חדר החדשות (סדרת טלוויזיה)
סוגה | סדרת דרמה המשכית פוליטית |
---|---|
יוצרים | אהרן סורקין |
כותבים | אהרן סורקין |
שחקנים | ג'ף דניאלס דב פאטל אליסון פיל ג'ון גלאגר ג'וניור אוליביה מאן תומאס סדוסקי אמילי מורטימר סם ווטרסטון דייוויד הארבור כריס מסינה ג'יין פונדה |
פסקול | תומאס ניומן |
ארץ מקור | ארצות הברית |
שפות | אנגלית |
מספר עונות | 3 |
מספר פרקים | 25 |
הפקה | |
מפיק | אהרן סורקין סקוט רודין אלאן פול פול ליברשטיין דניס ביגס |
מפיקים בפועל | אהרן סורקין |
חברת הפקה | HBO |
הפצה | האחים וורנר טלוויזיה, HBO Max |
אתר צילומים | ניו יורק לוס אנג'לס |
צלמים | טוד מקאלן |
מוזיקה | אלכס וורמן |
אורך פרק | 64-52 דקות |
שידור | |
רשת שידור | HBO |
תקופת שידור מקורית | 24 ביוני 2012 – 14 בדצמבר 2014 |
קישורים חיצוניים | |
www | |
דף התוכנית ב-IMDb | |
חדר החדשות (באנגלית: The Newsroom) היא סדרת טלוויזיה אמריקאית העוסקת בממשק שבין התרבות הפופולרית והפוליטיקה בארצות הברית, ששודרה ברשת HBO מ-24 ביוני 2012 ועד 14 בדצמבר 2014. הסדרה היא יצירה נוספת פרי עטו של ארון סורקין, הידוע מסדרה פוליטית-תרבותית אחרת בעלת אופי דומה: 'הבית הלבן', בה ניסה להציג אפשרות של פוליטיקה עניינית, העולה בקנה אחד עם הערכים הקלאסיים של ארצות הברית והחותרת לממשם באופן הגון.
הסדרה מציגה את קורות צוות תוכנית חדשות ותחקירים ברשת הכבלים "אטלנטיס כייבל ניוז" (ACN) המשדרת מניו יורק. ברשות חברת החדשות של ACN עמד צ'ארלי סקינר (סם ווטרסטון), נחת לשעבר ועיתונאי ותיק ומנוסה. את מהדורת החדשות המרכזית מנחה ויל מקאבוי (ג'ף דניאלס)[1], תובע לשעבר במשרד התובע המחוזי של ניו יורק. בראשית הסדרה, במהלך דיון בסגנון פאנל המתקיים באוניברסיטת נורת'ווסטרן[2], מותח מקאבוי ביקורת חריפה על רמת השיח הציבורי בארצות הברית, ובמסגרת דבריו מעליב את אחת הסטודנטיות. בעקבות האירוע הזה מחליט סקינר לשכור את מקנזי מקהייל (אמילי מורטימר), בת זוגו לשעבר של מקאבוי ועיתונאית מוערכת, כמפיקה החדשה של המהדורה.
עם הגעתה מביאה עמה מקהייל כסגנה את ג'ים הארפר (ג'ון גלאגר ג'וניור), כתב צבאי לשעבר שנפצע כשצורף לכוח נחתים במהלך מלחמת אפגניסטן, וממנה את המזכירה מגי ג'ורדן (אליסון פיל) לעוזרת ההפקה. ג'ורדן היא חברתו של מפיק תוכנית החדשות של השעה עשר, דון קיפר (תומאס סדוסקי), אותה מגיש אליוט הירש (דייוויד הארבור). סלואן סאבת' (אוליביה מאן) היא הפרשנית כלכלית של המהדורה וניל סאמפאט (דב פאטל) אחראי על אתר האינטרנט של המהדורה ועל הבלוג של מקאבוי.
הבעלים של חברת "אטלנטיס כייבל ניוז" (ACN) היא ליאונה לנסינג (ג'יין פונדה), ובנה, ריס (כריס מסינה), הוא נשיא החברה. הסדרה למעשה מתמקדת במתח שבין שאיפת אנשי המקצוע לאמינות מקסימלית והימנעות עד כמה שניתן מסנסציונליזם זול שמשמעותו גידול ברייטינג ובהכנסות של הבעלים, לבין שאיפת הבעלים לשמור על רווחיות אך גם על מכובדות. כך, נפתחת הסדרה בהימנעות הערוץ מלשדר תמונות דרמטיות מאתר אסון בקיעת הנפט מקידוח ימי, ובמקום זאת לבחון לעומק מה היו הסיבות לכך. בהמשך הסדרה יטופלו נושאים אחרים על פי אותו עקרון.
סקירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עונה | פרקים | שודרה לראשונה | |||
---|---|---|---|---|---|
הפרק הראשון | הפרק האחרון | ||||
1 | 10 | 24 ביוני 2012 | 26 באוגוסט 2012 | ||
2 | 9 | 14 ביולי 2013 | 15 בספטמבר 2013 | ||
3 | 6 | 9 בנובמבר 2014 | 14 בדצמבר 2014 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אתר האינטרנט הרשמי של חדר החדשות (באנגלית)
- "חדר החדשות", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "חדר החדשות", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "חדר החדשות", באתר Metacritic (באנגלית)
- "חדר החדשות", באתר HBO Max (באנגלית)
- "חדר החדשות", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
- אמילי בל, חדר החדשות: ההוכחה שלא תמיד צריך לכתוב על מה שאתה מכיר, באתר nrg, 11 ביולי 2012.
- נטע אלכסנדר, "חדר החדשות": ארון סורקין מתיש את הצופים, באתר הארץ, 25 ביוני 2012.
- מיקי לוי, "עושים חדשות, לא טלוויזיה טובה", באתר גלובס, 14 באוגוסט 2012
- ניב הדס, קשה לחשוב על 50 דקות מהנות יותר משל "חדר החדשות", באתר הארץ, 18 בנובמבר 2014.
- על אונס ועיתונות: השערורייה של "חדר החדשות", באתר מאקו, 9 בדצמבר 2014.
- אבנר שביט, ועיקרן תחילה: למה אולי עוד נתגעגע ל"חדר החדשות" המושמצת, באתר וואלה, 14 בדצמבר 2014.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ רותם דנון, חמש הדמויות הטלוויזיוניות הטובות של ארון סורקין, ליברל, 19 בנובמבר 2019.
- ^ מארק האריס, ניו יורק מגזין, נאמת לי מאוד, באתר גלובס, 5 ביולי 2012.