חורוסטקוב
| |||
 | |||
| מדינה |  אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |  טרנופול | ||
| חבל ארץ |  גליציה | ||
| תאריך ייסוד | 1564 | ||
| שטח | 29.52 קמ"ר | ||
| גובה | 320 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 6,703 (2021) | ||
| קואורדינטות | 49°14′N 25°55′E / 49.233°N 25.917°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://khorostkivska-otg.gov.ua/ | |||
  | |||
חורוסטקוב (באוקראינית: Хоростків, נהגה גם חרסקוב וחורוסטקיב; בפולנית: Chorostków) היא עיירה במחוז טרנופול שבאוקראינה, במזרח חבל גליציה ההיסטורי. בשנת 2021 היו בה כ־6,700 תושבים.
תולדות העיר
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד אמצע המאה ה־18 הייתה חורוסטקוב ידועה ככפר. בשנות ה־50 לאותה מאה העניק בעלי הכפר, הגרף סיאמיאנסקי, זכויות של עיר לחורוסטקוב וקבע בה ימי שוק שבועיים וירידים שנתיים. הוא הזמין מתיישבים ואף עזר בבניין בתיהם. העיר שוכנת במרכז אזור חקלאי פורה וימי השוק והירידים משכו אליהם המונים מאיכרי הסביבה ובזכותם שגשגה העיר. היישוב העירוני הלך והתפתח והגיע לממדים ניכרים יחסית באמצע המאה ה־19 אם כי בשנות ה־60 של המאה ה־19 פגעו בו שתי שריפות גדולות. תושבי העיר היו אוקראינים (רותנים), פולנים ויהודים. עד מלחמת העולם הראשונה הייתה העיר בתחומי האימפריה האוסטרו הונגרית.
במהלך מלחמת העולם הראשונה הייתה חורוסטקוב בלב אזור קרבות. כבר בימים הראשונים של המלחמה נכבשה העיר בידי הרוסים. ב־1916 התחוללו קרבות עזים בסביבת העיר, וזו עברה פעמים מספר מיד ליד. הרוסים נסוגו ממנה סופית בתחילת 1917 ובמשך כמה חודשים נכבשה העיר על ידי צבא גרמני. מנובמבר 1918 ועד מארס 1919 הייתה חורוסטקוב תחת שלטון הרפובליקה האוקראינית המערבית. לאחר שהוחזר בה השלטון הפולני, נכבשה ב־1920 על ידי הבולשביקים למספר חודשים. עם סיום מלחמת העולם הראשונה והתפרקותה של הקיסרות האוסטרו־הונגרית, לאחר ועידת השלום בפריז (1919) עברה גליציה המזרחית וחורוסטקוב בתוכה לשליטת פולין.
בספטמבר 1939, בעקבות הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, נכבשה חורוסטקוב על ידי ברית המועצות וב-1941, במבצע ברברוסה, נכבשה על ידי כוחות גרמניה הנאצית. לאחר סיום המלחמה העיר סופחה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, שהפכה לאוקראינה עם פירוקה של ברית המועצות.
היהודים בחורוסטקוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגרף סיאמיאנסקי,[1] שהקים את העיירה חורוסטקוב על אדמותיו כדי שתשמש מרכז מסחרי לכפרים שלו, הזמין יהודים סוחרים ובעלי מלאכה להתיישב בה. לראשונים שבהם בנה בתים והעניק את הזיכיון לייצור יי"ש. ליהודים הנוספים שהגיעו הוענקו זכויות למגורים, לעיסוק במסחר ובמלאכה ולניהול חייהם הפנימיים לפי דתם ומנהגיהם.
בית הכנסת ובית המדרש נבנו לפני 1785, ככל הנראה בעזרתו של הגרף סיאמיאנסקי כפי שמעיד השלט על שער הכניסה לבית הכנסת.[2] באותו זמן קודש בית העלמין ונוסדה החברה קדישא.[3] בשריפות שפקדו את העיר בשנים 1862 ו־1869 נפגעו הרבה בתים וחנויות של יהודי המקום. שיקום העיירה התאפשר הודות לעזרתן של הקהילות השכנות ובסיוע הגרף, בעלי העיר, שתרם כסף וחומרי בניין.[4]
בשנים 1765–1880 גדל מספר היהודים בעיר מ־42 ל־2130. בשנת 1900 מנו היהודים 2075 נפש, שהיו 33% מכלל 6,261 התושבים בעיר, וב־1910 נמנו 1871 יהודים,[5] שהיו 28% מכלל התושבים.
ראשוני היהודים בחורוסטקוב עסקו בחכירה ובפונדקאות. עם הזמן גדל מספר הסוחרים והרוכלים בכפרי הסביבה וכן גדל מספרם של בעלי המלאכה (מהם חייטים, שהקימו אף בית כנסת משלהם). ענף חשוב היה הסחר בעצים שנמכרו אף לדנציג. עיקר עיסוקם של יהודי חורוסטקוב, הן במסחר הן במלאכה, היה קשור בתוצרת חקלאית או בשירותים הניתנים לאיכרי הסביבה, כמו 16 בעלי בתי מרזח[4] ובעלי אכסניות. לפי נתונים של שנות ה־80 למאה ה־19 היו בקרב היהודים חמישה בעלי הון, 176 התקיימו ממסחר, 12 התפרנסו מחקלאות, ו־83 התקיימו ממלאכה על כל מקצועותיה בעיר.[4] עד 1914 התפרנסו רוב יהודי חורוסטקוב בכבוד, חלק ניכר מהם אף נמנו עם האמידים. לעזרת בעלי המלאכה באה אגודת "יד חרוצים", שנוסדה במקום ב־1875. ב־1908 הקימה חברת עזרה של יהודי גרמניה בחורוסטקוב קורסים לעיבוד רשתות שיער והעסיקה 16 פועלות. התוצרת שווקה אף לגרמניה ואוסטריה.
תנועת החסידות קנתה אחיזה איתנה בחורוסטקוב, כמו בעיירות גליציה האחרות. החסידים בעיר נחלקו בין חסידי הרבי מהוסיאטין וחסידי הרבי מצ'ורטקוב. עם זאת, היו גם מי שאימצו את תנועת ההשכלה היהודית ואת התנועה הציונית עוד מימיה הראשונים. החוגים הציונים החלו בפעולתם בחורוסטקוב בסוף המאה ה־19. הוקמו האגודות "שפה ברורה", "דורשי ציון" ו"אגודת ציוני הרצל", פועלי ציון וחוג של נשים ציוניות. ביוזמת הציונים הוקם בית ספר עברי משלים, אולם נוכח הקשיים התקציביים הייתה פעולתו מצומצמת למדי.
בין שתי מלחמות העולם
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעת הכיבוש הרוסי, במלחמת העולם הראשונה, נפגעה קהילת חורוסטקוב יחסית פחות משאר קהילות האזור. לחורוסטקוב הוגלו אף כ־1,000 יהודים מהושיאטין ומערים אחרות, ואנשי המקום קיימו את הפליטים בכבוד. בזמן הרפובליקה האוקראינית המערבית קרו מעשי שוד של רכוש יהודי שנעשו על ידי כנופיות מהסביבה, ובתקופת שלטון הבולשביקים היו החרמות רכוש שבוצעו בין השאר בידי יהודים "מהפכנים" מקומיים שהצטרפו אל הרשויות.
בשנת 1921 מנו תושבי העיר 6,787 תושבים, מהם 2,591 אוקראינים, 2,209 פולנים ו־1,979 יהודים. הירידה במספר היהודים בחורוסטקוב, שנסתמנה בסוף המאה ה־19 ונמשכה עד תקופת השואה, הייתה כרוכה בהגירה אל ערים גדולות יותר ולארצות שמעבר לים.[4] במועצת העירייה ב־1934 קיבלו היהודים ארבעה מנדטים (מתוך 16) ומהם 2 חרדים, ציוני אחד ובלתי מפלגתי אחד.
בין מלחמות העולם הייתה גליציה תחת שלטון הרפובליקה הפולנית. המעבר לשלטון הפולני הזיק מאוד ליהודי גליציה, כי בעוד שהשלטון האוסטרי העניק להם שוויון זכויות כאחד מהמיעוטים הרבים שבאימפריה, השלטון הפולני לא דאג למיעוטים. שנאת יהודים שהייתה קיימת גם קודם לכן גברה. המגמות האנטישמיות בממשל הפולני התחזקו והפכו למדיניות גלויה של הממשלה, במטרה לדחוק את היהודים מפולין על ידי פגיעה בפרנסתם.
כתוצאה ממדיניות זו הורע מצבם הכלכלי של יהודי חורוסטקוב. מסוחרים יהודים רבים נשללו הזכויות לסחור בסחורות מונופולין כגון מלח, טבק ויי"ש, מסחר שכולו היה בידי היהודים בתקופה האוסטרית. כך אפוא מ־16 בתי מזיגה נותרו בידי היהודים אפוא בלבד. המונופולין של המלח נמסר לידי הקואופרטיב הפולני. במרוצת השנים עבר גם הסחר בתבואה לידי הקואופרטיבים הפולניים והאוקראיניים. השוק המקומי לסחר בבקר ובסוסים הצטמצם; לפנים שווקו בשנה אלפי ראשי בקר ובמיוחד עגלי מרבק לווינה ועתה נעלם יעד זה של יצוא. שמיטת החובות של האיכרים, עליה הכריזה ממשלת פולין ב־1937, פגעה קשה בסוחר ובחנווני היהודי. גם גזירת השחיטה מנעה את הפרנסה מקצבים וסוחרי הבקר; ב־1938 ניתן בחורוסטקוב רישיון לשלושה איטליזים בלבד. רבים מהסוחרים והחנוונים וכן מבעלי מלאכה איבדו את מקור פרנסתם, והאמידים שבהם הפכו לנצרכים להלוואות, ואפילו בסכומים קטנים, על מנת להתקיים. קופת גמ"ח שהוקמה בתמיכת הג'וינט ב־1927 הילוותה לנזקקים, אלא שהלוואות אלו לא עלו על פי רוב על מאה זלוטי ובשנים האחרונות לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה רבים מן הלווים לא היו מסוגלים לפרוע את חובותיהם, ובכך צמצמו את המחזור התקין של מתן ההלוואות.[4]
על אף הקשיים הכלכליים המחמירים האוטונומיה הפנימית התחזקה. בוועד הקהילה, היה רוב ליהודים החרדים אך לציונות נוכחות בולטת בחיי היהודים בעיר בעידודו של רב העיר בשנים 1900 עד 1930, משולם ראטה, שהיה פעיל בתנועת המזרחי. יהודי חורוסטקוב קיימו חיי חברה ותרבות תוססים, בעיקר בקרב הצעירים ובני הנוער. לאחר ששותקה הפעולה הציונית בימי מלחמת העולם הראשונה, היא נתחדשה ביתר שאת בראשית שנות ה־20. במקום הוקמו הסניפים של "ההתאחדות", הציונים הכלליים, המזרחי והרוויזיוניסטים. קן השומר הצעיר (שנחשב לאחד המצטיינים במזרח גאליציה) פתח בפעילותו כבר ב־1920, והוא הוסיף להתקיים עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. ב־1924 הוקמו סניף עזרא וכן החלוץ הצעיר; ב־1929 נפתח קן הנוער הציוני וכעבור שנה – קן בית"ר. סניף אחוה התארגן ב־1934; ב־1938 התקיים סניף השחר של הציונים הרדיקליים וב־1939 – קן גורדוניה.
בבחירות לקונגרס הציוני ב־1933 קיבלו הציונים הכלליים בחורוסטקוב 120 קולות, המזרחי – 6, ההתאחדות – 143 והרוויזיוניסטים – 49 קולות. ביחס דומה נתחלקו הקולות בשאר הבחירות לקונגרסים הציוניים. סניפי המפלגות וקני הנוער הציוניים קיימו מועדונים משלהם, ובהם ספריות וחוגים תרבותיים. החוג הדרמטי הכללי הציג בחורוסטקוב ואף בערי הסביבה. אחרי המלחמה חידש את פעולתו בית הספר העברי "תרבות", שבשנות ה־30 העסיק שני מורים. באותן שנים פעל גם גן ילדים. הקהילה רכשה ב־1930 מאת בעל האחוזה אגף של בית העם ובו תשעה חדרים, ששימשו לפעילות תנועות הנוער, לכיתות של בית הספר של "תרבות" ולספריה. בחורוסטקוב הוקמו ופעלו לסירוגין שתי אגודות ספורט יהודיות: "הגבור" ו"הרצליה".[4]
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות הסכם ריבטרופ–מולוטוב נכנסו יחידות הצבא האדום לחורוסטקוב ב־17.9.1939 תחת השלטון הסובייטי הופסקה תוך זמן קצר כל פעילות יהודית ציבורית, אך לא היו בעיר מאסרים של יהודים. מספר יהודים מאוהדי המשטר החדש מילאו תפקידים בכירים במִנהל העירוני. המסחר היהודי הפרטי חוסל באופן הדרגתי ורוב בעלי המלאכה אורגנו בקואופרטיבים. בחורוסטקוב מצאו מקלט מאות פליטים יהודים ממערב פולין; רבים מהם הוגלו בסוף יוני 1940 לפנים ברית המועצות. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית המועצות גויסו קבוצות יהודים לצבא האדום, וביניהם רוב הרופאים היהודים בעיר. כמאה צעירים יהודים נמלטו לברית המועצות עם הסובייטים הנסוגים.
חורוסטקוב נכבשה בידי הגרמנים ב־7 ביולי 1941, ובו ביום רצחו בה כעשרים יהודים, והחלו בביצוע מעשי התעללות פומביים ביהודים בסיוע אוקראינים מקומיים. בהמשך החודש הוטלו על יהודי העיירה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע, חובת תשלום סכומי כופר וחובת ביצוע עבודות כפייה, חלקן במחנות עבודה. באמצע יולי תכננו האוקראינים לפרוע פרעות ביהודי העיר, אך הדבר נמנע הודות להתערבותו של ראש העיר האוקראיני – ואסילנקו. להתנהגותו של ואסילנקו הייתה השפעה ממתנת על יחסם של האוקראינים אל יהודי חורוסטקוב, אך בסופו של דבר ידם של החוגים הקיצוניים הייתה על העליונה והם השתתפו באופן פעיל בהשמדת קהילת חורוסטקוב.
באותם הימים הוקם היודנראט שנדרש באוגוסט לספק 160 צעירים למחנה סטופקי. תחילה אמרו הגרמנים שהצעירים הללו יילקחו ל־14 ימים, אך למעשה לא חזרו עוד לחורוסטקוב. בתחנת הרכבת, קודם שהוסעו למחנה הצליחו המשפחות לפדות 13 איש מן הקבוצה הנ"ל וכך יצאו למחנה 147 איש בלבד. בחורף 1941–1942 יצאו כ־300 איש לעבודת כפייה לניקוי שלגים בדרכים המובילות לעיר. משם לא חזרו יותר לביתם, אלא נלקחו אף הם למחנה העבודה בסטופקי. באביב 1942 נחטפו קבוצות נוספות של יהודים למחנות העבודה בבורקי ויילקיה, קאמיונקה והלובוצק ויילקי. גם באותו זמן נמשכו הניסיונות לפדות את כלואי המחנות תמורת כסף או להחליפם, אך לקראת קיץ 1942 נותק כל קשר עם המחנות. כדי להקל על מצוקת הרעב של יהודי חורוסטקוב פתח היודנראט מטבח ציבורי. בחודשי הקיץ 1942 גורשו לחורוסטקוב יהודים מיישובי הסביבה: סוחוסטאב, אורשקוב ועוד.
ב־19 באוקטובר 1942 הייתה אקציה המונית. כאשר נודע למשטרה היהודית על האקציה המתקרבת. עברו אנשיה מבית לבית והודיעו לבני הקהילה שכל מי שיש לו מחבוא יסתתר בו. הגרמנים והמשטרה האוקראינית אספו כמה מאות קרבנות (המספר המדויק אינו ידוע), והם הובלו להשמדה בבלז'ץ. בנובמבר 1942 נרצחו כ־300 איש באחוזת סיימיאנסקי שליד חורוסטקוב. הם נקברו בקבר אחים שחפרו בעצמם לפני הירצחם. לאחר מכן גורשו חלק משרידי הקהילה לגיטו בקופיצ'ינצה. בחורוסטקוב נשארו עדיין כ־250 יהודים שהועסקו בסידור הרכוש היהודי ועבדו במקומות עבודה חיוניים לגרמנים. שרידי הקהילה ניסו להסתתר במחבואים בעיר ובעיקר ביערות בסביבה, ואולם רובם נתגלו ונרצחו. במצוד אחר היהודים המסתתרים השתתפה האוכלוסייה המקומית. עם זאת היו מקרים שבהן משפחות אוקראיניות ופולניות נתנו מסתור ליהודים. אחרי שחרור העיר ב־22 במרץ 1944 התקבצו בחורוסטקוב כעשרים ניצולים, אך הם היו נתונים בפחד מתמיד בגלל פעילותן של כנופיות הלאומנים האוקראינים "באנדרה" שפעלו באזור. ב־1945 עזבו כמעט כל הניצולים את המקום ועברו לפולין, ומשם לארץ ישראל ולמדינות אחרות. באמצע שנות ה־50 נחרש בית הקברות היהודי במקום ולא נותר זכר לקיומה של הקהילה היהודית.[4]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חורוסטקוב- ספר יזכור לקהילת חורוסטקוב באתר ספריית ניו-יורק
- חורוסטקוב באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- "חורוסטקוב", באתר השטעטל הווירטואלי
- "חורוסטקוב", באתר JewishGen (באנגלית)
חורוסטקוב (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הגרף סיאמיאנסקי שהיה כנראה נצר לבית האצולה פוטוצקי. בספר חורוסטקוב עמ' 140 הוא נקרא הגרף סימינקי-לויצקי-פוטוצקי
- ^ על פי רשימות אהרון וידרמן ב ספר חורוסטקוב 1968, עמ' 207, סמיליאנסקי שמכר את המגרש דרש שבשער בית הכנסת ייחרט באותיות גדולות כי הוא האציל סימינסקי, חוטר מגזע פוטוצקי, הקים את בית הכנסת לקהילת חורוסטקוב. אך על פי זכרונותיו של חיים ישראל וייסבורד, באותו הספר, עמ' 113 השם החרות על שער הכניסה הוא שמו של הגרף לויצקי על כל תאריו וסמליו...
- ^ תקנות החברה קדישא משנת 1795 נשתמרו והן מופיעות בספר חורוסטקוב, תל אביב 1968 עמ' 20 - 26
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 חורוסטקוב, באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- ^ ד"ר נ.מ. גלבר, ספר חורוסטקוב, תל אביב: ועד ארגון יוצאי חורוסטקוב בישראל, 1968, עמ' 19
בקרת זהויות  |
|
|---|