הנרייטה הרץ
 | |
| הנרייטה הרץ, כפי שצוירה בידי אנטון גראף בשנת 1778 | |
| לידה | 5 בספטמבר 1764 ברלין, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה | 22 באוקטובר 1847 (בגיל 83) ברלין, ממלכת פרוסיה |
| מדינה | ממלכת פרוסיה |
| מקום קבורה | Friedhof II der Gemeinde Jerusalems- und Neue Kirche |
| שפות היצירה | גרמנית |
| בן או בת זוג | מרכוס הרץ |
| פרסים והוקרה | קבר של כבוד |
  | |
הנרייטה הרץ (בגרמנית: Henriette Herz, נולדה כהנרייטה דה-למוס; 5 בספטמבר 1764 – 22 באוקטובר 1847), סופרת ובעלת סלון ספרותי בתקופת הסער והפרץ, יהודיה-גרמנית מומרת. אשתו של הרופא והסופר מרקוס הרץ וחברתה הקרובה של דורותיאה מנדלסון, בתו של משה מנדלסון.
חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הרץ נולדה למשפחת רופאים מוכרת בברלין, מאנוסי פורטוגל ונתחנכה במגוון שפות. אביה בנימין דה למוס היה מנהל בית החולים היהודי בברלין, ואמה הייתה אסתר לבית דה שרלוויל. בגיל 12 אירוסיה לרופא המבוגר ממנה מרקוס הרץ וכעבור כשנתיים נישאה לו.
הישגיה של הרץ בתחום הספרות הם בעלי חשיבות פחותה, ואילו הישגה הבולט בתולדות הספרות הוא בניהול אחד מן הסלונים הספרותיים החשובים ביותר, בשנים 1780–1803. סלון זה היה פורץ דרך. בתחילה נהג בעלה לארח אורחים רמי מעלה מתחומי הפוליטיקה והתרבות, בעוד הנרייטה מסבה בחדר סמוך עם נשותיהם. חוג נשים זה הקים רשת חברתית "לטיפוח החברות" ועסק בעיקר ביצירות הסער והפרץ של יוהאן וולפגנג פון גתה. זו הייתה ראשיתו של "פולחן גתה" בספרות הגרמנית. משני חוגים אלה - של הגברים ושל הנשים - התפתח אחד הסלונים החברתיים המובילים בברלין, שבו הסבו פוליטיקאים, מדענים, אמנים, אנשי רוח ופילוסופים בסביבה חופשית ופתוחה, בלתי תלויה במעמד, שכמוה לא עמדה לרשותם במקום אחר. בין אורחי הסלון היו האחים אלכסנדר ווילהלם פון הומבולדט, ז'אן פול, רחל ורנהגן (אז עדיין רחל לוין, בעצמה בעלת סלון ספרותי מוביל). פרידריך שלגל פגש בסלון את דורותיאה פייט, שהייתה אחר כך לאשתו. זרמים ספרותיים שונים ורעיונות מכל חוגי החברה נפגשו כאן בצורה מפרה וברוח הנאורות. הקשרים החברתיים שנרקמו בין מלומדים גרמנים וצרפתים, בין אמנים ומדענים, תרמו להתפתחותה התרבותית של ברלין ושל פרוסיה.
עם מות בעלה בשנת 1803, נאלצה הרץ לצמצם את פעילותה ולהתחבר למעגלים ספרותיים וחברתיים אחרים, למשל זה של רחל ורנהגן. החל בשנת 1813 הקדישה עצמה לחינוך של ילדים עניים, אך תהילתה כבעלת הסלון הספרותי דבקה בה. בשנת 1817 המירה דתה לנצרות פרוטסטנטית, כיהודים משכילים רבים אחרים באותה התקופה. היא קבורה בבית העלמין השני של קהילת הקתדרלה הגרמנית וקתדרלת ירושלים, בקרויצברג.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ברברה האן, הנרייטה הרץ, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- נטלי ניימרק גולדברג, וקולן ישמע- יהודיות נאורות בברלין, הוצאת מרכז שז"ר ומכון ליאו בק, 2014
- מיכל זוהר בן דור, הסלון, הוצאת ניב 2020
- גילי איזיקוביץ׳, היהודיות הכי משכילות שלא הכרתם, עיתון הארץ, 2020
הנריטה הרץ (1764-1847), דף שער בספרייה הלאומית
