וילהלם מרטין לברכט דה וטה
 | |
| לידה | 12 בינואר 1780 Ulla, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה | 16 ביוני 1849 (בגיל 69) בזל, שווייץ |
| ענף מדעי | תאולוגיה, פילולוגיה |
| מקום קבורה | וולפגוטיסאקר |
| מקום לימודים | Wilhelm-Ernst-Gymnasium |
| מוסדות | |
  | |
וילהלם מרטין לברכט דה וטה (בגרמנית: Wilhelm Martin Leberecht de Wette; 12 בינואר 1780 – 16 ביוני 1849) היה תאולוג גרמני-שווייצרי.
חיים וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד באולה, ליד ויימאר, שם אביו היה כומר. הוא למד בגימנסיה בווימר, אז בשיא תהילתה הספרותית. כאן הושפע רבות מיוהאן גוטפריד הרדר, שביקר לעיתים קרובות בבית הספר. בשנת 1799 הוא החל ללמוד תאולוגיה באוניברסיטת פרידריך שילר בעיר ינה, כאשר מוריו העיקריים היו יוהאן יעקב גריסבך (אנ') והיינריך פאולוס (אנ'). פאולוס הנחיל לו את נטייתו לחקירה ביקורתית חופשית. את עבודת המחקר הגיש בשנת 1804, ובמהלך זמן שהותו ב-ינה, הוא היה בקשר קבוע עם יאקוב פרידריך פריס וקרל דייוויד אילגן (אנ'), שכנראה הכיר לו את יוהאן סברין פאטר (אנ'), חוקר שאת עבודתו העריץ, ובמובנים מסוימים, אף שכפל באופן עצמאי.
לאחר קבלת הדוקטורט, הוא מונה לפריבט-דוצנט ב-ינה; בשנת 1807 קיבל תפקיד של פרופסור לתאולוגיה באוניברסיטת היידלברג, שם היה תחת חסותו של יאקוב פרידריך פריס, ועזר לסדר את עבודתו; בשנת 1810 עבר לקתדרה באוניברסיטת פרידריך וילהלם שהוקמה בברלין, ושם התיידד עם פרידריך שליירמאכר. עם זאת, הוא הודח מברלין בשנת 1819 מפני שכתב מכתב נחמה לאמו של קארל לודוויג זאנד (אנ'), רוצחו של אוגוסט פון קוצבו. עתירה לטובתו שהגיש סנאט האוניברסיטה לא צלחה, והוצא צו שפיטר אותו מתפקידו ואף גירש אותו מהממלכה הפרוסית.
הוא פרש לווימר, שם עסק בזמנו הפנוי בהכנת המהדורה שלו על מרטין לותר ובכתיבת הרומן Theodor oder die Weihe des Zweiflers(1822), בו הוא מתאר את השכלתו של כומר אוונגלי. הוא החל להטיף, תחום בו היה פופולרי מאוד. בשנת 1822 קיבל את כס הקתדרה התאולוגית באוניברסיטת בזל, שאורגנה מחדש ארבע שנים קודם לכן. אף כי האורתודוקסים התנגדו נחרצות למינויו, דה וטה זכה במהרה להשפעה רבה הן באוניברסיטה והן בקרב העם באופן כללי. הוא קיבל אזרחות שווייצרית והפך לרקטור האוניברסיטה, אשר חבה לו חלק גדול מחזרתה לגדולה, במיוחד בפקולטה לתאולוגיה.
לימודים
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה וטה תואר על ידי יוליוס ולהאוזן כ"פותח העידן של הביקורת ההיסטורית על החומש." הוא הכין את הדרך להשערת התעודות. אבל גם תרם תרומות יקרות ערך לענפים אחרים בתאולוגיה. היה לו עניין אינטליגנטי באמנות, ולמד מוזיקה ואדריכלות כנסייתית.
מחקריו על המקרא
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1805 פרסם דה וטה מחקר על ספר דברים,[1] והצביע על אופייה המיוחד של סדרת החוקים המופיעה בו. לטענתו, המאפיין המרכזי של אוסף החוקים המופיע בספר דברים, פרק י"ב-פרק כ"ו הוא הדרישה לריכוז הפולחן במקום אחד וביעור כל מקומות הפולחן האחרים. הדרישה החוזרת ונשנית לריכוז הפולחן קושרת את חוקת ספר דברים לרפורמה של יאשיהו, המתוארת בספר מלכים ב', פרק כ"ב-כ"ג. על פי הדיווח במקרא, בשנה ה-18 למלכות יאשיהו ביהודה, מצא חלקיה הכהן במקדש ספר המכונה "ספר התורה", והעבירו לשפן הסופר שהביאו והקריאו בפני יאשיהו.[2] בעקבות הגילוי הודה יאשיהו שהוא ואבותיו סטו מדבר האל, וערך רפורמה מרחיקת לכת, שלדברי דה וטה עיקרה ריכוז הפולחן וביעור הבמות והמזבחות האחרים. המושג "ספר התורה" מוזכר בתורה ארבע פעמים בלבד, כולן בספר דברים.[3] דה וטה הגיע אפוא למסקנה שהספר עליו מסופר במלכים ב אינו אלא ספר דברים. יתר על כן, הוא טען שהספר הועלה על הכתב בימי יאשיהו, על מנת להצדיק את הרפורמה שערך. חוקרים אחרים טענו, בעקבות העובדה שספר דברים מחזק את מעמד בית המקדש והכהנים, שהוא נכתב על ידי הכהנים בתקופת יאשיהו כדי להטות את הכף לכיוונם.
נישואין ומשפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דה וטה התחתן שלוש פעמים, תחילה עם אברהרדין בואי, אחר כך הנרייט פריש, אלמנה, אמו של צ'ארלס בק (אנ'), ובפעם השלישית בשנת 1833 עם סופי שטרקיזן, אלמנתו של כומר מברן אברהם רודולף פון מאי.
מעבודותיו הנבחרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Beiträge zur Einleitung in das Alte Testament (2 vols, 1806–1807)
- Kommentar über die Psalmen (1811), which has passed through several editions
- Lehrbuch der hebräisch-jüdischen Archäologie (1814)
- Über Religion und Theologie (1815); a work of great importance as showing its author's general theological position
- Lehrbuch der christlichen Dogmatik (1813-1816)
- Lehrbuch der historisch-kritischen Einleitung in die Bibel (1817)
- Christliche Sittenlehre (1819–1821)
- Einleitung in das Neue Testament (1826)
- Religion, ihr Wesen, ihre Erscheinungsform, und ihr Einfluss auf das Leben (1827)
- Das Wesen des christlichen Glaubens (1846)
- Kurzgefasstes exegetisches Handbuch zum Neuen Testament (1836–1848).
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Howard, Thomas Albert, Religion and the Rise of Historicism: W.M.L. De Wette, Jacob Burckhardt, and the Theological Origins of Nineteenth-Century Historical Consciousness, Cambridge University Press, 1999. ISBN 0-521-65022-4
- John W. Rogerson, W.M.L. de Wette, Founder of Modern Biblical Criticism. An Intellectual Biography, Sheffield Academic Press, 1992.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ W. M. L. de Wette; Disertatio critico exegetica qua Deuteronomium a prioribus Pentateuchi libris diversu, alius cuiusdam recentioris auctoris opus esse monstratu, Lenae, 1805.
- ^ ”וַיַּגֵּד שָׁפָן הַסֹּפֵר, לַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, סֵפֶר נָתַן לִי, חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן; וַיִּקְרָאֵהוּ שָׁפָן, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת-אֲחִיקָם בֶּן-שָׁפָן וְאֶת-עַכְבּוֹר בֶּן-מִיכָיָה וְאֵת שָׁפָן הַסֹּפֵר, וְאֵת עֲשָׂיָה עֶבֶד-הַמֶּלֶךְ--לֵאמֹר. לְכוּ דִרְשׁוּ אֶת-ה' בַּעֲדִי וּבְעַד-הָעָם, וּבְעַד כָּל-יְהוּדָה, עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַנִּמְצָא, הַזֶּה: כִּי-גְדוֹלָה חֲמַת ה', אֲשֶׁר-הִיא נִצְּתָה בָנוּ, עַל אֲשֶׁר לֹא-שָׁמְעוּ אֲבֹתֵינוּ עַל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת כְּכָל-הַכָּתוּב עָלֵינוּ. וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן וַאֲחִיקָם וְעַכְבּוֹר וְשָׁפָן וַעֲשָׂיָה, אֶל-חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן-תִּקְוָה בֶּן-חַרְחַס שֹׁמֵר הַבְּגָדִים, וְהִיא יֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִַם, בַּמִּשְׁנֶה; וַיְדַבְּרוּ, אֵלֶיהָ. וַתֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, כֹּה-אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: אִמְרוּ לָאִישׁ, אֲשֶׁר-שָׁלַח אֶתְכֶם אֵלָי. כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה וְעַל-יֹשְׁבָיו--אֵת כָּל-דִּבְרֵי הַסֵּפֶר, אֲשֶׁר קָרָא מֶלֶךְ יְהוּדָה. תַּחַת אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים, לְמַעַן הַכְעִיסֵנִי, בְּכֹל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם; וְנִצְּתָה חֲמָתִי בַּמָּקוֹם הַזֶּה, וְלֹא תִכְבֶּה.” (מלכים ב', כב, 10-17, ובנוסח דומה בדברי הימים ב', לד)
- ^ ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק ס"א; ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק כ'; ספר דברים, פרק ל', פסוק י'; ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ו.