חוה בכרך

חוה בכרך

לידה	שנות ה־80 של המאה ה־16 פראג, ממלכת בוהמיה
פטירה	1651 סופיה, האימפריה העות'מאנית
בן זוג	רבי אברהם שמואל בכרך
צאצאים	רבי משה שמשון בכרך

חוה בכרך (בערך ה'שמ"ה, 1585 – ה'תי"ב, 1652^{[דרוש מקור][1]}) הייתה מלומדת יהודייה נודעת במאה ה-17. מלבד ידיעותיה התורניות וחידושי הלכה שהתפרסמו בשמה, הייתה מיוחסת מאוד, נכדתו של המהר"ל מפראג, אשתו של רבי אברהם שמואל בכרך וסבתו של רבי יאיר חיים בכרך, שקרא את שם ספרו הנודע "חות יאיר" על שמה^[2].

חוה כ"ץ נולדה לפייגל'ה בתו השנייה של המהר"ל מפראג ולרב יצחק כ"ץ, רבן של וינה, ניקלשבורג ומוראביה כולה, אחיה היו רבי חיים הכהן כ"ץ, רבן של ניקלשבורג ומוראביה אחרי אביו, ומאוחר יותר ראש ישיבה בפראג, ורבן של פרנקפורט דמיין ופוזנא; ורבי נפתלי הכהן כ"ץ מלובלין. בגיל 15 נישאה לרב אברהם שמואל בכרך שהיה דרשן בפראג, ומאוחר יותר התמנה לרבן של וורמס ומדינת פפאלץ. החתונה התקיימה בפראג בנוכחות סבה הזקן, המהר"ל מפראג^[3].

אמה, למדנית בפני עצמה לימדה אותה כבר מגיל צעיר את ספרות היסוד התורנית. היא נודעה בשל למדנותה הרבה, סופר עליה כי למדה והתפלפלה בהלכה עם תלמידי אביה. היא הייתה בקיאה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי במדרשי חז"ל ובספרות השו"ת וההלכה. לא הייתה זו תופעה שכיחה בקרב נשים במאה ה-16 וה-17, ונכדה כותב עליה כי ”היתה אם כל חי בתורה ובמעשים, אשר אשה בכל אלה לא מצאנו”. נאמר עליה עוד שהייתה לומדת את המדרש לבדה מבלי להזדקק לפרשני המדרש, והייתה מעבירה ביקורת על הפירוש "מתנות כהונה" של רבי יששכר בער כ"ץ.

בכ"ז באייר ה'שע"ה, 26 במאי 1615, חמישה שבועות לאחר גירוש וורמייזא, התאלמנה מבעל נעוריה שנפטר באלשבאך (אנ'), והיא בת 30 בלבד. היא נסעה עם בנה שמשון (1600–1670) שהיה אז כבן שמונה לגור אצל אמה בפראג וסירבה להינשא בשנית עד סוף חייה. גם כשרבי ישעיה הלוי הורוויץ הנודע בכינויו "השל"ה", שלח להציע לה להינשא לו, לאחר פטירת אשתו חיה בשנת ה'ש"ף (1620), עמדה בסירובה זה.

כשהתמנה בנה רבי שמשון לכהן כרב בגדינג(אנ'), מוראביה, בשנת ה'שפ"ד (1624), נסעה עמו לגדינג והתגוררה בביתו. היא המשיכה להתגורר עמו גם כשקיבל בשנת ה'ת"י (1650) את משרת הרבנות בוורמייזא.

בשנת ה'תי"א החליטה לעלות בגפה לארץ ישראל, אך נפטרה בדרך בעיר סופיה^[4].

נכדה, רבי יאיר חיים בכרך, הנציח את זכרה בספרו הנודע "חות יאיר", ותיאר את קורות חייה בהקדמתו לספרו זה.

• לודוויג לוויזון, נפשות צדיקים, פרנקפורט 1855, עמ' 54-55, באתר היברובוקס (בגרמנית)
• שלמה אשכנזי, נשים למדניות (סקירה היסטורית), תל אביב: תבונה, תש"ב. עמ' מ-מג.

• הרב ישראל דנדרוביץ, "ואישה חכמה השיבה...", בתוך: אור ישראל (מונסי) גיליון נ, יג (ב), עמ' קפז-קצו, באתר היברובוקס