ז'אן דוד

ז'אן דוד
Jean David

צילום משנת 1978
לידה	16 בדצמבר 1908 בוקרשט, ממלכת רומניה
פטירה	26 במרץ 1993 (בגיל 84) תל אביב-יפו, ישראל
מקום קבורה	בית הקברות נחלת יצחק
לאום	ישראלי
מקום לימודים	אקדמיה ז'וליאן
תחום יצירה	ציור, עיצוב

ז'אן דוד (ברומנית וצרפתית: Jean David;‏ 16 בדצמבר 1908 – 26 במרץ 1993) היה מעצב, צייר ומאייר ישראלי, יהודי יליד רומניה. עסק בציור, ברישום, בקולאז', בעיטורי קרמיקה וביצירת שטיחי קיר, בולים ועוד.

ז'אן דוד נולד בשנת 1908 בבוקרשט, בירת רומניה, במשפחה אמידה.

בשנת 1927 נסע לפריז ללמוד ארכיטקטורה, אך עבר ללימודי ציור באקול דה בוזאר בפריז, המשיך באותה עיר ב"אקדמיה הסקנדינבית" שבמונפרנס ובשנים 1927–1933 באקדמיה ז'וליאן. בשנת 1929 השתתף לראשונה בתערוכה קבוצתית בבוקרשט, ובשנת 1933 הציג שם תערוכת יחיד ראשונה. פעל בחוג דאדא שחזר משווייץ. באותה תקופה צייר, בין היתר, דיוקנאות, הידועים בהם "האשה עם צמות קלועות" ותמונת השחקנית לנה קאלר, שהושפעו ממודיליאני. עבד עבור כתבי עת של אוונגרד, כמו "אונו" (Unu) של סשה פאנה, שאת ספרו "החיים הדמיוניים של אלהים" אייר. בשנת 1937 יצר, יחד עם שטפאן קונסנטינסקו, פרסקו בשביל ביתן רומניה בתערוכה העולמית בפריז וב-1939 צייר ציור קיר בביתן הרומני בתערוכה העולמית בניו יורק.

ב-1935 שהה בחיפה במשך תשעה חודשים במסגרות מסע בארץ ישראל, מצרים וקורפו. ב-1942 עלה יחד עם עוד 12 יהודים (בהם תאודור בראונר, אחי הצייר ויקטור בראונר) על ספינת מעפילים קטנה שנלכדה על ידי הבריטים מול חופי לבנון, ושהה שנתיים במחנה מעצר בקפריסין. ב-1944 שוחרר והתגייס לצי הבריטי. עם הקמת מדינת ישראל התגייס לחיל הים הישראלי.

לאחר מלחמת העצמאות התגורר בירושלים וקשר קשרי ידידות הדוקים עם דן בן אמוץ, ואייר את הספר המשותף לו ולחיים חפר, "ילקוט הכזבים" ואת ספרו של בן אמוץ, "איך לעשות מה". נישא לסוזי, דיילת ב"אל על", מחברת ספר הבישול "המטבח הספרדי". ב-1954 נמנה עם ראשוני כפר האמנים עין הוד.

השתתף בשלוש התערוכות הראשונות של קבוצת "אופקים חדשים" במוזיאון תל אביב לאמנות ובבית האמנים בירושלים. זכה גם לתערוכת יחיד במוזיאון תל אביב לאמנות. בשנת 1960 זכה בפרס דיזנגוף לאמנות הציור והפיסול.

בין יצירותיו: סדרת כרזות ארץ התנ"ך לעידוד התיירות לישראל, כרזת יום העצמאות ה'תשמ"ד וכרזות נוספות, בולי דואר,^[1] עיצוב פנים למטוסי בואינג 707 הראשונים של "אל על", עיצוב הגדה של פסח^[2] וקלפי משחק לחברת "אל על",^[3] קירות דקורטיביים באוניות נוסעים של "צים", יצירות בבתי מלון ובאוניברסיטאות בישראל, ויצר תפאורות לתיאטרון הקאמרי ועוד.

דוד היה המעצב הישראלי הראשון שנבחר כחבר באגודת הגרפיקאים הבינלאומית (AGI).

בשנת 2002, תשע שנים לאחר פטירתו, נערכה במוזיאון הפתוח תפן תערוכה מקיפה של יצירותיו, ותערוכה נוספת נערכה בבית ראובן בתל אביב.^[4]

• ש. ז'אן דויד, 'חיל הים' חוברת ו' דצמבר 1948, עמ' 36.

מדיה וקבצים בנושא ז'אן דוד בוויקישיתוף

• ש. ז'אן דויד חיל הים ו' כסלו תש"ט עמ' 36.
• יובל סער, החלום האבוד של ז'אן דוד, באתר הארץ, 15 במרץ 2013
• רחל אנגל, ז'אן דוד - אמן הגרפיקה, מעריב, 31 ביולי 1959
• הצבעים אינם מתקוטטים, דבר, 14 באוגוסט 1959, המשך
• נורית ברצקי, ז'אן דוד - צייר, מעריב, 23 באוגוסט 1985
• ז'אן דוד, באתר של גלריה אלקרא
• ז'אן דוד, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
• ז'אן דוד באתר גלריה פרקש
• "זאן דוד - יובל נשכח" באתר "Romania culturală
• "Radu Comşa - Jean David, centenar uitat, Cultura nr.50, 2008, (ברומנית)
• ז'אן דוד, דף שער בספרייה הלאומית