חובבות רדיו

חובבות הרדיו (או רדיו חובבים) היא תחביב מדעי חברתי ואתגרי שהתפתח במאה העשרים. לאורך השנים חובבות הרדיו מטפחת את הקשר החברתי בעולם, ומשתתפת בסיוע לשירות הציבור והמדינה; אך תועלתה העיקרית היא בקידום הטכנולוגיה, על ידי ניסוי והפעלה של שיטות ואמצעים חדשים. חובבי הרדיו מתקשרים ביניהם במספר דרכים, ומניינם בעולם עומד על מיליונים.

קיים איסור לקיים במסגרת התחביב תקשורת למטרה מסחרית, פוליטית או לשם השגת ממון.

גלי הרדיו הם חלק מספקטרום הגלים האלקטרומגנטיים (כמו קרני האור וקרני רנטגן, למשל). גלים אלו מורכבים משני רכיבים ניצבים זה לזה: רכיב השדה מגנטי ורכיב השדה חשמלי, לכן הם נקראים גם בשם גלים אלקטרומגנטיים. תאורטית, שני השדות מתפשטים יחדיו כגל למרחקים אינסופיים.

גלי הרדיו, המשמשים לתקשורת, משתרעים על ספקטרום רחב מאוד. אורך הגל שלהם נמדד במטרים ותדירותם נמדדת בהרץ. מכיוון שבין התדירות לאורך הגל מתקיים יחס הפוך, הם בני המרה (מכפלתם שווה לכ-299,792,458 = מהירות האור או כ-300 מיליון מטרים/שנייה בקירוב). בגלים אלה פועלות אלפי תחנות שידור, מסחריות, ממלכתיות וכו'. כדי למנוע אי-סדר על גלים אלה, נקבעה חלוקתם למשתמשים השונים בהסכמים בינלאומיים. חלוקה זו מבטיחה שתחנות שונות לא תפרענה זו לזו.

בחלוקה זו הוקצו גם לחובבים תחומי תדרים מיוחדים לפעילותם. תחומים אלה זהים (בשינויים קלים) לכל ארצות העולם, ובכך מתאפשרות גם התקשרויות חובבים בני ארצות שונות.

בישראל, תחומי אורכי הגל העיקריים בהם פועלים החובבים הם: תחום ה-80 מטר, תחום ה-40 מטר, תחום ה-30 מטר, תחום ה-20 מטר, תחום ה-17 מטר, תחום ה-15 מטר, תחום ה-12 מטר, תחום ה-10 מטר, תחום ה-6 מטר, תחום ה-2 מטר ותחום ה-70 סנטימטרים (בכל "תחום" כזה מוקצה לחובבים פס תדרים צר למדי, אך יש חשיבות בכך שיוכלו לפעול בכל תחום, כי מאפייני הפעילות והתפשטות הגלים שונים). התחום מ-80 מטר עד 10 מטר נקרא בדרך כלל "תדר גבוה" (בפי החובבים נהוג לקרוא לו בראשי התיבות "ת"ג"). התחום מ-6 מטר עד 1 מטר נקרא "תדר גבוה מאוד" (תג"מ), והתחום שמ-1 מטר ומטה נקרא "תדר אולטרה גבוה" (תא"ג)^[1]. בניית התורן המשמש להתקנת אנטנה בתחום התדר הגבוה דורשת עמידה בתקן מתאים ורישיון בניה.

חובבות הרדיו החלה להתפתח במאה העשרים. לאורך שנות ההיסטוריה שלה, החובבים תרמו רבות לתחומי המדע, ההנדסה, והתעשייה. בשנת 1921 כבר היו מספר תחנות שידור ממשלתיות ומסחריות בארצות שונות, עת קהילת החובבים התרחבה והגיעה למניין של מאות.

התפתחות חובבות הרדיו, והרדיו באופן כללי, נעשתה על ידי כמה חובבי ניסויים במאה ה-19. ישנם מספר מצומצם של אנשים שלזכותם נרשמה התקדמות משמעותית בטכנולוגיה: הראשון הוא הפיזיקאי היינריך רודולף הרץ, אחריו ניקולה טסלה, ומי שנחשב כמקדם טכנולוגיית הרדיו הגדול בכל הזמנים, גוליילמו מרקוני. בתחילת 1895, טסלה גילה את האותות במעבדתו בניו יורק; מרקוני הוכיח שניתן לשדר את האותות לא רק בהתבסס על קוד מורס (הניסוי הראשון שצלח העביר אות למרחק של שני קילומטרים), ולמעשה תיקשר בטכנולוגיה המבוססת על גלים, הלא הם גלי הרדיו, ובכך איפשר להעביר גם מסרים קוליים. ב-1899, מרקוני שלח אות אלחוטי מצפון מזרח אנגליה שעבר על פני תעלת למאנש, מה שהוא כינה "הקשר הראשון שהתבצע מעבר לים". בעקבות גילוייו של מרקוני, התפתח תחביב של ניסויים עם טכנולוגיית הגלים - אנשים שעסקו בכך הם למעשה חלוצי חובבות הרדיו. עד היום נחשב מרקוני לחובב הרדיו הראשון בהיסטוריה.

התפתחות זו, וריבוי הגופים והאנשים שפעלו בתחום זה, הצריכו הכנסת הפעילות למסגרת חוקית כדי למנוע אנרכיה. במדינות שונות הותקנו תקנות ונקבעו חוקים להסדרת תחומי פעילות להוצאת רישיונות שידור ולחלוקת תדרים.

כך, לדוגמה, ב-1912, אחרי שספינת הטיטניק טבעה, הקונגרס של ארצות הברית חוקק את חוק הרדיו של 1912; לפי חוק זה ניתן לחובבי הרדיו לפעול בתחום אורכי הגל הקצרים שמתחת ל-200 מטר. על פי הידע שנצבר עד אותה תקופה, בתחום הגלים הזה לא ניתן לשדר למרחקים ארוכים כלל. ב-1913, ההאמנה הבינלאומית לבטיחות החיים בים הציגה חוזה פשרה, האומר שתוקמנה ספינות מיוחדות, שתהיינה מאוישות במשך 24 שעות, ותפקידן יהיה לתקשר עם הספינות.

חובבות הרדיו הייתה אז מאוד לא מאורגנת. החובבים לא היו באגודה שתייצג את עניינם, ויחסם של השלטונות לפעילות החובבים היה בדרך כלל כאל מטרד.

כיוון שרוב הגורמים המשדרים אל אוויר העולם השתמשו אז בגלים ארוכים ובינוניים הוחלט על ידי השלטונות להרחיק את פעילות חובבי הרדיו לתדרים גבוהים יותר, כיוון שהייתה סברה שהתדרים הגבוהים (הגלים הקצרים) אינם מתאימים לשידור לטווחים גבוהים. לפיכך הוחלט להרשות להם לפעול בתחום התדרים של 200 מטר ומעלה. הגבלה זו דרבנה חובבים לחפש דרכים לייעל ולשפר את ציודם, וכעבור זמן לא רב חובבי הרדיו גילו את תופעת השידור בעזרת היונוספירה "גלי רקיע" המתגברים על עקמומיות כדור הארץ. ובכך הצליחו לתקשר למרחקים של אלפי קילומטרים ולעיתים אף הקימו קשרים דו-צדדיים חובקי עולם.

במעשה חלוצי זה של גילוי טכניקות חדשות לשידורים לטווח גדול זכו חובבי הרדיו לכבוד ולהכרה בפועלם ואף להקצבת תדרים ייעודיים רק להם בעקרון בכל הכפולות של 7 מה"ץ.

מלחמת העולם הראשונה נתנה דחיפה גדולה להתפתחות הרדיו בכלל ולחובבות בפרט. כ-4,000 חובבים גויסו לשירותי הקשר של צבא ארצות הברית, ותרמו מכושרם המקצועי לקיום מערכות הקשר במלחמה. משנסתיימה המלחמה חלה תקופה קצרה של התכחשות לחובבים וניסיון להגבילם, אך בעקבות מאמץ של החובבים עצמם, שהחלו להתאגד במדינות השונות, התחולל מפנה חשוב בגישת הממשלות לחובבות.

בשלהי שנת 1921 נערכו הניסיונות הראשונים לקליטת שידורים בין יבשת אמריקה ויבשת אירופה. לאחר שאלה הוכתרו כהצלחה, רוכז כל המאמץ בקיום קשרים דו-צדדיים. החלו ניסיונות לנצל את תחומי התדרים הגבוהים יותר מ-200 מטר שהוקצבו לחובבים - אלה החלו בניסיונות ב-90 מטר וב-130 מטר. ב-27 בנובמבר 1923 נרשם הקשר הדו-כיווני הטרנס-אטלנטי הראשון בין החובב האמריקני פרד שנל לבין החובב הצרפתי לאון דלוי^[2]. זמן קצר לאחר מכן, התבצע הקשר הראשון בין בריטניה לארצות הברית (בין לונדון לקונטיקט), בדצמבר 1923. שנה לאחר ביצוע קשר זה החלו להתבצע קשרים גם מהחלקים השונים של ארצות הברית; מארצות הברית לניו זילנד ומבריטניה לניו זילנד^[3], ובכך כוסה כל שטח כדור הארץ. קשרים אלה פתחו תקופת נהירה אל הגלים הגבוהים יותר. בזכות קשרים אלה התקיימה ועידת הרדיו הבינלאומית הראשונה שדנה בנושאי החובבים (בוושינגטון ב-1927), ובין היתר נכנסו לשימוש תחומי תדרים בתקן הבינלאומי, המשמשים אותם עד היום (80, 40, 20, 10 ואף 5 מטרים).

עם תחילת המערכה בפולין, הכומר מקסימיליאן קולבה, שהיה חובב רדיו, נעצר על ידי השלטון הגרמני. הגרמנים האמינו ששידורי החובבות שניהל כללו ריגול לטובת היהודים, והגיעו בדרך כלשהי למחנה הריכוז אושוויץ ב-28 במאי 1941, וזאת לאחר שבאותו זמן הצליחו להימלט מן המחנה מספר עצירים. הדבר אומת, וכעונש, נרצחו עשרה אסירים בתור "תגמול". קולבה, בעיקר בגלל אמונתו (ראו מרטיר), ביקש לתפוס את מקומו של אחד מבין אלה שהיו אמורים למות. ב-10 באוקטובר 1982, הוא הוכתר כקדוש על ידי יוחנן פאולוס השני.

בדומה למה שהיה במלחמת העולם הראשונה, הקונגרס האמריקני ביקש מכל החובבים לחדול מפעילותם, מלבד כמה מפעילי תחנות חובבים שפעלו במסגרת חילות הצבא. בנוסף, הקים הממשל האמריקני את ה"WERS", ראשי תיבות של War Emergency Radio Service, בתרגום: "שירותי רדיו לשעת חירום במלחמה".

במלחמת העולם השנייה תרמו עשרות אלפי חובבי רדיו מכישוריהם ומיומנותם לקיום מערכות הקשר בצבאות השונים. כן תרמו תרומה משמעותית לפיתוח אמצעי קשר סודיים בשירות ממשלות וחברות פרטיות.

בשלהי שנת 1979, ארגון ה-WARC (World Administrative Radio Conference) השיק בוועידה בז'נבה שלושה אורכי גל חדשים לחובבים, שלא הורשו לפני כן: תחום ה-30 מטר, 17 מטר ו-12 מטר.

עם תחילת מלחמת פוקלנד ב-1982 לקחה ארגנטינה לרשותה את כל מכשירי הטלפון והרדיו שהיו על האיים, והשמידה כל קשר שהיה להם עם לונדון. בתום המלחמה נעשה שימוש במערכת הודעות מיידיות וברדיו מנות, אמצעי תקשורת שלא היו בשימוש עד אז, על ידי מפעילי תחנות חובבים. בכך תרמה חובבות הרדיו תרומה משמעותית גם בתחום זה. קידום נוסף שנעשה על ידי החובבות התרחש בשנת 1990, אז החלו החובבים להשתמש בכרטיסי קול ובמחשבים, והנהיגו שיטת אפנון המעבדת את האותות באופן דיגיטלי (נקראת PSK31).

בסוף שנות החמישים החלו החובבים להיכנס לפעילות בתחום לווייני תקשורת, ובשנת 1961 שוגר הלוויין OSCAR, שפתח את עידן הלוויינים לצורכי תקשורת בין חובבים בעולם^[4] (ראו לעיל חובבות רדיו בחלל).

נכון להיום, ברחבי העולם ישנם כ-2,500,000 אנשים בעלי רישיון שידור^[5] (720,000 מהם בארצות הברית^[6], ו-1,500,000 מהם ביפן) המאוגדים רובם באגודות ארציות, שרובן מאוגדות באיחוד הבינלאומי לחובבי רדיו (International Amateur Radio Union). פעילותם משתרעת על תחום גלים נרחב, החל ב-160 מטר (1.8 מגה-הרץ) וכלה בגלים המילימטריים (מעל 300 ג'יגה-הרץ). עיקר הפעילות היומיומית השוטפת מתבצעת בגלי התדרים הגבוהים (ר"ת: ת"ג), כלומר: בין 1.8 מגה-הרץ לבין 29 מגה-הרץ, ובגלי התג"מ (תדרים גבוהים מאוד), כלומר בין 50 מגה-הרץ לבין 148 מגה-הרץ. נוסף על הפעלת תחנותיהם לצורך קשרים ידידותיים, נרתמו חובבים במדינות שונות לקיום תקשורת בשעות חירום ומצוקה, כגון אסונות טבע, החשת עזרה רפואית, קיום קשר עם משלחות מדעיות והעברת תשדורות בין שליחי מדינות (חיילים, עובדי ציבור וימאים) לבין משפחותיהם בארץ מולדתם.

רוב פעילות החובבים מקוימת באלחוט דיבור באפנונים שונים: פס-צד-יחיד SSB, אפנון תנופה AM, אפנון תדר FM, ובקוד מורס. כמו כן נהוגים שידורים באופנים דיגיטליים כגון JT65, FT8 ו- טלפרינטר, ומעין טלוויזיית-חובבים בשיטת טלוויזיה בסקירה איטית (Slow Scan TV). במדינות רבות ישנם שידורי טלוויזיית חובבים בדומה לשידורים האנלוגיים המסחריים (ATV). בשנות התשעים של המאה העשרים הורחב השימוש בתקשורת ספרתית לסוגיה, במגוון שיטות שמבוססות מרביתן על שיטת Frequency Shift Keying .

מאז 1961, כששולח לוויין התקשורת OSCAR, שולחו עוד הרבה לוויינים אמריקנים, רוסיים ואירופאים, שנבנו על ידי חובבים לצורכי תקשורת.

חובבות הרדיו בישראל החלה עוד בתקופת המנדט הבריטי, לפני הכרזת העצמאות. ממשלת המנדט לא ראתה בעין יפה פעילות זו ורובה נעשתה בתנאי מחתרת כמעט. לצד מספר חובבים זרים (בריטים, ואחרי כן גם אנשי או"ם) פעלו מספר ישראלים בתחום החובבות, והקימו את אגודת חובבי הרדיו בישראל. בתקופת שני העשורים הראשונים של הקמת המדינה, האגודה הגשימה את מטרותיה כהלכה. הם הפיצו את שם ישראל בעולם ורכשו ידידים רבים, ביניהם אלפי חובבים יהודים ברחבי העולם, בנו במו ידיהם את הציוד לתחנותיהם וטיפחו את ההיבט הטכני של תחביבם. כמו כן, חובבים ישראלים זכו במקומות ראשונים רבים בתחרויות חובבים בעולם. כיום יש בישראל מעל ל-1,000 חובבים עם רישיונות שידור, חלקם מפעילים תחנות חובבים באורח רצוף. עיקר הפעילות בארץ מתקיימת בגלי הת"ג (3.5 עד 28 מגה-הרץ) לצורך קשרים עם חו"ל. התקשורת הפנים-ארצית מקוימת בעיקר בגלי התג"מ (50, 144 מגה-הרץ) ובתא"ג (430 - 440 מגה-הרץ).

כדי לקבל רישיון להפעלת תחנת חובבים בישראל, יש למלא מספר תנאים שנקבעו בחוק. המבקש צריך להיות בעל אזרחות ישראלית, ולעמוד במספר בחינות של משרד התקשורת. ישנן ארבע דרגות של רישיונות: החל בדרגה ג', שהיא הנמוכה ביותר, וכלה בדרגה א', שהיא הגבוהה ביותר. הדרגות הגבוהות מקנות למחזיקים בהן זכויות ויתרונות שאין לדרגות הנמוכות. רוב חובבי הרדיו בישראל מאוגדים באגודת חובבי הרדיו בישראל, ומספרם נאמד במאות. האגודה גובה מס חבר שנתי, ובתמורה מספקת שירותים שונים לחובב. כמו כן, בערים הגדולות פועלים מועדוני חובבים, בהם נערכים קורסים והשתלמויות להכנה לבחינות של משרד התקשורת לקבלת רישיון שידור. קיימים גם קשרי גומלין בין החובבים לבין חיל הקשר של צה"ל, וחובבים רבים שירתו בתפקידי קשר שונים בחילות צה"ל.

חובבי הרדיו בישראל נטלו חלק בפעילויות מלחמת לבנון הראשונה. על כך מתואר בריאיון שהיה בערוץ הראשון בשנת 1983:

...מפגש מיוחד במינו התקיים אתמול בחניון עין זיתים שליד צפת. מפגש של חובבי הרדיו בישראל עם לוחמים במלחמת שלום הגליל ומשפחותיהם, אשר נעזרו בחובבי הרדיו להעברת פריסות שלום חיות מן החזית לבית. במפגש היו גם משה אלברט ואריה אורגד... בשבועות הראשונים של מלחמת שלום הגליל, לא היה שום קשר בין הלוחמים לבין משפחותיהם. חובבי הרדיו, חלקם מגויסים וחלקם מתנדבים, הגיעו לאזורים שבהם התקדמו כוחותינו, כשהם נושאים עימהם את מכשירי הקשר הפרטיים שלהם. באמצעות מכשירים אלה הפעילו תחנות ממסר של חובבי רדיו, הפזורות בערים שונות בארץ. שידוריהם נקלטו על ידי חובבי רדיו שנשארו בעורף, והללו התקשרו בטלפון לבתי הלוחמים, וכך יצרו קשר חי ורצוף, בין החייל לבין משפחתו. הכינוס כאן בעין זיתים נועד לקיים יום שדה להמחשת מערכות הקשר של חובבי הרדיו, ולהעלאת חוויות וזכרונות משותפים מן השבועות הראשונים של המלחמה.

— דן כנר

ממשיך חובב הרדיו, מיקי מנזרי:

קיבלתי אישור מקצין הקשר שלי להתקשר ולתפוס את החבר'ה ולמסור דרישות שלום הביתה, זה התחיל שלא בכוונה תחילה, התחלנו להעביר את הדרישות שלום ואחר כך עשינו את זה לפעולה רצינית. העברנו מאות ואלפי דרישות שלום לכיוון הבית מכל החיילים למשפחות שלהם, כולל התקשרויות בטלפון. החיילים יכלו לדבר ישירות עם הבית, עם הנשים שלהם ועם הילדים.

— מיקי מנזרי

אגודת תקשורת הרדיו הישראלית (באנגלית =IARC

Israel Association of Radio Communication) מאגדת בתוכה חובבים מורשים (כאלה בעלי רישיון שידור שניתן להם על ידי משרד התקשורת), וחובבים מאזינים (אנשים הפעילים בהאזנה לתדרי חובבים, אך אינם מורשים לשדר). לקהל זה מציעה האגודה פעילויות שונות; לדוגמה, בכל חודש פברואר מדי שנתיים, מתקיימת אספה הכוללת את כל חברי האגודה. באספה זו נבחרים נציגי האגודה לוועדות השונות, ונערך דיון בנושאים שמעלים החברים. בנוסף אליו מתקיים גם אירוע שנתי, בו נערך מפגש בין חברי האגודה. מדי שנה נערכים גם ימי שדה, בהם החובבים נפגשים באחד מן היערות המיועדים לפיקניקים, שם מוקמות תחנות רדיו זמניות (הפועלות על מצברים), בעזרתן נערכים קשרים עם כל העולם (בדומה למה שעושים ביער חובבי הרדיו). האגודה נוהגת לארגן מדי שנה תחרויות, בהן נבחן כושרם של המתחרים ביצירת מספר רב של קשרים על אופני עבודה שונים בזמן קצוב. כמו כן, האגודה מחלקת תעודות לחובבים המצטיינים. התעודות מחולקות לכל החובבים בעולם, בתנאי שיוכיחו הישגיהם בתקשורת עם חובבים בישראל. האגודה מחלקת שלוש תעודות: "התעודה הישראלית", "4X4=16" ו"תעודת ארץ הקודש" (ראו פירוט נוסף בפסקה "תעודות").

לאגודה מספר מועדונים הפזורים ברחבי הארץ, בעיקר בערים הראשיות. תלמידים בחוגים שבמועדונים אילו מוכשרים בהם לקבלת רישיון שידור בדרגות שונות. במהלך 2009–2010 הוקם מועדון מיוחד בבית הספר למדעים בהרצליה ובו תחנת גם קשר לוויינים משוכללת.

אגודת חובבי הרדיו בישראל בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל יזמה נטיעה של עצים לזכרם של חובבים שהלכו לעולמם. היער ניטע בסופו של דבר, סמוך ליער בן שמן, ונקרא בשם "יער חובבי הרדיו", באנגלית הוא נקרא "Silent Keys Forest", משמע "יער לזכרם של חובבי הרדיו שמפתחם נדם", כשהמילה מפתח מכוונת למפתח המורס שלהם.

מספר פעמים בשנה נפגשים חובבי הרדיו ומשפחותיהם ליד האנדרטה שהוקמה ביער. החובבים מקימים תחנת רדיו "חד-פעמית" במקום, ויוצרים קשרים עם חובבים אחרים בעולם. ב-1990, ערכה אגודת חובבי הרדיו בישראל תחרות בינלאומית, בה יכלו חובבים בעולם ליצור קשרי רדיו עם חובבים ישראלים. יצירת ארבעה קשרים עם תחנות הממוקמות ביערות הארץ זיכתה את החובב בתעודה. ההכנסות שימשו לנטיעת עצים נוספים.

חובבי הרדיו החלו בפעילות בחלל עוד בשנים הראשונות מאז שיגור הלוויין הראשון לחלל (שלהי שנות החמישים). קבוצת חובבים מקליפורניה שיגרה בדצמבר 1965 לוויין שהכיל משואה בתדר חובבים. מאז פועלות קבוצות שונות של חובבי רדיו, חלקם אנשי מקצוע בנושאי חלל ותקשורת, בבנייה ושיגור לווייני תקשורת. במשך השנים שוגרו לוויינים רבים שמשרתים את קהילת חובבי הרדיו בעולם.

חובבי הרדיו בישראל חיפשו דרכים לבנייה ושיגור לוויין תקשורת שישמש אותם כ"תחנת תקשורת". במהלך שנת 1989 נוצר קשר בין אגודת חובבי הרדיו בישראל לבין הטכניון. בין שני הגופים נוצר שיתוף פעולה במטרה לבנות לוויין קטן, אשר יענה על דרישות החובבים בישראל וגם ישרת את הטכניון למטרותיו המחקריות. מטרת הטכניון בשיתוף הפעולה הייתה ליצור קשרי אקדמיה ותעשייה שהיו חסרים מאוד בארץ, ובכך לגבש סגל אקדמי שיעסוק בנושאי טכנולוגיות החלל. מטרות החובבים הישראלים היו להשתלב במערך הלוויינים של חובבי הרדיו בעולם, וללמוד מקרוב את הנושא בעת תכנון, הבנייה והשיגור. התוכנית הייתה רב-שנתית, והכוונה לשגר לוויין מדי שנתיים.

פיילוט ראשון ללוויין הוצג לראשונה ביולי 1992. לבסוף, הלוויין סיים את בנייתו וקיבל את השם TechSAT-1, ותוכנן להיות משוגר ב-1995, על ידי טיל רוסי, על פי הסכם שנחתם במהלך שנת 1993. טכסאט 1 נכשל בשיגור, אולם טכסאט 2 שוגר ב-1998 ופעל עד שנת 2010. תחנת הקרקע הוקמה בטכניון, לצורכי פיקוד, עקיבה ותקשורת. על הלוויין ממוקמים מערכות ומכשירים שונים, כגון: מצלמות טלוויזיה, מיכשור לניווט, מיכשור לבדיקת קרינה וחלקיקים, וכמו כן גם מערכות תקשורת שתוכלנה ליצור קשר בין חובבי הרדיו בעולם. גודלו הוא 450X450X450 מילמטרים, ומשקלו כ-50 קילוגרם. הוא בעל שישה משטחי פנים, חמישה מהם נושאים תאים סולריים, ואחד, המופנה כלפי כדור הארץ, נושא אנטנות וציוד נוסף. חובבי רדיו הפעילו את תחנת הקרקע ושידורי הלוויין נעשו בתדרי החובבים הבינלאומיים. דבר זה איפשר האזנה ושידור אל הלוויין וממנו על ידי קהילת החובבים בעולם כולו. שלושה תחומי תדרים הוקצו לצורך זה: בתחומים של 2 מטר, 70 ס"מ ו-23 ס"מ.

תוכנית SAREX של נאס"א התקיימה בין השנים 1983 ל-1999, מטרתה הייתה קידום התעניינות של צעירים בחקר החלל באמצעות חובבות רדיו. המשימה הראשונה שכללה את התוכנית הייתה STS-9, ובה האסטרונאוט אוֹאן גריוט ביצע שיחות עם אימו, עם הסנאטור בארי גולדווטר ועם חוסיין, מלך ירדן. במסגרת התוכנית, בוצעו מעל ל-20 משימות, בהן האסטרונאוטים היו בעלי רישיון וקיימו שיחות עם חובבי רדיו על כדור הארץ.

סוגי הפעילות של חובב רדיו נובעים מתוך שלוש מטרותיו העיקריות של התחביב:

• טיפוח הקשר החברתי
• הקידום הטכני
• העמידה לשירות הציבור והמדינה

במסגרת הקשר החברתי נכללים כמה סוגי פעילות:

1. קשרים לשם שיחת רעים ידידותית עם החובבים בארצות שונות על נושאים שונים בגבולות המותר לפי הרישיון.
2. קשרים לשם השגת תעודות המוענקות על ידי אגודות חובבים וגופים שונים בעולם. תעודות אלה ניתנות לחובבים על קיום קשרים עם מספר מסוים של מדינות, או של תחנות בתוך מדינה או עיר. ישנם מאות רבות של סוגי תעודות כאלה, חלקן קלות להשגה וחלקן קשות. תחום זה מעמיד אתגר ועניין בפני חובבים, ודורש מומחיות רבה.
3. קשרים במסגרת תחרויות חובבים ארציות או בינלאומיות. בכל שנה נערכות תחרויות שונות מטעם ארגוני חובבים ומדינות. בתחרויות אלה, המטרה היא בעיקר לקיים מספר מרבי של קשרים המקנים לתחנה המתחרה נקודות לפי חישוב מסוים. ישנן תחרויות המקנות פרסים או תעודות הצטיינות לזוכים או למשתתפים בהן.

במסגרת הקידום הטכני נכללת הפעולה של תכנון, בנייה עצמית והפעלה של ציוד חובבים, תוך חיפוש שיטות ואמצעים לשיפור הציוד ולניצול החידושים בתחום האלקטרוניקה בעולם. ישנם חובבים רבים שעניינם העיקרי הוא בנייה וניסוי. רבים מהשיפורים והחידושים בתחום ציוד תקשורת בעולם, מקורם בפרויקטים אלה של חובבי הרדיו. לדוגמה, פיתוח שיטות אפנון מיוחדות כמו SSB, PSK ו-SSTV; כמו כן החובבים ידועים בעיקר בפיתוחם בתחום לווייני התקשורת, פיתוחים שנכנסו לשימוש גם בלוויינים מסחריים, שלא קשורים לתחום החובבות.

במסגרת העמידה לשירות הציבור והמדינה נכללת כל הפעילות הכרוכה בהפעלת רשתות חירום ובהשתתפות ברשתות קשר קבועות. כמו כן, חובבים רבים גם משתתפים דרך קבע ברשתות להעברת ידיעות בין אנשים הנמצאים בתפקיד מעבר לים, לבין משפחותיהם במולדת, כגון: מלחים על אוניות, חיילי או"מ וכיוצא בזה. לדוגמה: קיימת רשת של חובבים ישראלים ואמריקנים המסייעת בהעברת ידיעות אישיות בין משפחות בארצות הברית ובישראל, ועל ידי כך גם תורמת לחיזוק הקשר החברתי בין יהודים בכלל. ברשת זו משתתפים גם חובבים יהודים מאירופה ומאמריקה הדרומית.

כאשר מתרחשים אסונות, לרבות אסונות טבע, חובבות הרדיו משמשת כאמצעי תיווך לצורכי תקשורת, בעיקר כי השימוש באמצעים קונבנציונליים יותר, כמו טלפון סלולרי, אינם זמינים באותה עת. שלא כמו שאר אמצעי התקשורת, חובבי הרדיו אינם נתלים ברשת חשמל או בתחנת השידור הקבועה שלהם בבית. חלק גדול של ציוד הקשר פועל על סוללות ומצברים. החובבים מסוגלים בעת מצוקה לנייד את תחנותיהם כמעט ללא מגבלות. ישנם חובבים שאף מתקינים תחנות שידור פרטיות על סירות, יאכטות ומטוסים.

דוגמאות אקטואליות למקרי חירום ניתן למצוא בפיגועי 11 בספטמבר, וברעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי (2004); במהלכה נותק הקשר עם כל איי אנדמן וניקובר, עד שמשלחת של חובבי רדיו שהגיעה לאזור יצרה קשר רדיו עם היבשת, וסייעה בהכוונת כוחות ההצלה. גם ברעידת האדמה בסצ'ואן (2008) חובבי הרדיו פעלו לשבח. הדרכים ליצור קשר עם האזורים שנפגעו ברעידה נראו בלתי אפשריות מבחינת הצבא, עד שראש הממשלה, וון ג'יבאו, הורה לצבא לספק מכשירי קשר לחובבים, ואלו הצליחו להקים רשת קשר פעילה.

אך מתוך שלל האירועים, האירוע בו חובבי הרדיו שימשו כעזר במידה הרבה מכל היה הוריקן קתרינה. יותר מאלף חובבי רדיו, מכל חלקי ארצות הברית, התכנסו באזור שעל יד מפרץ מקסיקו, בניסיון לתת סיוע תקשורתי רחב היקף. בדיון שעשה הקונגרס האמריקני לאחר הסופה, הודגש הציון לשבח שניתן לחובבי הרדיו על פעילותם באזור.

בזמן שלכל חובב רדיו ישנן מיומנויות לתקשור בעת חירום, יש מספר לא קטן של חובבים המתעניינים בצד זה של התחביב באופן מיוחד. חלקם אף מלוכדים באגודות המציעות שירותים מיוחדים למקרים אלה. הן מאמנות את החובב למומחיות תפעול במקרים מסוג זה (מתבטא בתדרוך ליצירת קשר באופן מהיר, הבדלה בין סוגי ציוד נדרש וכו'). אגודות מסוג זה ניתן למצוא באוסטרליה, קנדה, הודו, אירלנד, ניו זילנד, ישראל, טרינידד וטובגו, הממלכה המאוחדת וארצות הברית. החובבים בישראל לוקחים חלק פעיל עם כוחות הביטחון במקרי מצוקה. החובבים עלו לדיון בוועדת הכנסת שדנה במוכנות ישראל לרעידת אדמה, והוחלט כי הם ישמשו כאנשי קשר פעילים כחלק מכוחות ההצלה. כמו כן, לאגודת חובבי הרדיו בישראל ישנו קשר הדוק עם מגן דוד אדום, שירותי כבאות והצלה ופיקוד העורף.

ארבע צורות קשר עיקריות נהוגות בתקשורת בין החובבים:

• טלגרפיית רדיו
• דיבור רדיו (באמצעות קשר טלפוני)
• טלוויזיית חובבים
• שיטות אפנון דיגיטליות (כמו FT8, JT65)
• רדיו טלפרינטר

כל אחת מהצורות הללו מתחלקת לצורות משנה: קשר מורס מתבצע על ידי שידור וקליטה של אותות המורכבים מנקודות וקווים, בצירופים שונים, המייצגים את אותיות האלפבית. לדוגמה: A = נקודה קו, B = קו ושלוש נקודות וכו'. אחד היתרונות של צורת קשר זו היא האפשרות לנהל קשר בתנאי קליטה קשים שצורות קשר אחרות לא ייצלחו בהם. זוהי צורת קשר נפוצה מאוד ובמרבית ארצות העולם אין מעניקים רישיון לחובב שאינו שולט בה במידה הדרושה לפי דרגת רישיונו. קשר המורס קיים גם בתקשורת הימית והאווירית.

דיבור רדיו היא צורת קשר דומה לשימוש בטלפון, אלא שאין אפשרות להאזין ולשדר בו-זמנית. זוהי צורת הקשר השכיחה ביותר בין החובבים, ויתרונה בכך שאין היא דורשת אימון ותרגול רב כמו קשר מורס. מרבית הקשרים עם החובבים בחו"ל נעשית בשפה האנגלית, ולכן תנאי נוסף לקבלת רישיון השידור הוא שליטה מסוימת בשפה זו.

טלוויזיית חובבים היא שיטת קשר שבה משדרים וקולטים תמונות מתחנת חובב על מרקע הטלוויזיה. שיטה זו אינה נפוצה בקרב החובבים, בין היתר משום שהיא גם מצריכה רכישת ציוד מסובך ויקר יחסית.

רדיו טלפרינטר היא שיטת קשר שבה משדרים וקולטים את התשדורות בעזרת טלפרינטר. בתחנה המשדרת "מדפיסים" את התשדורות בעזרת מקשים, ממש כמו במכונת כתיבה, ואילו בתחנה הקולטת, התשדורת נקלטת ומודפסת במכונת כתיבה. שיטה זו היא הכי פחות נפוצה מבין שאר השיטות לתקשורת בין חובבים. היום שימוש תוכניות מחשב מיוחדות החליף לרוב את מכשירי טלפרינטר.

על הישגיו של חובב הרדיו בתחום התחביב, מוענקות תעודות. הן ניתנות מטעם האגודות השונות בעולם, או על ידי מועדונים פרטיים. בעולם מחולקות כ-1,000 תעודות שונות, כל אחת ייחודית באופן, דרך וקושי ההשגה שלה. התעודות מוענקות לכל חובב באשר הוא חובב, ללא אפליה של דת, מין, גיל, אזור מגורים וכדומה. איסוף התעודות נחשב אף הוא לתחביב. התעודות מרשימות במראן, צבעוניותן ומושכות העין שבהן, והן משמשות לקישוט ולראווה.

• "Worked All States" – או כפי שמוכרת יותר בראשי התיבות, WAS, היא תעודה המוענקת לחובב רדיו שהצליח להוכיח כי יצר קשר דו-צדדי עם כל אחת מ-50 המדינות של ארצות הברית. התעודה מחולקת על ידי אגודת חובבי הרדיו באמריקה, והיא נחשבת לפופולרית ביותר מבין התעודות, בעיקר בגלל הקושי להשיג אותה, מה שהופך אותה לנדירה ובעלת ערך.
• "Worked All Continents" – או כפי שמוכרת יותר בראשי התיבות, WAC, היא תעודה המוענקת לחובב רדיו שהצליח להוכיח כי יצר קשר דו-צדדי עם כל אחת מהיבשות על כדור הארץ. התעודה ניתנת על-פי שיטת שש היבשות: אפריקה, אסיה, אירופה, צפון אמריקה, דרום אמריקה ואוקיאניה. התעודה ניתנת מטעם האיגוד הבינלאומי של חובבי הרדיו.

• "4X4 = 16" היא תעודה המוענקת על ידי אגודת חובבי הרדיו בישראל לחובב אשר הצליח לתקשר עם שש עשרה תחנות מישראל על ארבעה גלים שונים.
• "תעודת ארץ הקודש": ארץ ישראל מחולקת על המפה לריבועים של 10X10 קילומטרים. חובב רדיו שהצליח להוכיח קשרים עם לפחות 100 ריבועים - זכאי לתעודה. התעודה מודפסת על לוח נחושת שמחובר ללוח עץ אורן. תעודה זו נחשבת ליפה ביותר בעולם ונחשקת ביותר בקרב החובבים.^{[דרוש מקור]} על התעודה תצלום של ירושלים העתיקה על רקע השקיעה.
• תעודות לפי ערים: למספר ערים בארץ תעודות הניתנות לחובבי רדיו אשר הוכיחו קשרים עם חובבי רדיו מישראל הגרים באותן ערים. ביניהן ניתן למצוא את תעודות ירושלים, תל אביב, נצרת, קריית אונו וראשון לציון.

ברחבי העולם יוצאים מדי זמן מה עיתונים בנושא חובבות רדיו. הם כוללים בתוכם בדרך-כלל עדכונים אלקטרוניים חדשים בתחום, ונקראים על ידי רוב ציבור החובבים בעולם. הוותיק בעיתוני חובבי הרדיו הוא ירחון אמריקני שנכתב והופץ על ידי הוגו גרנסבק בשם "Modern Electrics", שגיליונו הראשון פורסם באפריל 1908. העיתון הוותיק ביותר שעוד מופץ מדי חודש הוא "RadCom" של אגודת הרדיו בבריטניה, שהופץ לראשונה ב-1913.

שם העיתון	המדינה בה מופץ	שפת העיתון	תדירות הפצה	מפורסם בין השנים
73	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	אוקטובר 1960 - ספטמבר 2003
AR Magazine	אוסטרליה אוסטרליה	אנגלית	חודשי	1932 - היום
Break In	ניו זילנד ניו זילנד	אנגלית	דו-חודשי	1927 - היום
CQ Amateur Radio	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	ינואר 1945 - היום
CQ DL	גרמניה גרמניה	גרמנית	חודשי
CQ ham radio	יפן יפן	יפנית	חודשי	אוקטובר 1946 - היום
Electronics Illustrated	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	מאי 1958 - נובמבר 1972
Five Nine	יפן יפן	יפנית	חודשי
Funkamateur	גרמניה גרמניה	גרמנית	חודשי
ham radio	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	1968–1990
Ham's CQ	הרפובליקה העממית של סין הרפובליקה העממית של סין	סינית	אחת לרבע שנה
K9YA Telegraph	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	ינואר 2004 - היום
Modern Electrics	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	אפריל 1908 - דצמבר 1913
National Contest Journal	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	דו-חודשי	1973 - היום
old man	שווייץ שווייץ	גרמנית, איטלקית, צרפתית	חודשי	1932 - 2007
Practical Wireless	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	אנגלית	חודשי	1932 - היום
Radio News	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	1917–1971
Radio ZS	דרום אפריקה דרום אפריקה	אנגלית	אחת לרבע שנה
QEX	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	דו-חודשי	דצמבר 1981 - היום
QTC Amatörradio	שוודיה שוודיה	שוודית	חודשי
QST	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי	דצמבר 1915 - היום
RadCom	הממלכה המאוחדת הממלכה המאוחדת	אנגלית	חודשי	1913 - היום
הַגָל	ישראל ישראל	עברית	דו חודשי	1949 - היום
Radio REF	צרפת צרפת	צרפתית	חודשי
Radioamatööri	פינלנד פינלנד	פינית	חודשי
Radiocomunicaţii şi Radioamatorism	רומניה רומניה	רומנית	חודשי
RadioRivista	איטליה איטליה	איטלקית	חודשי
Revista del Radio Club Argentino	ארגנטינה ארגנטינה	ספרדית	חודשי	1965 - היום
SV NEA	יוון יוון	יוונית	חודשי
Świat Radio	פולין פולין	פולנית	חודשי
The Canadian Amateur	קנדה קנדה	אנגלית	דו-חודשי
WorldRadio	ארצות הברית ארצות הברית	אנגלית	חודשי

בישראל מופץ דו ירחון לחובבי רדיו בשם "הגל". ניתן למצוא בו חומר טכני, מאמרים, חדשות מקומיות ובניות ושיפורים לתחנות החובבים. כמו כן מופעל "עיתון חי" בשידור על ידי עורך/קריין, עם השתתפות פעילה של החובבים המאזינים. עיתון זה נקרא "גל משודר" והוא מופעל בימי שלישי ב-19:30 בערב, ובימי שבת בשעה 11:00 בבוקר.

ערך מורחב – רישיון חובב רדיו

על מנת להפוך לחובב רדיו, אין די ברכישת ציוד והרכבתו. ברחבי העולם חובבים רבים, ודי במעט אי-זהירות או אי-התחשבות כדי ששידורו של אחד יפריע לקליטה של אחר. רק אם חובב לא יידע כיצד להפעיל את ציודו בצורה נאותה, הוא יוכל לגרום לשיבושים בכלי התקשורת הסובבים אותו (כמו ליקוי בקליטה של אחת הטלוויזיות בקרבתו). מסיבות אלה ושיקולים נוספים, הוסכם לחקוק כי אדם הרוצה לבנות ולהפעיל תחנת שידור יהיה חייב להוכיח את יכולתו לעשות כן. דרך אחת לרכישת הרישיון היא על ידי בחינה הנערכת מטעם הרשות המספקת את הרישיון.

בישראל, משרד התקשורת הוא שמונה לספק את הרישיון. הנהלת שירותי ההנדסה במשרד התקשורת קבעה את התנאים לקבלת הרישיון. בתנאים שהציב המשרד, נכתב:

...על-פי פקודת הטלגרף האלחוטי - יש להצטייד ברישיון המנהל הכללי של משרד התקשורת, בטרם יותקן או יופעל מתקן רדיו.

— מתוך אחד המסמכים שפרסם משרד התקשורת לגבי קבלת רישיון שידור

.

על המועמד להוכיח ידיעות בנושאים הבאים:

1. יסודות תורת החשמל
2. יסודות האלקטרוניקה
3. הכרת נוהלי הקמת קשר

מתן רישיון כזה מותנה בעמידה בבחינה הכוללת את סעיפים אלה. בבחינה הראשונה דרושה ידיעה רק בראשי פרקים בסיסיים באלקטרוניקה ובתקשורת, זאת כדי לאפשר לחובב המתחיל ללמוד מתוך ניסיון של הפעלת תחנת שידור קטנה ומוגבלת. לכן, רישיון בדרגה ג' מקנה לבעליו זכות להפעיל משדר בעל הספק של 100 ואט בתחומי התדר הגבוה ב-80, 40, 20, 15 ו-10 מטר, וכן גישה לתחומי התדר הגבוה והאולטרה גבוה (ראו פירוט נוסף בפסקה "גלי הרדיו"), בכל אופני השידור שירצה. למרות הקשר באיתות מורס באמצעות משדר בעל עוצמה חלשה, איכות הקשר תלויה בעיקר באנטנה; לעיתים קרובות החובבים מצליחים להתקשר עם עמיתיהם בקצה השני של העולם באמצעות משדרים חלשים מאוד, בעלי עוצמה של 10 ואט ואף פחות מכך.

בארץ, כמו ברוב העולם, כבר אין דרישה ללימודי קוד מורס. למרות זאת, מורס ממשיך להיות שיטת קשר פופולרית.

• מפעיל תחנת חובבים
• OSCAR
• החובב הצעיר

• "תקשורת חובבי הרדיו", ספר על חובבות הרדיו בישראל, מאת אגודת חובבי הרדיו בישראל, 1987.
• "יסודות התקשורת והאלקטרוניקה לחובבי רדיו", האוניברסיטה הפתוחה, 1990.
• "ידידות על הגל", מאת עמי גדליה, יצא ב-1994 בהוצאת כרטא בעקבות היכרותה עם בתו ובנו של משה אינגר, יו"ר אגודת חובבי הרדיו בישראל. באותו זמן הייתה הספרנית בספרייה בה נהגו לבקר השניים; דרכם הכירה את חובבות הרדיו, וכתבה את הספר על בסיס דברים שלמדה מהם, וכמו כן גם מפרי דמיונה.
• "החובב הצעיר, אלקטרוניקה פופולרית לנוער החובב", עורך ע' שרמר, הוצאת י' מרכוס ושות' 1972.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חובבות רדיו

• אתר האינטרנט של אגודת חובבי הרדיו הבינלאומית (באנגלית)
• אתר אגודת חובבי הרדיו בישראל
• פעילות חובבי רדיו באתר משרד התקשורת
• חובבות רדיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)