פיגועי 11 בספטמבר

פיגועי 11 בספטמבר
September 11 attacks
חלק מטרור בארצות הברית
מלמעלה למטה: מרכז הסחר העולמי בוער, חלקו ההרוס של הפנטגון, התנגשות טיסה 175 במגדלי התאומים, כבאי קורא לעזרה בגראונד זירו, חשיפת המנוע של טיסת יונייטד 93, טיסה 77 מתרסקת אל תוך הפנטגון
מלמעלה למטה: מרכז הסחר העולמי בוער, חלקו ההרוס של הפנטגון, התנגשות טיסה 175 במגדלי התאומים, כבאי קורא לעזרה בגראונד זירו, חשיפת המנוע של טיסת יונייטד 93, טיסה 77 מתרסקת אל תוך הפנטגון
מלמעלה למטה: מרכז הסחר העולמי בוער, חלקו ההרוס של הפנטגון, התנגשות טיסה 175 במגדלי התאומים, כבאי קורא לעזרה בגראונד זירו, חשיפת המנוע של טיסת יונייטד 93, טיסה 77 מתרסקת אל תוך הפנטגון
תאריך 11 בספטמבר 2001
נודע גם בשם שנגזר מהתאריך לעיל בתצורתו האמריקאית:
9/11 Nine Eleven
מקום

ברחבי מדינות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית:

מטרה

מטרות שנפגעו:

מטרות שנכשלו:

סוג חטיפת מטוסים, סדרת פיגועי תופת והתאבדות, רצח המוני, אסלאמיזם סוני, פונדמנטליזם מוסלמי, אנטי־אמריקניזם, פשעי מלחמה, הג'יהאד הסלאפי, פשעים נגד האנושות, טרור אסלאמי
נשק מטוסי נוסעים חטופים מדגמי בואינג 757 ו־767
הרוגים 2,977
פצועים 6,000–25,000
מבצע
מספר מפגעים 19
מגדלי התאומים בוערים בעת המתקפה. משמאל, פסל החירות

פיגועי 11 בספטמבר (הידועים גם בשם 9/11 הנגזר מהתאריך בתצורה האמריקנית ולפיכך נהגים Nine Eleven[א] ומוכרים בתקשורת בשמות אסון התאומים או הפיגוע במגדלי התאומים – על-אף שפגעו גם במטה הפנטגון) היו סדרה של פיגועי תופת והתאבדות איסלאמיסטיים מתוכננים מראש ומתוזמנים של ארגון אל-קאעידה במקביל שהתרחשו ברחבי ארצות הברית, הנחשבים לפיגועי הטרור הגדולים והקטלניים ביותר בהיסטוריה של האנושות,[1] ולמתקפה הגדולה ביותר על אדמת אמריקה. פיגועים אלו הובילו את ארצות הברית של ממשל ג'ורג' ווקר בוש ביחד עם מדינות רבות וצבאות נוספים למלחמת אפגניסטן (2001–2021), וכן למלחמה העולמית בטרור המוסלמי.

בבוקר יום שלישי, 11 בספטמבר 2001, כ"ג אלול ה'תשס"א, תשעה עשר מחבלים שהשתייכו לארגון הטרור האסלאמיסטי "אל-קאעדה" חטפו ארבעה מטוסי נוסעים. החוטפים הטיסו שניים מהמטוסים, טיסה 175 של יונייטד איירליינס וטיסה 11 של אמריקן איירליינס, וריסקו אותם בכוונה במגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי שבעיר ניו יורק. הפגיעה במגדל הדרומי הועברה בשידור חי לעיני מיליוני צופים ברחבי העולם,[2] כך גם קריסתם של המגדלים, אשר קרסו בתוך פחות משעתיים. את המטוס השלישי, טיסה 77 של אמריקן איירליינס, ריסקו החוטפים אל תוך בניין הפנטגון בארלינגטון שבווירג'יניה. כוונת הטרוריסטים הייתה לרסק את המטוס הרביעי, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, אל תוך הבית הלבן[3][4] או בניין הקפיטול[5] בוושינגטון, אך המטוס התרסק לבסוף בשדה פתוח ליד שנקסוויל, פנסילבניה, לאחר שנוסעי המטוס היו מודעים למאורע ואז פרץ מאבק בינם לבין החוטפים. 2,977 אזרחים, נוסעים וצוות של ארבעת המטוסים, נספו בהתקפות אלו, ויותר מ-6,000 נפצעו. נהרגו גם 19 הטרוריסטים שחטפו את ארבעת המטוסים.

ארצות הברית הטילה מיד את האחריות לפיגועים על ארגון אל-קאעידה, אך רק בשנת 2004 קיבל מנהיג הארגון, אוסאמה בן לאדן, אחריות על ביצוע הפיגועים, לאחר שלוש שנים של הכחשה.[6] בין הסיבות לפיגועים מנה בן לאדן את תמיכת ארצות הברית בישראל, נוכחות הצבא האמריקאי בערב הסעודית, המעורבות האמריקאית במלחמת המפרץ והסנקציות נגד עיראק. תגובת ארצות הברית לפיגועי 11 בספטמבר הייתה פתיחת המלחמה בטרור ופלישה לאפגניסטן במטרה להפיל את שלטון הטליבאן, פטרונו של אל-קאעידה. בעקבות הפיגועים השתנה היחס העולמי לטרור, ומדינות רבות חוקקו חוקים חדשים למלחמה בטרור, וכמו כן הרחיבו את סמכויותיהם, היקפם וציודם של כוחות אכיפת החוק. לאחר שנים של מצוד בן לאדן אותר ונהרג במתחם מגוריו שבפקיסטן, במאי 2011.

הריסת מגדלי התאומים הובילה לפגיעה עמוקה בכלכלת מנהטן, בד בבד עם השפעה משמעותית על השווקים העולמיים. ניקוי אזור מרכז הסחר העולמי מההרס הרב הושלם רק במאי 2002. הפנטגון שופץ בתוך כשנה. באתרי הפיגועים בניו-יורק, בפנטגון ובפנסילבניה הוקמו אתרי זיכרון. בגראונד זירו הוקם מגדל החירות, שגובהו 1,776 רגל (541 מטר), כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית.[7]

ההכנות והמניע לפיגועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר
תרשים הפגיעה במגדלי התאומים ומסלול שרידי המטוסים

את הרעיון לביצוע הפיגועים הגה ח'אלד שיח' מוחמד, שהציג אותו לבן לאדן ב-1996.[8] בתקופה זו חזרו בן לאדן וארגון אל קאעידה ממקום מושבם בסודאן לאפגניסטן. שנתיים לאחר מכן החל בן לאדן להתמקד יותר בתקיפת ארצות הברית, לאחר פרסום ה"פתווה" של 1998.[9] בסביבות סוף 1998 – תחילת 1999 בן לאדן אישר למוחמד לקדם את תוכניתו. שורה של פגישות נערכו בתחילת 1999, שכללו את מוחמד, בן לאדן וסגנו של בן לאדן מוחמד עטא. בפגישות הללו דחה בן לאדן את הצעותיו של מוחמד למטרות כמו בנייני בנקים בלוס אנג'לס, מכיוון ש"לא היה מספיק זמן להתכונן לפעולה כזו".[10][11] בן לאדן היה המנהל והתומך הכספי של תהליך תכנון הפיגועים, וכמו כן השתתף בבחירת הצוות.[12] בתחילה נבחרו לפעולה נַוואף אל-חאזמי וח'אלד אל-מִיחְד'אר, שניהם ג'יהאדיסטים מנוסים שלחמו בבוסניה. חאזמי ומיחד'אר הגיעו לארצות הברית בינואר 2000 ולמדו טיסה בקורס טיס אזרחי בקליפורניה (בן לאדן הניח שגם תחת איומי נשק, אף טייס חטוף לא יבצע את הפעולות שהם ידרשו ממנו). הבעיה הייתה שרמת האנגלית של שניהם הייתה נמוכה, וגם בשיעורי הטיסה לא הצטיינו, ולכן החליט בן לאדן להשתמש בהם רק במקרה חירום.[13][14]

בסוף 1999 הגיעה לאפגניסטן קבוצה מהמבורג שבגרמניה, שכללה את מוחמד עטא, מרוואן א-שִחי (الشحي), זיאד גַ'ראח, ורַמזי בן א-שיבּה. אלו נבחרו הודות להיותם משכילים, דוברי אנגלית, ומאחר שבעברם חיו במדינות מערביות. קבוצה זו נקראה "תא המבורג".[15] בהמשך הצטרפו לתוכנית מגויסים נוספים כגון האני חנג'ור, שהיה בעל רישיון טיסה אזרחי. חנג'ור הגיע לסן דייגו שבקליפורניה בדצמבר 2000, והצטרף לחאזמי (שעליו ויתר בסופו של דבר בן לאדן).[16] שניהם נסעו יחד לאריזונה, שם עבר חנג'ור קורס רענון טיסה. שאר חברי החוליה הגיעו לארצות הברית במהלך שנת 2000. חברי "תא המבורג" שהגיעו לארצות הברית עברו גם הם קורס טיס, הפעם בדרום פלורידה. גרעין זה, שאליו הצטרפו מחבלים נוספים, רובם ממוצא סעודי ומצרי, היה אחראי למימוש התוכנית.

ביולי 2001 נפגש עטא עם בן א-שיבּה בספרד, שם הם סיכמו פרטים אחרונים של הפיגוע ובחרו את המטרות הסופיות.[17] בן א-שיבּה מסר לעטא כי בן לאדן מעוניין שהפיגועים יבוצעו במהירות האפשרית.[18] סוכנויות המודיעין האמריקאיות, ידעו כבר בקיץ שאל-קאעידה מתכננת פעולה גדולה שקשורה במטוסים אי שם בעולם, ואף עלו על שמותיהם של החוטפים, אך לא הצליחו לעצור את התוכנית[דרוש מקור].

הפיגועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – חטיפות המטוסים בפיגועי 11 בספטמבר

בבוקר 11 בספטמבר 2001 השתלטו 19 חוטפים על ארבע טיסות אזרחיות (שני מטוסים מדגם בואינג 757 ושניים מדגם בואינג 767) שהיו בדרכן לסן פרנסיסקו או לוס אנג'לס, לאחר שהמריאו מבוסטון, ניוארק ווושינגטון.[19] בכוונה נבחרו מטוסים גדולים שביצעו טיסה ארוכה, בשל כמות הדלק הגדולה שהייתה בהם.[20]

ארבע הטיסות המעורבות בפיגועים הן:

  • טיסה 11 של אמריקן איירליינס: עזבה את נמל התעופה לוגן בבוסטון בשעה 7:59 בדרכה ללוס אנג'לס, כשבמטוס היו 76 נוסעים, 11 אנשי צוות, וחמישה חוטפים. החוטפים ריסקו את המטוס אל תוך המגדל הצפוני במרכז הסחר העולמי בשעה 8:46.
  • טיסה 175 של יונייטד איירליינס: עזבה גם היא את נמל התעופה לוגאן, בשעה 8:14 והייתה בדרכה ללוס אנג'לס. גם לטיסה זו עלו חמישה חוטפים, עם 51 נוסעים ותשעה אנשי צוות. מטוס זה רוסק אל תוך המגדל הדרומי במרכז הסחר 17 דקות לאחר הפגיעה במגדל הצפוני, בשעה 9:03 בבוקר.
  • טיסה 77 של אמריקן איירליינס: המריאה מנמל התעופה וושינגטון-דאלאס שבצפון וירג'יניה בשעה 8:20, במטרה לנחות בלוס אנג'לס. גם למטוס זה עלו חמישה חוטפים, עם שישה אנשי צוות ו-53 נוסעים. החוטפים ריסקו מטוס זה אל תוך הפנטגון בשעה 9:37.
  • טיסה 93 של יונייטד איירליינס: המריאה מנמל התעופה ניוארק בשעה 8:42 בדרכה לסן פרנסיסקו, כשעליה 33 נוסעים, שבעה אנשי צוות וארבעה חוטפים. כתוצאה ממאבק בין נוסעי המטוס לבין חוטפיו, התרסק מטוס זה בשדה ליד העיירה שנקסוויל שבפנסילבניה בשעה 10:03. מטוס זה יועד להתרסק אל תוך בניין הקפיטול.[5]

במהלך האירועים ולאחריהם היה כיסוי תקשורתי מסיבי של ההתרסקויות, החל מהפגיעה הראשונה במרכז הסחר.[21]

מהלך האירועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר 11 בספטמבר 2001 יצאה תוכניתם של המחבלים אל הפועל. ארבעה מטוסי נוסעים של טיסות פנימיות שהמריאו מנמלי תעופה בארצות הברית נחטפו, עם מאות נוסעים על סיפונם. החוטפים, מצרים וסעודים, דקרו את הדיילים באמצעות סכינים יפניות פשוטות והשתלטו על תאי הטייס, תוך שהם דוקרים את הטייסים, וכשהגאי המטוס היו בידי אחד החוטפים, שעבר הכשרה בטיס, הוא הפנה אותם אל עבר יעדים הידועים כסמלי הכוח של אמריקה: מגדלי התאומים שבמרכז הסחר העולמי בעיר ניו יורק, מבנה הפנטגון (משרד ההגנה) וגבעת הקפיטול בבירה וושינגטון.

בשעה 8:46 בבוקר ריסקו חמישה טרוריסטים את טיסה 11 של אמריקן איירליינס אל תוך המגדל הצפוני של מרכז הסחר העולמי (WTC 1).[22] זמן קצר לאחר ההתרסקות, בשעה 8:51, השתלטו טרוריסטים גם על טיסה 77, ובשעה 9:03 ריסקו חמישה טרוריסטים נוספים את טיסה 175 של יונייטד איירליינס אל תוך המגדל הדרומי (WTC 2).[23]

חמישה טרוריסטים ריסקו את טיסה 77 אל תוך הפנטגון 34 דקות לאחר מכן, בשעה 9:37.[24]

הטיסה הרביעית שנחטפה, טיסה 93 של יונייטד איירליינס, התרסקה בשדה בפנסילבניה בשעה 10:03, לאחר שהנוסעים נאבקו בארבעת החוטפים. מטרתם של חוטפי המטוס הייתה כנראה לרסק את המטוס הרביעי אל תוך בניין הקפיטול או הבית הלבן.[20] מהקלטת השמע של תא הטייס של טיסה 93 אפשר לשמוע את ניסיונות ההשתלטות של הנוסעים ואנשי הצוות על המטוס החטוף, לאחר שנפוצה השמועה (דרך טלפונים סלולריים) על התרסקות שלושה מטוסים דומים שנחטפו באותו בוקר.[25] הנוסעים, שהבינו את גורלם הצפוי, ניסו לפתוח בכוח את דלת תא הטייס הנעולה, והמחבלים שהיו בפנים החליטו לרסק את המטוס מוקדם מהמתוכנן.[26][27]

המגדל הדרומי, מיד לאחר פגיעת טיסה 175.

כמה נוסעים ואנשי צוות, שהצליחו לערוך שיחות טלפון מהמטוס, סיפקו מספר פרטים: שעל כל מטוס היו מספר חוטפים, ולא אחד, ושבתהליך ההשתלטות על המטוס החוטפים השתמשו בגז פלפל ובגז מדמיע, ואף דקרו כמה אנשים באמצעות סכינים יפניות.[28][29][30] לפי דיווחים אלו, בין הנדקרים למוות היו הטייסים, הדיילים, ונוסע אחד או יותר.[31][19] שלושה עדים, דייל בטיסה 11, נוסע בטיסה 175 ועוד כמה נוסעים בטיסה 93, אמרו שלחוטפים היו פצצות, אך נוסע אחר העיד בשיחתו שהוא חשב שהפצצות מזויפות. ה-FBI לא מצא עקבות של פיצוצים באתרי ההתרסקות, והוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר קבעה שהפצצות היו כנראה מזויפות.[19] בשידור חוץ ששודר בטעות נשמע מפקד החוטפים, מוחמד עטא, מודיע לנוסעים כי יש בידיהם מספר מטוסים חטופים, תובע מהם לשמור על שקט, ומנסה להטעות אותם בהודיעו כי הם חוזרים לנמל התעופה.

שלושה בניינים בקומפלקס מרכז הסחר התמוטטו עקב כשלים מבניים. שני מגדלי התאומים, שבהם השתוללו שריפות עזות אשר החלישו את יסודות המתכת שלהם, קרסו בזה אחר זה. המגדל הדרומי קרס בשעה 9:59 לאחר שבערה בו שרפה במשך 56 דקות (טיסה 175 פגעה בו בשעה 9:03). המגדל הצפוני, אף על פי שהיה הראשון שנפגע בשעה 8:46, קרס בשעה 10:28 לאחר בעירה במשך 102 דקות.[32] ההערכות הראשוניות היו שהמגדלים לא יקרסו לגמרי, ולכן זרמו למקום כבאים וכוחות הצלה רבים, שעם קריסת הבניינים נמנו עם הנספים. קריסת המגדלים הותירה אחריה הרס רב באזור נרחב למדי ברחבי העיר ניו יורק ובמיוחד במרכז הסחר העולמי, שנהרס לחלוטין. בניין מרכז הסחר העולמי 3 (בו שכן מלון מריוט) ניזוק בצורה קשה עם התמוטטותם של מגדלי התאומים. בניין מרכז הסחר העולמי 7, מבנה בן 47 קומות, נפגע קשה מהריסות המגדלים, וקרס בשעה 17:20 לאחר ששריפות שפרצו בו החלישו את שלמות המבנה. היה זה גורד השחקים הראשון בהיסטוריה שקרס בגלל אש.[33] מבנה הפנטגון נפגע בחלקו, וחלק גדול מאגפו המערבי התמוטט כחצי שעה לאחר הפגיעה.

פגיעת טיסה 77 בבניין הפנטגון, כפי שהוקלטה במצלמת אבטחה.

בשעה 9:40, ה-FAA, רשות התעופה הפדרלית האמריקאית, קרקעה את כל כלי הטיס שבארצות הברית, סגרה את המרחב האווירי של ארצות הברית והורתה לכל כלי טיס שכבר נמצא באוויר לנחות מיידית מבלי להגיע ליעדו, מתוך הנחה שמטוס שלא יציית להוראות נמצא בשליטת חוטפים. חיל האוויר האמריקאי הונחה לשגר מטוסי קרב אל כל המטוסים החשודים בשיא המהירות. בבסיס אנדרוס שבמרילנד הוקפצו שני טייסי F-16 – מארק ססוויל והת'ר פני – ליירט את טיסה 93. מפני שארצות הברית לא הייתה במצב מלחמה, המטוסים לא היו חמושים. הטייסים הוזנקו בידיעה שיהיה עליהם לעצור את המטוס בכל מחיר. ואולם, עד שהם הגיעו, הצליחו נוסעי טיסה 93 להכריע את החוטפים והמטוס התרסק בשדה בפנסילבניה.[34]

כל הטיסות הבין-לאומיות שהיו אמורות לנחות בארצות הברית חזרו לנמל התעופה שממנו המריאו, או פנו לנמלי תעופה בקנדה ובמקסיקו. בשלושת הימים שלאחר הפיגוע היו שמי המדינה נקיים ממטוסים אזרחיים ורק מטוסי קרב חלפו בהם מדי פעם.[35] חוסר הידיעה בעקבות ההתקפות גרמה לבלבול ולחרדה בקרב גופי התקשורת השונים. דיווחים כוזבים וסותרים רבים, שניזונו בעיקר משמועות לא מבוססות, שודרו באותו יום, והמרכזי שבהם היה על מכונית תופת שהתפוצצה בבניין מחלקת המדינה ("משרד החוץ" האמריקאי) בוושינגטון.[36] הבלבול אחז גם בפקחי הטיסה, כשמטוס נוסף – טיסה 1989 של דלתא איירליינס – לא הגיב בקשר, ונחשד שנחטף, עד שענה לקריאות אליו.[37]

בריאיון שנערך בשנת 2002 עם מתכנני הפיגועים, ח'אלד שיח' מוחמד ורמזי בן א-שיבּה, אימתו השניים שמטרת המטוס הרביעי – טיסה 93 – הייתה להתרסק בבניין הקפיטול ולא בבית הלבן.[38] בעת תכנון הפיגועים, מוחמד עטא (שבסופו של דבר חטף והטיס את טיסה 11), טען שהבית הלבן יהיה מטרה קשה מדי. כמו כן אמר עטא שהכוונה בתחילה הייתה לרסק את המטוסים אל תוך אתרים גרעיניים, אך מתוך חשש ש"העניינים ייצאו משליטה" הוחלט לבסוף על מרכז הסחר והפנטגון.[39]

מכניקת ההתרסקות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחד ממגדלי התאומים תוכנן לשרוד פגיעה ישירה של מטוס בואינג 707. עם זאת, יכולת החישוב בעת תכנון המגדלים (שנות ה-60) הייתה מוגבלת, וכנראה לא לקחה בחשבון פגיעה מכוונת במהירות גבוהה, עם מכלי דלק מלאים. בנוסף, המטוסים שרוסקו לתוך המגדלים, מדגם בואינג 767, גדולים ב-20% מבואינג 707. מיד לאחר הפגיעה אכן נותרו המגדלים עומדים, והם קרסו כתוצאה מהתמוטטות פרוגרסיבית רק לאחר עשרות דקות – הבניין הראשון, מרכז הסחר העולמי 1, קרס כ-102 דקות לאחר פגיעת המטוס, והשני, מרכז הסחר העולמי 2, כ-56 דקות לאחר הפגיעה בו. קריסת הבניין הראשון ארכה 12 שניות, וזו של השני 9 שניות.[40]

ועדות שחקרו את הסיבה לקריסת הבניינים קבעו כי בעת פגיעת המטוסים בבניינים אירעו מספר תהליכים קריטיים: פגיעת המטוסים הסירה את הבידוד התרמי מעל קורות פלדה רבות, שברה עמודי תמיכה, גרמה לחלוקת עומס שונה מהמתוכנן בין עמודי התמיכה הנותרים, והביאה לתבערה גדולה לאחר שדלק רב מאוד נשפך מהמטוסים והתלקח. מערכות כיבוי האש בבניין לא היו מסוגלות להתמודד עם שרפה גדולה כל כך, והמתזים בחלק מהקומות שבהן בערה האש לא פעלו, משום שהתנגשות המטוסים שברה את הצינורות שהוליכו מי כיבוי לקומות הגבוהות. קורות הפלדה שאיבדו את הבידוד התרמי נחשפו לדלק הבוער והתחממו לטמפרטורות גבוהות מאוד, לפי ההערכות כ-700 מעלות צלזיוס או יותר. כאשר פלדה מתחממת כל כך, היא מאבדת כ-85% מהחוזק שלה. הפלדה אמנם לא הותכה כתוצאה מהחום הרב, אך נחלשה מדי ולא יכלה לעמוד במשקל הבניין. כתוצאה מכך, חלק הבניין שמעל מקום הפגיעה החל לקרוס מטה כשהוא מרסק בדרכו את כל הקומות שתחתיו – עד לקרקע, תוך כדי יצירת ענני אבק גדולים אשר אפפו את כל מנהטן תחתית.[41]

מניין הקורבנות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעולות הטרור הללו גבו את חייהם של 2,977 קורבנות ועוד 19 מחבלים.[42] בכלל הקורבנות נמנים 246 נוסעי ארבעת המטוסים (לא היו ניצולים), 2,753 בעיר ניו-יורק – במגדלים וסביבם, ועוד 125 בפנטגון.[43][44] בין אלו שנהרגו בפנטגון נמנים 55 אנשי צבא, ו-70 אזרחים.[45] יותר מ-90 מדינות בעולם איבדו אזרחים בהתקפה על מרכז הסחר העולמי.[46]

יותר מ-90% מהעובדים ומהמבקרים שנהרגו במגדלים שהו בעת הפגיעה מעל נקודת הפגיעה של המטוס במגדל.[47] במגדל הצפוני נלכדו 1,355 אנשים בנקודת הפגיעה או מעליה, ומצאו את מותם בשאיפת עשן, או שקפצו או נפלו מהמגדל על מנת לברוח מהלהבות ומהעשן, או שנמחצו בקריסה הסופית של המגדל. בעת פגיעת טיסה 11 במגדל קרסו שלושת גרמי המדרגות, כך שבריחה מהמגדל הייתה בלתי אפשרית. מתוך כלל האנשים ששהו במגדל מתחת לנקודת הפגיעה של המטוס, נהרגו 107 אנשים.[47]

במגדל הדרומי לא נפגע גרם מדרגות אחד כתוצאה מפגיעת המטוס (טיסה 175), ודרכו ניצלו חייהם של 14 אנשים ששהו בקומות בהן פגע המטוס ישירות (כולל חייו של אדם אחד מקומה 81 שראה את המטוס מגיע לעברו)[48] ושל עוד ארבעה שהיו בקומות מעל פגיעת המטוס. מוקדנים בשירות שיחות החירום 911 שקיבלו שיחות מאנשים שהיו לכודים במגדל, לא היו מעודכנים במצב עקב קצב האירועים המהיר, וכתוצאה מכך עדיין הורו למתקשרים שלא לנסות לרדת מהמגדל עצמאית.[49] במגדל הדרומי נהרגו 630 אנשים, כמעט מחצית מכמות ההרוגים במגדל הצפוני.[47] הסיבה לכך היא שהמגדל הצפוני נפגע 17 דקות לפני המגדל הדרומי. עם הפגיעה במגדל הצפוני, החלו גם אנשי המגדל הדרומי להתפנות, ובכך הצילו את חייהם.[50]

שרידים ממרכז הסחר העולמי.

לפחות 200 אנשים נפלו או קפצו אל מותם מהמגדלים הבוערים (כפי שמוצג בתצלום "האדם הנופל"), ופגעו בקרקע או בגג מבנים סמוכים מאות מטרים מתחתם.[51] היו מהלכודים מעל לנקודת הפגיעה של המטוס שעלו לגג המגדלים, בתקווה לפינוי מסוק, אך דלת הגישה לגג הייתה נעולה. בכל מקרה, העשן הסמיך והחום הכבד מנעו ממסוקים להתקרב לאזור.[52] בנוסף, 411 עובדי שירותי החירום נהרגו כשניסו להציל אנשים לכודים ולהילחם בשריפות שהשתוללו באזור. מכבי האש של ניו יורק איבדו 340 כבאים, קצין דת אחד ושני פרמדיקים.[53] משטרת ניו יורק איבדה 23 שוטרים[54] ומשטרת התנועה של ניו יורק איבדה 37 שוטרים.[55] שמונה מגישי עזרה ראשונה, חובשים ופרמדקים נהרגו אף הם. 658 מההרוגים עבדו בחברת "קאנטור פיצג'רלד", בנק השקעות ששכן בקומות 101–105 של המגדל הצפוני, הרבה יותר מכל חברה אחרת. המכון הלאומי לתקנים ולטכנולוגיה האמריקאי מעריך שבעת פגיעת המטוסים שהו במרכז הסחר העולמי כ-17,400 אנשים. רובם המוחלט של האנשים שהיו בקומות מתחת לאזור פגיעת המטוס פונו בבטחה מהמגדלים.[56][57]

שבועות מספר לאחר הפיגוע, מניין ההרוגים הוערך בכיותר מ-6,000, יותר מכפול מהמספר שאושר לבסוף.[58] רק 1,600 מהקורבנות זוהו בוודאות. הכוחות הרפואיים אספו בסביבות 10,000 חלקי עצם ורקמות לא מזוהים מאתר הפיגוע. חלקי עצמות המשיכו להתגלות עד לשנת 2006.[59] בשנת 2010, צוות של אנתרופולוגים וארכאולוגים חיפשו אחר שרידים אנושיים או חפצים אישיים בפארק פרש קילז, המזבלה העירונית אליה נלקחו הריסות הבניינים. הודות למאמץ זה נמצאו עוד 72 חלקי גופות ולזיהוי של 1,845 קורבנות ביולי 2011, קבוצת מדענים ניסתה לזהות הרוגים נוספים באמצעות טכנולוגיית תהליך זיהוי של DNA. נכון למרץ 2015, 1,640 קורבנות זוהו,[60] בעוד ש-1,113 (41%) קורבנות עדיין לא זוהו.[61] חלקי גופותיהם נטמנו במתחם הזיכרון וההנצחה לרגלי המגדל החדש שנבנו במקום.

פעולות החילוץ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאתיים יחידות של מחלקת כיבוי האש של העיר ניו יורק (כמחצית הכוח של המחלקה) התפרסו במהירות באזור המגדלים זמן קצר לאחר תחילת המתקפה. לכוח נוספו גם מספר חובשים וכבאים שהגיעו למקום אף על פי שלא היו בתפקיד באותו יום. משטרת העיר ניו יורק ומחלקת המשטרה של רשות הנמל, התפרסו גם הם במערך חירום מיוחד. מרגע הגעתם למקום, שלושת הגופים הללו לא תיאמו ביניהם את פעולותיהם, והתרכזו בביצוע פעולות הצלה אקראיות. לאחר שמצב המגדלים הלך והחמיר, ניתנה הוראה לקציני משטרת ניו יורק להוציא את כוחותיהם מהבניינים במהירות, ומרבית השוטרים הספיקו לצאת מהמגדלים בבטחה טרם קריסתם. עמדות פיקוד נפרדות ותקשורת רדיו משובשת גרמה לכך שהודעת הפינוי לא הועברה לקציני מחלקת כיבוי האש. רק לאחר קריסת המגדל הראשון הועברה הודעת הפינוי גם לכוחות הכבאים, אולם עקב כשלים טכניים וציוד תקשורת מקולקל, רבים לא קיבלו את ההודעה. מסיבה זו מספר הכבאים שנהרגו בפיגועים הוא הגבוה ביותר מבין כל הקורבנות של גופי שירותי החירום השונים שפעלו באותו יום. מוקדני החירום (911) קיבלו מידע חשוב מהמתקשרים אך רובו הגדול לא עבר לידיעתם של המפקדים בשטח.

מספר שעות לאחר המתקפה, החל ארגון ראשון של מבצע חילוץ והצלה מתואם. לאחר עבודה מאומצת שנמשכה חודשים רבים, פונו כל הריסות מרכז הסחר העולמי בסוף חודש מאי 2002.

המפגעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קאעידה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – אל-קאעידה
פיגועים נוספים באחריות הארגון: הפיגוע במגדלי התאומים (1993), תוכנית בוז'ינקה, פיגועי 11 במרץ 2004 במדריד, הפיגועים בלונדון (2005)

שורשיו של ארגון הטרור אל-קאעידה נעוצים בשנת 1979, עם פלישת ברית המועצות לאפגניסטן. לארץ זו הגיע אוסאמה בן לאדן כדי לעזור בהקמת גדודי המוג'אהדין הערביים שיילחמו בסובייטים.[62] תחת השפעת הטרוריסט הפלסטיני הגולה עבדאללה עזאם והטרוריסט המצרי איימן א-זוואהירי נעשה בן לאדן יותר ויותר קיצוני. בשנת 1996 פרסם בן לאדן את ה"פתווה" הראשון שלו שבו קרא לכל כוחות צבא ארצות הברית לעזוב את ערב הסעודית.[63]

בן לאדן פרסם את ה"פתווה" השנייה שלו בשנת 1998, ובו טען כנגד מדיניות החוץ של ארצות הברית, בנושאים כגון היחס למדינת ישראל והנוכחות המתמשכת של הכוחות האמריקאיים בערב הסעודית לאחר מלחמת המפרץ. בן לאדן ציטט מכתבי האסלאם במטרה לעודד מוסלמים לתקוף אמריקאים, עד שהבעיות שהזכיר ייפתרו. לפי בן לאדן, פוסקי הלכה מוסלמים, "לאורך כל שנות ההיסטוריה המוסלמית הסכימו פה אחד שהג'יהאד היא חובתו של היחיד, אם האויב פוגע במדינות האסלאם".[64]

אוסאמה בן לאדן

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עמוד ראשי
 ראו גם – אוסאמה בן לאדן, מבצע חנית נפטון
בן לאדן בשנת 1997

בן לאדן הוא זה שהגה וארגן את הפיגועים, ובתחילה הכחיש כל קשר אך בסופו של דבר הודה במעורבותו.[65] חמישה ימים לאחר הפיגועים, ב-16 בספטמבר 2001, שידר ערוץ החדשות אל ג'זירה הצהרה מפי בן לאדן, שבה נאמר "אני מדגיש שלא אני ביצעתי את הפעולה הזו, שנראית שבוצעה על ידי יחידים בודדים, ממניעיהם האישיים".[66] בנובמבר 2001 מצאו כוחות ארצות הברית קלטת וידאו, בתוך בית הרוס בעיר ג'לאלאבאד שבאפגניסטן, בה נראה בן לאדן מדבר עם חאלד אל-ח'רבי, פעיל בכיר באל-קאעידה, ומהקלטת מובן בבירור שבן לאדן ידע מראש על הפיגועים.[67] בדצמבר 2001 פרסם בן לאדן הצהרה נוספת, בה נאמר "יש להלל טרור כנגד אמריקה משום שזו תגובה לאי הצדק של אמריקה, שמנסה להפסיק את תמיכת אמריקה בישראל, שהורגת את אנשינו". עדיין לא הייתה בהצהרה זו לקיחת אחריות על הפיגועים.[68] זמן מועט לפני הבחירות לנשיאות ארצות הברית של שנת 2004, פרסם בן לאדן קלטת וידאו נוספת ובה הצהיר על מעורבותו של אל-קאעידה בתכנון והוצאה לפועל של הפיגועים, וגם הודה במעורבותו האישית. בקלטת אמר שההתקפות על ארצות הברית נעשו מכיוון ש"אנחנו חופשיים... ואנו רוצים לשמור על חירותה של האומה שלנו. בשעה שאתם פוגעים בביטחון שלנו, אנו נפגע בשלכם".[69] בן לאדן אמר עוד שהוא זה שהורה לתומכיו לתקוף את מרכז הסחר העולמי.

ארצות הברית מעולם לא קשרה רשמית את בן לאדן לפיגועי 11 בספטמבר, אך הוא היה ב"רשימת המבוקשים ביותר" של ה-FBI בעקבות ההתקפות על שגרירויות ארצות הברית בקניה ובטנזניה.[70] לאחר מצוד של כמעט עשור, כוחות אמריקאים הרגו את בן לאדן בבית המסתור שהקים באבוטאבאד, פקיסטן, ב-1 במאי 2011.[71]

מניעיהם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצהרתו של בן לאדן על "מלחמה קדושה" כנגד ארצות הברית, ו"פתווה" שפרסם בשנת 1998 בה הוא קורא לרצח אזרחים אמריקאים מלמדות על כוונותיו של האיש. בכמה פרסומים ועל גבי מספר במות שונות פירטו אנשי אל-קאעידה שלושה גורמים לפעולותיהם העוינות כנגד מדינות מערביות: נוכחות כוחות אמריקנים בערב הסעודית, תמיכתה של ארצות הברית בישראל, והסנקציות כנגד עיראק.

הסנקציות נגד עיראק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1990, לאחר פלישת עיראק לכווית, מועצת הביטחון של האו"ם אימצה את החלטה 661 שהטילה סנקציות כלכליות על עיראק, שכללו אמברגו סחר מלא.[72] לאחר סיום מלחמת המפרץ ויציאת כוחות עיראק מכווית, הוסיפו הסנקציות להימשך תחת החלטה חדשה, החלטה 687, שמטרתה הייתה למנוע מעיראק יכולת לייצר נשק להשמדה המונית.[73] בין השנים שהיו הסנקציות בתוקף, 1991–2003, הן הובילו להיפר-אינפלציה, עוני נרחב, ואף לתת-תזונה בקרב האזרחים.

בפתווה שפורסמה בשנת 1998 כתב אל-קאעידה שהסנקציות הן סיבה להרג אמריקנים: "למרות ההרס הגדול שבא על העם העיראקי על ידי האחווה הצלבנית-ציונית, ולמרות מספר ההרוגים הרב, שעבר את המיליון... למרות כל זאת, האמריקנים שוב מנסים לטבוח בנוראות, כמו שאינם מרוצים מהחרם העצום שהוטל לאחר המלחמה, או מריסוק המדינה, או מההרס... על בסיס זה, ובהתאם להוראתו של אללה, אנו מגישים את הפתווה הזה לכל המוסלמים: הרג אמריקנים ובעלי בריתם – הן אזרחים והן אנשי צבא – הוא חובה המוטלת על כל מוסלמי..."[74]

נוכחות כוחות צבא ארצות הברית בערב הסעודית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת המפרץ בשנת 1991, השאירה ארצות הברית כוח של כ-5,000 חיילים בבסיסים בערב הסעודית.[75] מטרתו של הכוח הייתה מבצע "שמירה דרומית" – שמירת אזור אסור לטיסה שהוטל על כל דרום עיראק (כחצי מהמדינה) על מנת לקעקע את יכולותיה הכלכליות של המדינה. כמו כן נבלמה יכולת ייצוא הנפט (וההכנסות מכך) של עיראק דרך המפרץ הפרסי על ידי הצי החמישי של ארצות הברית שהוצב בבחריין.

מאחר שבערב הסעודית נמצאים האתרים הקדושים ביותר לאסלאם – מכה ומדינה – נוכחות החיילים האמריקאים הפריעה למוסלמים רבים, והייתה לאחד מהגורמים שהוצהרו על ידי אל קאעידה למתקפת 11 בספטמבר. הפצצת שגרירות ארצות הברית ב-1998 נעשתה ב-7 באוגוסט, שמונה שנים בדיוק לאחר כניסת כוחות ארצות הברית לערב הסעודית. בן לאדן פרש פשוטו כמשמעו את ציווי הנביא מוחמד "שלא יהיו כופרים נוכחים בערביה".[76] בשנת 1996 פרסם בן לאדן "פתווה" ובו קרא לכוחות ארצות הברית לצאת מסעודיה. שנתיים לאחר מכן כתב, "יותר משבע שנים שארצות הברית כובשת את אדמות האסלאם ואת הקדוש מכל המקומות, חצי האי ערב, ובוזזת את העשירים, מכתיבה את חוקיה, משפילה את התושבים, ועושה טרור לשכנים. דרך בסיסיה בחצי האי ערב נלחמת היא בעמים המוסלמים השכנים". עוד אמר בן לאדן שהאמריקאים היו "קרובים מדי למכה" ושקרבה זו היא בגדר פרובוקציה כנגד העולם המוסלמי.[77]

תמיכת ארצות הברית בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-5 בנובמבר 2002 פרסם בן לאדן "מכתב לאמריקה" ובו כתב: "גדילתה של ישראל היא פשע חמור ביותר, ואתם מנהיגי הפושעים הללו. ברור שאין שום צורך להסביר או להוכיח את מידת התמיכה של ארצות הברית בישראל. הקמת מדינת ישראל זה פשע שחייב להימחק. כל אחד ואחד שידיו עסקו ותרמו לפשע זה חייב לשלם את מחירו, ולשלם הרבה".[78] במספר הזדמנויות נוספות חזר בן לאדן על הקשר בין 11 בספטמבר לבין הקשר בין ארצות הברית וישראל.[79]

תגובות לפיגועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגובות המיידיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמונה שעות לאחר שהמטוס התרסק בבניין הפנטגון, כינס שר ההגנה דונלד ראמספלד מסיבת עיתונאים במקום ובה הכריז: "הפנטגון מתפקד"

בשעה 8:32 בבוקר ההתקפות נודע לפקידי רשות התעופה הפדרלית שטיסה 11 נחטפה, והם הודיעו על כך לפיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה (NORAD). הפיקוד בתגובה הוציא לטיסה שני מטוסי F-15 איגל מבסיס במסצ'וסטס בשעה 8:53. עקב בלבול וקצר בתקשורת בין עובדי רשות התעופה, לפיקוד נודע על חטיפת טיסה 11 באיחור של 9 דקות, ולא ידע בכלל על שלוש הטיסות החטופות האחרות אלא כשהתרסקו.[80] עוד מטוסי קרב עלו לאוויר במטרה להגן על שטחה האווירי של ארצות הברית, אך זה קרה רק בשעה 9:30, לאחר ששני המגדלים כבר נפגעו. בשעה 10:20 יצאה הוראה מסגן נשיא ארצות הברית דיק צ'ייני לירות בכל כלי טיס מסחרי שיזוהה כחטוף.[81]

לראשונה בתולדות ארצות הברית, הופעל נוהל SACANTA, שסגר מיידית את כל שטחה האווירי של ארצות הברית והפך את כל שמי המדינה לאזור אסור לטיסה לכל כלי הטיסה האזרחיים. עקב זאת נתקעו עשרות אלפי נוסעים בכל רחבי העולם.[82] כמו כן סגרה רשות התעופה הפדרלית את שמי המדינה לכניסת מטוסים ממדינות אחרות. כחמש מאות מטוסים חזרו על עקבותיהם אל השדה ממנו המריאו או שנחתו במדינה שכנה.

במהלך האירועים יצאה לפועל תוכנית "המשכיות הממשל" של הממשל הפדרלי האמריקאי, במהלכו פונו מנהיגי המדינה ומשרדי הממשל השונים לאתרים קבועים מראש במטרה לשמור על ביטחונם.[82]

מיד לאחר הפיגועים נסגרו בניינים, בוטלו אירועים ונפגעו חלקים חשובים רבים מהחיים הציבוריים בארצות הברית, הן כדי להתמודד עם המתקפה (במקומות הקרובים לאתרי הפיגועים), הן מתוך הזדהות, והן מתוך חשש לפגיעות נוספות באתרים שונים.[83] בניו יורק, בורסת ניו יורק לא נפתחה מ-11 ועד 17 בספטמבר, משום שרחוב וול סטריט היה שקוע בהריסות. הדרכים המובילות לעיר (כבישים, מעבורות וגשרים) היו סגורות לפחות 24 שעות לאחר הפיגועים. פעילות הרכבת התחתית הופסקה עקב חדירת ההריסות לחלק מהקווים וחסימתם.

כל בנייני הממשל הפדרלי בוושינגטון, כולל הבית הלבן, נסגרו. בכל רחבי המדינה כמיליון עובדי מדינה נשלחו לביתם. האתרים הבאים נסגרו או פונו מחשש לפיגועים נוספים: בית המשפט העליון, מטה האומות המאוחדות בניו יורק, רוב גורדי השחקים בניו יורק ובשיקגו, מגדלים שונים בלונדון ובהם מגדל הבורסה. אתרים תיירותיים כגון פסל החירות, מחט החלל בסיאטל ודיסנילנד נסגרו. מרכזי קניות ותיאטראות נסגרו, כל ההפקות שנעשו בהוליווד הושהו, ליגות ספורט לאומיות בוטלו ואירועים טלוויזיוניים רבים בוטלו גם הם. בישראל פונו כל השגרירויות והקונסוליות.

לפיגועי 11 בספטמבר היו השפעות מיידיות על כל אזרחי המדינה. אזרחים התאחדו סביב המשפט "אנו עומדים מאוחדים", "United We Stand", בתקווה לשמור על נחישות הרוח האמריקנית בפני המתקפה הזו.[84] תושבים רבים הביעו את תודתם לאנשי כוחות הביטחון בכך שחבשו כובע של מכבי האש – FDNY – או של המשטרה – NYPD.[84] אנשי הצלה ומשטרה עזבו את מקום מגוריהם והגיעו לניו יורק במטרה לעזור להוציא את הגופות והשרידים שנשארו באתר הפיגוע. מתוך אותה רוח סולידריות, בשבועות שלאחר הפיגוע עלה מספר תרומות הדם במדינה באופן משמעותי.[85]

תגובת הממשל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנשיא בוש בנאום לאומה שבו הכריז "מלחמה כנגד הטרור", 20 בספטמבר 2001.

לאחר הפיגועים עלו אחוזי התמיכה בנשיא בוש ל-90%.[86] ב-20 בספטמבר 2001 בוש נשא נאום לאומה במהלך ישיבה משותפת של שני בתי הקונגרס, בה הכריז על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום בדרישה להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל-קאעידה שהיו אחראים לפיגועים. כמו כן בלט בתפקידו ראש העיר ניו יורק רודי ג'וליאני, שעל הדרך בה טיפל וניהל את העיר במהלך האירועים קיבל שבחים רבים, הן בניו יורק והן ברחבי המדינה. ג'וליאני אף נבחר ל"איש השנה" של מגזין TIME.[87] קרנות סיוע רבות קמו מיד כדי לעזור לקורבנות הפיגועים, כשהמטרה העיקרית הייתה להעניק סיוע כלכלי לניצולי הפיגועים ולמשפחות הקורבנות. קרנות ועמותות הסיוע טיפלו ביותר מ-2,833 משפחות של קורבנות.

הצהרתו של הנשיא בוש ב-11 בספטמבר 2001, בשעה 20:30.

בשינוי המבני-היררכי הגדול ביותר שנעשה בממשל הפדרלי בעשרות השנים האחרונות, העביר הקונגרס את חוק ביטחון המולדת בשנת 2002, שיצר את המשרד לביטחון המולדת. הקונגרס העביר גם את חוק הפטריוט, במטרה לעזור לזהות ולעצור פעולות טרור ופשעים אחרים.[88] קבוצות זכויות אדם וליברליזם גינו את החוק בטענה שהוא מרשה לכוחות החוק והביטחון לפלוש לפרטיותם של האזרחים. עוד טענו שהחוק מסיר כל השגחה ופיקוח חוקי מעל כוחות הביטחון וסוכנויות הביון.[89] במטרה לשפר את יעילות הלחימה העתידית בפעולות טרור הורחבו משמעותית סמכויות הסוכנות לביטחון לאומי. הסוכנות ביצעה האזנה נרחבת וחסרת הבחנה לסוגי התקשרויות אזרחיות רבות (טלפוניות, דיגיטליות וכולי). מבקרי החוק טענו שהוא נותן לסוכנות את היכולת "לצותת לכל שיחת טלפון ולקרוא כל אימייל בין תושבי ארצות הברית לעולם כולו מבלי לתת סיבה ראויה ספציפית".[90]

תגובות צבאיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוחות אמריקאיים באפגניסטן.

בשעה 14:40 ב-11 בספטמבר 2001, מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד הורה לעובדיו לבדוק האם יש ראיות למעורבות עיראקית בתכנון ובביצוע הפיגועים: "אני רוצה לדעת אם המידע מספיק כדי לפגוע ב-S.H (סדאם חוסיין) עכשיו ולא רק ב-U.B.L (אוסאמה בן לאדן)".[91] מועצת נאט"ו הכריזה שתקיפת ארצות הברית שהתרחשה באותו הבוקר משמעותה תקיפה על כל מדינות נאט"ו, ועל כן התגובה תהא בהתאם. הצהרה זו גרמה להחלת סעיף 5 באמנת נאט"ו בפעם הראשונה מאז שנכתב במלחמה הקרה, כשהעולם המערבי נערך מפני תקיפה של ברית המועצות.[92] ממשל בוש הכריז על מלחמה בטרור, כשהמטרות המוצהרות היו הבאת בן לאדן ואל קאעידה לדין ולמניעת צמיחת רשתות טרור אחרות. מטרות אלו הושגו על ידי פעולות כלכליות וצבאיות שביצע העולם המערבי בהנהגת ארצות הברית כנגד מדינות שבתחומן פעלו טרוריסטים, ועל ידי הגברת המודיעין החוקר הגלובלי ושיתוף המידע בין שלל מוסדות הביון העולמיים.

ב-14 בספטמבר 2001, הועברה "החלטה משותפת" (החלטה שהסכימו עליה שני בתי הקונגרס, בית הנבחרים והסנאט) על ידי הקונגרס האמריקאי, שעניינה היה גיבוי נשיא ארצות הברית במלחמתו כנגד הטרוריסטים וקריאה לשימוש בכוח צבאי כנגד מדינות שגידלו טרוריסטים.[93]

ב-7 באוקטובר 2001 החלה מלחמת אפגניסטן עם הפצצת מחנות טליבאן ואל קאעידה על ידי כוחות אמריקאיים ובריטיים, שלאחר מכן פלשו לאפגניסטן עם כוחות קרקעיים רגליים וכוחות מיוחדים. הסכסוך בין כוחות הטליבאן לבין כוחות הקואליציה המערבית – כוח הסיוע הביטחוני הבין-לאומי – נמשך עד אוגוסט 2021, אז החליט ממשל ביידן להוציא את הכוחות האחרונים מאפגניסטן.

תגובות ברחבי העולם

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ולדימיר פוטין ואשתו בטקס זיכרון לקורבנות הפיגוע, כחודשיים לאחר הפיגוע, בארצות הברית.

הפיגועים גונו בתקשורת העולמית וממשלות בכל רחבי העולם הוקיעו את ההתקפות הללו. תמיכה, סיוע וסולידריות הוצעו לארצות הברית משלל מדינות.[94] שרי החוץ של האיחוד האירופי נפגשו לאספת חירום ביום שלמחרת המתקפה ודנו בהוצאת הודעת גינוי משותפת. רבים ממנהיגי האיחוד הביעו הזדהות עם ארצות הברית. קנצלר גרמניה, גרהרד שרדר, תיאר את הפיגועים כהכרזת מלחמה על העולם המתורבת. ראש ממשלת בריטניה, טוני בלייר, התחייב כי ארצו תעמוד לצד ארצות הברית במלחמת בטרור, והעיתון הצרפתי "לה מונד" יצא לאור ביום שלאחר הפיגועים כשבעמודו הראשון מופיעה הכותרת "כולנו אמריקאים". נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, אמר כי הוא תומך בתגובה חריפה כנגד המעשים הברבריים. גינויים בולטים דומים נשמעו ממדינות רבות אחרות דוגמת ניו זילנד, קובה, סין, מקסיקו והודו.

ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון, הפציר בעולם להילחם בטרור, והכריז על יום אבל לאומי כאות הזדהות עם ארצות הברית.[ב] הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת ב-16 בספטמבר לאות הזדהות עם העם האמריקני. בהצהרת סיכום הישיבה, שאושרה על ידי כל המפלגות מלבד המפלגות הערביות,[ג] נכתב כך:

1. כנסת ישראל מרכינה ראשה בעצב ומשתתפת בצערה העמוק של האומה האמריקנית, אשר שכלה בימים האחרונים רבים מאזרחיה בפיגועי טרור שפלים של בני בליעל חסרי כל צלם אנוש.

2. הכנסת רואה בפיגועי תופת נוראיים אלה, אשר נעשו מתוך כוונה שטנית ומתוך מגמה להרוג אזרחים חפים מפשע, המחשה נוספת לשותפות הגורל בין העם בישראל לבין העם בארצות הברית.

3. הכנסת מציינת, כי פעולות הטרור אשר כוונו כנגד העולם החופשי בארצות הברית חושפות את כמיהתם ושורשי דרכם של "בני החושך" הפונדמנטליסטים ורשתות טרור אסלאמי קנאי באשר הם, במאבקם האכזרי נגד חירותו של האדם וערכיו.

4. הכנסת מגנה ומוקיעה את חגיגות השמחה של תומכי הטרור, אשר לא יכלו להתאפק ובשעה שמעבר לים ספרו את גופותיהם של אזרחים תמימים, בחרו האחרונים לרקוד על דמם של המתים.

5. הכנסת רואה בטרור את האיום האסטרטגי הראשוני לשלום העולם ומחזקת את ידי הממשל וידי נשיא ארצות הברית בהחלטתם לצאת למאבק נחוש למיגור הטרור – מתכנניו, מטיפיו, מעודדיו ונותני החסות לו – כל נשאיו. אנחנו כולנו חיילים במערכה נגד הטרור העולמי, ושום בן תרבות לא רשאי להכריז על סרבנותו לשרת במערכה הכבדה הזאת.

6. בימים אלה מזדהה עם ישראל עם העם האמריקני, ומירושלים נשלחת התפילה רוויית האמונה: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי.

— תמלול הישיבה באתר הכנסת. לקראת סוף העמוד אפשר לראות את ההצעה לסיכום הדיון שאושרה, וכן את המפלגות שאישרו אותה.

התגובות בעולם הערבי לעומת זאת, היו מעורבות. מרבית המדינות גינו את המתקפה ובהן מצרים, ירדן, לוב, סוריה, איראן ופקיסטן. נשיא עיראק, סדאם חוסיין, אמר זמן קצר לאחר המתקפה כי "הקאובויים האמריקאים קוצרים את פירות פשעיהם נגד האנושות" אולם מאוחר יותר הביע את תנחומיו לעם האמריקאי.[95] הרש"פ גינתה את המתקפה אולם זמן קצר לאחר מכן כשלושת אלפים פלסטינים יצאו לרחובותיה של שכם, ופצחו בחגיגות כשהם צועקים "אללה אכבר" ומחלקים ממתקים. חגיגות נראו גם במספר מחנות פליטים פלסטינים בלבנון. תמונות הפלסטינים החוגגים שודרו בכלי תקשורת בכל רחבי העולם ועוררו סערה. שר ההסברה הפלסטיני, יאסר עבד רבו, הוציא הודעה בה טען כי החגיגות הן של מיעוט שאינו מייצג את רגשותיהם האמיתיים של העם הפלסטיני. רבים מאזרחי סעודיה הזדהו עם מטרותיו של בן לאדן, בעוד ממשלתם גינתה ברשמיות את הפיגועים.[96] בשלל מדינות, כמו בארצות הברית פנימה, עלה לאחר הפיגועים המתח בין תושבים מוסלמים ללא-מוסלמים.[97]

החלטת מועצת הביטחון של האו"ם מספר 1368 גינתה את הפיגועים, והביעה מוכנות לפעול בכל הצעדים המתבקשים כדי להגיב ולהילחם בכל צורה שהיא של טרור.[98] מספר מדינות העבירו חוקים נגד טרור והקפיאו חשבונות בנק החשודים בקשר עם אל קאעידה.[99] מפלס החשד והחרדה עלה – בכל רחבי העולם עלה מספר העצורים בחשד למעורבות בתכנון או ביצוע פעולות טרור.[100][101]

עשרות אלפים ניסו לברוח מאפגניסטן מחשש לתגובה האמריקאית הצפויה לבוא. פקיסטן השכנה, שבה כבר שהו פליטים אפגנים רבים עקב סכסוכים מדיניים קודמים, סגרה את גבולה עם אפגניסטן ימים מספר לאחר הפיגועים. כחודש לאחר הפיגועים, הובילה ארצות הברית קואליציה של כוחות צבאיים בין-לאומיים למבצע "חירות מתמשכת" (הידוע יותר כמלחמת אפגניסטן), במטרה להפיל את שלטון הטליבאן במדינה, שנתן לארגון אל קאעידה כר נוח ופורה לפעילותו. זו הייתה יריית הפתיחה של המלחמה העולמית בטרור. אף על פי שהשלטונות הפקיסטניים נמנעו מלעמוד לצד ארצות הברית באופן רשמי במלחמתה כנגד הטליבאן, הם הרשו לכוחות הקואליציה להשתכן בבסיסיהם הצבאיים, ואף עצרו ומסרו לידי ארצות הברית יותר מ-600 פעילי אל קאעידה פקיסטניים.[102][103]

בעקבות כך הקימה ארצות הברית את מתקן המעצר בגואנטנמו, שבו הוחזקו עצירים שהוגדרו כ"חמושים עוינים בלתי-חוקיים". לגיטימיות המעצר עוררה סימני שאלה רבים בקרב האיחוד האירופי וארגוני זכויות האדם שונים.[104][105][106]

תחילת המלחמה העולמית בטרור

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – המלחמה העולמית בטרור

בנאום בפני שני בתי הקונגרס ב-20 בספטמבר 2001 הכריז הנשיא בוש על מלחמת חורמה בטרור העולמי, והציב בפני שלטון הטליבאן באפגניסטן אולטימטום בדרישה להסגיר את אוסאמה בן לאדן ואת כל אנשי אל-קאעידה שהיו אחראים לפיגועים. ב-2 באוקטובר, הפעילה ברית נאט"ו את סעיף 5 באמנה שלה, והצהירה כי ההתקפות כנגד ארצות הברית דינן כהתקפות על כל המדינות החברות בברית.[107] חמישה ימים לאחר מכן, לאחר שממשלת אפגניסטן לא נענתה לאולטימטום של ארצות הברית, פלשה קואליציה של מדינות בהנהגת ארצות הברית למדינה, הפילה את שלטון הטליבאן, ודחקה את אנשיו לאזורים נידחים בהרים. מאז ועד שנת 2011 נמשך מצוד רב שנים אחר בן לאדן, והוא נהרג בפעולה צבאית בפקיסטן ב-1 במאי 2011.

מלבד אפגניסטן, ארצות הברית האשימה גם את עיראק ובראשה סאדם חוסיין במעורבות בפיגועים ובהחזקת נשק להשמדה המונית. אף על פי שברבות השנים הטענות הללו התבררו כבלתי מבוססות, יש הטוענים[דרוש מקור] כי הלך הרוח הציבורי בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם בשנים שלאחר הפיגועים, אפשר את פתיחת מלחמת עיראק ב-2003, ללא התנגדות משמעותית שעלולה הייתה להיווצר בנסיבות רגילות.

מלבד ביצוע פעולות צבאיות, ארצות הברית, במשותף עם מדינות נוספות, הטילה סנקציות כלכליות וצבאיות נגד מדינות שנטען כי הן נותנות מחסה לטרוריסטים. שיתוף הפעולה בין ארגוני הביון השונים בעולם גבר בשנים שלאחר המתקפה, ומדינות רבות בעולם התייצבו לצד ארצות הברית והבטיחו לסייע לה במאבקה. מספר מדינות, מלבד ארצות הברית, הגבירו את מוכנותן הצבאית בשנים שלאחר הפיגועים. דוגמאות למדינות כאלה הן הפיליפינים ואינדונזיה שנאבקות בתחומן כנגד טרור אסלאמי.

אירועי 11 בספטמבר שינו לחלוטין את התפיסה של הטרור האסלאמי בעיני מדינות העולם ורשויות הביטחון שלהן, והן הגבירו את המלחמה בהתארגנויות הטרור המקומיות וכן את אמצעי האבטחה (במיוחד בשדות התעופה), וכן הגבלות נרחבות יותר על כניסת אזרחים זרים לארצות הברית, במיוחד מאזור מערב אסיה והמזרח התיכון. דרישת הממשל למלחמה בטרור נתנה גיבוי לאמצעים שפגעו בזכויות האדם שעד אז לא היו מקובלים בארצות הברית הדמוקרטית. ב-25 בנובמבר 2002 נכנס לתוקפו חוק שעבר בקונגרס, ואושר על ידי בוש, להקמת המחלקה לביטחון המולדת. הקמת המחלקה הביאה לארגון מחדש הגדול ביותר שעבר הממשל הפדרלי של ארצות הברית מאז הקמת מחלקת ההגנה. הקונגרס העביר גם את חוק הפטריוט שהגביר את סמכויותיהן של רשויות החוק לחדור לרשומות הפרטיות של האזרחים, בטענה שהחוק יאפשר לאתר ולהעמיד לדין טרוריסטים ופושעים אחרים. מספר ארגוני זכויות אזרח במדינה מתחו ביקורת על החוק בטענה שהוא מאפשר חדירה קשה לפרטיותם של האזרחים ומבטל למעשה את פיקוח הרשות השופטת על המעשה.

נשיא ארצות הברית ברק אובמה מדווח על מותו של בן־לאדן

ב-2 במאי 2011 במהלך מבצע חנית נפטון שנערך בפקיסטן, נהרג אוסאמה בן לאדן, מנהיג ארגון אל-קאעידה והאחראי לתכנון פיגועי 11 בספטמבר. החיסול נחשב כנקמה על הפיגועים שתכנן ויזם, וכן כהשגת אחד היעדים המרכזיים של ארצות הברית במלחמה באפגניסטן, וכעשיית הצדק במלחמה העולמית בטרור.

השפעות הפיגועים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – השפעת פיגועי 11 בספטמבר

השלכות על תעשיית התעופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת השאלות שעלו בימים שלאחר הפיגועים נגעה לטיב האבטחה בנמלי התעופה בעולם. השאלה שעמדה בבסיס הדיון הייתה, כיצד הצליחו כל 19 החוטפים לעבור את כל נקודות הביקורת השונות בנמלים, לעלות על המטוסים ולהשתלט עליהם בקלות רבה כל כך. בשנים שלאחר הפיגועים ובעקבות הפקת לקחים, הועלתה משמעותית רמת האבטחה בנמלי תעופה ובטיסות רבות בארצות הברית וברחבי העולם.

כבר יומיים לאחר הפיגועים, הוציאה רשות התעופה הפדרלית האמריקאית (Federal Aviation Administration) הוראה שהטילה איסור גורף על הכנסת כל סוגי הסכינים למיניהם לתוך המטוסים. ההוראה ניתנה לאחר שהתברר שהמחבלים הורשו לעלות למטוסים אף על פי שהם נשאו על גופם סכינים יפניות שכן לא היה איסור על הדבר באותה עת. המחבלים ניצלו עובדה זו והשתמשו בסכינים ככלי נשק בעת החטיפה.

נושא נוסף שנבחן הוא כיצד הצליחו המחבלים להתפרץ לתוך תא הטייס באין מפריע. אחת המסקנות שהתקבלו הביאה לחיזוק דלתות תא הטייס עד כדי כך שבמטוסים רבים הפכו הדלתות למשוריינות וחסינות ירי. במטוסים רבים הותקנו גם מצלמות טלוויזיה במעגל סגור על מנת שהטייסים יוכלו לצפות במתרחש בתא הנוסעים. חלק מהטייסים (בעלי רישיון מתאים) קיבלו אפשרות לשאת אקדח בזמן הטיסה לצורך הגנה עצמית, ומספר הולך וגדל של מאבטחי טיסה החלו להיות מוצבים ביותר ויותר טיסות.

בחודשים שלאחר הפיגוע, הגיעו מאות אנשי תעופה, נציגים של חברות תעופה גדולות ומומחים לתעופה מכל רחבי העולם לישראל, לחזות וללמוד על נוהלי האבטחה של חברות תעופה ישראליות ובראשן חברת אל על.

נהלי בידוק הנוסעים בנקודות הביקורת השונות בנמלים עברו גם הם מספר שינויים משמעותיים. ביום הפיגועים, חלק מהמחבלים הפעילו את גלאי המתכות, אולם הם הורשו לעלות לטיסה לאחר שבדיקה עם גלאי מתכות ידני לא העלתה דבר חריג. בנמלי תעופה רבים בעולם כיום, הנוסעים עוברים חיפוש יסודי הכולל טפיחה על הגוף נוסף למעבר עם גלאי מתכות. ארצות הברית אף הקימה גוף ממשלתי מיוחד בשם רשות ביטחון התחבורה (Transportation Security Administration) שהוכפף למחלקה לביטחון המולדת. תחום אחריותו של הגוף החדש כולל אבטחה תקינה ומסודרת של כל סוגי התחבורה במדינה, ובפרט האבטחה בנמלי התעופה.

מאז 11 בספטמבר, לא בוצעו (או לפחות לא יצאו לפועל בהצלחה) עוד פיגועי ריסוק מטוס, אך החשש מהם ממשיך להכתיב נוהלי הגנה גם על הקרקע עד היום. לדוגמה: אחת מפעולות האבטחה הרבות שננקטו לקראת אולימפיאדת לונדון (2012) הייתה הצבת סוללות טילי נ"מ ברחבי העיר, על מנת שבמקרה של ניסיון לפיגוע כזה יוכלו ליירט את המטוס.

השלכות כלכליות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הירידה במדד הדאו ג'ונס בעקבות הפיגועים.

הפיגועים זעזעו את המערכת הכלכלית בארצות הברית והשפיעו אף על שוקי העולם.[108] הבורסה לניירות ערך בניו יורק לא נפתחה באותו בוקר ונשארה סגורה עד 17 בספטמבר. עם פתיחתה, נפל מדד הדאו ג'ונס ב-684 נקודות, או 7.1%, וקבע שיא של ירידה שלילית ביום אחד.[109] עד לסוף השבוע ירד הדאו ב-14.3%, שהייתה בזמנו הירידה הגדולה ביותר בשבוע אחד בהיסטוריה. בתרגום לדולרים, מניות ארצות הברית הפסידו ערך של 1.4 טריליון דולר בשבוע אחד.[110] הדולר האמריקאי איבד אחוז גדול מערכו ביחס למטבעות בולטים אחרים דוגמת האירו, הלירה שטרלינג והין היפני. גם בבורסות בעולם נרשמה צניחה חדה במדדים בעקבות הפיגועים.

בניו יורק, 430,000 חודשי עבודה ומשכורות בסך של 2.8 מיליארד דולר אבדו בשלושת החודשים שלאחר הפיגועים – משרדים נסגרו, יוזמות הוקפאו, והצמיחה האטה. ענפי הייצוא היו הנפגעים החמורים ביותר.[111] התוצר המקומי הגולמי של העיר איבד 27.3 מיליארד דולר מערכו בשלושת החודשים האחרונים של 2001 ובמשך כל 2002. 18,000 עסקים קטנים במנהטן תחתית נהרסו או עברו מקום, בעיקר אלו שהיו קרובים למרכז הסחר העולמי. כתוצאה מכך, מקומות עבודה בעיר אבדו. 2,960,000 מטר רבוע של אזורי משרדים ועסקים במנהטן תחתית נפגעו או נהרסו.[112]

הגרעון והחוב הלאומי של ארצות הברית בעקבות הפיגועים (שימו לב להבדל בין 2001 ל-2002).

השלטון הפדרלי העביר לעיריית ניו יורק 11.2 מיליארד דולר לסיוע מיידי כבר בספטמבר 2001, ובתחילת 2002 הועברו לעיר עוד 10.5 מיליארד דולר בשביל פיתוח כלכלי ובנייה מחדש של האתרים שנהרסו.[113] כ-400,000 איש איבדו את מקום עבודתם בעיר ניו יורק כתוצאה מהפיגועים, ואף ענף התיירות נפגע קשות. פגיעה משמעותית נרשמה גם בענף הביטוח עקב הפיצויים העצומים שחברות הביטוח נאלצו לשלם, שהגיעו לעשרות מיליארדי דולרים. בעקבות הפיגועים האמירו מחירי הביטוח ברחבי העולם.[114] ענף התעופה שחווה קשיים כלכליים לפני המתקפה נפגע עוד יותר לאחר שחברות התעופה נאלצו לשלם פיצויים למשפחות הקורבנות שהיו על המטוסים, ולהחזיר לנוסעים, שלא יכלו לטוס עקב סגירת המרחב האווירי של ארצות הברית, את כספם.[115]

הפיגועים גם הובילו בעקיפין למלחמותיה של ארצות הברית באפגניסטן ובעיראק,[116] ולעוד הוצאות נוספות הקשורות לביטחון הפנים. כל הוצאות הביטחון מסתכמות בלפחות חמישה טריליון דולר.[117]

השלכות בריאותיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מ-2,500 חומרים רעילים התפזרו באוויר בעקבות קריסת מגדלי מרכז הסחר העולמי. בחמשת החודשים שלאחר מכן המשיכו ענני האבק שנוצרו לזהם את האוויר באזור הקריסה. הנפגעים העיקריים מכך היו עובדי החילוץ וההצלה ואזרחים שגרו או עבדו בסמוך לאזור האסון.

מחקר שפורסם לאחר המתקפה תיאר שרבים מן הניצולים סובלים משיעול טורדני ומבעיות במערכת הנשימה.[118]

לאורך השנים התברר כי ניצולי המתקפה ואנשי כוחות ההצלה שפעלו בזירה סובלים ממגוון של בעיות פיזיות ונפשיות כמו פוסט טראומה, חרדה, דיכאון ועוד.

בשנת 2017 פורסם כי מעל 7,000 איש שנחשפו לחומרים הרעילים שהתפזרו באוויר כתוצאה מהאסון, חלו בסוגים שונים של מחלת הסרטן.

בשנת 2018 פורסמו שני מחקרים נוספים שמעידים על הקשר בין ענן האבק להתפתחות הסרטן אצל מי שהיה בסביבה.

אחרית דבר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ביום המתקפה, הבטיח ראש העיר של ניו יורק, רודולף ג'וליאני, לבנות את המגדלים מחדש באומרו "קו הרקיע (של העיר) יחזור להיות שלם שוב". איגוד מנהטן התחתונה ("Lower Manhattan Development Corporation – LMDC") הוקם בהוראת ג'וליאני ומושל מדינת ניו יורק, ג'ורג' פאטקי, והוטלה עליו המשימה לתכנן את בנייתו המחודשת של מרכז הסחר העולמי. עם השנים ספג האיגוד ביקורת על כך שביצע מעט מאוד על אף התקציב הגדול שקיבל. ביולי 2004 התקיים טקס הנחת אבן הפינה של פרויקט מגדל החירות. הקמתו של בניין המשרדים הראשון בפרויקט הסתיימה בשנת 2006. הבניין החדש החליף את בניין מס' 7 של מרכז הסחר העולמי שכמו רבים אחרים התמוטט ביום המתקפה.

בניית מגדל החירות הושלמה בשנת 2014 כאשר הוא המגדל הגבוה ביותר בארצות הברית כשהוא מתנשא לגובה של 1,776 רגל (541.3 מטר), כשנת הכרזת העצמאות של ארצות הברית. שלושה מגדלים נוספים היו צפויים להיבנות באתר בין השנים 2007 ו-2012 אולם בעקבות המשבר הכלכלי העולמי שפרץ לקראת סוף שנות ה-2000, תהליך הבנייה התעכב ועשוי להגיע לסיומו רק בשנת 2036[דרוש מקור].

האגף בפנטגון שהתמוטט ביום המתקפה, נבנה ואוכלס מחדש בתוך כשנה.

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הנצחת השמות באתר פיגועי 11 בספטמבר
שתי אלומות אור מנציחות את המקום בו עמדו מגדלי התאומים ביום השנה השלישי לפיגועים
אתר הנצחה לפיגועי 11 בספטמבר
מגדל החירות הממוקם על חורבות מגדלי התאומים

אחת ההנצחות הראשונות לפיגועים הגיעה בדמותם של 88 זרקורים שהותקנו במקום בו עמדו מגדלי התאומים ויצרו שתי אלומות אור אנכיות שהופנו לשמיים. ההנצחה קיבלה את השם "מחוות האורות" והתקיימה לראשונה בין 11 במרץ 2002 ל-14 באפריל של אותה שנה. החל משנת 2003 מתקיימת הנצחה זו בכל יום השנה לפיגועים.

האנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר ממוקמת באתר בו עמדו מגדלי התאומים. האנדרטה, בעיצובו של האדריכל הישראלי-אמריקאי מיכאל ארד, נחנכה בשנת 2011. המוזיאון הסמוך לה נפתח בשנת 2014.

אנדרטת הזיכרון לפיגוע בפנטגון נחנכה ביום השנה השביעי לפיגועים, ב-11 בספטמבר 2008. האנדרטה כוללת פארק ובו 184 ספסלים (כמספר הקורבנות) שמופנים לעבר בניין הפנטגון.

אנדרטת הזיכרון הלאומית לטיסה 93 נמצאת סמוך לעיירה שנקסוויל שבפנסילבניה, מקום התרסקות המטוס. בתחילה הייתה אנדרטת זיכרון זמנית שממוקמת כ-500 מטר ממקום ההתרסקות. האנדרטה כללה גדר באורך 40 רגל (כ-12 מטר) שהמבקרים באתר יכולים לשים עליה חפצים שונים דוגמת דגלים ופרחים. באתר מוצבים גם ספסלים שעליהם חקוקים שמותיהם של הנוסעים ואנשי הצוות שנהרגו בהתרסקות. האנדרטה הקבועה נפתחה לאחר 14 שנה של תכנונים ופיתוח, ב-10 בספטמבר 2015. האנדרטה כוללת קיר עם שמות הנספים, ומגדל בגובה 28 מטר, המכיל 40 פעמוני רוח.

אנדרטאות זיכרון רבות אחרות נבנו במקומות שונים ברחבי ארצות הברית. כמו כן מספר מלגות וקרנות צדקה על שמם של ההרוגים בפיגועים הוקמו על ידי משפחות ההרוגים ועל ידי ארגונים ואישים פרטיים.

בשנת 2002 הופץ סרט תיעודי בשם 9/11 שבוים והופק על ידי האחים ז'ול וגדעון נודה, שתיעדו בעצמם את האירוע "מבפנים".[119]

אנדרטאות ושאר אתרי הנצחה הוקמו גם במדינות אחרות, כגון האנדרטה לזכר קרבנות אסון מגדלי התאומים שבעמק הארזים בישראל.

להקת התראש מטאל האמריקאית סלייר כתבה את השיר "ג'יהאד" העוסק בפיגוע מנקודת מבטו של המחבל מוחמד עטא ומציג אותו כרוצח שפל ותת אנושי וגם כעיוור שהולך אחרי האסלאם ללא שום חשיבה על מעשיו. השיר יצא באלבום Christ Illusion ב-2006.

בפתח תקווה הוקמה אנדרטה בשם "שער התקווה" ובה שני מגדלים קורסים ועליהם מצוירת קשת כסימן לתקווה.

באשדוד הוקם גלעד לזכר ארבעת ההרוגים הישראלים במתקפה.

בבאר שבע האירוע מונצח בשכונת נווה זאב בכיכר מגדלי התאומים, באמצעות פסל מברזל המציג את קווי המתאר של שני רבי קומות זהים, גבוהים, צרים וחלולים המשקפים את מגדלי התאומים. לצד הכיכר 2 זוגות מגדלים רבי קומות זהים.

האלבום "Thin Air" של המוזיקאי הבריטי פיטר האמיל נסוב סביב קריסת מגדלי התאומים, כמו גם קריסת השפע והאדנות אותם ייצגו.

האלבום "American Life" של הזמרת-יוצרת האמריקאית מדונה נוצר בעקבות כמיהתה לקבל תשובות לשאלותיה ומענה הולם לפיגועי 11 בספטמבר, כמו גם למלחמת עיראק שאירעה לאחר מכן ב-2003. את הקונספט שלו, ביססה על החלום האמריקאי ש"התנפץ" לאחר הפיגועים, והיה אידיאל לאורך זמן עבור רבים.[120]

במלאת 20 שנה לאסון שודר הסרט התיעודי "9/11: בתוך חדר המלחמה של הנשיא", החושף את נקודת המבט של הסגל הנשיאותי ביום האסון.

תאוריות קשר

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – תאוריות הקשר על פיגועי 11 בספטמבר

כמעט כל אירוע מסדר גודל דומה מייצר תאוריות קונספירציה שונות ולכאורה הסתרת האמת בידי השלטון. אירועי 11 בספטמבר לא היו יוצאי דופן. האירועים נחקרו היטב על ידי רשויות השלטון האמריקני והוכח שאנשי אל-קאעידה עמדו מאחורי תכנון הפיגועים וביצועם. למרות עובדה זו, הופצו תאוריות קשר רבות בנוגע לאחראים כביכול לפיגועים. בתאוריות קונספירציה אלו יש מרכיבים אנטישמיים, אנטי-ישראלים ואנטי-אמריקנים, והן זוכות לאהדה ולפופולריות רבה בארצות שעוינות את המערב. עם זאת, גם בארצות הברית עצמה עולות שאלות לגבי מה שאירע באסון. כיום, 51% מתושבי ניו יורק מאמינים שהתרחיש שציירה ממשלת ארצות הברית בנושא הוא שגוי או מפוברק במידה מסוימת. לפי סקרי ערוץ החדשות CNN, למעלה מ-36% מהצופים מאמינים שקיים סוג מסוים של טיוח ממשלתי בנושא.[121]

תאוריית קשר לגבי אירועי 11 בספטמבר מוצגת בסרט הדוקומנטרי "9/11 ההבדל הקטן", המעלה שאלות לגבי ההסברים המקובלים לאירועי 11 בספטמבר ומעלה אפשרות שהפיגועים הם תוצאה של מבצע דגל כוזב אמריקאי, שהצביע על מעורבותם כביכול של גורמי טרור. לפי תאוריה זו, הטלת האחריות לפיגועים על ארגון אל-קאעידה ביססה עילה מספקת לפתיחת חזית מלחמתית עם אפגניסטן, שנועדה לפי הטענה לשקם את כלכלת ארצות הברית, ובנוסף, היוותה עילה מוצדקת לממסד האמריקני על כל שלוחותיו לבצע חיפוש בכל אדם אשר יחפוץ, אף ללא צו מבית המשפט הפדרלי. הסרט מציג לכאורה ראיות לכך ששום מטוס מסוג בואינג לא התנגש בבניין הפנטגון, ושלא ייתכן שהתנגשות המטוסים בלבד היא שריסקה את מגדלי התאומים. תאוריות אלו גרמו לכך שב-16 במאי 2006 הציגה ארצות הברית לתקשורת את קלטת הווידאו של מצלמת אבטחה של תחנת דלק הסמוכה לבניין הפנטגון, על פי צו בית משפט. בקלטת ניתן לראות הבזק לבן המייצג את המטוס מעט לפני הפיצוץ, אך יש הטוענים [דרוש מקור] שהוא נראה יותר כמו טיל שיוט.[122]

תאוריית קשר אחרת, הנפוצה מאוד בעולם המוסלמי, היא שמאחורי הפיגוע עמדו היהודים וישראל. ב-11 בספטמבר נעדרו מעבודתם במגדלי התאומים יהודים דתיים רבים משום התארכות תפילת שחרית באמירת "סליחות". לפי תאוריה זו, קיבלו היהודים התראה מוקדמת על הצפוי להתרחש. בעיתון המצרי "אל-אהראם" התפרסמו טענות רבות למעורבותו של המוסד בפיגועים: היעדר יהודים שנפגעו בהם, לטענת העיתון, מכירה כללית של מניות שבוצעה בידי יהודים יומיים קודם, ההשערה שרק ארגון כמו המוסד, מרושת היטב בארצות הברית ויכול היה לחדור כך את הביטחון האמריקני ועוד.[123] טענות דומות, כולל מניין משוער של היהודים שנעדרו מעבודתם באותו יום וכן מידע על ישראלים שנעצרו בארצות הברית בעקבות הפיגוע, הושמעו בידי מקורות ערביים רבים, חלקם רשמיים. בניגוד לתאוריית הקשר, בין ההרוגים היו 5 אזרחי ישראל, וכ-270 עד 400 יהודים.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ג'ים דווייר, קווין פלין, 102 דקות – הסיפור שטרם סופר על מגדלי התאומים, הוצאת עברית, תרגמה מאנגלית: אינגה מיכאלי
  • ד"ר פנחס נרקיס (2003). תאומי הטרור – הלחימה בטרור בארץ, בארצות הברית ובעולם, הוצאת אסטרטגיות וטקטיקה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: פיגועי 11 בספטמבר
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פיגועי 11 בספטמבר

ביאורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בארצות הברית נהוג לכתוב תאריכים כאשר החודש קודם ליום, ולכן 11 בספטמבר יכתב 9/11
    ולא 11/9 כמקובל בישראל וברוב מדינות העולם המערבי.
  2. ^ המדינה הנוספת היחידה שעשתה זאת מלבד ישראל וארצות הברית הייתה אירלנד
  3. ^ במקביל, אושרו הצהרות סיכום נפרדות של חד"ש ושל תע"ל, אשר גינו גם הן את המתקפה. הצהרה של רע"מ שגינתה את המתקפה והתנגדה לקריאות שעלו כנגד כלל המוסלמים וכנגד ההנהגה הפלסטינית, נפסלה.

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ שי לוי, ‏תופת, אש ודם: פיגועי הטרור הגדולים בהיסטוריה, באתר ‏מאקו‏, 8 בספטמבר 2013
  2. ^ Moraes, Lisa de (2001-09-20). "For an Extraordinary Week, Nielsen Puts the Ratings Aside". Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2021-09-11.
  3. ^ אורן דותן, ‏המתקפה על ארה"ב: השאלות הפתוחות, באתר ‏מאקו‏, 6 בספטמבר 2011
  4. ^ יענקי פרבר, היום לפני 16 שנה: מגדלי התאומים קרסו • מה קרה שם, באתר בחדרי חרדים, 11 בספטמבר 2017
  5. ^ 1 2 Inside 9/11: Zero Hour (באנגלית), נבדק ב-2017-10-12
  6. ^ "Bin Laden claims responsibility for 9/11". CBC News (באנגלית). נבדק ב-2017-10-12.
  7. ^ דף הפרויקט של הבניין החדש, באתר הבינוי המרכזי של מנהטן תחתית (ארכיון)
  8. ^ "Suspect 'reveals 9/11 planning'" (באנגלית בריטית). 2003-09-22. נבדק ב-2017-10-12.
  9. ^ National Commission on Terrorist Attacks, 9/11 Commission Report 5. Al Qaeda Aims at the American Homeland
  10. ^ Lawrence Wright, The Looming Tower: Al-Qaeda and the Road to 9/11, Alfred A. Knopf, 2006, עמ' 308, ISBN 978-0-375-41486-2. (באנגלית)
  11. ^ Lichtblau, Eric (2003-03-20). "THREATS AND RESPONSES: THE PLOT; Bin Laden Chose 9/11 Targets, Al Qaeda Leader Says". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-10-12.
  12. ^ Peter L. Bergen, The Osama bin Laden I Know: An Oral History of al Qaeda's Leader, Free Press, 2006, עמ' 283, ISBN 978-0-7432-7891-1
  13. ^ Lawrence Wright, The Looming Tower: Al-Qaeda and the Road to 9/11, Alfred A. Knopf, 2006, עמ' 309–315, ISBN 978-0-375-41486-2. (באנגלית)
  14. ^ Terry McDermott, Perfect Soldiers: The 9/11 Hijackers: Who They Were, Why They Did It, Harper, 2005, עמ' 191–2, ISBN 978-0060584696. (באנגלית)
  15. ^ Frantz, Douglas; Jr, Don van Natta; Johnston, David; Bernstein, Richard; Bernstein, Was Written By Mr (2002-09-10). "THREATS AND RESPONSES: PIECES OF A PUZZLE; On Plotters' Path to U.S., A Stop at bin Laden Camp". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-10-12.
  16. ^ "9/11 commission staff statement No. 16". msnbc.com (באנגלית). 2004-06-16. נבדק ב-2017-10-12.
  17. ^ National Commission on Terrorist Attacks Upon the United States, 9/11 and Terrorist travel
  18. ^ País, Ediciones El (2004-03-21). "Atta recibió en Tarragona joyas para que los miembros del 'comando' del 11-S se hiciesen pasar por ricos saudíes". EL PAÍS (בספרדית). נבדק ב-2017-10-12.
  19. ^ 1 2 3 National Commission on Terrorist Attacks, 9/11 Commission Report, עמ' 4-14
  20. ^ 1 2 National Commission on Terrorist Attacks, 9/11 Commission Report 7.The Attack Looms
  21. ^ Look back at how September 11 unfolded – CNN Video, נבדק ב-2017-10-12
  22. ^ National Transportation Safety Board, Flight Path Study – American Airlines Flight 11, 2002
  23. ^ National Transportation Safety Board, Flight Path Study – United Airlines Flight 175, 2002
  24. ^ National Transportation Safety Board, Flight Path Study – American Airlines Flight 77, 2002
  25. ^ David Snyder, Families Hear Flight 93's Final Moments; Most Say Cockpit Recording Lifted Their Spirits and Confirmed Victims' Bravery, The Washington Post, 2002-04-19
  26. ^ "Text of Flight 93 Recording". Fox News (באנגלית אמריקאית). 2006-04-12. נבדק ב-2017-10-12.
  27. ^ History & Culture – Flight 93 National Memorial (U.S. National Park Service), www.nps.gov (באנגלית)
  28. ^ Wilgoren, Jodi; Wong, Edward (2001-09-13). "AFTER THE ATTACKS: UNITED FLIGHT 93; On Doomed Flight, Passengers Vowed To Perish Fighting". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2017-10-12.
  29. ^ Serrano, Richard A. (2006-04-11). "Moussaoui Jury Hears the Panic From 9/11". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0458-3035. נבדק ב-2017-10-12.
  30. ^ Mike M. Ahlers CNN Washington Bureau, CNN.com – 9/11 panel: Hijackers may have had utility knives – Jan. 27, 2004, edition.cnn.com
  31. ^ Encore Presentation: Barbara Olson Remembered, transcripts.cnn.com
  32. ^ Bill miller, Report Assesses Trade Center's Collapse, The Washington Post
  33. ^ FEMA, World Trade Center Building Performance Study Chapter 5
  34. ^ ניצן סדן, קמיקזה מערבית: מטוסי ההתאבדות האמריקאיים של ה-11.9, באתר כלכליסט, 16 בספטמבר 2017
  35. ^ Profiles of 9/11 – About 9/11, ‏2011-07-22
  36. ^ Three hours that shook America: A chronology of chaos, www.broadcastingcable.com
  37. ^ USATODAY.com – Part II: No one was sure if hijackers were on board, usatoday30.usatoday.com
  38. ^ Yosri Fouda and Nick Fielding, Masterminds of Terror: The Truth Behind the Most Devastating Terrorist Attack the World Has Ever Seen, Arcade Publishing, 2004, עמ' 158–9, ISBN 978-1559707176
  39. ^ Thompson, Kristy D. (2011-03-23). "WTC Disaster Study". NIST (באנגלית). נבדק ב-2017-10-12.
  40. ^ National Institute of Standards and Technology (NIST) Federal Building and Fire Safety Investigation of the World Trade Center Disaster – Answers to Frequently Asked Questions (August 30, 2006)‎, באתר NIST
  41. ^ מומחים: מגדלי התאומים קרסו בגלל החום שהמיס את קורות הפלדה, אתר "הידען"; ענת ג'ורג'י ומירי ריילי, פלדה, ברזל, מגדלי תאומים..., הארץ, 14 בספטמבר 2001
  42. ^ Liz Glazier, Lost lives remembered during 9/11 ceremony, The Rocket, ‏12 בדצמבר 2008
  43. ^ Accused 9/11 plotter Khalid Sheikh Mohammed faces New York triam, CNN, ‏13 בנובמבר 2009
  44. ^ First video of Pentagon 9/11 attack released, CNN, ‏16 במאי 2006
  45. ^ Andrea Stone, Military's aid and comfort ease 9/11 survivors' burden, USA Today, ‏20 באוגוסט 2002
  46. ^ 9/11 – A Remembrance Honoring the World's Fallen, United States Department of State, ‏8 בספטמבר 2006
  47. ^ 1 2 3 Sunder (2005), p. 48.
  48. ^ Rich Buhler & Staff, 9/11 Survivor Stories: Stanley Praimnath-Truth!, Truth or Fiction, ‏17 במרץ 2015
  49. ^ The 9/11 Commission Report, עמ' 294.
  50. ^ Sunder (2005), p. 46.
  51. ^ USATODAY.com – Desperation forced a horrific decision, usatoday30.usatoday.com
  52. ^ Poor Info Hindered 9/11 Rescue, CBS News, ‏5 בדצמבר 2007
  53. ^ Denise Grady, Andrew C. Revkin, THREATS AND RESPONSES: RESCUER'S HEALTH; Lung Ailments May Force 500 Firefighters Off Job, The New York Times, ‏10 בספטמבר 2002
  54. ^ Post-9/11 report recommends police, fire response changes, USA Today
  55. ^ Beth Nissen, Police back on day-to-day beat after 9/11 nightmare, CNN, ‏21 ביולי 2002
  56. ^ 2001 Notices of EMS Fatalities, National EMS Memorial Service
  57. ^ Pradnya Joshi, Port Authority workers to be honored, Newsday, ‏7 בספטמבר 2005
  58. ^ Source: Hijacking suspects linked to Afghanistan, CNN, ‏30 בספטמבר 2001
  59. ^ Ground Zero Forensic Work Ends, CBS News, ‏23 בפברואר 2005
  60. ^ Mom of 9/11 victim: Identified remains 'finally put everything to rest'
  61. ^ Bobby Cuza, 9/11 A Decade Later: Remains From WTC Tested By Latest DNA Tech, NY1, ‏22 ביולי 2011
  62. ^ Al-Qaeda's origins and links, BBC News, ‏20 ביולי 2004
  63. ^ הנוסח המלא באנגלית.
  64. ^ הפתווה השנייה, הנוסח המלא.
  65. ^ נאומו המלא
  66. ^ Pakistan to Demand Taliban Give Up Bin Laden as Iran Seals Afghan Border, Fox News, ‏17 בספטמבר 2001
  67. ^ Bin Laden on tape: Attacks 'benefited Islam greatly', CNN, ‏14 בדצמבר 2001
  68. ^ ההצהרה המלאה
  69. ^ הכתבה המלאה
  70. ^ כתבה על כך אפשר למצוא כאן. כמו כן ראו האתר הרשמי של FBI
  71. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, סוף למצוד: ארה"ב חיסלה את אוסמה בן-לאדן, באתר ynet, 2 במאי 2011
  72. ^ החלטה 661
  73. ^ החלטה 687
  74. ^ פתוות 1998
  75. ^ US pulls out of Saudi Arabia, BBC News, ‏29 באפריל 2003
  76. ^ Bergen, Peter L. (2001). Holy War Inc.. Simon & Schuster. p. 3.
  77. ^ Face to face with Osama, The Guardian, ‏26 בספטמבר 2001
  78. ^ Jason Burke, Osama issues new call to arms, The Guardian, ‏24 בנובמבר 2002
  79. ^ איתמר ענברי, בן-לאדן: בוש מרמה את העם האמריקני, באתר nrg‏, 30 באוקטובר 2004
  80. ^ The 911 Commission Report. 911 Commission. pp. 20–42
  81. ^ Fox News, Cheney: Order to Shoot Down Hijacked 9/11 Planes 'Necessary'
    Los Angeles Times, Cheney Gave Order to Shoot Down Jets
  82. ^ 1 2 The National Commission on Terrorist Attacks Upon the United States: Wartime
  83. ^ The New York Times, A Day of Terror: The Reaction
  84. ^ 1 2 Stein, Howard F. (2003). "Days of Awe: September 11, 2001 and its Cultural Psychodynamics". Journal for the Psychoanalysis of Culture and Society (Columbus, OH: Ohio State University Press)
  85. ^ Red Cross Woes, PBS News, ‏19 בדצמבר 2001
  86. ^ Presidential Approval Ratings -- George W. Bush, Gallup
  87. ^ Mayor of the World, Time, ‏31 בדצמבר 2001
  88. ^ The USA PATRIOT Act: Preserving Life and Liberty, Preserving Life and Liberty
  89. ^ Uncle Sam Asks: "What The Hell Is Going On Here?"in New ACLU Print and Radio Advertisements, Aclu, ‏3 בספטמבר 2003
  90. ^ Jim VandeHei and Dan Eggen, Cheney Cites Justifications For Domestic Eavesdropping, The Washington Post, ‏5 בינואר 2006
  91. ^ Bush's War, PBS
  92. ^ הצהרה של נאט"ו כאן. הסבר על סעיף חמש כאן
  93. ^ ההחלטה
  94. ^ Hendrik Hertzberg, Lost Love, The New Yorker, ‏4 בספטמבר 2006
  95. ^ Attacks draw mixed response in Mideast, CNN, ‏12 בספטמבר 2001
  96. ^ Anthony Summers, Robbyn Swan, The Kingdom and the Towers, Vanity Fair, ‏30 ביוני 2011
  97. ^ Muslim community targets racial tension, BBC News, ‏19 בספטמבר 2001
  98. ^ ההחלטה
  99. ^ G8 Counter-Terrorism Cooperation since September 11.
  100. ^ Courtney C. Walsh, Italian police explore Al Qaeda links in cyanide plot, The Christian Science Monitor, ‏7 במרץ 2002
  101. ^ SE Asia unites to smash militant cells, CNN, ‏8 במאי 2002
  102. ^ Aamer Ahmed Khan, Pakistan and the 'key al-Qaeda' man, BBC News, ‏4 במאי 2005
  103. ^ Musharraf `bullied` into supporting US war on terror: ex-General, Zee News, ‏11 בדצמבר 2009
  104. ^ Euro MPs urge Guantanamo closure, BBC News, ‏13 ביוני 2006
  105. ^ Detainees in Guantanamo Bay, Cuba; Request for Precautionary Measures, Inter-Am. C.H.R., ‏13 במרץ 2002
  106. ^ USA: Release or fair trials for all remaining Guantánamo detainees, באתר אמנסטי אינטרנשיונל, ‏2 במאי 2008
  107. ^ NATO Update: Invocation of Article 5 confirmed, באתר נאט"ו, 2 באוקטובר 2001
  108. ^ המחקר המלא
  109. ^ Bill Barnhart, Markets reopen, plunge, Chicago Tribune, ‏17 בספטמבר 2001
  110. ^ Bob, Fernandez (September 22, 2001). "U.S. Markets Decline Again". KRTBN Knight Ridder Tribune Business News (The Philadelphia Inquirer).
  111. ^ Dolfman, Michael L.; Wasser, Solidelle F. (2004). "9/11 and the New York City Economy". Monthly Labor Review 127.
  112. ^ Lesley Hensell, Tough Times Loom For Manhattan Commercial Market, Realty Times, ‏14 בדצמבר 2001
  113. ^ עמוד 5
  114. ^ רע"א 4105/10 איילה קונמרט קרוז נסיעות ותיירות בע"מ נ' אלביט מערכות בע"מ
  115. ^ Airline Networks: An Econometric Framework to Analyze Domestic U.S. Air Travel
  116. ^ Ezra Klein, Bin Laden’s war against the U.S. economy, The Washington Post, ‏3 במאי 2011
  117. ^ Ezra Klein, Osama bin Laden didn’t win, but he was ‘enormously successful’, The Washington Post, ‏3 במאי 2011
  118. ^ אתר למנויים בלבד שרית רוזנבלום, האסון ממשיך להכות, באתר "ידיעות אחרונות", 30 באוגוסט 2018
  119. ^ 9/11, IMDb, 2002
  120. ^ O'Brien, Lucy (2008), Madonna: Like an Icon, Bantam Press, ISBN 978-0-552-15361-4
  121. ^ Lev Grossman,‏ Why the 9/11 Conspiracy Theories Won't Go Away, באתר טיים מגזין, 3 בספטמבר 2006
  122. ^ סוכנויות הידיעות, תיעוד מצולם: כך נראתה ההתרסקות בפנטגון, באתר ynet, 17 במאי 2006
  123. ^ Prominent Arabs blame 9-11 on Jews, באתר WorldNetDaily,‏ 10 בינואר 2002
פיגועי 11 בספטמבר
רקע ההכנות לפיגועי 11 בספטמבר • פעולות החילוץ בתאומים • השפעות הפיגועים • תאוריות הקשר • הוועדה לחקר אירועי 11 בספטמבר
חטיפות המטוסים טיסה 11 של אמריקן איירליינס • טיסה 175 של יונייטד איירליינס • טיסה 77 של אמריקן איירליינס • טיסה 93 של יונייטד איירליינס
אמנות ותרבות 9/11 ההבדל הקטן • Tears in Heaven ‏• האדם הנופל • התייר ממגדלי התאומים • האנדרטה הלאומית והמוזיאון לפיגועי 11 בספטמבר • האנדרטה הלאומית לטיסה 93 • האנדרטה לזכר קרבנות אסון מגדלי התאומים (ירושלים) • הנפת הדגל בגראונד זירו • מגדלי התאומים (סרט) • טיסה 93 (סרט) • 11 בספטמבר (סרט) • פסטיבל הסרטים טרייבקה • צייטגייסט • הספירה • 9/11: בתוך חדר המלחמה של הנשיא
שונות מרכז הסחר העולמי • מגדל החירות • מגדלי התאומים • גראונד זירו
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פיגועי_11_בספטמבר&oldid=39838031"