ויקיפדיה:הידעת?

מאז הקמת המדינה נקברים גדולי המנהיגים של מדינת ישראל בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל שבירושלים, אך עוד קודם לכן נעשה ניסיון להקים פנתאון לגדולי האומה שלא צלח. ב־1934 העלה מנחם אוסישקין, ששימש יו"ר הקרן הקיימת לישראל, את עצמותיו של יהודה לייב פינסקר, שנפטר 43 שנה קודם לכן באודסה והיה מראשי חובבי ציון, ארצה. המקום שנבחר היה מערת ניקנור שבהר הצופים שבירושלים, אשר שימשה כמערת קבורה עוד בתקופת בית שני. הרעיון כשל, ולבד מפינסקר רק אוסישקין עצמו נקבר עוד במקום, עם פטירתו ב־1941. היותו של הר הצופים מובלעת בשטח ירדן בין השנים 1948 ל־1967, בעקבות הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות, הקשה אף הוא על הקבורה במקום.

בשנת 350 לפנה"ס כתב אריסטו "העובדה שקודם לכן המים חוממו תורמת לקפיאתם המהירה". 2,000 שנה לאחר מכן ציין פרנסיס בייקון ש"מים מחוממים במקצת קופאים יותר בקלות מאשר מים קרירים". תצפיות אלו זכו להתעלמות מצד הקהילה המדעית המודרנית עקב עמידתן לכאורה בניגוד לפרדיגמה המקובלת. רק ב-1969, לאחר שתלמיד תיכון מטנזניה בשם ארסטו מפמבה התעקש לעמוד מאחורי תצפית דומה של קפיאה מהירה של תערובת גלידה חמה במהלך שיעור בישול בבית ספרו, פורסם מאמר מדעי המתאר את התופעה. חזרות נוספות על הניסוי העלו מספר גורמים אפשריים לקפיאה המהירה של הנוזל החם, הנראית מנוגדת לעקרונות תרמודינמיים. התופעה מכונה על שמו של התלמיד העקשן, אפקט מפמבה.

"חתלתול אקוסטי" היה מיזם של ה-CIA ו"סוכנות המדע והטכנולוגיה" האמריקנית, שבו ניסו להשתמש בחתול למטרות ריגול, בשנות השישים. בניתוח שארך כשעה, שתל וטרינר מיקרופון בתעלת אוזנו של חתול, משדר רדיו קטן בבסיס גולגולתו, וחוט חשמל דק בתור אנטנה אל תוך פרוותו, סמוך לעמוד השדרה. כדי למנוע הסחות דעת דוכא חוש הרעב של החתול. עלות המיזם הוערכה בכעשרים מיליון דולר. המשימה הראשונה במסגרת הפרויקט הייתה לצותת לשני אנשים בחצר שגרירות ברית המועצות שבוושינגטון הבירה. החתול שוחרר בקרבת מקום, אך ככל הנראה כמעט מיד הוא נדרס על ידי מונית. בעקבות כישלון משימה זו, בוטל המיזם.

מדע הארכאולוגיה נוצר רק בסוף המאה ה-19. הארכאולוגים עד לתקופה זו התעניינו יותר בממצאים מעניינים לצורך הצגה במוזיאונים מאשר במחקר מדעי ארכאולוגי באתר, והתנהגותם דמתה יותר להתנהגות הארכאולוג הבדיוני אינדיאנה ג'ונס. ידוע הסיפור על האגיפטולוג הצרפתי אמיל אמלינו, אשר גילה באבידוס שבמצרים העליונה כ-3,000 כדי אבן מפוארים שלמים מהשושלות ה-1–3 של הממלכה הקדומה (המאה ה-30 לפנה"ס–המאה ה-27 לפנה"ס). אמלינו בחר מתוכם את הכדים היפים ביותר עם כתובות חרותות על גביהם, ואת יתרת הכדים ניפץ לרסיסים כדי למנוע מאחרים להשיגם. השינוי חל כאשר הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי חפר בשנת 1890 את תל חסי שבשפלת ארץ ישראל. פיטרי הקפיד על תיעוד ורישום מדויק של כל ממצא, התעניין בשברי הקרמיקה, והבין שכלי החרס הם הכלי הטוב ביותר לצורך תיארוך.

הטמרין הקיסרי (Saguinus imperator), פרימט קטן שנפוץ באמריקה הדרומית, קיבל את שמו בזכות שפמו הייחודי שדומה לזה של קיסר גרמניה וילהלם השני. הזואולוג שגילה את המין נתן לו תחילה את שמו כבדיחה, אולם עם הזמן דבק השם בטמרין המשופם והפך לשמו המדעי. לעומתו, הטמרין הזהוב-ידיים, שאף הוא נפוץ באמריקה הדרומית, קיבל את שמו המדעי "טמרין מידס" (Saguinus midas) בשל פרוותו הזהובה שעל כפות ידיו ורגליו ועל שם המלך האגדי, מידאס, שהיה ידוע כבעל יכולת הפיכת כל דבר שנגע בו לזהב.

באמצע שנות השבעים ביקשו אנשי רשות שמורות הטבע, לחדש את אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל. לאחר שארחו את אחיו של השאה הפרסי, מוחמד רזא פהלווי, ואפשרו לו לצוד יעל בעל קרניים גדולות במיוחד בחי בר שליד יטבתה, קיבלו ממנו הבטחה להעברת שני זוגות יחמורים משמורת טבע באיראן. עד לשלהי 1978 לא קוימה ההבטחה ועם תחילת המהומות שבישרו על המהפכה האיראנית וסיום שלטון השאה, סבר אברהם יפה, מנהל הרשות, כי זו ההזדמנות האחרונה להשיג את היחמורים. אזרח הולנדי בשם מייק ואן חרבנברוק, שעבד ברשות שמורות הטבע, טס לאיראן, חילץ ארבע נקבות יחמור והעלה אותן על טיסת אל על האחרונה מטהראן. הנקבות צורפו לשני זכרים שהובאו מגרמניה שנתיים לפני כן והוקם גרעין רבייה בחי-בר שבכרמל. החל מ-1996 מתבצע באופן סדיר שחרור לטבע של יחמורים שנולדו בחי בר. כיום אוכלוסיית היחמור הפרסי בישראל היא מהגדולות בעולם.

האדם מצא לאיברי הקרנפים שימושים רבים לתועלתו. בעבר, עמים שונים באפריקה ובמזרח הרחוק השתמשו בעור הקרנף להכנת מגיני מלחמה, או למיגון סירות המלחמה כדי להגן עליהן מפגיעת חיצים וחניתות. בסין השתמשו בעור גם כדי לרפד את אוכפי הסוסים. בעוד ששימושים אלו פסו בעיקרם מהעולם, עדיין תולים רבים באיברי הקרנף סגולות רפואיות. בתאילנד, נמכר דם קרנפים כסגולה לחוזקה ואבקת עצמות קרנף כתרופה לשרירים כואבים. גם לגללי הקרנף מצאו שימוש - הם גורמים לשלשול ובתוספת שמן מסירים יבלות, וזאת בתנאי שהם "טריים" ממעיו של קרנף שהומת זה עתה. גם השתן (שכביכול מרפא דלקות גרון), הקרן ואיברי המין הזכריים (המשמשים לשיקוי תאווה) נמכרים בשוק השחור. הביקוש הרב לאיבריהם של הקרנפים גורם לנסיקה במחיריהם בארצות רבות בעולם, ובמקביל להכחדתם.

במדינות רבות נבחר בעל חיים כסמל לאומי של המדינה. כך למשל, בארצות הברית נבחר עיטם לבן-ראש כציפור הלאומית והביזון כחיה לאומית, הזאב האפור הוא בעל החיים הלאומי של טורקיה ושל סרביה, הברדלס הוא בעל החיים הלאומי ברואנדה, ועוד דוגמאות רבות. עם זאת, אין מדינות רבות בהן מכהן בעל חיים בתפקיד רשמי. בריטניה היא אחת מן המדינות יוצאות הדופן, שכן במעונו הרשמי של ראש ממשלת בריטניה מתוקצב חתול שתוארו הרשמי הוא "לוכד העכברים הרשמי במעון ראש הממשלה" (Chief Mouser to the Cabinet Office). התקציב השנתי להחזקתו של החתול הרשמי הוא 100 לירות שטרלינג, נכון לעשור הראשון של המאה ה-21. במהלך המאה העשרים ובשני העשורים הראשונים של המאה ה-21 תועדו 12 חתולים בתפקיד זה.

9 בנובמבר הוא תאריך שבו התרחשו מספר אירועי מפתח בהיסטוריה של גרמניה. המונח הגרמני לציון יום זה נקרא "Schicksalstag" (שׁיקְזַאלְסְטַאגְ; "יום הגורל"), שבו נעשה שימוש זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה בידי מספר היסטוריונים ועיתונאים ושימוש נרחב בכלי התקשורת הגרמנים לאחר נפילת חומת ברלין ב-1989. בין האירועים הרבים שפקדו את גרמניה בתאריך זה, ניתן למנות חמישה אירועים בולטים במיוחד: ב-1848 הוצא להורג המנהיג הליברלי רוברט בלום, פעולה שנתפסה כסמל לכישלון של מהפכות 1848; ב-1918 קרס הרייך השני במהלך המהפכה הגרמנית ובמקומו עלתה רפובליקת ויימאר; ב-1923 נכשל ניסיון המהפכה של היטלר לעלות לשלטון (הפוטש במרתף הבירה), אירוע שהעלה את היטלר למעמד של דמות דומיננטית בפוליטיקה הגרמנית; ב-1938 התרחש ליל הבדולח שהיה הטבח הגדול הראשון ביהודי גרמניה; ב-1989 הופלה חומת ברלין, פעולה שהחלה סדרה של אירועים שבעקבותיהם אוחדה גרמניה מחדש.

בארצות הברית ישנן מספר רשויות מקומיות, שבהן לא מתקיימות בחירות מוניציפליות, משום שיש בהן תושב יחיד, והוא מוגדר כראש הרשות המקומית. לדוגמה, מאז שנת 2004, בכפר מונווי, שבמדינת נברסקה, מתגוררת רק הגברת אלזי איילר. כל זמן שהיא משרתת את אוכלוסיית הרשות, למשל בתחזוקת ותאורת ארבעת רחובות הכפר, ובאחזקת ספרייה עירונית (בתמונה), היא מקבלת תקציב ממדינת המשנה. גם בשיא פריחתה של רשות מקומית זו, בשנות ה-30 של המאה ה-20, היא לא הייתה גדולה במיוחד. גרו בה אז 150 איש. בישראל יש מקרים קיצוניים עוד יותר: מגדל תפן ונאות חובב מנוהלות בידי ועדה קרואה, משום שמעולם לא גר בהן שום תושב. אלו אזורי תעשייה גדולים, שמוגדרים כרשויות מקומיות.

גוש הזכוכית העתיק הגדול ביותר בעולם התגלה בישראל בשנת 1959. במהלך החפירות הארכאולוגיות באתר בית שערים, על קרקעיתה של מערה חצובה, התגלה גוש מלבני גדול עשוי זכוכית בלתי שקופה בגוון סגול: אורכו כשלושה מטרים וחצי, רוחבו שני מטרים, עוביו כחצי מטר ומשקלו כ-8.8 טון. הזכוכית הזאת הייתה נושא למחקר בבית החרושת קורנינג שבארצות הברית שיצקו את המראה מחזירת האור לטלסקופ שבמצפה הכוכבים שבהר פאלומר מגוש זכוכית שמשקלו היה 14.5 טון. המערה שנמצא בה הגוש שימשה סדנה לייצור זכוכית בתקופה המוסלמית הקדומה: נבנה בה תנור היתוך גדול שעורבבו בו חומרי הגלם לזכוכית, והובערה בה אש שלובתה לטמפרטורה של מעל 1,000 מעלות צלזיוס במשך שבועות אחדים, עד שהחומרים התרכבו לכדי זכוכית. לאחר מכן הרסו את התנור וניתן היה לשבור מן הגוש גושים קטנים לשם מכירה לסדנאות ייצור כלי זכוכית שהיו בסביבה. במערה זו, סביב גוש הזכוכית הזה, קיימה ממשלת ישראל את ישיבתה ביום 30 במרץ 2008.

כאשר מדינה מבקשת לצאת למלחמה כנגד אחרת, היא יכולה בפועל לגייס את צבאה ולתקוף ללא גינונים נוספים. עם זאת, במשפט הבינלאומי ובנוהגים הדיפלומטים על התוקפת לצאת בהכרזת מלחמה מסודרת. זאת מתאפשרת בזכות "קאזוס בלי", מונח לטיני המתורגם לעברית כ"עילה למלחמה". כך, לדוגמה, ראתה ישראל בסגירת מצרי טיראן על ידי מצרים ערב מלחמת סיני ומלחמת ששת הימים כהצדקה לצאת למלחמה. מקרה ידוע אחר הוא ההתנקשות ביורש העצר האוסטרו-הונגרי פרנץ פרדיננד בסרייבו, אשר הובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914. לעיתים העילה איננה כה סדורה, ולעיתים הסיבה הרשמית משמשת רק כתירוץ. כך אירע במלחמת הכדורגל בין הונדורס לאל סלוודור, בה הסיבה הרשמית הייתה אלימות במשחק כדורגל בין נבחרות המדינות.