הפרסים
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אייסכילוס  |
| שפת המקור | יוונית עתיקה |
| סוגה | מחזה |
| מקום התרחשות | שושן |
  | |
הפרסים (ביוונית: Πέρσαι) היא טרגדיה יוונית שנכתבה על ידי אייסכילוס.
המחזה עוסק בתבוסה של הממלכה האחמנית במלחמת פרס–יוון ובמיוחד במפלת הצי הפרסי בקרב סלמיס, קרב בו אייסכילוס השתתף באופן אישי. בשנת 480 לפנה"ס התרחש קרב סאלאמיס, לאחר שכסרכסס יצא למלחמה נגד היוונים עם יתרון גדול לצבאו. למרות הניצחון המוחלט של היוונים על הפרסים הם היו עדיין עם חשש גדול. כלומר מדובר על אויב שנלחם באתונה באופן ממושך.
המחזה הוצג ב-472 לפנה"ס באתונה, יחד עם "הפרסים" הועלו עוד שתי טרגדיות של אייסכילוס, "פינביס" ו"גלבקוס איש פוטניאי" והקומדיה "פרומתאוס המבעיר אש" שמהם לא שרד דבר פרט לכמה פרגמנטים מ"גלבקוס איש פוטניאי". החוקרים חלוקים בשאלה אם "הפרסים" היה חלק מטרילוגיה עם שאר המחזות, חלק מטרילוגיה עם שתי הטרגדיות או שמדובר במחזה שעומד בפני עצמו. המחזות זיכו את אייסכילוס בפרס הראשון בדיוניסיה של אותה שנה.
המייחד את הטרגדיה היא שבשונה מכל הטרגדיות ששרדו והגיעו לידנו "הפרסים" אינה עוסקת בנושא מן המיתולוגיה היוונית אלא מן ההיסטוריה הקרובה של יוון שאותה הספיקו לחוות כותב המחזה, השחקנים והצופים. בכתיבת המחזה אייסכילוס הושפע מן המחזה "בנות פיניקיה" לפריניכוס שהוצג ארבע שנים לפני מחזהו של אייסכילוס ועוסק אף הוא בפלישה הפרסית ליוון.
המחזה מספר את סיפור המלחמה מנקודת המבט של הפרסים, כאשר אף איש יווני לא מוזכר במשך כל המחזה. עם זאת, אין ספק שהאתונאים ראו את הפרסים כאויבים ולכן מן הצפוי שהמחזה לא נועד לגרום לקהל תחושה של מחווה או אמפתיה.
עלילה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העלילה מתרחשת בחצר המלוכה של הממלכה האחמנית בשושן, המקהלה מורכבת מזקני פרס שאותם המלך כסרכסס השאיר כממונים על הממלכה בשעה שיצא לכבוש את יוון. כמו כן מופיעה אטוסה אם המלך. בתחילת המחזה הם מביעים את חששם על הצפוי במערכה לכסרכסס וצבאו. לאחר שמגיע שליח שמבשר את תבוסת הצי הפרסי בקרב סלמיס והשמדת הצבא הפרסי בקרב פלטאיה גדול האבל בחצר המלכות כאשר שומעים על מותם של המפקדים הרבים.
אטוסה מחליטה לעלות באוב את רוחו של דריוס בעלה המת ואבי כסרכסס. בהופעתו הוא מוכיח את כסרכסס על התנהגותו השלילית כאשר ביקש לחבר את אסיה ואירופה על ידי בניית גשר במצרי ההלספונטוס, על כך שביקש לבנות צי ולכבוש את יוון כאשר האלים תחמו את שלטונו לאסיה ועל כך שחילל את מקדשי האלים ומזבחותיהם בזמן הפלישה. זהו מוטיב מרכזי במחזה כאשר אייסכילוס רואה את מפלגת הפרסים כתוצאה מההיבריס של מלכם וקטע זה נועד להדגיש שאם רק כסרכסס נוהג כמו אביו ולא מנסה לעבור את הגבול שהאלים קבעו לו הוא לא היה נוחל מפלגה בשדה הקרב ומאבד את טובי אנשיו.
סיום המחזה הוא כאשר כסרכסס האבל חוזר לבירתו שושן ומבכה את מר גורלו ואת מפלת צבאו.
אאוטוכיה (eutuchia) ודוסטוכיה (dustuchia)
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריסטו מתאר "מודל כפול של המהלך הטראגי" בפרק השביעי של הפואטיקה. אריסטו מסביר כי המהלך הטרגי נע בין שני קצוות, המקריות או המזל מאיר הפנים (ευτυχία\eutuchia) והמזל הרע (δυστυχία"\dustuchia"). המחזה מדגים כי המקריות קשורה לאושר בחיים. בנוסף, האדם אינו יודע האם הוא נע מקוטב אחד לאחר אלא רק ברגע שבו הדבר כבר התרחש. כלומר אין האדם יודע מה יעלה בגורלו עד שהוא מגיע עד שמגיעה ההכרעה. כך גם כסרכסס.
במחזה זה יש מורכבות בשאלה האם לטרגדיה סוף טוב או רע, בשל המתח בין נקודת המבט של הפרסים בעולם המחזה, לבין נקודת המבט של הצופים היוונים. המחזה מתאר הצלחה יוונית, שהיא קטסטרופה מבחינת הפרסים. בפואטיקה אריסטו משווה בין טרגדיה לבין היסטוריה, וטען כי סוגת הטרגדיה נעלה על הכתיבה ההיסטורית. לטענתו, השירה קרובה יותר לפילוסופיה, ואחת הסיבות לכך היא שבניגוד להיסטוריה, שעוסקת באירועים ספציפיים, השירה מתארת דברים כלליים. אומנם הפרסים היא טרגדיה המבוססת על חומר היסטוריה אבל בניגוד ליצירה היסטורית מטרתה להמחיש איך אומה משגשגת הופכת לאימפריה מידרדרת שמדגישה את "אשמת הפרסים" שהביאו את עצמם לשפל.
הקהל האתונאי, בשעה שצפה במחזה "הפרסים", נמצא באותו מצב של שגשוג שבו הפרסים היו בתחילת הטרגדיה. לכן, הטרגדיה אמורה ללמד את האתונאים משהו על הפוטנציאל של עתידם. המחזה מעלה את שאלת הגבולות, האם יש גם דבר כזה "יותר מידי אימפריה"? המסר הטרגי הוא שאי אפשר לדעת מראש איפה עובר הגבול, והעובדה שהגבול נחצה מתגלה רק לבדיעבד. טרגדיות על אירועים בני הזמן היו מאוד נדירות. ייתכן שאייסיכלוס בחר דווקא באירוע קרוב כדי להמחיש את המסר החינוכי שלו שאולי ההצלחה לעצמה מולידה את ההיבריס.
היבריס במחזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היבריס הוא המצב שבו האדם לא מכיר בגבול שבין האדם לבין האלים. הפרסים במחזה ביצעו מספר היברסים:
- בניית הגשר מעל ההלספונט, שאמור היה לחבר את אסיה ואירופה. התפיסה היוונית הייתה שיש לכבד את הגבול שקבע הים, ובניית הגשר מהווה פגיעה בפוסידון אל הים.
- הפרסים חיללו ובזזו מקומות קדושים ביוון.
- יהירותו של כסרכסס ושאיפת ההתפשטות שלו, כשאדם רוצה "יותר מידי" הוא למעשה חורג מהגבול שהאלים קבעו לו (יש רעיון לפיו עצם ההצלחה או הכישלון הוא הוכחה לכך שהאלים תומכים או לא תומכים בשאיפות ההתפשטות).
הפרסים בתור "האחר"
[עריכת קוד מקור | עריכה]הזהות היוונית כפי שמוצגת במחזה מבוססת על האנטיתזה בין היוונים לפרסים. בעוד היוונים מציגים את הטוב והחכמה הפרסים מוצגים כרע, הרקוב והשפל כפי שהוצא במודל של אדוארד סעיד בספרו אוריינטליזם. מאפייני הפרסים בידי האתונאים:
- "ברברים" כמי ששפתם נשמעת בארבארוס.
- העולם הפרסי משויך למזרח שמאופיין כמנוון, רקוב, נשי (בהמשך הרחבה), רהבתני (יש ניגוד בין היוונים, קטן, צנוע), חומרני.
- השלטון המלוכני הפרסי כניגוד לדמוקרטיה האתונאית. הפרסים מוצגים כשלטון יחיד שמיוצג כרע. אף נכתב במחזה כי לפחות עתה, לתושבי שושן נחמה בכך שלא יצטרכו לסור למרותו של שליט רודן.
- האחר האולטימטיבי היא בדרך כלל האישה. מקום האישה הוא בבית. האישה נתפס כמסוכנת ולא יציבה. ההיסטוריה לכך מאוד עמוקה, כבר מהמילה "היסטריה", שמגיעה מהמילה "רחם" שנודד בתוך האישה ולכן הוא גורם לאישה להיות בלתי יציבה. אישה היא עוד יותר מסוכנת כאשר היא לבדה (ללא השגחה) וצריכה מין. המקור לכך היא האודיסיה, פנלופה המחכה לבעלה. שם דווקא מיצגים אותה כאישה מתאולוגית, אשר מסוגלת באמת לחכות ולהמתין. מולדת ללא גברים, כמו במחזה של אגממנון, זה מצב בעיתי. עצם העובדה שרואים אישה על הבמה מעידה שמשהו לא בסדר. היעדרו של הגבר יוצר משבר עבור האישה שנאלצת לתפקד במקום ש"אינו" טבעי עבורה לדעת היוונים. אזכורים רבים במחזה למחסור זה:
- המלכה היא הדמות הדומיננטית
- היעדר הגברים. חציית הגבול מאסיה לאירופה מרוקנת את אסיה מגברים ויוצרת באסיה חלל.
- אשפת החצים של כסרכסס - בתחילה מתוארת כריקה, ולאחר מכן כמלאה במוות.
- מיטות הנישואין מתמלאות בדמעות של נשים - סימן חלול וריק שמבטא את המחסור של הגבר.
- המחזה רווי בצלילים של אָ ואיי. אלה צלילים נפוצים בשפה הפרסית. אָ שמישה כאותה המוצמדת למילים כדי לשלול את קיום. ישנם מילים כמו זעקת הכאב "איי" שמחזקות את החסר ביצירה.
תרגומים לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איסכילוס, סופוקלס ואוריפידס, טרגדיות נבחרות, מתורגמות מיונית עם מבואות וביאורים מאת אהרן קמינקא, תל אביב, דביר, 1952
- איסכילוס, הפרסים, תרגם מיוונית והוסיף מבוא וביאורים בנציון בנשלום, ירושלים, מוסד ביאליק, תשי"ג
- איסכילוס, שבע הטרגדיות, תרגום שלמה דיקמן, ירושלים תשכ"ה.
- אייסכילוס, הפרסים, מיוונית: אהרן שבתאי, תל אביב, שוקן, 1994
| מחזות אייסכילוס | ||
|---|---|---|
|
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הפרסים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)