הרפובליקה הקטלאנית (2017)

הרפובליקה הקטלאנית
República Catalana (קטלאנית)
República Catalana (ספרדית)
Republic Catalonha (אוקסיטנית)

דגל סמל
המנון לאומי	"הקוצרים" (Els Segadors)
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא
נשיא	קרלס פוג'דמון
ראש הרשות המבצעת	נשיא קטלוניה
נשיא קטלוניה	קרלס פוג'דמון
שפה נפוצה	קטלאנית, ספרדית, אוקסיטנית
עיר בירה	ברצלונה 41°23′N 2°11′W / 41.383°N 2.183°W / 41.383; -2.183 (והעיר הגדולה ביותר)
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה
משאל העם על עצמאות קטלוניה שנוהל בניגוד לחוקת ספרד הכרזת עצמאות השהייה זמנית של האוטונומיה של הקהילה הקטלונית האוטונומית וקביעת תאריך לבחירות למוסדות הקהילה האוטונומית של קטלוניה	1 באוקטובר 2017 27 באוקטובר 2017 28 באוקטובר 2017
פירוק	30 באוקטובר 2017 2 במרץ 2018
בריחת הנשיא ומספר שרים לבלגיה. מעצרם של שאר השרים במדריד הקמת ממשלה גולה	30 באוקטובר 2017
ישות קודמת	קטלוניה קטלוניה ספרד ספרד
ישות יורשת	קטלוניה קטלוניה ספרד ספרד
כלכלה
מטבע	אירו (דה פקטו)‏ (EUR)
שונות
חגים לאומיים	Día de Cataluña
סיומת אינטרנט	cat
קידומת בין־לאומית	+34 93 (אזור ברצלונה) +34 97 (שאר קטלוניה)
(למפת קטלוניה מוגדלת)   ברצלונה טראסה טרגונה ליידה ז'ירונה צרפת א. הים התיכון ולנסיה אראגון קטלוניה (למפת קטלוניה רגילה)   ברצלונה טראסה טרגונה ליידה ז'ירונה צרפת א. הים התיכון ולנ. אראגון קטלוניה

הרפובליקה הקטלאנית (בקטלאנית ובספרדית: República Catalana, באוקסיטנית: Republica Catalonha) הייתה מדינה לא מוכרת קצרת יומין שהכריזה על קיומה אך לא התקיימה בפועל. היא הוכרזה בסתיו 2017 על ידי הפרלמנט של קטלוניה ופוזרה תוך ימים ספורים. היא הייתה אמורה להחליף בשטחי קטלוניה את הקהילה האוטונומית קטלוניה במסגרת ממלכת ספרד, ובירתה הייתה אמורה להיות ברצלונה. ב-27 באוקטובר 2017 הצביע הפרלמנט של קטלוניה בעד עצמאות מספרד, תוך הפרת חוקת ספרד משנת 1978. לאחר שלושה ימים, ב-30 באוקטובר, בוטל הניסיון עם הוצאת צווי מעצר למנהיגים המקומיים.

ערך מורחב – משאל העם על עצמאות קטלוניה

קָטָלוּנְיָה היא קהילה אוטונומית בספרד. בירתה היא ברצלונה. היא אוחדה בסוף המאה ה-15 עם ממלכת אראגון וממלכת קסטיליה ומהווה חלק מספרד של העת החדשה. תושבי האזור הם לרוב קטלאנים אתניים, בעלי מורשת לשונית, תרבותית והיסטורית ייחודית. למרות ההשתייכות לספרד, לכל אורך ההיסטוריה היו לתושבי החבל שאיפות בדלניות.

במהלך השנים 2004 ו־2005 התקיימו חרמות הדדיים בין הלאומנים הקטלנים לבין הציבור הספרדי. אלו ניסו לסכל את מועמדות העיר מדריד למשחקים האולימפיים ב־2012, והספרדים הגיבו בהחרמת השמפניה הקטלאנית, הקאווה. בתחילת 2006 הגיעה ממשלת ספרד להסדר עם קטלוניה לפיה היא תוכר כ"אומה" ותמשיך להיכלל בספרד.

אחד הביטויים התקשורתיים הבולטים למתח שבין השלטון הספרדי המרכזי במדריד לבין התודעה העצמאית המתפתחת בקטלוניה, ובירתה ברצלונה, היא משחקי הכדורגל שזכו לכינוי "הקלאסיקו", המתקיימים בין קבוצת הכדורגל ריאל מדריד לברצלונה. משחקים אלו, בין שתי קבוצות הנמצאות בצמרת ליגת העל הספרדית, זוכים בשיאי צפייה גבוהים במיוחד ובתשומת לב עולמית, והם מעוררים מתח רב בקרב האוהדים, בין היתר בגלל המתיחות ההיסטורית והפוליטית שבין הקבוצות, כשבארסה מייצגת את ברצלונה הקטלאנית וריאל מדריד מייצגת את מדריד ה"ספרדית". יו"ר התאחדות הכדורגל הספרדית הודיע כי ברצלונה לא תוכל לשחק בליגה הספרדית אם קטלוניה תזכה בעצמאות.

ב־9 בנובמבר 2014 נערכה הצבעה בפרלמנט הקטלאני בדבר קיום משאל עם בנושא היפרדות קטלוניה מספרד, בו הצביע רוב בעד קיומו.^[1] למשאל עם מסוג זה אין מעמד חוקי בספרד, ומנהיג המפלגה שיזם את המשאל היה עלול להישפט בעטיו. מפלגת האיחוד הדמוקרטי הקטלאני, שהנהיגה את קטלוניה לאורך שנות השלטון הדמוקרטי, אימצה בשנים הללו עמדה יותר רדיקלית המצדדת בעצמאות מספרד, ובבחירות שנערכו בספטמבר 2015 זכתה, יחד עם כוחות בדלניים אחרים, ברוב גדול בפרלמנט הקטלוני.^[2]

ב־1 באוקטובר 2017 נערך לפי החלטת הממשל הקטלאני בראשות מפלגת האיחוד הדמוקרטי של קטלוניה משאל עם על עצמאות מספרד, תוך הפרת חוקת ספרד. משאל העם הוחרם על ידי המתנגדים לעצמאות. ממשלת ספרד פעלה לסיכול המשאל בהתאם והפעילה בקטלוניה כוחות משטרה, שהשתמשו במקומות אחדים בכוח רב, ו-844 אזרחים נפצעו. אף על פי כן השתתפו 42% מתושבי קטלוניה במשאל העם, ובסיום ספירת הקולות הודיעה הממשלה הקטלונית כי 90 אחוזים מהמצביעים הצביעו בעד עצמאות, עם שיעור הצבעה של 42.34%.^[3] פרט למפלגת האיחוד הדמוקרטי הקטלאני נתמך המשאל על ידי המפלגה הקטלונית האירופאית-הדמוקרטית (PDeCAT), השמאל הרפובליקני של קטלוניה (ERC), וסיעות עצמאיות, וכן על ידי מפלגת השמאל הפרו-קטלאנית PAC. מפלגות האופוזיציה, כולל המפלגה הסוציאליסטית בקטלוניה, מפלגת "סיודדאנוס" ומפלגת העם (הנמצאת בשלטון במדריד) החרימו את המשאל, וטענו שאין לו בסיס, כי חוקי קטלוניה דורשים רוב של שני שלישים בפרלמנט המקומי לכל שינוי במצב החוקי והמדיני של האזור. בית המשפט לחוקה של ספרד פסק כי המשאל אינו חוקתי וממשלת ספרד הודיעה כי לא תכיר בו, משום שחוקת ספרד אינה מאפשרת לשום אזור לקיים משאל לעצמאותו ללא הסכמת מדריד ומתן אפשרות הצבעה לשאר ספרד. קיומו על ידי הממשלה הקטאלונית הוביל למשבר חוקתי בספרד.

אחרי משאל העם, ב-10 באוקטובר 2017, הודיע נשיא החבל כי הוא מעכב זמנית את הכרזת העצמאות לצורך משא ומתן עם ממשלת ספרד. הממשלה ביקשה הבהרה לגבי הכרזת העצמאות והנהגת קטלוניה לא הייתה מוכנה להיענות לדרישה ודרשה שספרד תיענה להצעת המשא ומתן שלה. ב-27 באוקטובר 2017 הצביע הפרלמנט של קטלוניה בעד עצמאות, שהוכרזה כמה דקות לאחר ההצבעה.

עוד באותו יום הודיע ראש ממשלת ספרד מריאנו רחוי על הדחתו של נשיא קטלוניה קרלס פוג'דמון ופיזור הפרלמנט המקומי בעקבות הכרזת העצמאות. רחוי ציין כי באופן זמני ממשלת ספרד תהיה המנהיגה החוקית של קטלוניה וכי שרי הממשלה ימלאו את מקומם של מנהיגי קטלוניה עד לארגונן של בחירות חדשות. סגניתו של רחוי מונתה על ידי ממשלת ספרד לתפקיד מושלת החבל בפועל. ממשלת ספרד הודיעה על קיום בחירות חדשות בקטלוניה ב-21 בדצמבר 2017.^[4] ב-30 באוקטובר 2017 נודע כי פוג'דמון יחד עם כמה מחברי ממשלתו נמלטו לבלגיה.

במרץ 2018 הכריז פודג'מון על הקמת ממשלה גולה לרפובליקה בבריסל.^[5]

הרפובליקה החדשה לא הספיקה להתקיים ממש.

אף מדינה החברה באומות המאוחדות לא הכירה ברפובליקה הקטלאנית. חירט בורז'ואה, נשיא ממשלת פלנדריה, הביע את תמיכתו בהכרזת העצמאות, אך הודה שאין לו יד בדבר, ורק הממשל הפדרלי הבלגי יכול להכיר בעצמאות קטלוניה. ארצות הברית, הממלכה המאוחדת, גרמניה, צרפת, ליטא, בולגריה, איטליה, אסטוניה, אירלנד, ארגנטינה, אנדורה, קולומביה, צ'כיה, קנדה, קפריסין, מקסיקו, נורווגיה, פנמה, פולין, פורטוגל, סרביה, טורקיה ואוקראינה הכריזו כי הן לא רואות ברפובליקה הקטלאנית ישות לגיטימית.

אף על פי שלא התקיימה למעשה, ניתן לראות ב-30 באוקטובר 2017, שלושה ימים לאחר ההכרזה על ייסודה, כמועד בו פורקה הרפובליקה הקטאלנית. במועד זה הכריזה ממשלת ספרד כי מנהיגי החבל נחשבים כבוגדים במולדת. הנשיא הנבחר ומספר שרים נמלטו לבלגיה. שאר השרים נעצרו והועברו למדריד, הוחזקו במעצר עד תום משפטם של מנהיגי קטלוניה, שנים עשר הורשעו, ועל תשעה מתוכם נגזרו עונשי מאסר בפועל.

• קטלוניה
• משפטם של מנהיגי קטלוניה

מדיה וקבצים בנושא הרפובליקה הקטלאנית בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ממשלת קטלוניה (הקישור אינו פעיל)
• אתר האינטרנט הרשמי של הפרלמנט של קטלוניה