ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו
 | |||||||||
| לידה | 9 במרץ 1883 (יוליאני) צ'רניהיב, האימפריה הרוסית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| הוצאה להורג | 10 בפברואר 1938 (בגיל 54) מוסקבה, ברה"מ | ||||||||
| מדינה | ברית המועצות | ||||||||
| מקום קבורה | גיא ההריגה בקומונרקה | ||||||||
| השכלה | Vladimir Military School | ||||||||
| מפלגה | מנשביקים | ||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| עיטור הדגל האדום | |||||||||
  | |||||||||
ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו (ברוסית: Владимир Александрович Антонов-Овсеенко; 21 במרץ 1883 צ'רניגוב - 10 בפברואר 1938) היה מהפכן, פוליטיקאי וקצין סובייטי. הוצא להורג במהלך הטיהורים הגדולים, נוקה מכל אשמה בשנת 1956.
ולדימיר אובסיינקו נולד לאב קצין בגמלאות בצ'רניגוב, אז בתחומי האימפריה הרוסית היום באוקראינה. בשנת 1901 הוא סיים פנימייה צבאית והמשיך לבית הספר לקצינים. לאחר מספר חודשי לימוד נדרש להישבע אמונים לצאר, סירב ולימודיו הופסקו. בהיותו בוורשה (אז בתחומי האימפריה הרוסית) הוא התקרב לחוגים מהפכנים. בסתיו 1902 התחיל לימודיו בבית הספר לקציני חיל רגלים בסנקט פטרבורג. בשנת 1904 סיים את בית הספר לקצינים והוצב בוורשה. בהיותו בוורשה הוא המשיך בפעילות מהפכנית והקים סניף צבאי של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית בבסיס חיל המצב ששהה בעיר.
פעילות מהפכנית
[עריכת קוד מקור | עריכה]באביב 1904 הוא קיבל צו העברה לחזית מלחמת רוסיה–יפן. ולדימיר אנטונוב-אובסיינקו (בתקופה זו הוא שינה את שם משפחתו) ערק מהצבא ונסע לקרקוב (אז בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית). לאחר תקופה קצרה הוא חזר וניסה לארגן התקוממות בקרב החיילים המוצבים בשטח הפולני שבשליטת האימפריה הרוסית. התקוממות לא צלחה והוא חזר לאוסטריה-הונגריה. במאי 1905, הוא הגיע בשליחות המנשביקים לסנקט פטרבורג ופעל בקרב החיילים למען המהפכה. בסוף יוני הוא נעצר בקרונשטאדט אך לא זוהה (הזדהה בשם משפחה אחר) ולכן לא קיבל עונש חמור. בעקבות מנשר אוקטובר הוא קיבל חנינה ושוחרר, כאשר שמו האמיתי אינו ידוע לשלטונות. בשנת 1906 הוא ניסה לארגן התקוממות מזוינת בבסיס הצי בסבסטופול, נעצר תוך התנגדות מזוינת ותוך שנה נשפט לעונש מוות שהומתק ל-20 שנות עבודות פרך. ביוני 1907 זמן קצר לפני מעבר למקום ריצוי העונש, הוא נמלט מהכלא והגיע לדוכסות הגדולה של פינלנד. במשך מספר שנים הוא פעל במחתרת במוסקבה וסנקט פטרבורג. בשנת 1909 הוא נעצר, שוב לא זוהה ולאחר חצי שנה שוחרר. במחצית 1910 הוא עזב את האימפריה הרוסית ועבר לצרפת. הוא הצטרף למנשביקים. החל מספטמבר 1914 הוא היה כתב צבאי בעיתון שעורכיו היו לב טרוצקי ויולי מרטוב.
תקופת המהפכה ומלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מהפכת פברואר, אנטונוב-אובסיינקו יכל לחזור לרוסיה. כאשר הגיע לסנקט פטרבורג ביוני 1917 הוא הצטרף מיד לבולשביקים. בהיותו בעל רקע צבאי, הוא נשלח להלסינקי בה היה בסיס גדול של הצי הבלטי. הוא היה בין הנואמים הבולטים בוועידה של סניפי הבולשביקים שנערכה בסוף יוני ובין המארגנים הראשיים של פעולות בולשביקיות במהלך משבר יולי. לאחר המשבר, הוא נעצר ביחד עם פיודור רסקולניקוב. ב-4 בספטמבר 1917 הוא שוחרר בערבות והוצב כקומיסר ליד מושל דוכסות הגדולה של פינלנד. במהלך ספטמבר-אוקטובר הוא היה שותף לכל הפעילויות הבולשביקיות בקרב הצבא שהוצב באזור פטרוגרד והדוכסות הגדולה של פינלנד. לאחר שסובייט פטרוגרד הקים וועדה צבאית, אנטונוב-אובסיינקו היה בין החבריה הבולטים. ב-23 באוקטובר (5 בנובמבר) אנטונוב-אובסיינקו דיווח שחיל המצב בבירה מצדד בהעברת השלטון לסובייט, תומכי הבולשביקים מצטיידים בנשק ופעילות של מטה הפיקוד הצבאי בפטרוגרד שותקה. בהיותו מזכיר הוועידה הצבאית, הוא היה שותף פעיל בהפיכה צבאית וכיבוש ארמון החורף. הוא פיקד על הכוחות שתפסו את הארמון ועצר את חברי ממשלת המעבר. במהלך הוועידה השנייה של הסובייטים, הוא הודיע על המצער ומעבר השרים למבצר פטרופבלובסקיה. במהלך מתקפת נגד שאורגנה על ידי אלכסנדר קרנסקי ופיוטר קרסנוב אנטונוב-אובסיינקו היה סגן מפקד של הכוחות הבולשביקים. בתקופת 9 בנובמבר - דצמבר 1917 הוא היה מפקד הפיקוד הצבאי בפטרוגרד.
בדצמבר 1917 אנטונוב-אובסיינקו נשלח לאוקראינה. בראש כוח מזוין הוא נכנס לחרקוב והכריז על שלטון סובייטי באוקראינה. לאחר מכך, הוא העביר את הפיקוד למיכאיל מורביוב ועבר לאזור דון בה החלה התקוממות הקוזאקים נגד השלטון הסובייטי.
בסוף אוגוסט 1918 הוא היה בברלין וניהל שיחות עם הגרמנים על שיתוף פעולה נגד כוחות מדינות ההסכמה שנחתו בצפון רוסיה בארכנגלסק ומורמנסק. בספטמבר-אוקטובר 1918 הוא פיקד על יחידות צבאיות שלחמו בחזית המזרחית.
בדצמבר 1918 אנטונוב-אובסייקנו חזר לאוקראינה ופיקד על הצבא הסובייטי שלחם נגד סימון פטליורה. תקופה מסוימת הוא אף מונה לשר הביטחון של אוקראינה הסובייטית.
בשנת 1919 הוא עזב את הצבא האדום והיה אחראי על משרדים אזוריים אזרחיים שונים.
לאחר מלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בסוף פברואר 1921 הוצב בראש וועדה מיוחדת לדיכוי מרד טמבוב. המרד החל עוד באוגוסט 1920 והחל להתרחב גם לאזורים סמוכים. לאחר כיבוש חצי האי קרים ודיכוי מרד קרונשטאדט, דיכוי המרד באזור טמבוב היה חשוב מאוד לממשל הסובייטי. סיום המלחמה עם פולין איפשר להעביר לאזור תגבורות משמעותיות. הפוליטביורו החליט לתת למיכאיל טוכאצ'בסקי חודש לדיכוי המרד. לעזרתו הועברו מפקדים בולטים כגריגורי קוטובסקי וירונים אובורביץ' וכ-100 אלף חיילים. אנטונוב-אובסיינקו ניהל מדיניות קשוחה במיוחד נגד הכפרים המורדים. בהתאם למסמכים שפורסמו בשנת 1989, עולה כי הוא אף אישר שימוש בגזים רעילים נגד המורדים שהסתתרו ביערות. ביולי 1921 הוא חזר למוסקבה ונתן דיווח מורחב על הפעולות שבוצעו ודרכים שיש לנקוט במידה ואירועים דומים יתרחשו בעתיד באזורים אחרים.
בשנת 1922 מונה לראש המינהל הפוליטי של הצבא האדום. הוא פעל נמרצות נגד חיזוק כוחו של יוסיף סטלין ותמך בלב טרוצקי. ב-11 בדצמבר 1923 פרסם טרוצקי בעיתון פראבדה סדרת מאמרים על נושאי מדיניות. ב-24 בדצמבר פרסם אנטונוב-אובסיינקו צו לפיו השיעורים הפוליטיים בצבא צריכים לכלול לימוד מאמרים של טרוצקי ויש לפעול לפי המלצות המאמרים. כאשר הפוליטביורו דרש לבטל את הצו, אנטונוב-אובסיינקו כתב מכתב תגובה בו ציין ש"אסור לגעת במעמדו של טרוצקי וכל הצבא האדום יעמוד להגנתו". במוסקבה התפשטו שמועות על אפשרות להפיכה שלטונית, אך טרוצקי סירב לפעול. לקראת ינואר 1924 שלישיית זינובייב-קמנייב-סטלין הצליחה להשתלט על ההנהגה וב-24 בינואר 1924 אנטונוב-אובסיינקו הודח מהתפקיד הרם והצו שלו בוטל.
הוא נשלח לייצג את ברית המועצות מחוץ לגבולות המדינה כשגריר בצ'כוסלובקיה (מ-1924), ליטא (מ-1928) ופולין (מ-1930). בשנות ה-30 אנטונוב-אובסיינקו חזר לברית המועצות ופעל במערכת המשפטית. הוא דגל במתן עונשים על בסיס "צורך מהפכני".
בשנים 1924-1933 פרסם ספר זיכרונות על אירועי מלחמת האזרחים ברוסיה ב-4 כרכים.
במהלך מלחמת האזרחים בספרד אנטונוב-אובסיינקו מונה לקונסול הכללי בברצלונה. במקביל הוא פעל כיועץ צבאי. בהתאם לעדויות הוא תמך בארגונים אנרכיסטים וטרוצקיסטים בניגוד למדיניות הכללית של ברית המועצות. בשנת 1937 הוא הוחזר למוסקבה.
באותה תקופה מיכאיל רום היה עסוק בצילומי סרט בנושא אירועי מהפכת אוקטובר. אנטונוב-אובסיינקו ידע שלבמאי ניתנה הנחיה ברורה לא להזכיר את שמו בסרט, אך הסכים להיפגש איתו ונתן לו פירוט האירועים שהיו באותה התקופה.
ב-12 באוקטובר 1937 נעצר אנטונוב-אובסיינקו על ידי הנ.ק.וו.ד. אשתו נעצרה מספר ימים מאוחר יותר. הזוג הוצא להורג באותו יום ב-10 בפברואר 1938.
ב-25 בפברואר 1956 הם טוהרו מכל אשמה.
