חרדון צב מצוי
 חרדון צב מצוי | |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | זוחלים |
| סדרה: | קשקשאים |
| תת־סדרה: | לטאות |
| משפחה: | חרדוניים |
| סוג: | חרדון צב |
| מין: | חרדון צב מצוי |
| שם מדעי | |
 Uromastyx aegiptiaפורסקל, 1775 | |
 | |
חרדון צב מצוי (שם מדעי: Uromastyx aegiptia) הוא מין של לטאה ממשפחת החרדוניים.
מאפיינים
[עריכת קוד מקור | עריכה]חרדון צב מצוי נפוץ בעיקר באזור מצריים, לוב, עומאן, ישראל (אזור הנגב והרי אילת) וברחבי המזרח התיכון, בשטחים מדבריים וחמים כרוב בני משפחתו. שלא כמו חרדון הצב ההדור, הוא שוכן בעיקר במישורים סלעיים ובוואדיות ונפוץ יותר.
אצל הבדואים נקרא ד'אב (בערבית: ضب). הם מנצלים את עורו החזק וכן, בשרו משמש כמזון.
נמנה עם הזוחלים המדבריים הגדולים בישראל ואורכו מגיע ל-75 סנטימטרים (כולל זנב). בשעות הבוקר הקרירות צבע הגוף כהה יחסית (שחור-אפור) על מנת לקלוט את חום השמש ביעילות, ובמשך היום הוא הולך ומתבהר עם ההתחממות (חום-כתום). הוא מתאפיין בחפירת מחילות עמוקות מתחת לקרקע (כמספר מטרים) ושם שוהה במשך מרבית התקופה הקרה. בעת סכנה הוא פותח בריצה לעבר המחילה שלו ובמקרה של סכנה קרובה אף יכול להכות בעזרת הזנב החזק והקוצני שלו.
הוא יצור צמחוני ולכן ניזון בעיקר מצמחים, שיחים ופירות. בעונת הרבייה הנקבה מטילה 17–41 ביצים וקוברת אותם באדמה. כעבור חודשיים בוקעים הצעירים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנציקלופדיה החי והצומח של ארץ ישראל בהוצאת החברה להגנת הטבע ומשרד הביטחון, כרך 5
- אביעד בר, גיא חיימוביץ ואמיר ארנון, זוחלים ודו-חיים בישראל - מדריך שדה, מהדורה שלישית 2022, ISBN 978-965-91880-2-4, עמ' 82–84
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חרדון צב מצוי, באתר ITIS (באנגלית)
- חרדון צב מצוי, באתר NCBI (באנגלית)
- חרדון צב מצוי, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- חרדון צב מצוי, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- חרדון צב מצוי, באתר GBIF (באנגלית)
- רשימה של זוחלים בישראל ומצב שימור שלהם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ חרדון צב מצוי באתר הרשימה האדומה של IUCN