חגי חריף

חגי חריף

לידה	1968 (בן 56 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל ישראל
השכלה	תיכון הימלפרב

חגי חריף (נולד ב-1968) הוא איש תקשורת וכותב נאומים, בעל תואר דוקטור במדע המדינה.

חריף נולד בתל אביב וגדל בירושלים. אביו, יוסף חריף, היה פובליציסט ופרשן פוליטי בעיתון "מעריב"^[1]. סבו מצד אמו, שבתי דון-יחייא, היה איש ציבור, ח"כ ועורך העיתון "הצופה".

חריף למד בבית הספר התיכון הדתי "הימלפרב" בירושלים. בשנת 1987 התגייס לצה"ל ושירת ברבנות הצבאית ובגלי צה"ל, שם שימש מפיק, עורך ומגיש תוכניות. מאז 1991 מועסק כאזרח עובד צה"ל. בעבר ערך, הפיק והגיש בגלי צה"ל מדי מוצאי שבת יחד עם שאול מייזליש את המשדר "במוצאי יום מנוחה" – תוכנית בנושאי יהדות. כיום עורך ומגיש את התוכנית בעצמו^[2].

חריף סייע בנושאי תקשורת לרבנים הראשיים לצה"ל גד נבון, ישראל וייס, אביחי רונצקי, רפי פרץ ואיל קרים. הוא עורך את ביטאוני הרבנות הצבאית "מהלכה – למעשה" ו"החיל והחוסן". במקביל הוא מייעץ בנושאי כתיבה למפקדי חילות ולחברים במטה הכללי של צה"ל. בשנת 2020 נבחר לעובד צה"ל מצטיין, באישור הרמטכ"ל רב-אלוף אביב כוכבי.

חריף למד מדע המדינה ותולדות עם ישראל לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן וסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה. בשנת 1993, העניק לו יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, אברהם בורג, תעודת הוקרה על הישגיו הלימודיים הבולטים. במסגרת לימודי התואר השני במדע המדינה התמחה בתקשורת פוליטית. עבודת הדוקטורט שלו עסקה ב"ספורט ופוליטיקה בינלאומית: הפונקציות הפוליטיות של הספורט הייצוגי ביישוב הארץ-ישראלי ובמדינת ישראל, 1960-1898". בעבודתו מוכיח חריף כי ספורטאי ישראל מילאו משימות פוליטיות מגוונות בזירה העולמית, כדוגמת השגת הכרה דיפלומטית, יצירת קשרי ידידות ושיתוף פעולה מדיניים, רכישת כבוד ויוקרה.

במקביל ללימודיו האקדמיים כתב חריף נאומים לראשי אוניברסיטת בר-אילן. נוסף על כך נמנה עם הוועדה המייעצת של כתב העת לענייני מדע ודעת, "חידושים", שפרסמה האוניברסיטה^[3], והיה שותף לארגון כנסי חבר הנאמנים מטעם מערך הדוברות וההסברה בבר-אילן. בשנים 2004–2008 שימש מרצה מן החוץ במחלקה למדע המדינה וביחידה ללימודי עיתונאות ותקשורת.

בדצמבר 2012, החל חריף לכתוב נאומים^[4] לראש הממשלה בנימין נתניהו. ביוני 2013, מונה ליועץ כתיבה בלשכת ראש הממשלה, במתכונת של פרילנסר^[5][6]. המינוי חודש מאז מדי שנה^[7][8].

• תרבות הגוף והספורט בישראל במאה העשרים – קובץ מאמרים, חגי חריף וחיים קאופמן (עורכים), הוצאת יד יצחק בן-צבי ומכון וינגייט, 2003
• (עורך:) פירות האילן – אלבום היובל הראשון של אוניברסיטת בר-אילן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 2008 ISBN 9789655553383 (הספר בקטלוג ULI)
• ציונות של שרירים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2011 (מבוסס על עבודת הדוקטור של חריף)^[9][10]
• (עורך:) עט בכל עת, יוסף חריף - עיתונאי בלב ההתרחשויות, דפוס פרינטיב, ירושלים, 2018
• ד"ר חגי חריף, על מגרש הגאווה הלאומית, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• "אני סבור שהמורשת העיקרית של אברהם לבניו היא ברכת הניגודים" - ריאיון עם פרופ' אוריאל סימון, חידושים|מדע ודעת - כתב עת של אוניברסיטת בר-אילן, גיליון מס' 4, ינואר 2009, עמ' 28–35
• חגי חריף, יאיר גלילי, ספורט ופוליטיקה בארץ-ישראל, 1948-1918: הכדורגל כמראה המשקפת את היחסים בין היהודים לבין הבריטים, בתנועה 7 (1–2), 2004, עמ' 56–78.
• "הספורט העברי הצעיר מפרפר בין החיים לבין המוות": משבר משחקי הכדורגל בשבתות ביישוב העברי בארץ-ישראל, 1933-1930, בתנועה 8 (1–2), 2006, עמ' 55–87.
• ההיסטוריה הלועזית של הספורטאים העבריים, באתר מכון וינגייט.
• חגי חריף, ‏'חשוב שאנו נכה בגויים': המשמעויות הלאומיות של משחקי הכדורגל בין נבחרות ישראל וברית-המועצות, קיץ 1956, קתדרה 109, ספטמבר 2003, עמ' 130-111

• האתר של ד"ר חגי חריף
• חגי חריף, דף שער בספרייה הלאומית