טבע וארץ

טבע וארץ היה כתב עת לטבע ולידיעת הארץ, שראה אור בשנים 1959–1994 ושימש רוב שנותיו כביטאון החברה להגנת הטבע.

הופעתו החלה בינואר 1959 כמיזוג תוכניהם של "השדה לנוער"^[1] ושל "הטבע והארץ"^[2] שקדמו לו בהוצאת "ספריית השדה" של המרכז החקלאי. "טבע וארץ" עסק במכלול נושאים מתחום מדעי הטבע, החקלאות וידיעת הארץ. הפקתו נעשתה בתחילה בשיתוף המרכז לתרבות ולחינוך ותנועת החוגים לידיעת הארץ של הסתדרות העובדים הכללית והאגף לחינוך חקלאי במשרד החינוך. עורכו הראשון היה נחמן תרדיון, וחברי המערכת הראשונים היו שמואל אביצור, אהרן שולוב, אליעזר שמאלי וחיים בן-עמרם.

בדצמבר 1966 נעשה כתב-העת ל"במת החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע". חברי החברה להגנת הטבע היו מנויים על "טבע וארץ", שהופק כדו-ירחון, כנגד דמי החברוּת השנתיים. המערכת הורחבה, נוספו לה עזריה אלון, אורי דביר, אמוץ זהבי, אברהם יפה, אדיר שפירא ואפרים תלמי. ב-1968 התמנה מיכה לבנה לעורך. בשנת 1972 יצא "טבע וארץ" מחזקת "הוצאת השדה" של המרכז החקלאי והופק על ידי החברה להגנת הטבע כביטאונהּ. עורכיו הבאים היו אברהם ארבל, יעקב שורר, בני גבירצמן ויעקב חיימוביץ. מ-1985 ועד לסגירתו ב-1994 היה ספי בן-יוסף עורך "טבע וארץ". ב-1994 אוחדו "טבע וארץ" ו"ארץ היעל" לכתב-עת אחד – "ארץ וטבע".

המאמרים ב"טבע וארץ" עסקו במגוון הרחב ביותר של נושאי ידיעת הארץ. התחומים העיקריים היו אלה של החי והצומח ושל בתי גידולם. הודגשו נושאי שמירת הטבע, אקולוגיה ואיכות הסביבה. בצד אלה הוקדש מקום נרחב לתולדות הארץ – לתיאורים של חפירות ארכאולוגיות ואתרים היסטוריים למיניהם וכן לתגליות חדשות בגאוגרפיה היסטורית. גליונות "טבע וארץ" הכילו עלוני מידע של פעילויות החברה להגנת הטבע ומדורים שהוקדשו לסקירת ספרים חדשים בנושאי ארץ-ישראל, למסלולי טיולים, ל"טבע בעיני המצלמה" ולחדשות הטבע.

הכותבים, נמנו עם אנשי האקדמיה, מהם שכתבו ל"טבע וארץ" עוד בראשית דרכם במדע. חלק מהכותבים היו אנשי שטח מובהקים.