יחסים בילטרליים
בדיפלומטיה, יחסים בילטרליים (בעברית: דו־צדדיים[1]) הם ניהול יחסים פוליטיים, כלכליים, או תרבותיים דו־צדדיים בין שתי מדינות ריבוניות. זאת, בשונה מפעילות אונילטראלית (פעילות חד־צדדית הנעשית על ידי מדינה אחת) או מולטילטראלית (פעילות רב־צדדית הנעשית על ידי מספר מדינות יחד).
יחסים בילטרליים מתקיימים כאשר מדינות מכירות אחת בשנייה כמדינות ריבוניות ומסכימות על כינון יחסים דיפלומטיים ביניהן. בפועל, הן מחליפות ביניהן נציגים דיפלומטיים, כגון שגרירים, או מקיימות הסכמים בילטרליים שנוגעים או מחייבים את שני הצדדים באופן הדדי. הסכמים כלכליים, כמו הסכמי סחר חופשי או הסכמים להגנה על משקיעים נחתמים על ידי שתי מדינות, הם דוגמה שכיחה לבילטרליות. כיוון שרוב ההסכמים הכלכליים נבנים בהתאם למאפייניהם הייחודיים של שתי המדינות המתקשרות בהסכם, במטרה לאפשר למדינות אלו להעניק יחס מועדף אחת לשנייה בכניסה לשווקים הכלכליים של שתי המדינות, נדרשים כללים ספציפיים ולא כללי אצבע.
המסלול הבילטרלי מאפשר למדינות לגבש הסכמים ההולמים באופן מדויק יותר את צורכיהן. בתחום הכלכלי, התקשרות עם מדינות בהסכמים בילטרליים עשויה להגדיל את עלויות העסקה, שכן כל מדינה תצטרך לנהל משא ומתן מיוחד על הסכמי סחר במקום להצטרף להסכם שכבר גובש. למצב זה יתרון מובהק כאשר מדובר במדינה גדולה החותמת על הסכמים עם מדינות קטנות ובהתחשב בפערי המיקוח ביניהן במשא ומתן על ההסכמים הבילטרליים באפשרותה לקנות השפעה רבה במדינות אלו, לעומת משא ומתן מולטילטרלי המתאפיין בריבוי שחקנים ואינטרסים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Thompson, Alexander. "Multilateralism, Bilateralism and Regime Design" (PDF). Department of Political Science Ohio State University.
