט גוטנברג (בצרפתית)
• זכרונותיה של קמפיין, אומנת ילדי המלוכה, על מארי אנטואנט, פרויקט גוטנברג (באנגלית)
• זכרונותיה של מאדאם דה הוסט, מלוות הגברות בארמון ורסאי, פרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
• מריה תרזה לואיזה מסבויה, נסיכת למבל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)