הרמאפרודיטוס הישן

הרמאפרודיטוס הישן
**Κοιμώμενος Ερμαφρόδιτος**
מידע כללי
פַּסל	ג'ובאני לורנצו ברניני (המזרן שעליו מונח הפסל)
תאריך יצירה	תקופת האימפריה הרומית (המזרן פוסל בשנת 1620)
טכניקה וחומרים	שיש
ממדים בס"מ
אורך	0.89 מ'
רוחב	1.69 מ'
גובה	46.5 ס״מ
נתונים על היצירה
זרם אמנותי	בארוק, פיסול הלניסטי
מספר יצירה	Ma 231 (המחלקה לעתיקות יווניות, אטרוסקיות ורומיות של מוזיאון הלובר)
מיקום	מוזיאון הלובר; פריז שבצרפת
קואורדינטות	48°51′37″N 2°20′15″E / 48.860339°N 2.337599°E

הרמאפרודיטוס הישן (ביוונית: Κοιμώμενος Ερμαφρόδιτος) הוא פסל שיש רומי עתיק, המבוסס על פסל יווני מן המאה השנייה לפני הספירה ומתאר את הרמאפרודיטוס. הוא מוצג במוזיאון הלובר בפריז.^[1]

המקור המיתולוגי

ערך מורחב – הרמאפרודיטוס

הרמאפרודיטוס הוא בנם של הרמס ואפרודיטה (שמו הוא הלחם של שמותיהם), המתואר במיתולוגיה היוונית ובספר השישי בשיר האפי מטמורפוזות של אובידיוס. בשיטוטיו נתקל הרמאפרודיטוס בבריכתה של נימפת הים סלמקיס שניסתה לפתות אותו. לאחר שסירב הערימה עליו סלמקיס וקפצה עליו בזמן שהתרחץ בבריכה, תוך שהיא נצמדת אליו בחוזקה ומתפללת לאלים כי גופיהם לא יפרדו לעולם והם יהפכו לאחד. משאלתה התגשמה, גופה הוטמע בתוך גופו והם הפכו לאדם אחד, גופו גוף נערה ואיבר מינו זכרי. בצערו, הטיל הרמאפרודיטוס קללה על מי הבריכה, כך שכל מי שירחץ בהם מעתה יעבור את השינוי שעבר עליו.

היסטוריה

"הרמאפרודיטוס הישן" הוא העתק מתקופת האימפריה הרומית של פסל ארד שנוצר על ידי פסל הלניסטי בשם פוליקלס בערך בשנת 155 לפני הספירה. פסל הארד המקורי מוזכר בספר תולדות הטבע שכתב פליניוס הזקן ויצא לאור החל משנת 77 לספירה. הנושא משקף את הטעם לעירום רפוי, אלמנט ההפתעה ותיאטרליות שכולם הוערכו בסוף התקופה ההלניסטית וברומא העתיקה.

הפסל התגלה ברומא ליד מרחצאות דיוקליטיאנוס בשנת 1608. הוא היה אחת מיצירות המופת הנערצות ביותר של אוסף בורגזה במאות ה-17 וה-18. בשנת 1619 הורה הקרדינל שיפיונה בורגזה לפסל ג'ובאני לורנצו ברניני לגלף את המזרן שעליו מונח השיש העתיק. היצירה הגיעה למוזיאון הלובר בשנת 1807 לאחר שנרכשה, יחד עם שאר אוסף בורגזה, על ידי נפוליאון בונפרטה מגיסו של שיפיונה, הנסיך קמילו בורגזה.

העתק נוסף מן המאה השנייה נמצא בשנת 1781 ותפס את מקומו של המקורי בגלריה בורגזה. העתק רומי שלישי התגלה בשנת 1880 ומוצג ב"מוזיאון הרומי הלאומי" (אנ'). עותקים עתיקים נוספים נמצאים בגלריית אופיצי בפירנצה, במוזיאוני הוותיקן ברומא ובארמיטאז' בסנקט פטרבורג.

תיאור היצירה

היצירה מיועדת לצפייה בשני שלבים: במבט מאחור, הרושם הראשון הוא של גוף חושני המביא אדם לחשוב שהדמות היא עירום נשי על פי מסורת ההלניסטית. רושם זה מוגבר על ידי התנוחה הפתלתלה. מבט מן הצד השני מביא אז הפתעה, וחושף את אופייה האנדרוגיני של הדמות באמצעות הריאליזם הגס ביותר. השילוב האוטופי הזה של שני המינים מתפרש לעיתים כיצירה שובבה למחצה, ארוטית למחצה, שנועדה להמחיש תובנות פילוסופיות וכלליות יותר על אהבה.^[1]