טאסילי נאג'ר

טאסילי נאג'ר
	צילום מהחלל של רכס טאסילי נאג'ר
אתר מורשת עולמית
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 2, 3, 5
שטח האתר	72,000 קמ"ר
מידע כללי
גובה	2,158 מ'
שטח	7,200,000 הקטאר
מדינה	אלג'יריה
אורך הרכס	800 ק"מ
קואורדינטות	25°40′00″N 9°00′00″E / 25.666666666667°N 9°E
	(למפת אלג'יריה רגילה) אלג'יר קונסטנטין אוראן תלמסאן אל-ואד תמנראסת טינדוף מרוקו ספרד תונ. לוב ניז'ר מאלי מאור. הים התיכון טאסילי נאג'ר

טאסילי נאג'ר (בשפות ברבריות: Tassili n Ajjer - "רמת הנהרות"^[1], בערבית: طاسيلي ناجّر; בצרפתית: Tassili n'Ajjer) הוא רכס הרים במדבר סהרה, השוכן במזרחה של אלג'יריה, סמוך לגבולה עם לוב וניז'ר. חלק ניכר מהרכס מוכרז כפארק לאומי וכשמורת טבע ביוספרית מאז 1972, והוא ידוע בזכות אתרי אמנות הסלע הפרהיסטוריים המפוזרים לאורכו. בשל כך, מאז שנת 1982 מוכרז המקום כאתר מורשת עולמית.

גאוגרפיה ואוכלוסייה

אורכו של הרכס הוא כ-800 ק"מ מצפון לדרום ורוחבו המרבי הוא כ-60 ק"מ. שטחו של הפארק הלאומי הוא כ-72,000 קמ"ר, גובהו הממוצע כ-1,500 מטר ושיאו בהר אדראר אפאו המתנשא לגובה של 2,158 מטר. בצפון-מערבו הוא מסתיים בצוקים תלולים והוא מחורץ בערוצים רבים שהעניקו לו את שמו. הרכס עשוי מאבן חול ופעילות בליה גרמה להיווצרותן של כ-300 קשתות טבעיות. בשל איכויות הקרקע וגובהו של הרכס, הצמחייה בו עשירה יחסית לזו של המדבר הסובב אותו.

תושבי הרכס הם בני טוארג המתפרנסים ממרעה, וחלקם נוודים. הם מונים כ-2,000 איש בתחומי הפארק הלאומי, וכ-20,000 נוספים בסביבתו^[2] העיר המרכזית באזור היא ג'נט ומתגוררים בה כ-15,000 תושבים.

אומנות הסלע

בעידן הפרהיסטורי נהנה מדבר הסהרה מאקלים מתון בהרבה מזה השורר בו כיום. אדמות מרעה אפשרו גידול עדרים ורעייתם, ובעלי החיים הרבים אפשרו קיום מצייד. החל ב-6000 לפנה"ס לערך ועד למאות הראשונות לאחריה, היה הרכס נושב, ותושביו הותירו בו את חותמם בדמות שרידי יישובים, תלי קבורה ושרידי כלי קדרות. עם זאת, הממצאים הידועים ביותר ברכס הם ציורי הסלע שהתגלו בו החל בשנת 1933. עד מועד הכרזתו של הרכס כאתר מורשת עולמית התגלו בו כ-15,000 ציורי סלע, וארכאולוגים העריכו כי מספרם עשוי להיות כפול.

הציורים מחולקים לקבוצות בהתאם לתקופת יצירתם, אם כי קיימות מחלוקות רבות באשר לתארוך המדויק של התקופות השונות:

"התקופה הטבעית" היא המוקדמת ביותר והציורים מתארים בעלי חיים האופייניים לסוואנה. בהיעדר ציורים של חיות מבויתות מחד, ובשל שפע הציורים המתארים חיות בר, מסיקים החוקרים כי בתקופה זו עסקו תושבי המקום בצייד. הציורים מתארים מין של פר קדום שנכחד בשנת 5000 לפנה"ס לערך, לצד פילים, ג'ירפות, קרנפים ובעלי חיים אחרים.
"התקופה העתיקה" או "תקופת הראשים העגולים" כוללת ציורים רבים של חיות פרא האופייניות לאקלים לח לצד דמויות אנושיות שראשיהן עגולים. תקופה זו נמשכה עד שנת 4000 לפנה"ס לערך.
ציורי "תקופה הפרים", משנת 4000 עד 1500 לפנה"ס, הם הרבים ביותר, והם מתארים עדרי פרים וסצינות מחיי היום-יום. חיות הבר בציורים התמעטו, ואת מקומן תפסו דמויות פרים, המונים פרט בודד ועד עדרים של מאות פרטים. תושבי הרכס בתקופה זו עסקו במרעה והמבנה החברתי היה מורכב יותר.
ציורי "תקופת הסוסיים" מקבילים מבחינת תיארוכם לסוף תקופת האבן החדשה ולתחילת העידן ההיסטורי. ציורים אלה הושפעו מתחילת התייבשותו של האזור, מהיעלמותם של מספר מינים ומהופעת הסוסים בסהרה בסביבות שנת 1200 לפנה"ס. הציורים מתארים, בין היתר, סוסי פרא, סוסים מבויתים וסוסים הרתומים לעגלות.
"תקופת הגמלים" היא התקופה המאוחרת ביותר של אומנות הסלע בטאסילי נאג'ר, והיא מקבילה לתחילת המדבור בראשית הספירה ולהופעתו של הגמל החד-דבשתי באזור.

כאשר הוכרז טאסילי נאג'ר כאתר מורשת עולמית ב-1982, הבחינו שליחי הוועדה הבינלאומית למונומנטים ולאתרים גם בסגולותיו של אזור תדרארת אכאכוס השוכן בלוב, סמוך מעבר לגבול, וגם אתר זה צורף לרשימת המורשת העולמית ב-1985.