הפארק הלאומי פנג'ארי

הפארק הלאומי פנג'ארי
Parc national de la Pendjari
	בובאלים מערביים ואווזים מקורנני כנף במארה באלי (Mare Bali)
	בובאלים מערביים ואווזים מקורנני כנף במארה באלי (Mare Bali)
אתר מורשת עולמית
	קומפלקס הפארקים הלאומיים W-ארלי-פנג'ארי
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1996, לפי קריטריונים 9 ו- 10
שטח האתר	458,921 הקטאר (אזור חייץ של אתר המורשת)
חלק מתוך	קומפלקס הפארקים הלאומיים W-ארלי-פנג'ארי
הערות	הפארק הלאומי פנג'ארי נוסף לאתר ב-2017
מידע כללי
תאריך הקמה	1961
נתונים ומידות
שטח	2,755 קמ"ר
גובה ממוצע	198 מ'
מיקום
מדינה	בנין
מיקום	בצפון-מערב בנין
קואורדינטות	11°03′00″N 1°31′00″E / 11.05°N 1.516667°E
	www.pendjari.net/en/
	(למפת בנין רגילה) פורטו נובו קוטונו אבומה פאראקו דג'וגו קאנדי נאטיטינגו ניגריה ניז'ר בורקינה פאסו טוגו מפרץ גינאה הפארק הלאומי פנג'ארי

הפארק הלאומי פנג'ארי (בצרפתית: Parc national de la Pendjari) שוכן בצפון בנין, בין רכס הרי אטקורה (אנ') לבין הגבול עם בורקינה פאסו. הפארק הוקם בשנת 1954 כשמורת חיות בר (Reserve de Faune), הוגדר כפארק לאומי בשנת 1961 והוכרז כשמורה ביוספרית של אונסק"ו בשנת 1986.^[1] מאז 2017 הוא מהווה אתר מורשת עולמית של אונסק"ו כחלק מקומפלקס הפארקים הלאומיים W-ארלי-פנג'ארי.^[2] שטחו 2,755 קמ"ר והוא חלק משמורת הביוספרה בגודל 8,800 קמ"ר. הפארק הלאומי הוא אחד מהאזורים המוגנים האחרונים במערב אפריקה שיש בו אוכלוסיות של פילים, ברדלסים ואריה סנגלי המצוי בסכנת הכחדה.

גאוגרפיה

פארק פנג'ארי שוכן בצפון בנין. העיר הגדולה הקרובה ביותר היא נאטיטינגו. הפארק הוא חלק מקומפלקס הפארקים הלאומיים W-ארלי-פנג'ארי, בראשי תיבות WAP. שמורות טבע מרכזיות אחרות בסמיכות כוללות את הפארק הלאומי ארלי ואת שמורת פאמה (אנ') בבורקינה פאסו, ואת הפארק הלאומי W חוצה הגבולות, הכולל חלקים מבנין, בורקינה פאסו וניז'ר. בנוסף, אזורי ציד גובלים בפארק הלאומי, המהווים אזור חיץ לאזורים החקלאיים המעובדים באינטנסיבית באזור.

הפארק הלאומי פנג'ארי כולל בתי גידול רבים משפלת פנג'ארי ועד להרים של רכס אטקורה, נהרות, מים עומדים והרי בדד. הוא מכוסה בסוואנת יער, ביצות ואזורי עשב. בגובה של 100 עד 500 מטרים מעל גובה פני הים, כמות המשקעים השנתית היא כ-1,000 מילימטרים.

יונקים

הפארק הלאומי הוא ביתם של רוב מיני חיות הציד הגדול האופייניים לסוואנות במערב אפריקה. סמל הפארק הלאומי הוא הברדלס. עם זאת, הוא הפך לנדיר באזור.^[3] שניים עד שלושה זוגות עדיין נצפו בסביבות שנת 2000 בפארק הלאומי W הסמוך. בפארק הלאומי פנג'ארי ובשטח ששייך לבנין בפארק הלאומי W היו אוכלוסיות של לפחות 5–13 ברדלסים בשנת 2007, ומגמת ההצטמצמות הולכת ונמשכת.^[4]

אוכלוסיית האריות הסנגלים בפנג'ארי ובפארקים הלאומיים ארלי ו-W הסמוכים מונה כ-300 עד 400 פרטים, והיא הגדולה ביותר בכל מערב אפריקה.^[5] מאפיין בולט הוא שלזכרים באזור כמעט ללא יוצא מן הכלל אין רעמה או שהיא קצרה מאוד. האריות הסנגלים של פארק פנג'ארי נבדלים גנטית מאלה של דרום ומזרח אפריקה.^[6]

גם הזאב הטלוא, שכבר חשבו שהוא נכחד, נמצא בפארק במספרים קטנים. בנוסף, הפארק הלאומי פנג'ארי הוא ביתם של מיני טורפים גדולים אחרים כמו נמרים, צבועים נקודים, תנים לבני-פס וזבדים אפריקאים.^[3]

הפארק הלאומי פנג'ארי הוא גם ביתם של כמה מאות פילים אפריקאים. האוכלוסייה בפארק יציבה יחסית בעשורים האחרונים ומסתכמת בלמעלה מ-800 פרטים (נכון לשנים 2005–2010). בסך הכל חיים למעלה מ-3,800 פילים בפנג'ארי ובאזורים המוגנים הסמוכים, כלומר קומפלקס הפארקים הלאומיים W-ארלי-פנג'ארי. האזור הוא ביתם של אוכלוסיית הפילים הגדולה ביותר במערב אפריקה. אוכלי עשב גדולים אחרים מיוצגים גם על ידי תאו סודאני, היפופוטמים, חזירי יבלות ומינים רבים של אנטילופות. בין האנטילופות ניתן למנות אנטילופת סוס קצרת-קרן, בובאל מערבי, דאמאליסק הסהר, קובוס שחור-רגל, אוריבי, וצביון סבכים. קודו מסורטט, צבי סוף הסוואנה וצביון אדום נדירים למדי. הפרימטים כוללים: בבון זית, מין קוף ירוק Chlorocebus tantalus (אנ') וקופי פרש אדום. סקר שנערך באביב 2000 הגיע למסקנה שרוב המינים באוכלוסייה נמצאים בדעיכה. נראה שזה נכון במיוחד עבור הנמר ודאמאליסק הסהר, ששניהם עדיין עשויים להיות קיימים בפארק, אך אין לכך אישור. רק האוכלוסיות של הבובאלים המערביים (כ-1,500 פרטים), אנטילופות סוס קצרות-קרן (כ-2,000 פרטים) ותאו סודאני (כ-2,700 פרטים) גדלו בזמן המפקד בשנת 2000. בזמן המפקד היו המינים הגדולים הנפוצים ביותר בבון הזית, התאו והקובוס שחור-הרגל (כ-2,600 פרטים).^[3]

אוכלוסיית קובוס המים מתת המין Kobus ellipsiprymnus ssp. Defassa ירדה מכ-3,000 פרטים בשנות ה-70 של המאה ה-20 ל-120 פרטים בלבד ב-2004.^[7]

דגים וזוחלים

הנהר פנג'ארי (אנ'), שהוא יובל של הנהר וולטה, זורם דרך הפארק הלאומי פנג'ארי. ישנם גם כמה אגמי מים גדולים ורדודים הנקראים מארה (Mare), שחלקם מתייבשים בתקופות יבשות. הפאונה של הדגים של הפארק הלאומי פנג'ארי נסקרה לראשונה בשנת 2004, והיא מורכבת מ-41 מיני דגים מ-34 סוגים ו-17 משפחות. המשפחה העשירה ביותר במינים היא המורמיריים, עם 8 מינים (20%), ואחריהם האמנוניים עם 5 מינים (12%), האלסטיים והמוקוקיידים, כל אחד עם 4 מינים (10%) והבגרידיים, הקרפיוניים ו-Citharinidae (אנ') עם 3 מינים כל אחד (7%). הרב-סנפירים מיוצגים עם שני מינים (5%), המשפחות הנותרות עם מין אחד (2%). הדגים הניצודים ביותר הם ארפאימה אפריקאית (19%), ואחריה מורמיריים (13%), Citharinidae ואמנוניים (בסביבות 13%), אלסטיים (11%), מוקוקיידים (10%) ןשפמנוניים (8%).

רוב מיני הדגים נמצאים הן בנהר והן במים הרדודים. אוכלוסיות ארפאימה אפריקאית, זאבן אפריקאי, לטסיים ואמנוניים מוגבלות למים השקטים. גם רוב הרב-סנפירים, המורמיריים, הקרפיונים, ה-Citharinidae, המוקוקיידים מעדיפים מים עומדים. לעומת זאת, הקנרידיים ושפמנוני חשמל נמצאים רק בנהר. הנהר הוא גם בית הגידול העיקרי של אלסטיים ושפמנונים. דג סכין אפריקני וה-Schilbeidae (אנ') נמצאים בשני בתי הגידול.^[8]

דוגמאות לזוחלים שנמצאו בפנג'ארי כוללות תנינים, פיתונים, כוח הנילוס וצבים רכים.

תיירות

הפארק פתוח כל השנה, אם כי מיוני עד נובמבר, גשמים יכולים להיות כבדים, וחלקים מסוימים של הפארק עשויים להיות בלתי נגישים.

בשנת 2008 היו בפארק כ-6,500 מבקרים, ועוד כ-70 ציידים המספקים חלק גדול מהכנסות הפארק בשלושת אזורי הציד הסמוכים. סך ההכנסות מתיירות בשנים 2008 ו-2009 היה בסביבות 220,000 אירו. כשליש מזה היה עבור ספארי צילום ושני שלישים עבור תיירות של ציד. התיירות כיסתה כשליש מסך הצרכים הכספיים של הפארק. כל שאר ההכנסות, לעומת זאת, לא היו משמעותיות. המבקרים בפארקים הלאומיים היו בעיקר צרפתים ותושבי בנין. שיעור הלאומים האחרים היה קטן יחסית.

כתוצאה מהאלימות האסלאמית במדינות הגובלות בצפון בנין, הפארק הלאומי פנג'ארי סווג בתחילה חלקית כאזור לא בטוח, ומ-10 במאי 2019 הוא סווג במלואו כאזור לא בטוח על ידי משרד החוץ הצרפתי. הביקורים הצטמצמו לאחר שמספר תיירים נחטפו ושוחררו בכוח על ידי חיילים צרפתים במסגרת מבצע ברקאן. במאי 2019, ייעץ משרד החוץ הפדרלי של גרמניה בדחיפות שלא לנסוע לפארקים הלאומיים W ופנג'ארי עקב טרור במדינות השכנות.^[9]