וילהלם פילדרמן
 | |
| לידה | 14 בנובמבר 1882 בוקרשט, ממלכת רומניה  |
|---|---|
| פטירה | 22 באפריל 1963 (בגיל 80) פריז, צרפת |
| מדינה | ארצות הברית, רומניה |
| השכלה |
|
| מפלגה | המפלגה הלאומית ליברלית, התאחדות יהודי רומניה |
  | |
וילהלם פילדרמן (Wilhelm Filderman; 14 בנובמבר 1882 – 22 באפריל 1963) היה משפטן, מנהיג קהילתי ופוליטיקאי יהודי ברומניה, מנהיג בפועל של יהדות רומניה בשנים 1919–1947, לרבות בתקופת השואה. היה חבר הפרלמנט הרומני בשנים 1928-1927 מטעם המפלגה הלאומית-ליברלית. כיהן כיושב ראש איחוד היהודים הרומנים בשנים 1923–1938, ראש קהילת יהודי בוקרשט בשנים 1931–1933, יושב ראש הפדרציה של איחודי הקהילות היהודיות ברומניה בין השנים 1940–1941 ובין 1944–1947, יושב ראש המועצה המרכזית של יהודי רומניה בשנים 1936–1941 ובשנת 1945.כנציג לא ציוני מילא את התפקיד של ראש המחלקה הרומנית של הסוכנות היהודית ובנוסף היה נציג של הג'וינט ברומניה. לוחם למען זכויות היהודים, דגל פילדרמן ללא פשרות בהשתלבות היהודים הרומנים ברומניה כאזרחים נאמנים ושווים ובו זמנית גאים במורשתם התרבותית הייחודית. בימי השואה עשה מאמצים עילאיים למען הישרדותם, בשיתוף פעולה עם הרב הראשי אלכסנדרו שפרן, א. שוופלברג, מתתיאס קארפ, א. שרגא ואחרים.[1]
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילדרמן נולד בבוקרשט, רומניה, כבנו של בעל בית דפוס שהתעשר וזכה למוניטין טובים. הוא למד בבית ספר התיכון "מאטיי באסראב" בבוקרשט באותה כיתה עם תלמיד בשם יון אנטונסקו שדרכיהם יצטלבו בהמשך, למד משפטים באוניברסיטת בוקרשט ובסיום לימודיו המשיך ללימודי דוקטורט באוניברסיטת פריז וסיים בהצלחה ב-1909 עם עבודה בנושא הירושה במשפט ההשוואתי. הוא המשיך ללמוד בבית הספר לאמנויות ולאדריכלות שליד מוזיאון הלובר בפריז ובקורס לפילוסופיה של אנרי ברגסון. פילדרמן סיים גם לימודים בבית הספר הגבוה למסחר ועם שובו לרומניה זכה באזרחות הרומנית. החל מ-1912 היה עורך דין בבוקרשט. הוא התגייס לצבא הרומני והיה קצין במלחמת הבלקן הראשונה, בשנת 1913 ובמלחמת העולם הראשונה. בצבא הוענקו לפילדרמן העיטורים הממלכתיים Coroana României ("כתר רומניה") ו-Virtutea militară ("היושרה הצבאית")
פעילות קהילתית ופוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פילדרמן היה בין מייסדי איחוד היהודים הילידים ב-1909 והיה סגן יושב הראש שלו מ-1915. בשנים 1914 עד 1919, בהיעדרו מרומניה של אדולף שטרן, היה פילדרמן היושב ראש בפועל. הוא היה חבר במשלחת הרומנית לוועידת השלום בפריז ופעל רבות כדי להביא לכך שבהסכמי השלום של שנת 1919 יכלל סעיף המעניק אזרחות ליהודי רומניה. הוא נכנס לפוליטיקה ונבחר לפרלמנט הרומני. ב-18 בפברואר 1923, כשאיחוד היהודים הילידים שינה את שמו להתאחדות יהודי רומניה (Uniunea Evreilor Români), נבחר פילדרמן ליושב ראש האיחוד. הוא היה בשנת 1915 ממיסדי האוניברסיטה העממית וחוג התרבות "החופש" (Libertatea) בבוקרשט. בהיותו חבר במפלגה הלאומית ליברלית נבחר ב-17 ביולי 1927 לכהן בפרלמנט הרומני, כהונה שנמשכה זמן קצר עד נובמבר 1928. בשנת 1920 התמנה ד"ר פילדרמן גם לנציג הג'וינט ברומניה. בשנת 1928 יצא לארצות הברית בשליחות מיוחדת מטעם ממשלת רומניה. ב-1929 הוא השתתף כנציג לא ציוני בכנס בציריך שבה הוקמה הסוכנות היהודית המורחבת. החל משנת 1940 היה פילדרמן יושב ראש פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה שהוקמה בשנת 1937. מתוקף תפקידו שימש ככתובת עבור השלטונות הרומניים ופה לקהילה היהודית.
עם כניסת רומניה למלחמה נגד ברית המועצות במטרה מוצהרת להחזיר לחיקה את בסרביה ובוקובינה הצפונית, פילדרמן וד. רוזנקרנץ ואחר כך פילדרמן ומתתיאס קארפ חתמו על מכתבים אל השלטונות שבהם ביקשו לאפשר ליהודים לחזור לשירות הצבאי הרגיל כדי להקריב עצמם למען המולדת כפי שעשו בעבר. הם מחו נגד ההסתה האנטישמית לפיה היהודים משרתים את האויב הבולשוויקי. משלא נענו השלטונות לבקשות אלה לנורמליזציה של מעמד היהודים בצבא ובמדינה, קראו פילדרמן, שפרן וקארפ לקהל היהודי לכבד את הצבא והתגייס לסייע במאמץ המלחמתי של המדינה.[2] המיעוט יהודי, שמספרו היה מופחת והיה מרושש על ידי הפקעת נכסיהם, תרם בהמשך למדינה, תוך מאמצים כבירים, 10 מיליארד ליי.[3] ב-16 בדצמבר 1941 צו-חוק של המשטר אנטונסקו ביטל את הפדרציה של איחודי הקהילות. היא הוחלפה בארגון שהיה אמור להיות ארגון-בובה שנועד לשרת את מדיניות הדיכוי של המשטר, בשם "מרכז היהודים" Centrala Evreilor בהנהגתו של ד"ר ננדור גינגולד, רופא יהודי שהתנצר. בנסיבות אלה הוקמה מועצה יהודית בלתי חוקית Sfatul evreiesc בראשות הרב שפרן, פילדרמן, שוופלברג ואחרים שהמשיכה במאבק להישרדות היהודים ברומניה. כמו כן בסגל הפקידות של מרכז היהודי הרשמי התקבלו אנשי הפדרציה שפוזרה, והם שיחקו תפקיד חשוב בהמשך פעילות הסעד והתרבות בחיק הקהילה. פילדרמן המשיך בניסיונות להשפיע על החלטות המשטר כדי לנסות לסכל סכנות בדרך, זאת כפי שאמר, בתפקיד "יהודי ואזרח רומני". [4]
הטלאי הצהוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בימי השלטון הצבאי-פאשיסטי נקט פילדרמן בדרך של הצפת השלטונות בבקשות שנוסחו מתוך חוש דיפלומטי והכרה עמוקה של המנטליות והשקפת הנמענים. לדוגמה מובא כאן תרגום של בקשה, מיום 6 בספטמבר 1941, שהגיש פילדרמן, יחד עם הרב הראשי אלכסנדר שפרן לראש הכנסייה האורתודוקסית הרומנית, הפטריארך ניקודים,(שנודע בהשקפות אנטישמיות מובהקות), בעניין ענידת הטלאי הצהוב:
"להוד רוממותו הקדוש, מצורף בזה העתק של הפניה מס' 1046 מיום 5 בספטמבר 1941, שהוגשה לשרי הפנים, האוצר והכלכלה הלאומית, בעניין חיוב כל היהודים, גברים, נשים וילדים, בעיר הבירה וברחבי הארץ לשאת סימן מזהה. לנשיאת הסימן המזהה יהיו השפעות חמורות על הסדר הציבורי, הכלכלה והפיננסים של המדינה.
היות שהסימן המזהה הוא "כוכב דוד" (הכינוי הלועזי למגן דוד), שהוא קדוש באותה מידה לנצרות וליהדות, ובמיוחד שהאלוהות של ישו מבוססת על היותו מגזע דוד, ללא ספק פקודה זו מבזה את הדת בהציגה ללעג ולביזוי הנוצרים את אחד הסמלים הקדושים ביותר ומערערות תוך כדי כך את האמונה בדברים הקדושים. מה כבר ניתן להבין מנקודת מבט דתית, כאשר יוצאים מהכנסייה, לאחר שמיעת שירת התהילים של דוד ואהבת רעך ורואים איך מטמאים את הסמל של אחד מאבות מייסד הדת הנוצרית ואיך סמל זה משמש להסתה לשנאה נגד רעך. אנו מקווים, הוד רוממותך הקדוש שתועיל לקחת תחת חסות קדושתך את כיבוד הדת והאדם. אנו מבקשים... "
מאמציהם של פילדרמן ושפרן הופעלו גם כלפי מלכת האם אלנה, ושגרירי שוודיה, שווייץ וטורקיה וגם נציג הצלב האדום. פרט לכך פילדרמן הפעיל את מלוא כישרונו בשיחותיו עם אנטונסקו ועם שרים נוספים. פילדרמן שלח לאנטונסקו תזכיר בו הסביר שהטלאי הצהוב לא הונהג בגרמניה ולא באיטליה, אלא רק בארצות כבושות וניגן בכך על רצונו של אנטונסקו להוכיח את עצמאות רומניה, גם כלפי גרמניה. התזכיר הגיע לאנטונסקו באיחור בגלל מחלתו של אנטונסקו. לאחר שאנטונסקו קרא את התזכיר יצאה הזמנה לפילדרמן לבוא אליו ביום ראשון (יום המנוחה ברומניה) למפגש, יחד עם יהודי נוסף, הוריה קלז'אן (Horia Clejan), בביתו הכפרי של אנטונסקו. פילדרמן ענה שמכוניתו הוחרמה ולא יוכל להשיג תחבורה ביום ראשון ועל כך נענה שמכוניתו של אנטונסקו תבוא לאסוף אותו. היהודי הנוסף, קלז'אן, לא השתייך למנהיגות היהודית, אך אנטונסקו הכיר אותו משום שהיה האדריכל שבנה לו בית לפני המלחמה. בראיון, שנמשך קרוב לשעה, העלה פילדרמן בעיות שונות, שחלקן נענו וחלקן לא, אך חובת ענידת הטלאי הצהוב ברומניה בוטלה. בסיום המפגש ציין אנטונסקו את היחס השונה ליהודי ה"רגאט" (ה"ממלכה" -רומניה בגבולות שלפני מלחמת העולם הראשונה) לעומת יהודי המחוזות שסופחו מאוחר יותר.
פילדרמן ואנטונסקו - עליות ומורדות
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר עלייתו לשלטון של אנטונסקו, השתמש פילדרמן בקשריו איתו כדי לבקש על בני עדתו, לרכך או אף לבטל חלק מהאמצעים שננקטו כנגדם. ההיכרות המוקדמת עם אנטונסקו נתנה לו יתרונות בלתי מבוטלים. כדי לעמוד על כך מובא כאן תיאור הראיון הראשון שנתן הדיקטטור אנטונסקו לפילדרמן:
פילדרמן הגיע ביום 17 בספטמבר 1940, בשעה 7.00 בערב ללשכתו של אנטונסקו והתיצב בפני ראש לשכתו, קולונל אלפטרסקו (Elefterescu) שהזמין אותו לשבת בחדר ההמתנה. כעבור מספר דקות נכנס לשם פרופסור אלכסנדרו קונסטנטין קוזה (שותפו של אוקטביאן גוגה בהנהגת המפלגה הנוצרית לאומית, מפלגה אנטישמית), שפנה אליו והושיט לו את ידו, בעודו מציג את עצמו. פילדרמן לחץ את היד המושטת ובתורו, הציג את עצמו. קוזה, נדהם וממורמר מנוכחותו של יהודי בלשכת אנטונסקו, התרחק והתיישב בפינה.
היחס המיוחד שקיבל פילדרמן אצל אנטונסקו ונכונותו להקשיב לתלונותיו בעניין רדיפת היהודים על ידי המשטר והלגיונרים, היו בין נושאי המחלוקת שבין אנטונסקו ובין הלגיונרים, נושאים שהביאו למרד הלגיונרים.
פילדרמן הכיר היטב את אנטונסקו והשתמש בידיעותיו כדי לתמרן את אנטונסקו לעמדות נוחות יותר עבור היהודים. הוא אמר לאנטונסקו בצורה גלויה שהגרמנים יפסידו במלחמה, וליד שולחן המשא ומתן להסכם שלום עתידי רומניה תידרש לתת דין וחשבון על מעשיה כלפי היהודים. אין לדעת כמה זה השפיע על אנטונסקו, אך האחרון שינה את יחסו כלפי היהודים לפי המצב המשתנה בחזית המלחמה. יש היסטוריונים, כמו פאול שמידט, הטוענים, שהיחס הטוב יחסית שקיבל פילדרמן מאנטונסקו, נועד להכין לו בן ברית למקרה של כישלון כוחות הציר.
לעיתים קרובות הזכיר פילדרמן לאנטונסקו, שהיה בראש וראשונה איש צבא מסור, את תרומת היהודים למלחמות של רומניה ואת העובדה שאחוז היהודים שנפלו במלחמות אלה לא נפל מאחוז הרומנים שנפלו. הוא גם ניצל לא פעם את הגאווה הלאומית של אנטונסקו, בהצביעו על כך שיש הקלות ליהודים הניתנות ליהודים ההונגרים (מעבר מהגרים יהודים דרך גרמניה), אך הגרמנים מסרבים לתת ליהודים הרומנים. אנטונסקו תמיד הגיב כמצופה ויצא למאבק עם הגרמנים בנושא.
פילדרמן השיב בשלילה לדרישת שלטונות רומניה כלפי היהודים לתשלום מס נוסף למימון המלחמה, מס ענק (4,000,000,000 לאי) שהיהודים המרוששים לא יכלו לעמוד בו. תשובה זו הרגיזה את אנטונסקו והוא הורה להגלות את פילדרמן לטרנסניסטריה.[5] כעבור שלושה חודשים, לאחר השתדלות למענו של מלכת האם, אלנה, שינה אנטונסקו את טעמו והורה להחזיר את פילדרמן מגלותו.
השלטון הקומוניסטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם התקדמות הצבא האדום בתחומי רומניה, ביום 14 ביוני 1944, בארמון פלש, זימן המלך מיכאי כמה פוליטיקאים מהאופוזיציה ובהם פילדרמן. בכינוס הוצע לחלק נשק ליהודים שבמחנות ובעזרתם להפיל את ממשל אנטונסקו. פילדרמן הסתייג מכך ואמר שאינו מתנגד עקרונית לתוכנית, אך נציגות היהודים בין המתקוממים צריכה להיות תואמת לחלקם היחסי באוכלוסייה הכללית. ההתנגדות הייתה לצנינים בעיני המפלגה הקומוניסטית הרומנית.
לאחר עליית הקומוניסטים לשלטון העיתון הראשון שהם סגרו, בפברואר 1945, היה "Curierul Israelit ("קוריירול ישראליט" -"השליח היהודי") ובאותה הזדמנות גם עצרו בפעם הראשונה את פילדרמן. בשנת 1948 עזב פילדרמן את רומניה באופן בלתי חוקי. השמועות אומרות שהוא נסע במשאית צבאית סובייטית נהוגה בידי שני קצינים סובייטים יהודים שהתחלפו בנהיגה וכך עברו את הגבול ההונגרי עד בודפשט. השגרירות הבריטית ברומניה הפיקה דרכון עבור פילדרמן, דרכון שהמתין לו, עם הוויזות הדרושות, בבודפשט. עם הדרכון הייתה דרכו של פילדרמן לווינה פתוחה, ומשם נסע לצרפת. ברומניה נשפט בהיעדרו.
ההנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהוצאת יד ושם יצא ספר עם זכרונותיו ויומניו בעריכתו של ד"ר ז'אן אנצ'ל.
הוקם מוסד על שמו של פילדרמן ובבוקרשט קרוי על שמו רחוב.
על שמו קרוי רחוב בשכונת צהלה, בצפון תל אביב ורחוב נוסף בשכונת נחל עשן בבאר שבע.
אישיותו בראי העיתונות והתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- המשורר והפובליציסט טודור ארגזי כתב על מעשיו האמיצים של פילדרמן בימי הדיקטטורה של אנטונסקו את ה"גלולה" "Voinicul" ("הלוחם")
כתבים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1901 (בגיל 19) החוברת Lecțiuni de agricultură practică (שיעורים לחקלאות שימושית, עם 165 תחריטים מאיירים - תחת כינוי העט הרומני Vișan "וישאן") - זכה להערכת שר החינוך ספירו חארט
- 1910 - De l'unification des lois et d'union législative en matière des procès entre étrangers
(על איחוד החוקים ואחדות חקיקה בנוגע למשפטים בין זרים - מאמר בכתב העת הצרפתי"Bulletin de législation comparée)
- 1925 - Adevărul asupra problemei evreiești în lumina textelor religioase și a statisticei
(האמת על הבעיה היהודית לאור הטקסטים הדתיים והסטטיסטיקה) - ספר פולמוסי, לצורך מאבק באנטישמיות - הפריך את הטענות שהיהודים מהווים סכנה דמוגרפית ומאיימים על מקומות העבודה של הרוב הרומני
- 1937 -Le problème du travail national et la crise du barreau en Roumanie
(סוגיית התעסוקה הלאומית ומשבר לשכת עורכי הדין ברומניה)
- 1957 - עם סבין מנואילה (Sabin Manuilă) ) - Regional Development of the Jewish Population in Rumania
(הפיתוח האזורי של האוכלוסייה היהודית ברומניה)
- Memoirs and Diaries, ed. Jean Ancel, Tel Aviv, 2004[6]
(זיכרונות ויומנים, בעריכת ז'אן אנצ'ל)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Geoffrey Wigoder Evrei in lume - Dicționar biografic p.162-163
(ediția română coord. Viviana Prager) Hasefer, București 2001)
- Alexandru Șafran Un tăciune smuls flăcărilor, Hasefer 1996
- Lya Benjamin Prigoană și rezistență în istoria evreilor din România 1940-1944- studii, Hasefer, Bucuresti, 2001
אחרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- S. Schafferman, Dr. W. Filderman, 50 de ani din istoria judaismului român, Editura autorului (Tel Aviv, 1986).(ס. שאפרמן - ד"ר ו. פילדרמן, 50 שנה מתולדות יהדות רומניה, הוצאה עצמית, תל אביב )
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השואה:וילהלם פילדרמן (באיטלקית)
- אתר ניצולי השואה (באנגלית)
- עיתון "היום" (ברומנית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ L.Benjamin 2001 ע' 216
- ^ L.Benjamin 2001 ע' 155-153
- ^ L.Benjamin 2001 ע' 156-155
- ^ L.Benjamin 2001 ע' 217
- ^ ידיעה חדשותית מהבלקנים, על מה גורש ד"ר פילדרמן, דבר, 13 ביוני 1943
- ^ http://www.worldcat.org/title/memoirs-diaries/oclc/60366280?referer=list_view