טאיסיי יוקוסאנקאי
 | |
| מדינה | האימפריה היפנית  |
|---|---|
| שם רשמי | 大政翼贊會 |
| מייסד | פומימרו קונואה |
| מנהיגים | פומימרו קונואה (1941-1940) |
| תקופת הפעילות | 12 באוקטובר 1940 – 13 ביוני 1945 (4 שנים) |
| אידאולוגיות | פשיזם, סינדיקליזם, לאומנות |
| מטה | טוקיו, יפן |
| מיקום במפה הפוליטית | ימין קיצוני |
| צבעים רשמיים | לבן ואדום |
  | |
טאיסיי יוקוסאנקאי ביפנית: 大政翼賛会, "ההתאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי") היה ארגון פוליטי יפני שקידם מדיניות לאומנית בזמן מלחמת העולם השנייה. הארגון הפך למפלגת השלטון, ששמה לה למטרה לחסל את הפלגנות בפוליטיקה ובכלכלת האימפריה היפנית, במטרה ליצור משטר חד-מפלגתי טוטליטרי, שיאפשר את המשך המלחמה בסין.
מקורות
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילה הגה קונואה את רעיון הארגון כמפלגת רפורמה, שתפקידה לגשר על הפערים בין הבירוקרטים, הפוליטיקאים ואנשי הצבא. בקיץ 1937 מינה קונואה שלושים ושבעה חברים, מכל הקשת הפוליטית, לוועדה הכנה. הוא הציע שההתאחדות תפעל בגישת סינדיקליזם לאומני, ושחברים חדשים יצטרפו למחלקה מסוימת על פי תחום התמחותם, ובתורם יפתחו ערוצים להשתתפות הציבור בסיוע לשלטון הקיסרי.[1]
אולם, מתחילת דרכה לא הושגה הסכמה כללית בוועדה מכיוון שהכילה גורמים מכל צידי הקשת הפוליטית, ובסופו של דבר נוצר הארגון על פי חלוקה גאוגרפית ועל פי המפה הפוליטית. לפיכך, כל המנהיגים המקומיים של כפרים, עיירות וערים קיבלו תפקיד במפלגה המקביל לתפקידם המקורי.
אידאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עוד לפני הקמת ההתאחדות העביר קונואה את חוק הגיוס הלאומי, שלמעשה הלאים את כל התעשיות האסטרטגיות, ורתם את התקשורת ואת האיגודים המקצועיים לקראת מלחמה כוללת בסין.
הממשלה הייתה יכולה לעקוף את האיגודים המקצועיים ולגייס פועלים למפעלים חשובים למאמץ המלחמתי. החברה היפנית בכללותה גויסה ועברה אינדוקטרינציה באמצעות התנועה הלאומית לגיוס רוחני, אותה הקים קונואה, שארגנה אירועים פטריוטיים והפיצה ססמאות שהביעו תמיכה במיליטריזם היפני.
בנוסף על תמיכה במלחמה בסין ובאוקיינוס השקט, סייעה ההתאחדות בשמירה על הסדר הציבורי ובסיוע לאזרחים. היא הייתה אמונה גם על העלאת המורל בתעשייה ולשיפור היצרנות, חלוקת מזון וארגון הגנה אזרחית.
להתאחדות אף היה פן צבאי. חברי ההתאחדות לבשו מדים בצבע חאקי, ולקראת סוף המלחמה עברו חבריה אימונים צבאיים, שכן הם יועדו לחבור למיליציה האזרחית, במקרה של פלישה אמריקאית.
התפתחות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 1940, הגתה התאחדות את רעיון הטונאריגומי (隣組, "איגוד שכונתי"), מערכת לאומית של איגודי שכונות, שמטרתו הייתה חלוקה של כל המדינה ליחידות קטנות, שקל יותר לשלוט בהן ולתעל אותן למטרות שונות.
בפברואר 1942 התאחדו כל ארגוני הנשים ביפן ל"התאחדות הנשים של יפן הגדולה" שהצטרפה להתאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי במאי, וכל אישה נשואה מעל גיל עשרים הייתה חייבת להצטרף. כמו כן, ביוני כל תנועות הנוער ביפן התאחדו ל"איגוד הנוער של התאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי של יפן הגדולה" (הבולט שבהם היה מפלגת הנוער הגדולה של יפן) בהתבסס על הדגם הגרמני של הנוער ההיטלראי.
ראש ממשלת יפן הידקי טוג'ו ניסה במרץ 1942 לבטל את השפעתם של פוליטיקאים נבחרי הציבור על ידי יסוד ועדה שתקבע מי יהיה המתמודדים בבחירות. מכיוון שהוועדה נתמכה על ידי ממשלתו של טוג'ו, היא אסרה על אישים שלא זכו לתמיכת הממשלה להתמודד בבחירות. לאחר הבחירות הכלליות של 1942 נדרשו כל חברי הדיאט של יפן להצטרף להתאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי, דבר שלמעשה הפך את יפן למדינה חד-מפלגתית. אולם, מכיוון שהפוליטיקאים הוותיקים שמרו על מקומם ועל השפעתם, ולאו דווקא תמכו בהתאחדות, לא הגיעה יפן למצב של טוטליטריזם מוחלט דה יורה. ההתאחדות לסיוע לשלטון הקיסרי התפרקה באופן רשמי ב-13 ביוני 1945.
במהלך תקופת הכיבוש האמריקאי, טיהרו הרשויות האמריקאיות את המערכת הפוליטית של יפן, והרחיקו ממנה את כל חברי ההתאחדות לשעבר.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bix, Herbert P. Hirohito and the Making of Modern Japan, Harper Collins, 2000. ISBN 9780060193140.
- Sims, Richard L. Japanese Political History Since the Meiji Renovation, 1868-2000. Palgrave Macmillan, 2001. ISBN 9780312239152.
- Wolferen, Karen J. The Enigma of Japanese Power;People and Politics in a Stateless Nation. Vintage, 1990. ISBN 0679728023.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Sims, עמ' 219.