ויקטור תייר
 | |
| לידה | 1931 לוב האיטלקית  |
|---|---|
| פטירה | 16 במרץ 1993 (בגיל 62 בערך) |
| מדינה |  ישראל |
| מקום קבורה | הוד השרון, ישראל |
| מפלגה | הפנתרים השחורים |
| בת זוג | מרגרית תייר |
| מספר צאצאים | 4 |
  | |
ויקטור תייר (1931 – 15 במרץ 1993) היה איש ציבורי ישראלי, מסעדן, אמן, משקם אסירים, חבר במפלגות מק"י, הפנתרים השחורים והפנתרים הציונים, ומתמודד עצמאי בבחירות לכנסת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תייר נולד לאליהו ולג'מילה בלוב. בגיל 16 עלה לישראל, זייף את גילו והתגייס לצה"ל, ממנו שוחרר לאחר כארבעה חודשים בשל שמיעה לקויה.[1] בשנת 1961 השתתף בהפגנה נגד מסים חדשים שאורגנה על ידי מק"י ביפו[2].
בהמשך עבר לקריית גת[3] בה ניהל את "מלון לכיש"[4], שכלל גם אולם אירועים ודיסקוטק[5]. בתחילת 1967, בעקבות המיתון, נותרו המלון והמסעדה מיותמים[6].
תייר היה פעיל במפא"י בקריית גת[7]. בשנת 1965 הצטרף תייר למטה של רפ"י בקריית גת[8]. בהמשך שב למפא"י, אך פרש שוב[6].
ב-1967, כשכבר היה גרוש עם ארבעה ילדים, הכיר במועדון ביפו את מרגרית (מרגרט), ילידת טהרן שהתגוררה ביפו והייתה צעירה ממנו ב-19 שנים. היא עברה לגור עמו בקריית גת והחלה לבשל עבור אורחי המלון. לאחר כשלוש שנים עברו ליפו[5] [9]. בשנת 1972 קנה תייר מבנה שבהמשך הקים בו מסגריה ולימים מסעדת דגים. ביוזמת בת זוגו הצטרף לתנועת הפנתרים השחורים. המסגריה שמשה גם כמרכז לפעילי ה"פנתרים".
בשנת 1973 היה תייר מראשי הפנתרים השחורים[10] - מקום שלישי ברשימתה לכנסת[11] ונציג שלה במועצת פועלי תל אביב. תייר השתלט על מבנה נטוש של הדיור הציבורי ביפו והפך אותו למעוז של המפלגה,
באמצע שנת 1974 היה קרע בתנועה[12], ובעקבותיו פרש תייר מ"הפנתרים השחורים" והקים את תנועת "הפנתרים הציוניים"[13]. התנועה החדשה טענה לקיפוח של תושבי דרום תל אביב[14] ואספה ספרי לימודי עבור תלמידים עניים בתחילת שנת הלימודים תשל"ז[15]. בתחילת 1977, החליטו חברי התנועה להצטרף ל"תנועה הדמוקרטית לשינוי"[16], אך בבחירות הפנימיות של התנועה הדמוקרטית לשינוי לא הצליחו אנשי התנועה להגיע למקומות ריאליים ברשימה ותייר הוצב במקום ה-34[17].
באפריל 1978 פתח מסעדת דגים במבנה שרכש [18]. בבחירות להסתדרות שהתקיימו בהמשך שנת 1977 ביקש תייר להתמודד בראש רשימה של הפנתרים הציוניים[19]. אולם מכיוון שהוגשו שתי רשימות שטענו שהן מייצגות את סיעת הפנתרים הציוניים, נדרשו שתי הסיעות להביא חתימות תומכים כדין רשימה חדשה או להוכיח שהן אכן מייצגות את הסיעה הקיימת[20]. בדצמבר 1979 קיים תייר שביתת רעב בבית ההסתדרות בדרישה להחריף את צעדי המחאה נגד המדיניות הכלכלית של יגאל הורוביץ[21]. ביוני 1980 ארגן תייר הפגנה של משפחה מחוסרת דיור שהתנחלה באמצע הצומת של רחובות דיזנגוף ופרישמן בתל אביב[22]. בנובמבר 1980 נעצר תייר בחשד שהסית להפגנות אלימות בתל אביב[23].
תייר התמודד פעמים אחדות בבחירות לכנסת מטעם מפלגת יחיד בשם "עמך" (שסימנה "זך")[24], ונכשל בכל הניסיונות הללו. הוא התמודד בבחירות לכנסת העשירית (1981) וקיבל 460 קולות, האחת עשרה (1984) וקיבל 733 קולות, והשתים עשרה (1988) (בראשות מפלגת אחדות - למען ויקטור תייר לכנסת) וקיבל 446 קולות.[25]
תייר, שרצה להבליט את מצוקתו של האזרח הקטן, נהג לשלם את כל דמי ההשתתפות של מפלגתו בבחירות במטבעות[26] של אגורה אחת. נוהג זה בזבז זמן רב לוועדת הבחירות, בספירת האגורות, וזיכה אותו בכותרת בעיתון. בעקבות נוהגו זה נחקק "חוק תייר" המתיר תשלום לוועדת הבחירות המרכזית בהמחאה בנקאית בלבד. תייר הדגיש בתשדירי הבחירות שלו את היותו אדם פשוט ועממי ואת השוני בינו לבין הפוליטיקאים השגרתיים. סיסמתו בבחירות הייתה: "הצבע זך, אחדות, למען ויקטור תייר לכנסת".
בסוף שנת 1990 נשא תייר את מרגרית לאישה. לבני הזוג נולדה בת משותפת, לורן (ב-1978 לערך).
תייר נפטר בכ"ב באדר תשנ"ג, 16 במרץ 1993[27], ונטמן בבית העלמין בנווה הדר בהוד השרון. הותיר אחריו אלמנה, מרגרית תייר, וחמישה ילדים. נכדתו (מנישואיו הראשונים) היא ליהיא גרינר. אלמנתו, מרגרית, המשיכה להפעיל מסעדת דגים לצד טיילת יפו בתל אביב, עד מגפת הקורונה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
תשדיר הבחירות של ויקטור תייר-בחירות 1988, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מיכל קפרא, ויקטור רוצה דמוקרטיה צבאית, מעריב, 26 בספטמבר 1984
- ^ פוזרה הפגנה קומוניסטית ביפו, דבר, 8 בינואר 1961
- ^ המרחק מייקר את המצרכים, מעריב, 18 בינואר 1961
- ^ המוסיקה תיפסק בליל שבת, מעריב, 11 בספטמבר 1962
מלון לכיש, דבר, 25 בספטמבר 1964
אורח יקר, מעריב, 14 במרץ 1965 - ^ 1 2 הדס מגן, "רוצים לפנות את מסעדת מרגרט תייר? על גופתנו המתה", באתר גלובס, 17 במאי 2014
- ^ 1 2 עזרא ינוב, תספורת בחצי חינם מבטיח הספר ואינו מוציא פרנסתו בקרית גת, מעריב, 16 במרץ 1967
- ^ הגישה תלונה על הבחירות למפא"י, מעריב, 6 ביולי 1964
- ^ המיעוט במפא"י הקים מטה בחירות, מעריב, 15 ביולי 1965
300 ל"י תרומת ערב בחירות במרכז המסחרי, מעריב, 3 באוגוסט 1965 - ^ הילה אלפרט, אין כמו יפו, באתר ישראל היום, 22 באוגוסט 2014
- ^ אברהם רותם, הפנתרים השחורים: נמשיך מאבקנו ברחוב, מעריב, 10 בינואר 1974
- ^ ירון דרוקמן, לבחור בקטנה: כשהבטיחו רב ראשי תימני, באתר ynet, 5 בינואר 2013
- ^ קרע בתנועת הפנתרים השחורים, מעריב, 19 ביוני 1974
- ^ ראשי קריית גת לא יודעים מי המתכננים לרדת למרוקו, דבר, 4 במאי 1976
- ^ קיפוח דרום תל אביב והשכונות, מעריב, 16 באוגוסט 1976
- ^ הפנתרים הציוניים מחלקים ספרי לימוד, דבר, 9 בספטמבר 1976
- ^ הפנתרים הציוניים הצטרפו לד"ש, דבר, 2 בפברואר 1977
- ^ אריה ארד, 20 המקומות הראשונים בד"ש, דבר, 20 במרץ 1977
- ^ יעל לאור, המוסד: מרגרט תייר, באתר וואלה, 29 בספטמבר 2014
- ^ 15 רשימות הוגשו לבחירות להסתדרות, דבר, 2 ביוני 1977
- ^ בית המשפט בת"א דחה בקשות למנוע קיום הבחירות להסתדרות במועדן, דבר, 9 ביוני 1977
- ^ נציג הפנתרים הציוניים שובת רעב, דבר, 4 בדצמבר 1979
- ^ משפחה התנחלה בדיזנגוף, מעריב, 15 ביוני 1980
- ^ ויקטור תייר שוחרר בערבות, מעריב, 11 בנובמבר 1980
- ^ סמדר שילוני, קטנים אבל אופטימים, באתר ynet, 22 בדצמבר 2002
- ^ אבי שילון, נוער נוער נוער, באתר nrg, 20 בדצמבר 2002
- ^ שלמה גינוסר, ועדת הבחירות ציפתה, דבר, 26 במאי 1981
- ^ אתר "Billiongraves"