חדגוניים (בלט)

חדגוניים (מאנגלית: Monotones) הוא בלט במערכה אחת בשני חלקים של הכוריאוגרף הבריטי פרדריק אשטון ללחנו של המלחין הצרפתי אריק סאטי. היצירה מורכבת משני קטעים שכרונולוגית נוצרו בסדר הפוך.

'חדגוניים II' נוצר במקור כקטע לערב גאלה שהופק בסיוע הקרן לנדיבות של הבלט המלכותי בשנת 1965. אשטון הושפע עמוקות מ'Gymnopédies' של סאטי (יצירה משנת 1888) ובחר תזמורים מאת קלוד דביסי ואלכסיס רולנד מנואל כבסיס לפה דה טרואה לשני רקדנים ורקדנית. הופעת הבכורה הייתה ב-24 במרץ 1965 ובוצעה על ידי הרקדנים ויויאן לוריין, אנת'וני דוול ורוברט מיל.

היצירה זכתה להצלחה גדולה עד כדי כך שבשנת 1966 האריך אשטון את היצירה כדי להיות ארוכה דיה להימנות כחלק מהרפרטואר הרגיל של הבלט המלכותי, והוסיף אוברטורה בשם 'חדגוניים I' המבוסס על היצירה 'Gnossiennes' של סאטי. מכמה סיבות חלק זה יוצר תמונת מראה לחלק 'חדגוניים II'. חלק זה אף הוא פה דה טרואה אך בשונה מקודמו- לשתי רקדניות ורקדן. את הופעת הבכורה של חלק זה ביצעו אנטויינט סיבלי, גיאורגינה פרקינסון ובראיין שאו.

אשטון שאב את רעיונותיו כשיצר את הכוריאוגרפיה מהתצורה, המבנה וההשראה העולה מלחנו של סאטי. המבנה המשולש של Gymnopedies ו- Gnossiennes סייעו במובן זה ל'אובססיה המשולשת' של אשטון. שני קטעי היצירה מתארים גם את הניגודיות הקיימת בין הארציות של Gnossiennes ב'חדגוניים I' בו הרקדנים לובשים לבוש ירוק, מכסים עיניהם מפני השמש ומופיעים בכבדות ובתנועות הודפות- לעומת איכויות שמימיות, אינסופיות ורציפות של Gymnopedies ב'חדגוניים II' בו הרקדנים לבושים לבן, מוארים מתקרת הבמה ומבצעים ערבסקים ארוכים ואיטיים וכמו כן הרקדן מרים את הרקדנית בשהות של 'הליכה באוויר'.

כוריאוגרפיית היצירה משתמשת בשפה הקלאסית וכמו וריאציות סימפוניות, מציגה את פסגת הקלאסיקה האישית של אשטון.

במותו, ציווה אשטון את הבלט לאחריותו של טוני דיסון, כיום יושב ראש קרן פרדריק אשטון.