הפסיון של ישו (סרט)

הפסיון של ישו
The Passion of the Christ

מבוסס על	הפסיון של ישו
בימוי	מל גיבסון
הופק בידי	ברוס דייוי מל גיבסון
תסריט	בנדיקט פיצג'רלד מל גיבסון
עריכה	ג'ון רייט
שחקנים ראשיים	ג'יימס קאביזל מיה מורגנשטרן מוניקה בלוצ'י
מוזיקה	ג'ון דבניי
צילום	כלב דשנל
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Icon Productions
חברה מפיצה	Newmarket Films, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	25 בפברואר 2004[1]
משך הקרנה	127 דקות
שפת הסרט	ארמית, עברית, לטינית
סוגה	סרט דרמה, Christian fiction, סרט היסטורי, סרט ביוגרפי, סרט חרבות וסנדלים
תקציב	30 מיליון דולר
הכנסות	$611,899,420
הכנסות באתר מוג'ו	passionofthechrist
סרט הבא	The Passion of the Christ: Resurrection – Part I
www.thepassionofchrist.com
דף הסרט ב־IMDb

הפסיון של ישו (אנגלית The Passion of the Christ) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 2004, המתאר את השעות האחרונות בחייו של ישו. השחקן מל גיבסון השתתף בכתיבתו, בהפקתו ובבימויו. הסרט צולם בדרום איטליה, בעיקר בסאסי במטרה, ובאולפני צ'ינצ'יטה ליד רומא.

הסרט מתאר את הפסיון של ישו, ממאסרו, דרך חקירת ישו בידי הסנהדרין ומשפטו בפני פונטיוס פילאטוס, את עינויו לאורך דרך הייסורים, את צליבתו ואת תחייתו. הוא נצמד לתיאור האירועים בברית החדשה, ובאופן יוצא דופן בקולנוע האמריקאי, גרסת המקור דוברת לטינית, עברית וארמית^[1].

הסרט נפתח בבגידתו של יהודה איש קריות ומאסרו של ישו בגת שמנים בידי שומרי בית המקדש. כייפא, הכהן הגדול, שופט את ישו, והכוהנים המתנגדים למשפט מגורשים מהמקום. כאשר ישו משיב בחיוב לשאלת כייפא האם הוא בן האלוהים, קורע הראשון את בגדיו ודן את ישו למיתה. ברקע מתוארים מעשי השליחים – התכחשותו של פטרוס והתאבדותו של יהודה איש קריות בתלייה. כייפא מביא את ישו בפני פונטיוס פילאטוס, אשר מאפשר לעם לחנון אותו או את העבריין בראבא. העם דורש כי ישו ייצלב, ופילאטוס נענה בחוסר רצון. הסרט מתאר את הליכתו של ישו לאורך דרך הייסורים, את הלקאתו וסבלו, ואת הבוז לו הוא זוכה מההמון. ישו נצלב וכאשר הוא מת, מתרחשת רעידת אדמה והפרוכת בהיכל נקרעת לשתיים. ישו מורד מהצלב אל זרועותיה של אמו, ובמעמד הפייטה, היא צופה אל הקהל. הסרט מסתיים עם תחייתו של ישו, עת הוא יוצא מקברו וחורי מסמרים בשתי כפות ידיו^[1].

הסרט נצמד במידה רבה לתיאור הפסיון של ישו בארבע הבשורות. עם זאת מופיעים בו ציטוטים ממקומות אחרים בברית החדשה, כמו דברי ישו בספר חזון יוחנן: "...הנני עשה הכל חדש" (חזון יוחנן 21, 5), והוא רומז גם לאירועים מהברית הישנה. לדוגמה, בפתיחת הסרט נראה ישו כשהוא מנפץ ראש נחש, רמז לאמור בספר בראשית, פרק ג', פסוק ט"ו: "ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב", ולאורך הסרט מצטט ישו פסוקי תהילים. בנוסף, הסרט עושה שימוש בתיאורים מקובלים את הפסיון כפי שהתקבעו באמנות במשך מאות שנים, ונוקב בשמותיהם המקובלים של שני הגנבים אשר נצלבו לצד ישו – דיסמס הקדוש וקוסמס – ששמותיהם לא נזכרו בכתובים. עוד מופיעים בסרט אירועים אשר הופיעו בחזיונותיה של הנזירה הגרמניה אן קתרין אמריך, כמו הייסורים אשר תקפו את יהודה איש קריות או תלייתו של ישו מגשר לאחר מאסרו.

מאידך, בסרט מתוארים מספר אירועים מקוריים, אשר לא נזכרו בכתובים, כמו ניפוץ ראש הנחש בידי ישו ושיחתו עם השטן בתחילת הסרט, או עורב המנקר את עיניו של הגנב הרע במעמד הצליבה. הוא משנה מספר פרטים מקובלים, כמו זיהויו המפורש של שמעון מקירנה, אשר סייע לישו לשאת את הצלב, כיהודי.

האולפנים הגדולים בהוליווד סירבו להפיץ את הסרט^[2], למרות זאת הוא הופץ בבתי הקולנוע בארצות הברית ביום רביעי של האפר, שחל ב-25 בפברואר 2004, ב-2,800 מסכים בו זמנית^[3]. הוא גרף הכנסות בהיקף של 83,848,082 דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו^[4]. סך ההכנסות הכולל בארצות הברית עמד על 370,782,930 דולר^[5]. הסרט מדורג מבחינה זו במקום השנים עשר בכל הזמנים^[6] וכסרט המוגבל בצפייה (R rated) השני ברווחיותו בארצות הברית בכל הזמנים^[7]. עם הפקת הסרט הושק גם ספר על הפסיון של ישו, הוכלל צילומים מהסרט^[8].

הסרט נאסר להקרנה בערב הסעודית, בכווית ובבחרין ובמלזיה הוא הותר לצפייה רק בפני קהל נוצרי. בישראל הסרט לא נאסר להקרנה, למרות קריאות של חברי כנסת דתיים לאסור אותו^[9], אך הוא לא הוקרן בבתי הקולנוע בהקרנה מסחרית, מאחר שלא נמצא לו מפיץ. עם זאת הוא הוקרן בסינמטק תל אביב מספר פעמים^[10]. גם בצרפת התקשה הסרט תחילה למצוא מפיץ^[11]. סך ההכנסות שגרף הסרט בעולם כולו הגיע ל-611,899,420 דולר והוא הסרט ה-41 ברווחיותו בכל הזמנים והשני בכל הזמנים מבין הסרטים המוגבלים בצפייה.

הסרט נהפך ללהיט בכמה בירות ערביות, בעיקר בדמשק ובביירות, הוא עורר עניין מיוחד בערים מסוימות ליד דמשק, שבהן דוברים עדיין את השפה הארמית^[12].

הסרט הופץ לשוק הביתי בגרסאות וידאו, DVD ו-Blu-ray, וזכה גם בשוק זה להצלחה רבה. בישראל הסרט מופץ בעותקי DVD מארצות שונות, אשר אינם כוללים תרגום עברי.

• דיוק היסטורי – הסרט גרר תגובות מעורבות. לנגד הצלחתו המסחרית והתמיכה לה זכה מקהילות נוצריות בארצות הברית וברחבי העולם, היו שהאשימו את גיבסון בעיוות מכוון של העובדות המופיעות במקורות. גיבסון אמר כי חובתו הראשונה הייתה להצמד לאמור בכתובים, אך מעבר לכך, וכל עוד הדבר לא נוגד את המקורות, הוא נטל לעצמו חופש אמנותי^[13] החוקר מרק גואייקר מאוניברסיטת דיוק המתמחה בלימוד הברית החדשה, טען כי לא מצא דוגמה בודדת לכך שגיבסון סטה באופן מכוון מהאמור במקורות^[14]. במקורות תקשורתיים רבים צוטט מזכירו האישי של האפיפיור, שציין כי יוחנן פאולוס השני ראה את הסרט ואמר בתגובה כי "כך היו הדברים". הפרשה עוררה גלים והדברים הוכחשו לבסוף באופן רשמי על ידי דובר קריית הוותיקן^[15]. בעקבות כך הועלו טענות כי הציטוט הושם בפיו של האפיפיור בידי ההפקה, כדי לקדם את הצלחתו של הסרט.
• אנטישמיות – טענות כי בסרט תכנים אנטישמיים הועלו כבר בתחילת 2003 לפני זמן רב לפני השלמתו והפצתו^[16]. עקב כך גיבסון ערך באוגוסט 2003 הקרנה מיוחדת לכ-50 נציגים רשמיים של ארגונים יהודיים, של גרסה מוקדמת של הסרט. לאחר ההקרנה הליגה נגד השמצה יצאה בהודעה רשמית שהסרט אנטישמי, מפני שבסרט מתוארים יהודים בבוטות^[17]. הסופרת וההיסטוריונית פולה פרדריקסן ערכה והשתתפה בכתיבת ספר מאמרים מאת חוקרי הנצרות הקדומה והאנטישמיות, העוסקים בהיבטים אנטישמיים בסרט. ההיסטוריון יהושע אפרון טען שגיבסון ללא ספק אנטישמי, מאחר שבחר להציג בסרטו את הגרסה הכי חריפה שמופיעה בברית החדשה על הצליבה^[18]. ביקורת על הסרט נשמעה גם מפי מספר עיתונאים, אשר הביעו את דעתם כי היהודים "הרעים" מוצגים בו באופן סטריאוטיפי, בעוד שהטובים, דוגמת מרים המגדלית, מתוארים ככוכבי קולנוע^[19]. מאידך, עיתונאים אחרים, דובר רשמי של הוותיקן, כמו גם שני רבנים אורתודוקסים בארצות הברית, היו בין אלה שדחו את הטענות.
• אלימות – טענה נוספת שהושמעה נגד הסרט, היא כי הוא אלים באופן יוצא דופן. עשר דקות מהסרט מוקדשות להלקאתו של ישו, המתוארת בברית החדשה בפסוק בודד בשלוש מהבשורות. מבקר הקולנוע רוג'ר איברט העניק לסרט את הציון המרבי בשיטת הדירוג שלו, אך ציין כי זהו הסרט האלים ביותר שראה וכי לפחות 80% ממנו עוסקים באלימות. טענות דומות נשמעו מפי מבקרים נוספים. גיבסון הסביר שמטרת האלימות בסרט היא לזעזע את הצופים^[20].

• הפסיון של ישו

• הפסיון של ישו, ברשת החברתית פייסבוק
• "הפסיון של ישו", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", באתר נטפליקס
• "הפסיון של ישו", באתר AllMovie (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", באתר Metacritic (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", באתר אידיבי
• "הפסיון של ישו", באתר Prime Video (באנגלית)
• "הפסיון של ישו", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• רויטרס, "בריאן כוכב עליון" של מונטי פייטון יוקרן כמשקל נגד ל"פסיון של ישו", באתר הארץ, 27 במרץ 2004

ביקורות

• אורי קליין, הפולחן של מל גיבסון, באתר הארץ, 24 במרץ 2004
• נתן גוטמן, "נשק קטלני"- הגרסה הנוצרית, באתר הארץ, 26 בפברואר 2004