הסתדרות העובדים הלאומית

הסתדרות העובדים הלאומית

התאגדות	ארגון עובדים
מדינה	ישראל
מטה הארגון	חיפה ומודיעין
סינוף בינלאומי	—
חברים	150,000 (נכון לינואר 2024)
יושב ראש	יואב שמחי
מנכ"ל	יאיר שלם
תקופת הפעילות	1934–הווה (כ־90 שנה)
www.histadrut.org

הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) היא התאגדות מקצועית בישראל שהוקמה ב-1934 על ידי התנועה הרוויזיוניסטית. מטרת הארגון היא הגנה על זכויות העובדים החברים בו ודאגה לרווחתם של העובדים על בסיס חמש המ"מים (מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) שהגדיר זאב ז'בוטינסקי בתורתו החברתית.

הע"ל היא ארגון העובדים הכללי השני בגודלו בישראל (לאחר הסתדרות העובדים הכללית החדשה, שלה כ-800 אלף חברים), עם כ-100,000 עובדים מיוצגים מתוכם כ-90,000 משלמים דמי חבר ו-10,000 משלמים דמי טיפול.^[1]

ב-8 ביולי 1925 הודיעה קבוצת "העמלנים" להנהגת מפלגת הפועל הצעיר כי הם דורשים לקיים חוג רעיוני בתוך המפלגה. בסוף שנת 1928 התקיימו בחירות לעיריית תל אביב. ראשי מפלגות הפועלים יצאו לראשונה ברשימה מפלגתית, אשר אינה תחת שם המפלגה אלא בשם "הסתדרות העובדים". המעשה יצר סערה בתוך הקבוצות הרעיוניות השונות בהסתדרות. קבוצת העמלנים עמדה בראש המחאה נגד מעשה זה. בפברואר 1928 קיימה הקבוצה כינוס ארצי של פועלים רוויזיוניסטים בנחלת יהודה, שם התגורר אחד ממייסדי קבוצת העמלנים, יוסף לייב ליבין (סבו של הקומיקאי ספי ריבלין). בכינוס הורגשה כמות גדולה של פעילים שקראו לצאת מן ההסתדרות. זאב ז'בוטינסקי קיבל מהם פנייה בנושא, וענה כי אל לה לקבוצה להיחפז בהחלטות וכי הוא מבקש שימתינו עד שובו לארץ ישראל. באותה שנה התארגן הגוף "גוש העבודה הרוויזיוניסטי" בתוך ההסתדרות.

זמן מה לאחר מכן התקיימו בחירות למועצות הפועלים ולאגודות המקצועיות. לאחר שהגיש הגוש הרוויזיוניסטי את רשימות המתמודדים לקראת הוועידה ה-4 של ההסתדרות, הוחלט בוועדת הבחירות של ההסתדרות לפסול את כל רשימות הגוש בארץ ישראל. בכך נשללה למעשה כל אפשרות כי הפועלים הרוויזיוניסטים יוכלו להתקיים כחטיבה רעיונית עצמאית בתוך ההסתדרות.

בסוף מאי 1930 התכנס גוש העובדים הרוויזיוניסטים והחליט לפרוש מן ההסתדרות. ב-10–15 באוגוסט 1930 התכנסה בפראג הוועידה העולמית הרביעית של ברית הצה"ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים) והודיעה כי היא אינה מאשרת את העזיבה, והחליטה לנסות ולהשפיע על הנהגת ההסתדרות לשנות את האופי המפלגתי והמעמדי שלה ולאפשר לקבוצת הפועלים הרוויזיוניסטים להישאר בתוכה. ב-9 בספטמבר 1930 פנה ז'בוטינסקי אל מנהיגי ההסתדרות באיגרת בה נאמר כי ההסתדרות אינה תומכת בהשקפת הפועלים הרוויזיוניסטים, לפיה על ההסתדרות להיות ארגון מקצועי טהור ללא נטייה מפלגתית וללא התייחסות מפלה כלפי פועלים חברי בית"ר. כמו כן אף על פי שאין סיכון בקיומה של יותר מהסתדרות עובדים אחת, הפתרון העדיף הוא כי תתקיים הסתדרות מקצועית אחת של כל הפועלים העבריים. על כן הציע ז'בוטינסקי, כי בין הצדדים יתנהל משא ומתן על הנושאים המדוברים.

בתשובה לאיגרת של ז'בוטינסקי אל הוועד הפועל של ההסתדרות כתב אליהו גולומב הכחשה בדבר האופי המפלגתי של ההסתדרות, ודחייה של ההצעה להיכנס למשא ומתן. בנוסף כתב גולומב כי לפי טבעו מטרתו ותפקידו של הפועל העברי, אין ההסתדרות יכולה להיות מקצועית בלבד. למרות התשובה השלילית ניסה ז'בוטינסקי מספר פעמים למנוע את הפילוג, ורק כשנוכח כי אין סיכוי למאמץ, נתן את הסכמתו לפרישת "ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר" מההסתדרות, אשר למעשה בכל מקרה התקיים לאחר הכנס במאי 1930. ב-8–10 במאי 1931 התכנסה בת"א הוועידה הארצית השישית של ברית הצה"ר בארץ ישראל, הוועידה דנה בין היתר בצורך בהקמת הסתדרות לאומית ובחרה מרכז שייצג את שני הזרמים במפלגה בארץ ישראל – המתון והקיצוני. ב-22–23 בינואר 1932 התכנסה המועצה הארצית של עובדי הצה"ר ובית"ר והחליטה כי יש לפתוח במשא ומתן עם גורמים שונים לקראת הקמת הסתדרות לאומית. כמו כן קראה המועצה להקמת קופת חולים עצמאית.

בבית חרושת לביסקוויטים פרומין בירושלים התקבלה לעבודה פועלת המזוהה כפעילת בית"ר. בתגובה השביתה ההסתדרות הכללית את העבודה במפעל פרומין. ב-12 באוקטובר 1932 נחתם הסכם בין בעלי מפעל פרומין לבין ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר ובו הוסכם כי 20 מעובדי הצה"ר ובית"ר ישברו שביתה של חברי ההסתדרות הכללית וייכנסו לעבוד במקומם וזאת בתמורה להתחייבות של פרומין להמשיך ולהעסיק לפחות עשרה מהם גם לאחר תום השביתה, שבירת השביתה גרמה לחילופי מהלומות בין נציגי הפועלים השובתים לבין הפועלים הרוויזיוניסטים שהועסקו במקומם. כ-12 איש נפצעו. ב-4 בנובמבר 1932 פרסם ז'בוטינסקי את המאמר 'כן, לשבור!' בעיתון היינט. המאמר מתח ביקורת על הסתדרות העובדים הכללית. ז'בוטינסקי קרא לשבור את המונופול של הסתדרות העובדים הכללית ולהקים הסתדרות עובדים נוספת. ז'בוטינסקי טען במאמרו כי לסולידריות לאומית יש עדיפות על סולידריות מעמדית. לדברי ההיסטוריונית אניטה שפירא, "שביתת פרומין" הסתיימה בכישלון ההסתדרות, משום שזו נאלצה להשלים עם העסקתם של אנשי בית"ר במקום, ומשום שנתברר כי שליטתה של לשכת העבודה שלה התערערה כאשר קראו עליה תיגר.^[2]

בנובמבר 1933 החליט ארגון עובדי הצה"ר ובית"ר על הקמת הסתדרות העובדים הלאומית,^[3] וזו הוקמה בכינוס ועידת היסוד של הע"ל ב-9 באפריל, פסח 1934 כ"ד בניסן תרצ"ד בקולנוע עדן בירושלים. הקמת הסתדרות העובדים הלאומית, ובצידה קופת חולים לאומית, נועדו לספק תעסוקה ושרות רפואי לפועלים שאינם חברי ההסתדרות הכללית.

בשעה 09.00 בערב, היה המגרש מסביב לאולם "עדן" מלא וגדוש קהל. הכניסה לאולם הייתה קשה. יוזמי הוועידה, למודי ניסיון, הכניסו לאולם רק את אלה שהיו בטוחים שאינם שליחי הכוח ההורס, הבא בכוונה תחילה לשם פרובוקציות והפרעות. ב-09.30 כבר היה האולם מלא עד אפס מקום. באולם בלטו ציונים ותיקים וסופרים שבאו לחזות במחזה החגיגי. הבימה כולה הייתה עטופה בדגלי תכלת-לבן. התבלט במיוחד דגל העבודה של הרצל על שבעת כוכביו, המסמלים את שבע שעות העבודה, שאותן חזה בעיני רוחו מחולל הציונות, ותמונותיהם של מנהיגי הציונות.

ב-09.30 פתח עקיבא ברון בשם הוועדה המייסדת את הישיבה ואמר "קומץ אנשים אמיצים נלחם זה כמה שנים להחזיר לפועל העברי את כתר הלאומיות וסוף סוף הבקיעו אנשים אלה דרך רחבה, דרך המלך ממש, לאלפים ולרבבות של פועלינו הלאומיים. דרך המובילה ציונה. הסתדרות העובדים הלאומית לא תעמוד מנגד ליתר חלקי העם, לא תצפה ולא תדרוש שהעם יישאנה על כפיו. הסתדרות העובדים הלאומית מקבלת על עצמה להיות החלוץ העובר לפני המחנה, סולל הדרכים וצבא הכיבוש לכל העם העברי על כל מעמדיו, עדותיו וקהילותיו באשר הם שם".

— יהושע אופיר, ספר העובד הלאומי, חלק ראשון, בהוצאת הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל

ז'בוטינסקי המשיך בניסיונות להגיע להסכם עם ההסתדרות. פנחס רוטנברג הציע לתווך בסכסוך. ב-27 באוקטובר 1934 נפגשו דוד בן-גוריון וז'בוטינסקי בלונדון, וחתמו בראשי תיבות על הסכם המסדיר את היחסים בין ההסתדרות הכללית לבין הע"ל. סעיפיו העיקריים היו:

1. חלוקת עבודה צודקת ושוויונית בין כל הפועלים.
2. איסור על ארגוני הפועלים להתחרות בקבלת עבודה;

ובנוסף לאלו הבטחת זכויות המיעוט במקומות עבודה לקיום בוררות. את ההסכם היו צריכים לאשר שני הגופים. הוא אושר במוסדות ברית הצה"ר והע"ל, אך בהסתדרות הובא למשאל סוער בין החברים בה. בן-גוריון הגן על ההסכם אך הוא לא נתקבל.

ב-29–30 ביולי 1934 התכנסה המועצה הארצית הראשונה של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל בתל אביב. המועצה קבעה את היסודות הארגוניים להסתדרות החדשה. נקבעה זיקה בלעדית בין ההסתדרות הלאומית לבין ברית הצה"ר ובית"ר.

בשנים 1995–2004 כיהן כיו"ר הע"ל אברהם הירשזון. ב-2009 הוא הורשע בגנבת 2.3 מיליון ש"ח מכספי הארגון, ונגזרו עליו 5.5 שנות מאסר בפועל.^[4][5] הנאשמים האחרים פרשה היו: עובדיה כהן, ששימש כיו"ר עמותת נוער יהודי למען ישראל (ניל"י), השייכת להסתדרות העובדים הלאומית, וגזבר הכספים של ההסתדרות בתקופה בה עמד הירשזון בראשה. כהן הורשע על פי הודאתו בגנבת 10 מיליון שקלים מקופת עמותת ניל"י והסתדרות העובדים הלאומית. מתוכם העביר שני מיליון שקלים לאברהם הירשזון, שישה מיליון שקלים לאחיו דוד כהן, שהסתבך בחובות הימורים, ולכיסו לקח סכום הנע בין 328–370 אלף שקלים.^[6] יצחק רוסו, מנכ"ל הסתדרות העובדים הלאומית לשעבר, הודה במסגרת הסדר טיעון כי גנב 335 אלף שקל מהארגון וכן סייע לגנבת 565 אלף שקל.^[7] אמציה בונר, גזבר וחשב עמותת ניל"י לשעבר, הורש במסגרת הסדר טיעון בגנבה של 3 מיליון שקל מכספי העמותה.^[8]

משנת 2007 משמש יואב שמחי כיו"ר הסתדרות העובדים הלאומית, כאשר בחירות שהיו אמורות להתקיים להחלפתו ב-2012 נדחו בשלוש שנים מבלי מבלי שלחברי הארגון נמסר על כך,^[9] ויאיר שלם מכהן כמנכ"ל הסתדרות עובדים לאומית משנת 2007. בשנת 2014 התקיימו בחירות ובהן נבחר שמחי לכהונה נוספת כיו"ר ההסתדרות הלאומית.

בשנת 2007 היו כ-17 אלף חברים בעלי זכות הצבעה בארגון.^[10] בשנים שלאחר מכן חל גידול משמעותי במספר החברים בהסתדרות הלאומית.

בספטמבר 2014, עברו עובדות הניקיון באוניברסיטת תל אביב מההסתדרות הלאומית לארגון כוח לעובדים, לאחר שגילו שההסתדרות הלאומית השיגה הסכם קיבוצי שדווקא היטיב עם מעסיקיהם.^[11]

עם ייסודה, ב-1934 נקבעו העקרונות הבאים כעקרונותיה המרכזיים של הסתדרות לאומית:

1. הסתדרות העובדים הלאומית מאחדת את כל העובדים העברים הלאומיים בארץ ישראל, הנאמנים לרעיון הקמת המדינה העברית בכל שטח ארץ-ישראל.
2. הסתדרות העובדים הלאומית היא הסתדרות מקצועית ועוסקת בעניינים המקצועיים של חבריה לאגודותיהם.
3. הסתדרות העובדים הלאומית רואה בהשלטת העיקרון של בוררות חובה לאומית בכל יחסי העבודה במשק העברי ובהקמת לשכות עבודה נייטרליות את הדרכים היחידות ליצירת יחסים נורמליים בין נותני עבודה ומקבליה העבריים בארץ והתפתחות המשק העברי בארץ.
4. הסתדרות העובדים הלאומית תילחם עבור השלטת העבודה העברית המוחלטת במשק העברי בארץ.
5. ההסתדרות העובדים הלאומית תילחם עבור תנאי עבודה הוגנים של העובד העברי בארץ וטיפוח יחסים נורמליים בין העובדים ונותני העבודה העבריים בארץ.
6. מתוך הוקרה לדת ישראל, שהיא תורת חייהם של המוני העם ומתוך רצון לא לפגוע ברגשות הדתיים, מכריזה הוועידה שהסתדרות העובדים הלאומית תמנע מכל פעולה העלולה לפגוע ברגשות הדתיים, ומתוך כך החליטה הוועידה:
   1. בכל מוסדות ומפעלי ההסתדרות, ישמרו על קדושת השבת, החגים והכשרות.
   2. ההסתדרות לא תוציא לפועל שום עבודה ומלאכה בשבתות ומועדי ישראל.
   3. באספות וכינוסי ההסתדרות שיתקיימו בשבתות ומועדי ישראל לא ייעשו שום דברים העלולים לגרום לחילול שבת והמועדים.
   4. ההסתדרות תילחם שבכל העבודות במוסדות הממשלתיים והמוניציפליים יקבלו העובדים העברים את חופשתם בשבתות ומועדי ישראל.
7. הוועידה הכריזה כי הדגל הלאומי (תכלת-לבן) הוא הדגל של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ-ישראל.
8. הוועידה הכריזה כי ההמנון הלאומי (התקווה) הוא ההמנון של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ-ישראל.
9. קביעת יום חג העבודה ויום השבתון לעובדים נקבע ב-כ' בתמוז, יום פטירתו של בנימין זאב הרצל.

הגוף הבוחר של הע"ל הוא הוועידה הארצית של הארגון, המתכנסת אחת לחמש שנים (עם אפשרות להארכה לשמונה שנים) ובוחרת את יו"ר הארגון. הוועידה מונה 251 צירים, מתוכם 150 חברי ארגון מן המחוזות השונים ו-101 חברים המורכבים מהועד המנהל היוצא, המועצה הארצית היוצאת, נציגי הנוער העובד הלאומי, ועדי עובדים וגופים נוספים הכפופים להסתדרות הלאומית. ועידה זו מתכנסת אך ורק לצורך הבחירות.

לארגון ישנה מועצה ארצית המורכבת מ-85 חברי ועידה ומתכנסת אחת לחצי שנה. למועצה זו יש סמכות לדון בכל סוגיה הקשורה לארגון ואף לבצע שינויים בחוקתו. המועצה הארצית בוחרת ועד מנהל, המנהל את הארגון בפועל, על פי המלצת היו"ר.

מתוקף תפקידו, יו"ר ההסתדרות הלאומית הוא גם יו"ר המועצה הארצית ויו"ר הוועד המנהל.^[9]

"שווה"^[12] היא קבוצת צרכנות של ההסתדרות הלאומית שהושקה במרץ 2013 במטרה ליצור רווחה כלכלית לחברי ההסתדרות הלאומית. קבוצת הצרכנות הוקמה מתוך מטרה להחזיר ערך לחברי ההסתדרות הלאומית. השם שנבחר – "שווה" – מסמל את ערך השוויון, כדאיות כלכלית וגם נוגע במקורות – זאב ז'בוטינסקי היה חותם על מכתביו בתואר – שווה!.

במסגרת החברות במועדון "שווה" יכולים חברי ההסתדרות הלאומית ליהנות ממגוון רחב של הטבות בתחומי הפנאי, נופש, צרכנות ובילוי. תפישת העולם של "שווה" היא שעשרות אלפי החברים בהסתדרות הלאומית מהווים קולקטיב ולפיכך הם כוח קניה עצום, המאפשר להשיג הנחות משמעותיות בבתי עסק רבים ולשפר את איכות החיים. קבוצת הצרכנות "שווה" הוקמה על מנת לנצל כוח חברתי זה.

"הילה"^[13] היא האגודה לקידום מקצועי מייסודה של ההסתדרות הלאומית למען קידומם המקצועי והעצמתם האישית והחברתית של חבריה. מטרתה לאפשר לכל חבר ההסתדרות הלאומית העצמה אישית והעשרה מקצועית, לשם כך הוקמו מנגנונים שיאפשרו לחבריה לרכוש ידע שיסייע העצמה בפן המקצועי, בפן החברתי ובפן האישי:

1. פיתוח מסגרות לקידום מקצועי, קורסי הכשרה וקורסים המוכרים לגמול השתלמות במגוון תחומים ומקצועות.
2. הקמה וניהול של סמינרים והשתלמויות בבתי מלון ברחבי הארץ בקשת רחבה של נושאים.

בבעלות ההסתדרות הלאומית היו שתי קרנות פנסיה:

קרן פנסיה של הסתדרות העובדים הלאומית בע"מ - קרן פנסיה וותיקה שהוקמה על ידי הסתדרות העובדים הלאומית בסוף שנות ה-60 של המאה ה-20. בשנת 1995, עקב משבר קרנות הפנסיה הגרעוניות ובעקבות המלצותיה של "ועדת פוגל", החליטה ממשלת ישראל על סגירת כל קרנות הפנסיה הוותיקות, כולל קרן הע"ל, למצטרפים חדשים.

בשנת 2008 הולאמה הקרן ועברה לניהול "עמיתים", גוף הניהול של קרנות הפנסיה שבהסדר, לאחרי שהתגלו בה אי סדרים חמורים.^[14][15] בשנת 2010 פסגות בית השקעות זכה במכרז למכירת קרן הפנסיה הע"ל, לאחר שהציע את המחיר הגבוה ביותר במכרז - כ-107 מיליון ש"ח שניזקפו לטובת עמיתי הקרן. באותה עת היו בקרן כ-37 אלף עמיתים שמחציתם פעילים ומפקידים, והיא ניהלה כ-6 מיליארד ש"ח.^[16]

יובלים ניהול קרנות פנסיה בע"מ- קרן חדשה שהוקמה בשנת 1995, הייתה בין הגופים הראשונים שקיבלו את אישור משרד האוצר להקים ולנהל קרנות פנסיה חדשות. יובלים מנהלת שתי קרנות פנסיה, קרן פנסיה מקיפה למטרת חיסכון ארוך טווח, וקרן פנסיה משלימה יובלים מנהלים. בחודש מרץ 2006, רכש בית ההשקעות דש איפקס את הקרן.^[17]

ההסתדרות הלאומית היא ארגון העובדים השני בגודלו בישראל, וחברים בו למעלה מ-90 אלף חברים (נכון ל-2017). בצידה פועלות קרן המלגות המרכזית של מוסדות ה.ע.ל ע"ש יוסף וזהבה ולקר (מלגות לסטודנטים), הילה - הסתדרות ישירה לקידום העובד בע"מ (חל"צ), עמית – קידום העובד מייסודה של ההסתדרות העובדים הלאומית, קופת עלו"ם ליד הסתדרות העובדים הלאומית להלוואות לחברי ההסתדרות. תחת ההסתדרות הלאומית פועלת ועדה לקידום מעמד האישה.

ההסתדרות הלאומית אשר פועלת לקיים את היסודות החברתיים והמקצועיים של אזרחי המדינה (על כל חלקיה ואפיוניה), פועלת בהתמדה סביב מעגלי החיים של האזרח מיום היוולדו ולכל אורך מסלול חייו, על בסיס חמשת העקרונות שהגדיר ז'בוטינסקי והם – מעון, מזון, מרפא, מלבוש ומורה.

• מעון (שיכון) - סלע שיכון ייזום וניהול נדל"ן בע"מ^[18] (ומתחתיה החברות: עמרי סוכנות ביטוח בע"מ,^[19] חברה לבנייה עממית בע"מ) ו"שווה, קולקטיב חברתי צרכני בע"מ (חל"צ)" שעוסק בפעילות תרבות ורווחה עבור חברי הסתדרות העובדים הלאומית; וכן יזום ועריכת ימי עיון, כנסים ואירועים חברתיים לחברים.^[20]
• מרפא - לאומית שירותי בריאות – הקמת קופ"ח לאומית.

הסתדרות העובדים הלאומית הייתה הגוף הראשון של התנועה הלאומית שהיה בעל כושר ארגון ובעל מקורות כספיים. שכן, חברי קופת חולים לאומית חויבו להיות חברי ה.ע.ל. ולשלם את מסיה. לא רק חברי תנועת בית"ר הצטרפו לקופת חולים לאומית אלא גם אנשים שלא היו מקורבים לתנועה, אך סלדו מהרעיון שכדי לקבל שרות רפואי אתה צריך להיות כפוף לקו אידאולוגי מסוים.

קבוצת המייסדים של ה.ע.ל. נמנעה מלהקים בתי חולים (כפי שעשתה קופת חולים כללית) והסתפקה במרפאות. את הזקוקים לאשפוז שלחו לבתי חולים כלליים ציבוריים (כמו הדסה). תזרים גדל והולך של מזומנים אפשר הרחבת השירותים והקמת מרפאות בכל רחבי הארץ.

• מורה - "אמילי חממה לקטנטנים" (רשת מעונות שאופי פועלה הוא בדומה לנעמת) ותנועת הנוער "הנוער הלאומי" - בית"ר

ההסתדרות הלאומית סייעה לתנועה הרוויזיוניסטית, מאז דצמבר 1938 להוציא את ביטאון התנועה - העיתון היומי "המשקיף" שהמשיך בהופעתו עד הקמת המדינה.

ההסתדרות היא הבעלים המלאים של חברת ההחזקות "ה.ע.ל תשורה". החברה מחזיקה בחלק ממניות קרן הפנסיה יובלים וחלק בחברה הציבורית ד"ש איפקס.

כאיגוד מקצועי מציעה ההסתדרות הלאומית הגנה על זכויות עובדים, שכר וזכויות סוציאליות, הגנה מפני פיטורים ואפליה בעבודה, חתימה על הסכמים קיבוציים, וניהול משא ומתן מול מעבידים ארציים. לחברי הארגון מוצע סל שירותים רחב הכולל בין היתר שירותי ייעוץ פנסיה, ביטוח וקרנות השתלמות..

על הארגון נמתחה בעבר ביקורת בנוגע לפעולתו כ"ארגון מטעם המעסיקים" וחתימת הסכמי עבודה ללא מעורבות העובדים תוך הרעת תנאיהם. משרד הכלכלה אף ביטל מספר הסכמים שנחתמו מסיבות אלה.^[21] הארגון גם הוכיח עצמו כדואג לתנאי העובדים.^[22] ונלחם עבורם גם כאשר המעסיקים מנסים למנוע התאגדות.^[23]

בתחילת 2004 חתמו ההסתדרות הכללית והסתדרות העובדים הלאומית בחתימה משותפת על הסכם קיבוצי עם חברות כוח אדם.

• יהושע אופיר, ספר העובד הלאומי, כרכים 1,2, הוצאת הסתדרות העובדים הלאומית.
• מינה גראור (עורכת) ימי הצה"ר, כרונולוגיה של התנועה הרוויזיוניסטית 1949-1923, מכון ז'בוטינסקי

• הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) - אתר האינטרנט של הארגון
• שווה - קולקטיב חברתי צרכני
• הילה - האגודה הישירה לקידום העובד
• תנועת הנוער הלאומי
• ספר העובד הלאומי - חלק ראשון (מהדורה 2), תשמ"ח, 1987
• ספר העובד הלאומי - חלק שני, תשמ"ג, 1982
• ספר הסתדרות העובדים הלאומית - "חזרה לשורשים" - חלק שלישי, תשע"ו, 2016
• הסתדרות העובדים הלאומית בארץ ישראל, באתר "גיידסטאר ישראל"

זאב ז'בוטינסקי
פעילות פוליטית וחברתית	גדוד נהגי הפרדות • הגדודים העבריים • ברית החייל • ציונות רוויזיוניסטית • ברית הציונים הרוויזיוניסטים • בית"ר • ארגון צבאי לאומי • הסתדרות ציונית חדשה • הסכמי בן-גוריון–ז'בוטינסקי • הסתדרות העובדים הלאומית • תוכנית האווקואציה
משפחתו	יוענה ז'בוטינסקי (אשתו) • ערי ז'בוטינסקי (בנו) • זאב ז'בוטינסקי (נכדו)
כתביו	מגילת הגדוד • שמשון (ספר) • חמשתם • כן, לשבור! • על קיר הברזל • האתיקה של קיר הברזל • מתוך קרירות ואיתנות
שיריו	שיר אסירי עכו • שיר הדגל • שיר תל-חי • שמאל הירדן • שיר בית"ר • הנדר • שיר אל-על • כולה שלי • תרגום: העורב (פואמה)
הנצחה	יום זאב ז'בוטינסקי • פארק ז'בוטינסקי • מצודת זאב • גבעת זאב • פסגת זאב • כפר הנוער יוענה ז'בוטינסקי • מכון ז'בוטינסקי • ארכיון מכון ז'בוטינסקי • כביש 481 • כביש 441 • נחלת ז'בוטינסקי • תחנת ז'בוטינסקי • הילכו שניים יחדיו
שונות	קבורה בישראל • חלקת משפחת ז'בוטינסקי • מסדר ע"ש זאב ז'בוטינסקי • פרס ז'בוטינסקי לספרות ומחקר