זלמן דוד ליבונטין

זלמן דוד ליבונטין

לידה	20 בפברואר 1856 י"ד באדר תרט"ז אורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	19 ביוני 1940 (בגיל 84) י"ג בסיוון ת"ש תל-אביב, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית עלמין גני אסתר
השקפה דתית	יהדות

זלמן דוד לֵיבוֹנְטִין (לעיתים נכתב לבונטין; בכתיב יידי: לעוואָנטין; בראשי תיבות: זד"ל; 20 במאי 1856 ט"ו באייר ה'תרט"ז, אוֹרשָה, פלך מוגילב, האימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) – 19 ביוני 1940, תל אביב, פלשׂתינה-א"י) היה מחלוצי העלייה הראשונה, ממייסדי ראשון לציון, וממקימי אוצר התיישבות היהודים.

זלמן דוד ליבונטין נולד למשפחת חסידי חב"ד בעיירה אורשה שברוסיה הלבנה (אז באימפריה הרוסית, כיום בבלארוס). ליבונטין התחתן בגיל 18 ולאחר מכן עבר להתגורר במוהילב אצל הורי ציפורה-פייגה אשתו, שם התקיים על כספי הנדוניה. לאחר תקופה ניסה ליבונטין לעסוק כסוחר אך לא הצליח בכך. ליבונטין אף ניסה להתגייס לצבא הרוסי כדי להילחם במלחמה העות'מאנית-רוסית אך הדבר לא יצא לפועל. לאחר מכן העתיק ליבונטין את מגוריו למוסקבה ולמד שם הנהלת חשבונות. עם סיום לימודיו עבד ליבונטין כפקיד בנק בדרום האימפריה הרוסית^[1].

רעיון שיבת ציון התעורר בו, לפי זכרונותיו, כבר בילדותו בעת לימודי הגאוגרפיה. הוא למד כי מדינת ליבריה באפריקה נוסדה על ידי עבדים שחורים מאמריקה.

שאלתי את נפשי: אם הכושים יכלו ליסד מדינה חופשית לעצמם, מדוע לא נלך אנחנו ליסד לנו ממלכה בארץ אבותינו.

בעקבות התגברות האנטישמיות בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-19, אותן חש על בשרו, החל ליבונטין לפעול להגשמת רעיונו ובט"ו בשבט ה'תרמ"ב (1882) הצליח לחבר לאגודה קבוצת משפחות מהעיר קרמנצ'וג מדרום רוסיה (כיום אוקראינה). חברי האגודה הסכימו כי ליבונטין יצא לארץ הקודש, וכי אם ימצא "כברת ארץ" המוכשרת ליסד מושב לעבודת אדמה, גם הם יבואו ויחלו בעבודת הקודש. שמעו הגיע ליהודי העיר חרקוב; הם הזמינו אותו אליהם והודיעו לו על התארגנות קבוצה שנייה להתיישבות בארץ ישראל. וכך הפך לבא-כוחן של שתי קבוצות המחפשות אדמה בארץ ישראל על מנת להקים יישוב המבוסס על עבודת האדמה.

שבוע לאחר מכן יצא ליבונטין לארץ ישראל והגיע ליפו בי"ז באדר תרמ"ב. ליבונטין סייר בירושלים, בשרון ובשפלת יהודה ולאחר מכן שלח דו"ח מפורט לאגודה ובו כתב, בין היתר: ”האדמה טובה ופוריה... אפשר יהיה לטעת בה "ני לימון ותפוחי זהב … שיחי צמר גפן, עצי תות להרחבת גדול תולעת המשי, שושנים ופרחים למען יבש אותם לסממנים ומרקחת – כל אלו הענפים יוכלו לשאת פרי טוב לעמלים בהם... יש לנו תקווה לחיות בה; כי עלֹה נעלה וירשנו אותה וגם יכול נוכל!”^[1]

זמן קצר אחרי הגעתו לארץ ישראל כונן ליבונטין ביפו את ועד חלוצי יסוד המעלה, אשר הציב לו מטרה לקנות קרקע ולייסד מושבה של עובדי אדמה. ליבונטין חיפש אדמה בשפלת יהודה, הגיע עד עזה – אך לא מצא נחלה מתאימה להתיישבות. גם מושל ירושלים הטורקי, ראוף פאשה, ביקש לסכל את עצת המתיישבים. לבסוף, סגן הקונסול הבריטי ביפו, ר' חיים אמזלג, רכש, על שמו, את "ארד אל עיון קרא", היא "עין הקורא" המקראית (ספר שופטים ט"ו, י:ט), 12.5 ק"מ דרומית ליפו. שטח האדמה היה 3,340 דונם, והמחיר לדונם 15 פרנק.^[2]

ובליל שימורים עלה ז' ד' ליבונטין עם חבריו ללון לילה ראשון על אדמתם תחת כיפת השמים:

כל הלילה לא ישנו ויחזו מחזות קודש, חזיונות מני קדם. ובבוקר, מראש הגבעה נתגלה מחזה מרהיב עין" מערבה- מרחב הים, הנשקף מרחוק כראי מלוטש; מזרחה – הרי יהודה, עוטים ערפל-קסם מעולף געגועי קדש, געגועי נצח של עם-הנצח ; דרומה – גבעות ושדות שזופי-שמש, שדות שממה, המחכים זה אלפיים שנה לבוא גואליהם, ובאופק – הגבעה של יבנה... וצפונה – מרחב השרון.

והם הכריזו ראשון לציון הנה הנם, ולירושלים מבשר אתן" (ישעיהו מ"א, כז)".

בסוף שנת 1882 התפטר ליבונטין מכהונתו כראש הוועד, על רקע סכסוכים פנימיים במושבה, ושב עם בני ביתו לרוסיה לזמן בלתי מוגבל. עם עוזבו הוא קיבל "שובר קבלה", שבו נכתב: ”קבלנו ממנו הספרים, המזומנים "ואין לנו אליו שום טענות ומענות ודין דברים ופתחון פה". ולראיה באנו על החתום ח"י טבת תרמ"ג, "פה ראשון לציון באה"ק [=ארץ הקודש] ת"ו"”.

בשנת תרמ"ה (1884) הציע ליבונטין בוועידת היסוד של "חובבי ציון" בקטוביץ, לייסד בנק שיסייע להתיישבות היהודית בה. כעבור כעשור וחצי, בשנת 1901, יזמה ההסתדרות הציונית בראשות תיאודור הרצל את הקמת אוצר התיישבות היהודים. ליבונטין, שכיהן אז כמנהל הבנק המינסקאי למסחר, הוזמן על ידי הרצל לנהל את ה"אוצר", והתמנה למנהל באוצר התיישבות היהודים בלונדון. לאחר מכן הוא יזם והקים את בנק אנגלו-פלשתינה. במקביל הוא שימש יועץ מדיני להרצל בנושאים שבהם התמחה.

העיתון חבצלת פרסם בט"ו תמוז תרס"ג (1903) את הכתבה הבאה : "בנק יהודי יפתח ביפו", ובהמשך הכתבה : "הרעיון ליסד בארץ הקדושה סניף מהקאלאניאל באנק העברי אשר בלאנדאן החל לצאת לפעולה. המקום הנבחר להחל בו את פעולות הבאנק הוא יפו והאיש הנבחר לעמוד בראש המפעל ולנהלו הוא החכם זלמן דוד לעוואנטין, עד כה אחד מפקידי הבאנק המרכזי בלאנדאן, אשר נמנה בין הראשונים אשר עלו ליהודה להאחז באדמתה, והוא היה אחד הקונים את אדמת עיון-קארא ליסד בה את המושבה הראשונה אחרי פתח תקווה - אשר קראו לה ראשון לציון"^[3].

היכרותו של ליבונטין את היישוב, שליטתו בעברית והכרתו את המשק והכלכלה הארץ-ישראלית בתקופה העות'מאנית הביאו לכך שקיבל את ניהול הבנק הציוני. בשנת 1903 חזר ליבונטין לארץ ישראל, התיישב בראשון לציון והיה מנהלו הראשון של בנק אנגלו-פלשתינה (לימים בנק לאומי). הוא היה מנהל הבנק עד שנת 1914, אז, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, הוא לא יכול היה, כנתין מדינת אויב, להישאר בתפקידו.

ליבונטין נאלץ להישאר באלכסנדריה שבמצרים, שבה שהה ערב המלחמה. הוא פתח בעיר סניף זמני שתמך באלפי הפליטים שגורשו מארץ ישראל. חלק לא קטן מבין פליטים אלו החזיק בחשבון באחד מסניפי בנק אנגלו-פלשתינה בארץ. כספים שהגיעו מחברת האם, אוצר התיישבות היהודים, שמושבה היה בלונדון, איפשרו לשלם לפליטי ארץ ישראל לפחות חלק מן הכספים על חשבון פיקדונותיהם בסניפי הבנק בארץ. כפי שליבונטין כתב בעצמו, ”עפ"י החוקים השוררים לא הייתה עלינו שום התחייבות לשלם במצרים הפקדונות שקבל האפ"ק בארץ-ישראל אבל לא יכולתי לעזוב את אלו שהיה להם הכסף בהבנק שלנו שירעבו או שילכו לבקש נדבות על פרוסת לחם... עבודתי זו היא קשה ביותר מפני כי רבים מהמפקידים דרשו בכל זאת כל כסף פקדונותיהם ולא חפצו להבין, כי אין על האפ"ק שום התחייבות וכי אנכי עושה עמהם לפנים משורת הדין בשלמי להם את פקדונותיהם ויריבו בי וימררו את חיי”^[4].

באלכסנדריה הוקם "ועד זמני" לטיפול בפליטים אלו, ובאופן טבעי התמנה ליבונטין לגזבר הוועד.

ב-1 בינואר 1925, כשהיה בן 69, פרש ליבונטין מניהול הבנק, אך נשאר חבר דירקטוריון עד מותו בשנת 1940. בדברי ההוקרה שהקדישו לו עובדי הבנק נכתב:

מר ליבונטין היה לנו בזמן כהונתו לאב ולמורה ובצאתו מן העבודה היה לנו לאח ורע – את המוסד הוא עזב, אולם בליבנו יישאר לנצח, כי על כן מורינו ואחנו הוא. אשריך מר ליבונטין שנכנסת בשלום ויצאת בשלום – ותהי אחריתנו כמוך!

נפטר בתל אביב, בי"ג בסיוון ת"ש, והובא לקבורה בראשון לציון^[5].

מושב שדה דוד נקרא על שמו של ליבונטין. במספר ערים, ובהן ראשון לציון, יש רחוב על שמו (ליבונטין או זד"ל).

ארכיונו האישי של זלמן דוד ליבונטין, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

• משה ליבונטין (1874 – 1944) - עלה לארץ ישראל בתחילת שנות ה-20 והתיישב בתל אביב. ניהל את חברת PEL (Palestine Egypt Lloyd). לאחר מכן התמנה למנהל בנק בני בנימין. בתו אלה הייתה נשואה לקרל רייספלד, תעשיין ופרדסן יליד פולין. השניים הקימו את "קרן אלה וקרל רייספלד" המעניקה תרומות למוסדות.
• מרדכי ליבונטין (1883–1974) - הקים יחד עם אחיו הלל משרד לעבודות טכניות וסוכנות מכונות. לאחר מכן היה יועץ לבנק התעשייה ולהתאחדות בעלי התעשייה. בנו אריה ליבונטין שירת במטה הכללי, הדריך בבית הספר לפיקוד ומטה והיה מפקד בסיס הדרכה. לאחר פרישתו מצה"ל עבד במשרד ראש הממשלה.
• ד"ר משולם ליבונטין (1884–1957) - רופא, מייסד מגן דוד אדום בתל אביב. בנו הוא פרופ' אביגדור לבונטין ובתו היא הציירת נתניה (נתה) קפלן.
• רוזה (שושנה) יעקבזון (1888 – 1974) - ממייסדות "הסתדרות נשים ציוניות" בתל אביב וחברה פעילה בויצו. נישאה לזלמן יעקבזון. ילדיהם הלל ועמנואל יעקבזון וחתנו אדי צוקר, שנישא לביתו לאה יעקבזון, המשיכו לנהל את פרדסי המשפחה. הבן דניאל יעקבזון היה עורך דין.
  • הלל יעקבזון נישא לדורה ונולדו להם שני ילדים - רפי יעקבזון ופרופ' תלמה ליבל, הנשואה לרופא העיניים ד"ר דוד ליבל. בנם הוא המוזיקאי דורי ליבל.
  • עמנואל יעקבזון נישא לאוולין ונולדו להם שלושה ילדים, יעל, אילן, ושלי.
  • לאה צוקר נישאה לאדולף (אדי) צוקר ב-1944 ונולדו להם שלשה ילדים - רוני, דוד, וגיל.
• נחמיה ליבונטין (1889 – 1930) לא נישא מעולם.
• אליהו ליבונטין (1890–1966) - מוותיקי הבנקאים של בנק לאומי. בנו הוא עורך הדין דב ליבונטין, אביהם של עורכי הדין יהורם, קרן ועמיר ליבונטין. ילדיו של עמיר ליבונטין הם ברק ליבונטין, בוגר תוכנית תלפיות, עמרי ליבונטין מהסיקרט וענבר לבונטין. בתו של אליהו ליבונטין היא רינה מאירוביץ, שכיהנה כראש מינהל צוות ההקמה של מכרות הנחושת בתמנע, מזכירה כללית של המכון לחקר ארצות מתפתחות באוניברסיטת תל אביב ומנהלת היחידה לפעולות נוער באוניברסיטה. נשואה ליגאל מאירוביץ, בנו של בר כוכבא מאירוביץ, ונכדו של מנשה מאירוביץ. יגאל מאירוביץ הקים את מפעל מלווה העצמאות והפיתוח (הבונדס) בלונדון והיה מנהלו שם, וכן כיהן כציר כלכלי בשגרירות ישראל בלונדון.
• הלל ליבונטין (1892 – 1991) - מהנדס. יחד עם אחיו מרדכי הקים את החברה "אחים ליבונטין, אינג'נירים". בתקופת המנדט הבריטי הפעילה החברה מכונות לשאיבת מים מבארות. בתו היא עדנה זק, לשעבר מנהלת מחלקת הרווחה בבנק לאומי.
• פנינה הורביץ (1896–1970) - נישאה לאבינועם הורביץ. בתה לאורה פלצ'י הייתה המתורגמנית הראשית של משרד הביטחון.

• לארץ אבותינו: דברי ימי המסע והעבודה בשנות תרמ"ב, תרמ"ג / של זלמן דוד לעוואנטין, המו"ל אברהם צוקרמן, ורשה: דפוס אלעקסאנדער גינז, תרמ"ה. (מהדורות נוספות: תל אביב: איתן ושושני, תרפ"ד-תרפ"ח; תל אביב: מסדה, תש"י; שם, תשכ"ג.)^[6]
• ידיעות איבער דעם ישוב אין ארץ ישראל [ידיעות על היישוב בארץ ישראל], לונדון: ענגליש-ציוניסטישע פעדעראציע פאלעסטינא קאמיטע, תרע"ז. (ביידיש)
• עבודה ישובית בארץ ישראל בעבר ובעתיד, יפו: דפוס מ’ שהם (שטיינפלד), [בסביבות תרע"ט].
• פרקים: עובדות נשכחות מעבודת ההסתדרות הציונית, [תל אביב]: מסדה, [תרפ"ד?].
• ההתיישבות בארץ ישראל אמצעיה ושטותיה, תל אביב: דפוס איתן, תרפ"ה-תרפ"ו.

• דן גלעדי, חזרה "לארץ אבותינו" - ז. ד. ליבונטין - אלטרנטיבה יזמית למדיניות הציונית, המרכז הישראלי לקידום חברתי וכלכלי, ירושלים, 1994.
• משה סמילנסקי, פרקים בתולדות היישוב, תל אביב: הוצאת דביר, תרצ"ד.
• אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך א, פרק לח: ייסוד המושבה ראשון־לציון, מזכרונות המייסד ז. ד. ליבונטין, תרמ"ב–תרמ"ג (1882–1883), עמ' 404–445; כרך ב, פרק עו: הבדוים בנגב מבקשים לכרות ברית עם היהודים, מזכרונות זלמן דוד ליבונטין, תרס"ג (1903), עמ' 773–775.
• "100 שנות לאומי" הוצאת בנק לאומי, 2003.
• דביר שוורץ, משק עברי בריא: הקפיטליזם של לבונטין, כתב העת 'השילוח' (גיליון 17)
• דביר שוורץ, "התנועה הציונית בין ירושלים ליפו" - על המחלוקת בין לבונטין ויחיאל מיכל פינס, מקור-ראשון, 13.5.2020
• יפה ברלוביץ (עורכת), רחבעם זאבי (מהדיר), אעברה נא בארץ, מסעות בארץ ישראל של אנשי העלייה הראשונה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, תשנ"ב, עמ' 27-47

מדיה וקבצים בנושא זלמן דוד ליבונטין בוויקישיתוף

• כתבי זלמן דוד ליבונטין בפרויקט בן-יהודה
• זלמן דוד ליבונטין, בקטלוג הארכיון הציוני המרכזי בירושלים
• ליבונטין (לבונטין) זלמן דוד, באלבום המשפחות - עדת ראשון-לציון
• דוד תדהר (עורך), "זלמן דוד ליבונטין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 813
• ליבונטין, דבר, 20 ביוני 1940
• זלמן דוד ליבונטין, באתר הבנק אוצר התיישבות היהודים
• מידע על זלמן דוד ליבונטין בקטלוג הספרייה הלאומית
• זלמן דוד בן יהודה ליב לבונטין (1856-1940), דף שער בספרייה הלאומית
• זלמן דוד ליבונטין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה