ויקה

ויקה (באנגלית: Wicca) היא דת כישוף נאו-פגנית, ולמעשה דת הכישוף המודרנית הראשונה. לעיתים, במיוחד בעולם הנוצרי, מתייחסים לויקה כוריאציה של שטניזם, אך היא למעשה תנועה דתית נפרדת. בניגוד לשטניסטים, מאמיני הויקה רואים בה המשך של מסורות כישוף קדם-נוצריות, ללא כל קשר לדמות השטן הנוצרי.

ויקה היא דת פגנית מודרנית, אשר במרכזה פולחני מסתורין מאגיים של חגיגת הטבע, ואמונה דואו- תאיסטית באל זכר ובאלה נקבה, שזיווגם מקיים את העולם ומתגלם בכל דבר שהוא ביקום. ויקה ידועה כדת כישוף, ומאמיניה מתייחסים לעצמם כאל מכשפים ומכשפות. בניגוד לדתות רבות אשר שוללות את השימוש במאגיה או מתייחסות אליו בחשדנות, רואה הוויקה בכישוף כלי חשוב בפולחן הדתי ובחיים היומיומיים של המאמין. מאמיני ויקה חוגגים את מחזור החיים והמוות בטבע על ידי ציון עונות השנה (8 "שבתות") וחגיגות הירח המלא (13 פעמים בשנה).

הדת נולדה בראשית המאה ה-20 באזור ניו-פורסט באנגליה. משם היא התפתחה בעיקר לארצות דוברות אנגלית (בריטניה, ארצות הברית, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד), אך כיום מתפשטת לאיטה גם בשאר חלקי העולם, ואף בישראל. המייסד היה הפקיד הבריטי והאנתרופולוג החובב ג׳רלד גרדנר. גרדנר לא תמיד נחשב על ידי המאמינים למייסד הדת, אלא רק למחדשה, כיוון שמאמיניה סוברים שאת מנהגי הליבה הוא קיבל מקבוצת מכשפות ששימרה מנהגי כישוף אנגלי עממי עתיקה. לאמונה זו אין סימוכין היסטוריים חד משמעיים, והיא נתונה למחלוקת סוערת בין המאמינים לבין עצמם ובין המאמינים לבין ההיסטוריונים של הפגניות החדשה.

רוב ההיסטוריונים (האטון, הסלטון) מסכימים כי גרדנר פגש במכשפות בסביבות שנות השלושים של המאה ה־20, אך לא ידוע טיב המנהגים והמסורות אשר קיבל מהן. בשנת 1951 פרסם גרדנר ספר בשם Witchcraft Today, בו הוא מספר אודות חוויותיו עם המכשפות, במטרה מוצהרת לשפר את תדמית המכשפה בקרב הציבור. בכתבים מאוחרים יותר טוען גרדנר, כי המכשפות החרימו אותו לאחר פרסום הספר.

אימוץ השם "ויקה" (Wicca) הוא התפתחות מאוחרת, ובראשיתה נקראה הדת בפי מאמיניה בשם "הדת הישנה" (The Old Religion). מקור השם ויקה הוא במונח Wicche מאנגלית ביניימית. באנגלית עתיקה Wicca הוא מכשף זכר ואילו Wicce הייתה מכשפה נקבה. ככל הנראה יש גם קשר למילה Wigle באנגלית עתיקה, שפירושה הגדת עתידות. השם "ויקה" בווריאציות שונות מופיע גם בשפות אחרות ממשפחת הלשונות הגרמאניות. בגרמנית גבוהה ביניימית Wicken הוא פועל שמשמעותו "לכשף". ככל הנראה יש גם קשר למילה WIh ("קדוש") בגרמנית גבוהה עתיקה. ההגייה העתיקה של המילה היא "ויצ'ה", אך היום השתרשה הטעות "ויקה". קיימת שגיאה נפוצה, לפיה למילה יש קשר למונח wise ("חכם"). ואכן, כינוי נפוץ לדת הוויקה הוא The Craft of the Wise: אומנות החכמים.

באנגלית לעיתים משתמשים במונח Witchcraft באות גדולה כמילה נרדפת ל"ויקה" ומאמיני הדת קוראים לעצמם Witches באות גדולה. כיום הדבר פחות מקובל בגלל יצירת בלבול עם "כישוף" או witchcraft ו-witches באות קטנה. כל מאמיני ויקה רואים את עצמם כמכשפות, אך לא כל אלה הרואים עצמם כמכשפות מאמינים בוויקה. "כישוף" מתייחס לסוג של מאגיה והוא מערכת מיומנויות שניתן למצוא אותה ברבות מדתות ותרבויות העולם. שם התואר Wiccan או ויקני מועדף על ידי ויקנים אקלקטיים. ויקנים מסורתיים מעדיפים לומר על עצמם שהם "of the Wica", כלומר מדת הוויקה, או BTW כלומר British Traditional Wiccans.

ההיסטוריה של ויקה הייתה שנויה במחלוקת משך שנים רבות, עד שבשנת 1999 פרסם ההיסטוריון הבריטי, פרופסור רונלד האטון ספר מקיף הסוקר את התפתחותה והשפעותיה בשם The Triumph of the Moon. המקורות העיקריים להבנת ההיסטוריה של הדת כיום הם ספריו של האטון, כתבים של ההיסטוריון פיליפ הסלטון, ניתוחים טקסטואליים של הליטורגיה הוויקנית בהשוואה לכתבים מאגיים ודתיים ממקורות אחרים, וכן ממוארים של חברי הקבוצה המקורית של גרדנר (אשר מהווים מקור ראשוני, אך אמינותם כמובן מוטלת בספק).

ג'רלד גרדנר טען כי "הדת הישנה" היא שריד של דתות קדם-מונותיאסטיות. הוא טען כי את מנהגי הדת קיבל מפי מכשפה בשם דורותי קלאטרבק. דורין וליאנטה (אנ'), אחת מן הכוהנות הגדולות של גרדנר, חיפשה ברשומות לאחר מותו והוכיחה כי אישה בשם זה אכן התגוררה בקרבתו של גרדנר. שנים לאחר מכן הביא רונלד האטון עדויות מוצקות לכך שדורותי קלאטרבק לא הייתה מעורבת בפעילויות הכישוף של גרדנר. המכשפה ממנה למד גרדנר ככל הנראה הייתה מישהי אחרת המכונה "דאפו", שעל זהותה המדויקת הוא ביקש להגן. קיימות כמה השערות לגבי זהותה של דאפו, המופיעות אצל האטון וכן בכתבי פיליפ הסלטון.

מעבר למנהגים הספורדיים והחלקיים שירש גרדנר ממכשפות הקודמות לו (אם אכן היו כאלה), ויקה היא למעשה סינתזה של מגוון מקורות. גרדנר "נאלץ" לשאוב מנהגים ממגוון מקורות כדי להפוך את מנהגי הכישוף העממי לדת שלמה, מאורגנת, קוהרנטית ויעילה. בין המקורות שהשפיעו על גרדנר: רעיונות החזרה לטבע של התקופה הרומנטית, כישוף עממי, היסטוריה פגנית, התאוריות של האנתרופולוגית מרגרט מורי (שהוכחו כלא נכונות), כתבי רוברט גרייבס, כתבי ג'יימס פרייזר, ספר הפולקלור השנוי במחלוקת: "ארדיה: גוספל המכשפות" של צ'ארלס גודפרי לילנד, טקסי החניכה של הבונים החופשיים, גרימוארים של מאגיה טקסית מימי הביניים, מנהגי מסדר השחר המוזהב וכתבי אליסטר קראולי. רוב ההשאלות מכתבי קרואולי הושמטו מספר הצללים של הוויקה על ידי דורין וליאנטה, כוהנת גדולה של גרדנר ותורמת חשובה לקאנון הוויקני המסורתי. כיום ניתן לזהות את השפעת קראולי בעצה הוויקנית, בקריאה לאלה בטקס הורדת הירח ובטקסט הפואטי מצוות האלה המוקרא במהלך "הורדת הירח".

"הדת הישנה" או ויקה התפלגה למסורות ולשושלות תוך תקופת זמן קצרה. סיבה אחת לכך הייתה חילוקי דעות אישיים בין חברי הקבוצה המקורית של גרדנר. סיבה אחרת היא האמונה כי כל מכשפה בדרגה שלישית, אינה נתונה למרות דתית של אף אדם אלא למרות האל והאלה, ולכן זכותה לפרוש ולהקים קבוצה עצמאית משל עצמה. בקבוצה המקורית של גרדנר שימשו כשבע נשים כוהנות גדולות. כל אחת מהן הנהיגה אספה (coven) עצמאית ובלתי תלויה, וערכה טקסי חניכה למצטרפים חדשים. כתוצאה מכך, ישנן מספר שושלות של ויקאנים, כל אחת מהן מסוגלת לעקוב אחר המקור שלהן עד לגרדנר או אחד מתלמידיו.

המסורת המרכזית היא המסורת הגרדנריאנית, שרואה בעצמה ממשיכת דרכו של גרדנר. עקרון השושלת הוא עקרון חשוב במסורת הגרדנריאנית, וניתן להתקבל אליה רק על ידי חניכה בידי מכשפה גרדנריאנית נוספת. כל אספה מובלת בידי כהנת גדולה, וכל כוהנת גדולה אומנה לתפקיד על ידי זו שקדמה לה. המסורת הגרדנריאנית מחזיקה בפולחן דואותאיסטי- לאל ולאלה. מסורת זו גם שומרת על "ספר הצללים", ספר לחשים אותו כתב גרנדנר, אותו הם שומרים בסוד ומעתיקים ביד בלבד. אך עותקים של הספר דלפו ומודפסים היום על ידי הוצאות ספרים ברחבי העולם.

ראשונה להפרד מהמסורת הגרדנריאנית הייתה המסורת האלכסנדרית, שנקראת על שמו של אלכס סנדרס. סנדרס היה תלמיד של גרדנר והמסורת ביסודו נחשבת לפתוחה יותר להתנסויות ולהשפעות חיצוניות ממסורתו של גרדנר. בצוותא עם אשתו והכוהנת הגדולה שלו מקסין, שינה סנדרס פרטים רבים במנהגים, בטקסטים ובפולחנים, דבר שנחשב בלתי מקובל בקרב ויקנים מסורתיים וגרם לתסיסה רבה בקרב המכשפות. מאז הפך מנהג הפרישה וייסוד המסורות החדשות למקובל למדי, וישנן עשרות מסורות של ויקה.

מסורת מפורסמת נוספת היא המסורת הדיאנית. מסורת זו הושפעה מהגל השני של הפמיניזם, ותוארה גם כצורה של פמיניזם רוחני. בזרם זה נהוג פולחן לאלה בלבד, ואינה דורשת איזון מגדרי באספה ואף מעדיפה רוב נשי, בניגוד למסורת הגרדנריאנית.

בשנות השישים והשבעים, עם התפשטות רעיונות הניו אייג' בעולם המערבי, ופרסום ספריהם הראשונים של גרדנר וחבריו, גבר העניין הציבורי בויקה. רבים התדפקו על דלתות האספות המסורתיות, אך נדחו על הסף, גם מפני שלאספות הקטנות לא הייתה יכולת לקבל לחיקן חברים חדשים באופן המוני, וגם מפני שהוויקה היא דת המעדיפה אינטימיות, פרטיות וחברות מצומצמת באופן עקרוני.

כתוצאה מכך, התפתחה בעיקר בארצות הברית מגמה של "ויקה אקלקטית". בניגוד לויקה המסורתית, שחבריה ומאמיניה עוברים טקס חניכה מיסטי כדי להיכנס בסודותיה (בדומה לדתות מסתורין רבות, למשל פולחן מיתרה), הויקה האקלקטית מתבססת על מעשה איסוף אישי של פולחנים ומנהגים ומשתנה ממאמין למאמין. מנהגים מסוימים המשויכים לויקה האקלקטית מכונים גם "ויקה סוליטרית" מכיוון שאינם דורשים אספה לביצועם. הסופר סקוט קאנינגהם, שמעולם לא עבר חניכה לאספה מסורתית, היה התומך העיקרי בשיטת אמונה ופולחן זו, המוותרת על מספר טקסים משמעותיים, מכיוון שהם קבוצתיים במהותם (הטקס הגדול, הורדת הירח).

התפתחויות אלו זכו בדרך כלל להתנגדות מצד הוויקנים המסורתיים. לגבי דידם, הוויקנים האקלקטיים והסוליטרים אינם ויקנים כלל וכלל, אלא גנבים תרבותיים ומשתמשים בשם "ויקה" שלא כדין. מצד שני טוענים האקלקטיים כי התנהגותם של הוויקנים המסורתיים יהירה ושמטרתה להגביל את הגישה למשאבים תרבותיים שנכון שיהיו פתוחים. בנוסף הם טוענים שלמסורתיים אין מונופול על פולחן האל והאלה, למול זה טוענים המסורתיים כי מי שלא עבר טקס חניכה מיסטי לוויקה אינו יודע את האל והאלה ולכן גם לא מסוגל ממילא לקיים את פולחנם.

למרות הביקורת, צומחת הוויקה האקלקטית בקצב מהיר מאוד. חלק מן הוויקנים המסורתיים אף מקבלים אותה. כך למשל האמריקאי ריימונד באקלנד, שהביא את הוויקה מבריטניה לארצות הברית. הוא פרסם ספרי הדרכה לסוליטרים ואפילו ניסה "להמציא" מסורת כישוף אקלקטית בשם "סאקס-ויקה". ספרים דומים יצאו לאור על ידי ג'נט וסטיוארט פראר (מן המסורת האלכסנדרית).

התפשטות הוויקה לארצות הברית בתחילת שנות השבעים באמצעות ריימונד באקלנד ואשתו רוזמרי בשילוב מגמות תרבותיות בחברה האמריקאית (פמיניזם רדיקלי, אקופמיניזם, מאבק לזכויות האזרח והפרט, מאבק לזכויות הומוסקסואלים, מאבקי איכות סביבה) - הביאו ליצירתן של דתות כישוף נוספות, לא ויקניות.

בקליפורניה ייסד ויקטור אנדרסון את מסורת פרי אשר חולקת מאפיינים מסוימים עם הוויקה, אך אינה דואותאיסטית כלל ועיקר. נשים כמו סוזנה בודפשט וסטארהוק, תלמידתו של אנדרסון, הקימו אספות מכשפות, שדחו את המבנה, ההיררכיה, הקיטוב המגדרי, והדואותיאיזם הוויקני כבלתי מתאימים לאידיאלים שלהן. הדואותאיזם נתפס כמדכא, מייצג זוגיות הטרוסקסואלית, ומתעלם מן הכוחות המיניים והמאגיים האחרים בטבע. היררכית הדרגות הוויקנית נתפסה כמייצגת את הפטריארכיה המדכאת בעולם המערבי, ובמקומה נוצרה מערכת שוויונית המבוססת על רעיונות אנרכיסטיים וקבלת החלטות דתיות וקהילתיות באמצעות קונצנזוס. סטארהוק, בודפשט וחברותיהן למעשה יצרו דתות כישוף חדשות, המושפעות מוויקה, אך אינן ויקה, למשל המסורת הדיאנית או ריקליימינג.

ויקה היא דת דואותאיסטית. הוויקנים עובדים שני אלים: אלת הפריון והאל בעל הקרניים. שמותם המדויקים וזהותם של האלים המסורתיים היא סודית, ולמרות כל הפרסומים בשנים האחרונות, טרם הופיעה בדפוס ואינה ידועה למי שאינם חברים באסיפות מכשפות בריטיות מסורתיות. ויקנים אקלקטיים, סינקרטיים או סוליטריים נוהגים לאמץ אל ואלה מפנתאונים היסטוריים שונים על פי בחירתם, או מתייחסים לאל ולאלה ללא שם. השמות הנפוצים ביותר לאל ולאלה הוויקנים הם קרנונוס וארדיה. קרנונוס הוא כינוי של האל בעל הקרניים הקלטי הרן. ארדיה היא דמות מאוחרת בפולקלור האיטלקי, בתה של האלה דיאנה ואחיה לוציפר.

על פי האמונה הוויקנית, האל והאלה הוויקנים הם שני הכוחות הקמאיים הפועלים בטבע: הכוח הזכרי והכוח הנקבי. ויקנים מכירים בשני הכוחות הללו, ומבקשים להגיע לנקודה של איזון ביניהם. קוטביות מגדרית ואיזון הם מן הרעיונות התאולוגיים החשובים ביותר של הוויקה. באסיפות מכשפות ויקניות תמיד יהיה מספר שווה של גברים ונשים, ומנהיגי האספה הם כוהנת וכוהן המייצגים את האל והאלה - הכול בשם הקוטביות המגדרית והאיזון המגדרי.

לויקנים אין מקדשים קבועים. לפני כל טקס הם מטילים מעגל מאגי, המשמש בעצם מקדש סמלי וזמני לצורך הטקס, ומפורק עם תומו. המעגל משורטט על הארץ או הרצפה באמצעות חרב ומצויר באוויר בעזרת פגיון מכשפות הנקרא את'מה (Athame). המעגל נחשב לספירה כדורית מקודשת, המהווה עבורם שער בין העולם הפיזי לעולם הרוחני. השהייה בתוך המעגל נקראת "זמן מחוץ לזמן ומרחב מחוץ למרחב". בתוך המעגל מתקיימים הטקסים, מוטלים כישופים ונערך הפולחן. באופן מסורתי, אחרי המעגל יש ארוחה. לפני הכניסה למעגל נהוג לטבול באמבט ריטואלי לטיהור הגוף והנפש.

הטקסים הוויקניים הם חגיגה מאגית ומיסטית של עונות השנה והשינויים בטבע. רמזים אודותם וכן טקסטים מקוטעים או משובשים של הליטורגיה המשמשת בהם הופיעו בדפוס כמה וכמה פעמים. עם זאת, כיוון שמדובר בפולחני מסתורין, כיוון שהחברים נשבעים לסודיות, וכיוון שהפרקטיקה משתנה ממסורת למסורת ואף מאספה לאספה, לא ידוע בדיוק מה טיבם של הטקסים וכיצד הם מתנהלים.

חלק מן המסורות עורכות את טקסי העונות והירח בעירום. באחרות, לובשים החברים גלימה. מקור העירום הוא בתמיכה של ג'רלד גרדנר ברעיונות נטוריסטיים ויש לה משמעות פולחנית עמוקה. הוויקנים מאמינים כי גוף האדם הוא קדוש ושניצוץ אלוהי קיים לא רק בנפש, אלא גם בגוף. כמו כן, ללא בגדים, כל המשתתפים במעגל הפולחני שווים בפני האל והאלה. עירום טקסי הוא פחות מקובל בקרב ויקנים אקלטיים.

הדת הוויקנית מבוססת על חגיגת מחזור העונות בטבע והשינויים במופעי הירח. כיוון שכך, היא שמה דגש רב על פריון הצמחים, בעלי החיים ובני האדם, המשתקף בחילופי העונות. מן הטקסטים הוויקניים שהתפרסמו, ניתן להסיק כי לב החוויה המיסטית הוויקנית הוא "הטקס הגדול". טקס זה הוא הגרסה הוויקנית להירוס גאמוס שהיה נהוג בכתות פולחני מסתורין רבות ברחבי העולם. בויקה, הטקס הגדול נישואים קדושים או מין פולחני (אמיתי או סימבולי) בין האל והאלה. הטקס הגדול מתרחש בכל התאספות ויקנית מסורתית, בחגים ובלילות ירח מלא.

טקס "הורדת הירח" (Drawing Down the Moon) הוא טקס בסיסי של הוויקה, המתבצע בכל התאספות, בין אם מדובר בחג שמש מגלגל השנה או בליל ירח מלא - לפני קיום "הטקס הגדול". אשר במהלכו מזמנים את האלה לתוך מעגל מאגי ולתוך גופה של הכוהנת הגדולה. למעשה מדובר בכניסה למעין טראנס, שבו האלה מוסרת את דברה למאמינים בתוך המעגל.

במרכזה של ויקה נמצא הטבע, והיא דת בעלת מאפיינים פנתאיסטיים רבים. כדי לחגוג את הטבע ולחוות אותו, הוויקנים מתכנסים מדי ירח מלא (esbats) וחוגגים את גלגל השנה המורכב משמונה חגי שמש (sabbats). שמונת חגי השמש הם היום הארוך והקצר ביותר בשנה, שוויוני היום והלילה וארבעה חגים "חוצי-רבעים" ממקור קלטי. כפי שמציג פרופסור רונלד האטון בספרו Stations of the Sun, גלגל השנה מורכב משתי מערכות חגים שונות.

• סווין - 31 באוקטובר
• היפוך החורף - 21 בדצמבר
• אימבולק - 2 בפברואר
• אוסטרה/ השוויון האביבי - 21 במרץ
• בלטיין - 30 באפריל
• אמצע הקיץ/היפוך הקיץ - 21 ביוני
• לונאסה - 2 באוגוסט
• השוויון הסתווי - 21 בספטמבר

בויקה המסורתית לא קיימים טקסי מעבר באופן רשמי. עם זאת, טקסים אישיים ומשפחתיים נפוצים מאוד בויקה. ויקנים מכל גוני הקשת, מסורתיים ואקלקטיים כאחד, נוהגים לעיתים לקיים חתונות דתיות (handfasting), טקסי קבלת תינוק לחיק קהילה (Wiccaning), טקסי חגיגת הווסת הראשונה (Maidening) וטקסי הפסקת הווסת אצל נשים שהגיעו לגיל המעבר (Croning).

לויקנים מערכת מיוחדת של כלי מזבח המשמשים אותם בטקסים השונים. הכלים הוויקנים כוללים: את'מי (athame, פגיון אישי לקסמים), בולין (פגיון לעבודה לא מאגית), חרב, מטה, קדרה, גביע, חבלים, מטאטא, פנטקל (במקור ציור של פנטגרם מוקף בשני מעגלים, אך כיום מדובר בדיסקה עגול שעליו מצויר פנטגרם מוקף פעמיים ולרוב סביבו סמלים אחרים), נרות וקטורת. יש המשתמשים בייצוגים של האלה והאל, העשויים להיות ישירים, ייצוגיים או מופשטים.

כל כלי מאגי בויקה הוא גם סמל. חלק מן הסמלים קשורים ליסודות. הוויקנים מחזיקים בתפיסה היוונית הקלאסית של ארבעה או חמישה יסודות (אוויר, אש, מים, אדמה והיסוד החמישי). הנקודות של סמל הפנטגרם, הכוכב בעל חמש הפינות המקודש לויקה, מסמל בין השאר את חמשת היסודות. יסודות הטבע מסמלים עבור הוויקנים מקומות, רגשות, עצמים, אנרגיות טבעיות וכוחות שונים. למשל הגבישים והאבנים הם עצמים של יסוד האדמה, והקונכיות הן עצמים של יסוד המים. כל כלי ויסוד שייכים לכיוון מסוים במעגל המאגי:

• מזרח: מטה/אוויר או חרב/אש
• דרום: מטה/אוויר או חרב/אש
• מערב: גביע/מים
• צפון: פנטקל/אדמה

ההתאמות בין היסודות, הכיוונים ושאר ההקשרים עשויות להשתנות בין מסורות. בחצי הכדור הדרומי, למשל, נהוג לשייך את יסוד האש עם הצפון (לכיוון קו המשווה) ואת האדמה עם הדרום (לכיוון הקוטב הקרוב ביותר). כמה קבוצות ויקניות משנות את לוח השנה הדתי כדי לשקף שינויים עונתיים מקומיים; למשל, באוסטרליה חוגגים את סווין ב־30 באפריל ובלטיין ב־31 באוקטובר כדי לשקף את עונות הסתיו והאביב של חצי הכדור הדרומי.

כלי חשוב נוסף הוא ספר הצללים. במקור, ספר הצללים הוא מחברת שבה נכתבו הטקסים המקוריים לגלגל השנה ולירח המלא של גרדנר. כיום מתייחס המונח ליומן האישי של המכשפה, הכולל טקסים, כישופים, התאמות, פיסות פולקלור, מחשבות, רעיונות, קטעי שירה ועוד. בעידן המודרני ספר הצללים יכול להיות מחברת פשוטה, או אפילו קובץ אלקטרוני.

העיקרון המוסרי החשוב ביותר בויקה הוא העצה הוויקנית, "אם אין זה פוגע בדבר, עשה כפי שתרצה". בניגוד לאמונות נפוצות, העצה הוויקנית אינה אוסרת על המאמינים לפגוע באחרים. היא בסך הכול מעניקה היתר לעשות כל דבר אשר אינו כולל פגיעה. העצה אינה מתייחסת כלל למצב שכן עלול לגרום נזק.

ההיתר לבצע כל פעולה שהיא, כל עוד אינה פוגעת בשום דבר, כולל המאמין עצמו - עולה בקנה אחד עם האופי חובב-הטבע והחיים של הוויקה. הוויקה מאמינה בקדושת החיים, בהנאה מכל רגע, ובמיצוי הפוטנציאל הגשמי. בטקסט "מצוות האלה" מכריזה האלה של הוויקנים כי "כל מעשי האהבה והעונג הם פולחניי". העצה הוויקנית היא בעצם תזכורת לויקנים שאין להם איסורים גורפים ומצוות אל-תעשה, וכי מותר להם, ואף רצוי, לעשות כל דבר שלבם חפץ ושגורם להם הנאה.

העצה הוויקנית, כאמור, אינה מתייחסת למצבים שעלולים לגרום רע, או נזק. עבור מקרים כאלו, נכנס עקרון האחריות האישית. הוויקנים יכולים לטפל בכל מצב על פי הבנתם ולנהוג על פי מצפונם, אך חובה עליהם להבין את ההשלכות של מעשיהם, ולקבל עליהם אחריות.

בכל מקרה חשוב לזכור, שהעצה הוויקנית אינה כלל או חוק בל יעבור, אלא הצעה בלבד להתנהגות ראויה ונאותה. העצה ממלאת תפקיד מרכזי בהבנה כי אחריות אישית, ולא מרות דתית, היא המקום ששוכן בו המבנה המוסרי.

ויקנים רבים מאמינים גם בחוק החזרה פי שלושה (Threefold Law of Return). על פי עיקרון זה, כל פעולה אנושית תחזור לעושה בעוצמה משולשת. כלומר, העושה מעשים טובים יתוגמל על מעשיו פי שלושה והעושה מעשים רעים ייענש פי שלושה. הוויקנים המסורתיים אינם תופסים חוק זה כלשונו, אלא רואים בו התראה מוסרית בלבד, המזכירה להם לשקול את ההשלכות של מעשיהם.

בויקה בריטית מסורתית קיים קורפוס של 161 חוקי התנהגות, מוסר ואתיקה. חוקים אלו הנקראים ארדנים (Ardanes) נחשבים חלק חשוב מן הדת, אך רובם אינם מיושמים בפועל. אחד מן הארדנים שנשמרו הוא "הילדים החבויים של האלה". על פי חוק זה, הוויקנים אינם מוסרים פרטים אודות קיומם ומקום פעילותם לאחרים. מטרתו של חוק זה היא להגן על מכשפות הוויקה מפני רדיפות דתיות. חוק נוסף שמיושם בקפדנות על ידי הוויקנים המסורתיים קובע שאין לגבות כסף בשום אופן על הכשרה דתית, הכנסה בסוד דת, והשתתפות בטקסי הוויקה.

• פגניות
• מכשפה
• ארדיה, או בשורת המכשפות

מדיה וקבצים בנושא ויקה בוויקישיתוף

• ויקה: הגדרה מעשית
• אתר מחווה לג'ראלד גרדנר
• וויקה ישראל
• ויקה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)