וולודימיר איוואסיוק

	הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
	אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.	שיחה

וולודימיר איוואסיוק
Володимир Михайлович Івасюк

לידה	4 במרץ 1949 קוצמן, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות
התאבד	26 באפריל 1979 (בגיל 30) בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה, אוקראינה
מקום קבורה	בית הקברות ליצ'קוב
מוקד פעילות	ברית המועצות
תקופת הפעילות	1964–1979 (כ־15 שנים)
מקום לימודים	קונסרבטוריון לבוב
סוגה	בלדה
שפה מועדפת	אוקראינית, רוסית
פרסים והוקרה	פרס שבצ'נקו גיבור אוקראינה, מסדר המדינה
ivasyuk.org.ua
פרופיל ב-IMDb

וולודומיר מיכאילוביץ' איוואסיוק (באוקראינית:Володи́мир Миха́йлович Івасю́к, ‏ 4 במרץ 1949 - 27-24 באפריל 1979) היה זמר יוצר, מלחין, נגן (בכינור, פסנתר, צ'לו וגיטרה) ומשורר אוקראיני, אחד ממייסדי מוזיקת פופ בארצו. נמצא הרוג בנסיבות לא ברורות ביער בריוחוביצקי באזור לבוב.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולודומיר איואסיוק נולד ב-1949 בעיירה קוצמן (ברומנית: קוּזמֶן), במחוז צ'רינוביץ , בחבל בוקובינה אז באוקראינה הסובייטית. הוא היה בנו של הסופר האוקראיני מיכאילו הריהורוביץ' איווסיוק ושל סופיה לבית קריאקין, ילידת חבל זפורז'יה ומורה בבית הספר המקומי. האב דיבר בצורה שוטפת שש שפות, כתב ספורת ושירה, לרבות על אסון ההולודומור. בנעוריו הוא נכלא במחנות גולאג בעקבות ניסיון לחצות את הגבול לרומניה מתוך רצון להמשיך לימודים באוניברסיטה. וולודמיר קיבל את שמו לכבוד המשוררים האהובים על אביו וולודמיר סוסיורה ווולודומיר סמילנקו. לו היו שתי אחיות , הלינה (ילידת 1944) ואוקסנה (ילידת 1960). מגיל שלוש נהנה כילד לבקר יחד עם הוריו בחזרות מקהלת המורים. בגיל ארבע התחיל איוואסיוק לקבל שיעורי כינור אצל המורה יורי יזניוק, בבית הספר למוזיקה ע"ש נצ'אייב שהקימו אביו ותושבים אחרים בעיירה. ^[1] מאוחר יותר למד לנגן גם בפסנתר ובכלים אחרים. ב-1964-1956 למד איווסיוק בבית הספר התיכון בקיצמן. ב-1962 השתתף בקונצרט הסיום של בתי הספר למוזיקה של חבל בוקובינה ובשנה לאחר מכן ב-1963 סיים את בית הספר למוזיקה בקיצמן. בקיץ התקבל ללימודים בכיתה לוויולה של התיכון למוזיקה ע"ש מיקולה ליסנקו בקייב . למד שם רק רבעון אחד. בגלל מחלה נאלץ לחזור לקיצמן והשתלם שם בפסנתר . ב-1964 כתב שם את לחנו הראשון "קוליסקובה" על מילות שיר מאת אביו. כמו כן הקים בבית ספר להקה קולית לבנות בשם "בוקובינקה" ("נערה בוקובינית") ביוני 1965 הלהקה זכתה בתחרות רפובליקנית . בעקבות הזכייה היא השתתפה בקונצרט חגיגי לזכר 25 שנה לאיחודה הראשון של בוקובינה במסגרת אוקראינה הסובייטית. המשתתפים זכו גם בטיול לאורך הנהר ניפרו.

המעבר לצ'רנוביץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמשך עברה המשפחה לגור בצ'רנוביץ, בה קיבל האב תפקיד הוראה באוניברסיטה הממלכתית לרפואה. וולודימיר נסע ללמוד רפואה במכון לרפואה בלבוב והמשיך במקביל קריירה מוזיקלית. הוא הצטרף ללהקת "קרפטי" שפעלה במועדון קהילתי מקומי ,ניגן בה בכינור וכתב לה לחנים.

.

הקריירה האמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי ביצוע פומבי ב-13 בספטמבר 1970 יחד עם אולגה קוזנצובה, של שיריו "הפיגם האדום" ("צ'רבונה רוטה") ו"וודוהראי" בביצועה של אולנה קוזנצובה, הפך איוואסיוק לפתע לכוכב בכל ברית המועצות. ב-1971 שירו "הרוטה האדומה" בוצע במופע פומבי במוסקבה יחד עם וסיל זינקביץ' ונזארי יארמצ'וק וזכה לפרס עבור "השיר הטוב ביותר של השנה" . שירו "וודוהארי" זכה לתואר "השיר הטוב ביותר" של שנת 1972. בביצועה של הזמרת סופיה רוטארו , השיר "הרוטה האדומה" הופיע בסרט מוזיקלי שנקרא באותו השם "הרוטה האדומה". איוואסיוק התיישב בלבוב כדי ללמוד הלחנה באונסקבטוריון למוזיקה של לבוב. אחרי שסיים את התואר השני לרפואה (MD) עבד איוואסיוק כרופא והתחיל קורס ללימודי דוקטורט בתחום הפיזיולוגיה הפתולוגית. בלבוב יצר איוואסיוק את השירים ,אני הכנף שלך", "שתי טבעות", "בלדה על שתי כינורות" . כולם בוצעו בבכורה על ידי סופיר רוטארו

ב-18 במאי 1979 נמצא איווסיוק תלוי ביער בריוחוביצקי על יד לבוב. גרסת ההתאבדות הוטלה בספק ונחקרה בימי השלטון הסובייטי.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איוואסיוק נחשב לאחר ממייסדי מוזיקת הפופ האוקראינית. כתב 107 שירים, 53 יצירות כליות, מוזיקת במה למספר מחזות. היה רופא בהכשרתו, כמו כן עבד ככנר, פסנתרן, צ'לן, גיטריסט, זמר וכצייר.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

• 1988 (אחרי המוות)- פרס מיקולה אוסטרובסקי
• 2 במרץ 1994 - בצו נשיא אוקראינה, ליאוניד קרבצ'וק הוענק לאיוואסיוק אחרי מותו פרס המדינה על שם טאראס שבצ'נקו.
• 2001 -לרגל עשור לעצמאות אוקראינה - הוענק לאיוואסיוק אחרי מותו אחד מפרסי "ציפור האש המוזהבת" הכל-אוקראינים עבור "תרומה להפתחתות התרבות המוזיקלית של אוקראינה במאה העשרים"
• מרץ 2009 - הוענק לאיוואסיוק אחרי מותו התואר גיבור אוקראינה על שירותו האלטרואיסטי למען אוקראינה בתחום התרבות המוזיקלית הלאומית

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

• פורסמו ספרים על חייו ומותו - "מונולוג מול בנו" ו"חייו ומותו של ולודימיר איוואבסיוק"
• בעיר צ'רנוביץ הוקם מוזיאון מוקדש לזכרו ולמורשתו
• פסלים שלו הוצבו בלביב ובקוצמן.
• רחוב נוהינסקה בדניפרו (2015) ושדרת גיבורי סטלינגרד בקייב (2022) נקראו על שמו.
• 1989 - הוקם פסטיבל על שם שירו "הפיגם האדום" - Червона рута»
• 1998 - התקיים המופע "וולדימיר איוואסיוק. החזרה".
• 4 במרץ 1999 - נפתח בצ'רנוביץ המוזיאון לזיכרו.
• 2003 - הוצא לאור התקליטור "איוואסיוק שלנו" בביצועם של טאראס צ'ובאי והלהקה "קינת ירמיהו"

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

• אתר האינטרנט הרשמי של וולודימיר איוואסיוק

מדיה וקבצים בנושא וולודימיר איוואסיוק בוויקישיתוף

• וולודימיר איוואסיוק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• וולודימיר איוואסיוק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• וולודימיר איוואסיוק, באתר Discogs (באנגלית)
• וולודימיר איוואסיוק, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• לחניו של וולודומיר איוואסיוק

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]