חוסה אנטוניו רייס
.jpg) | ||||
| חוסה אנטוניו רייס במדי סביליה, 2015 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה | 1 בספטמבר 1983 אוטררה שבספרד | |||
| פטירה | 1 ביוני 2019 (בגיל 35) Alcalá de Guadaíra, ספרד  | |||
| שם מלא | חוסה אנטוניו רייס קלדרון | |||
| גובה | 1.78 מטר | |||
| עמדה | חלוץ, קיצוני | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
חוסה אנטוניו רייס קלדרון (בספרדית: José Antonio Reyes Calderón; 1 בספטמבר 1983 – 1 ביוני 2019) היה כדורגלן ספרדי, ששיחק כשחקן התקפי. נהרג בתאונת דרכים באזור סביליה.
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רייס הצטרף לקבוצת הנוער של סביליה בגיל 10. הוא הפגין כישרון רב ובזכות כך שיחק בכל רמות הנוער של המועדון. חתם על חוזה מקצוען בשנת 1999, והוא בן 15 בלבד. ערך את הופעת הבכורה שלו שנה אחת לאחר מכן, כשעלה מספסל המחליפים במשחק מול ריאל סרגוסה. מאוחר יותר זומן לסגל של הנבחרת עד גיל 17 לקראת היורו עד גיל 17.
עם השנים ביסס את מעמדו כחלוץ עם משחק מגוון, ושיחק בעמדת הקיצוני השמאלי או החלוץ השני. הבקיע 22 שערים ב-86 משחקים, שהתפרסו על פני ארבע עונות בסביליה. הוא זכה לפופולריות רבה בקרב האוהדים, מה שהקשה על החלטת נשיא סביליה לשחררו למועדון ספרדי בכיר יותר.
במהלך חלון ההעברות של עונת 2003/2004 בלה ליגה, חתם בארסנל למרות התנגדותו של מאמן סביליה חואקין קאפארוס. סכום ההעברה היה 10.5 מיליון לירות שטרלינג, אך בהנחה והוא היה זוכה להצלחה רבה בארסנל הסכום היה יכול להאמיר עד ל-17 מיליון.
בספטמבר 2003 ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ספרד במשחק מול נבחרת פורטוגל. הוא לא נכלל בסגל הנבחרת לקראת יורו 2004. רייס לא שיחק בנבחרת בעמדת החלוץ שאליה הוא רגיל, כיוון שהמאמן הקודם, לואיס ארגונס, העדיף להציב בקדמת חוליית ההתקפה את פרננדו טורס ואת דויד וייה, ומצד שמאל את דויד סילבה. משחקו האחרון בנבחרת היה במונדיאל 2006 מול נבחרת ערב הסעודית.
רייס ערך את הופעת הבכורה בארסנל בניצחון 2:1 על מנצ'סטר סיטי ב-1 בפברואר 2004. במשחקים שלאחר מכן הבקיע מספר שערים: יומיים לאחר הופעת הבכורה הבקיע שער עצמי במשחק גביע הליגה מול מידלסברו, חודש אחד לאחר מכן הבקיע שני שערים בניצחון על צ'לסי בגביע ה-FA (בנוסף לשער ברבע גמר ליגת האלופות) ושערים בשני המשחקים האחרונים של העונה שסייעו לארסנל לשמור על רצף משחקים ארוך ללא הפסד במסגרת הפרמייר ליג.
הוא הבקיע פעמים אחדות שלושער במשחקי הידידות של קיץ 2004. הייתה לו השפעה רבה על הפתיחה הטובה של עונת 2004/2005, לאחר שהבקיע בכל אחד מששת המשחקים הראשונים. אולם, לקראת אמצע העונה ולאחר ההפסד באולד טראפורד למנצ'סטר יונייטד, החל להפגין רמת משחק לא אחידה. למרות זאת הצליח לחזור לשחק ברמה מספקת, ובסיום העונה הבקיע שלושה שערים.
בתחילת 2005 דווח כי הוא סובל מגעגועים למולדתו, אף שהוריו ואחיו התגוררו עמו באנגליה. בפברואר 2005 החליטה תחנת רדיו ספרדית למתוח את רייס. בשיחה הבדויה שנערכה עמו התחזה אחד השדרנים לנשיא ריאל מדריד, ושאל את רייס על מעבר אפשרי למועדון הספרדי. לפי הדיווחים רייס אמר כי החיים בלונדון לא עונים על ציפיותיו, וכי הוא יקדם בברכה אפשרות של חזרה למולדתו. נטען גם כי רייס היה מעוניין לעזוב את ארסנל בגלל "אנשים רעים" הנמצאים שם[1].
ב-21 במאי 2005 היה רייס לשחקן השני בהיסטוריה (לאחר קווין מוראן) שמורחק מגמר גביע ה-FA בכרטיס צהוב שני. ביולי 2005 חתם על חוזה חדש למשך שש שנים והצהיר כי הוא "מצפה לקראת עונות רבות מוצלחות במועדון"[2].
במהלך עונת 2005/2006 הצטיין במשחקים נגד ריאל מדריד, יובנטוס וויאריאל, ואף עלה כמחליף בהפסד 1:2 לברצלונה במשחק הגמר. אולם, באוגוסט 2006 הצהיר על חוסר רצונו להשתתף במשחק מוקדמות ליגת האלופות מול דינמו זאגרב, כיוון שזה ימנע ממנו לשחק בטורניר במדי מועדון אחר וישבש את מעברו האפשרי לריאל מדריד[3]. ונגר הדיח אותו מההרכב, ובכך הגביר את חרושת השמועות על כך שהמעבר מארסנל קרוב מתמיד.
ארסן ונגר הגיב בזעם על כך שריאל מדריד משתמשת לכאורה בתקשורת בספרד על מנת לקדם את העברתו של רייס, וטען שאין זו הפעם הראשונה שהיא עושה כך. בסיום חלון ההעברות של קיץ 2006, הוסכם בין הנהלות המועדונים על כך שרייס יושאל לריאל מדריד למשך עונה אחת, כאשר בתמורה תשאיל ריאל לארסנל את ז'וליו בפטיסטה לאותה תקופה.
רייס הבקיע את שערו הראשון בבעיטה חופשית במשחק מול ריאל סוסיאדד ב-17 בספטמבר 2006. במשחק האחרון של עונת 2006/2007 ההתעניינות התקשורתית התמקדה בדייוויד בקהאם וברוברטו קרלוס ששיחקו בריאל בפעם האחרונה, אך רייס שזכה לבסוף במלוא תשומת הלב לאחר שהחליף את בקהאם הפצוע והבקיע שני שערים שסייעו לריאל לנצח 3:1 ולזכות באליפות הלה ליגה. ב-8 ביולי 2007 התמנה ברנד שוסטר למאמן ריאל, ובכך גברו הסיכויים שרייס יעבור למדריד באופן קבוע[4].
ב-29 ביולי דווח כי אתלטיקו מדריד קרובה מאוד לצרף את רייס לשורותיה, וונגר אישר את עזיבתו של רייס באופן סופי[5]. למחרת עבר רייס את המבדקים הרפואיים והצטרף לאתלטיקו ב-31 ביולי למשך ארבע שנים. הנהלת ארסנל אמורה לקבל תמורת כרטיס השחקן שלו סכום של כ-8.1 מיליון לירות שטרלינג[6]. רייס ערך את הופעת הבכורה באתלטיקו בניצחון 3:1 על לאציו במסגרת טורניר אמסטרדם (ארסנל זכתה בטורניר זה). בזמן ששיחק בארסנל הוא זכה בתואר השחקן המצטיין של הטורניר לשנת 2004. עונת 2007/2008 הייתה גרועה מבחינתו, והוא לא הצליח להבקיע ולו שער אחד ב-26 משחקים. ב-8 באוגוסט הודיעה הנהלת בנפיקה ליסבון על החתמתו של רייס בהשאלה למשך עונה אחת. בנפיקה רכשה רבע מכרטיס השחקן שלו תמורת 2.65 אירו, ורכשה את האופציה על יתר הכרטיס תמורת סכום שלא נחשף.
רייס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי בנפיקה במשחק מול פיינורד, ודקה אחת לאחר שעלה מהספסל בעט בכדור שפגע רק בקורת השער. שערו הראשון הובקע במשחק מול ספורטינג ליסבון ב-28 בספטמבר, לאחר מסירה של פאבלו איימר הארגנטינאי. מאוחר יותר באותו שבוע הבקיע במשחק גביע אופ"א מול נאפולי, וסייע לבנפיקה להעפיל לשלב הבתים של הטורניר. ב-23 בדצמבר השלים באופן סופי את מעברו לבנפיקה. אולם בעונות 2010/2009, שב לשחק אתלטיקו מדריד.
בעונת 2010/2009 שיחק באתלטיקו מדריד, וזכה עמה בליגה האירופית, בו פתח בהרכב בניצחון 1–2 על פולהאם במשחק הגמר, ובסופר קאפ האירופי, בו הבקיע את השער הראשון בניצחון 2:0 על אינטר מילאנו.
ב-5 בינואר 2012 חתם בסביליה עד ליוני 2015 וערך את הופעת הבכורה בקבוצה בהפסד 2:1 לראיו ואיקאנו. בעונת 2013/2014 זכה עם סביליה בליגה האירופית, לאחר שפתח בניצחון במשחק הגמר על בנפיקה ליסבון. עונה לאחר מכן היה לכדורגלן הראשון שזוכה ארבע פעמים בליגה האירופית, לאחר שפתח כקפטן במשחק הגמר בו קבוצתו גברה 2–3 על דניפרו. רייס בישל את השער השני של קבוצתו במשחק.
ב-28 ביוני 2016 חתם רייס לשנתיים באספניול. ב-31 בינואר 2018 חתם רייס בקורדובה. ב-6 ביוני 2018 חתם בשינג'יאנג טיאנשין מהליגה הסינית השנייה. ב-2019 עבר לשחק באקסטרמדורה מהליגה הספרדית השנייה בכדורגל.
מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1 ביוני 2019 נהרג רייס בגיל 35 בתאונת דרכים ליד אוטררה, עיר הולדתו[7]. מחקירת התאונה עלה כי רייס, שנהג ברכב, נסע במהירות מופרזת של 237 קמ"ש. הוא איבד את השליטה ברכב כשאחד הצמיגים התפוצץ, הרכב סטה לצד הכביש, התהפך מספר פעמים ועלה באש. יחד איתו מתו עוד שני בני דודיו שהיו ברכב[8].
לפני תחילת משחק גמר ליגת האלופות 2018/2019 בין טוטנהאם לליברפול נערכה דקת דומיה לזכרו של רייס[9]. שחקנים רבים פרסמו הודעות פרידה ברשתות החברתיות, כשחלקם גם הזכירו שרייס נסע במהירות מופרזת, וביקשו להעלות את המודעות על הסכנה שבכך[10].
לאות הזדהות, כל משחקי המחזור ה-41 של הליגה הספרדית השנייה שנערכו ב-3 ביוני 2019 נפתחו בדקת דומיה לזכרו[11].
תארים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מועדונים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אליפות אנגליה: 2003/2004
- הגביע האנגלי: 2004/2005
- מגן הקהילה: 2005
- גביע הליגה הפורטוגלית: 2008/2009
- הליגה האירופית: 2009/2010, 2011/2012
- הסופר קאפ האירופי: 2010/2011
שיאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שיאן הזכיות בליגה האירופית: 5 זכיות.
השחקן הספרדי הראשון שזוכה באליפות אנגליה: 2003/2004
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חוסה אנטוניו רייס, באתר Transfermarkt
- חוסה אנטוניו רייס, באתר Soccerway
- חוסה אנטוניו רייס, באתר BDFutbol
- חוסה אנטוניו רייס, באתר WorldFootball.net
- חוסה אנטוניו רייס, באתר National Football Teams
- חוסה אנטוניו רייס, באתר FootballDatabase.eu
- מיכאל יוכין, נחרט בזיכרון: על רגעי השיא בקריירה של חוסה אנטוניו רייס, באתר ספורט1, 2 ביוני 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ כתבה ב-BBC
- ^ כתבה ב-BBC
- ^ כתבה בסקיי ספורטס
- ^ כתבה באתר היורוספורט
- ^ כתבה בסקייספורטס
- ^ כתבה בסקייספורטס
- ^ הלם בספרד: חוסה אנטוניו רייס מת בתאונת דרכים כשהוא רק בן 35, באתר וואלה, 1 ביוני 2019
- ^ חוסה אנטוניו רייס נהג במהירות 237 קמ"ש, אחד הצמיגים ברכב התפוצץ, באתר וואלה, 3 ביוני 2019
- ^ דקת דומייה לזכר רייס לפני גמר האלופות, ססק: "לא אשכח איך אירחת אותי בביתך", באתר וואלה, 1 ביוני 2019
- ^ קניסארס: רייס לא צריך לקבל יחס של גיבור, באתר ערוץ הספורט, 2 ביוני 2019
- ^ אחרי שנתיים: גרנאדה חזרה לליגה הבכירה, באתר ערוץ הספורט, 5 ביוני 2019
| נבחרת ספרד – מונדיאל 2006 | ||
|---|---|---|
| 1 קסיאס • 2 סלגאדו • 3 פרניה • 4 מרצ'נה • 5 פויול • 6 אלבלדה • 7 ראול • 8 צ'אבי • 9 טורס • 10 רייס • 11 לואיס גרסיה • 12 לופס • 13 אינייסטה • 14 אלונסו • 15 ראמוס • 16 סנה • 17 חואקין • 18 פברגאס • 19 קניסארס • 20 חואניטו • 21 וייה • 22 פאבלו • 23 ריינה • מאמן: אראגונס |  | |